בשבוע הבא, בתל-אביב

בעוד שבוע בדיוק, יום חמישי ה-9 ליולי, יתקיים בתל-אביב אירוע ראשון מסוגו, יחיד במינו, שלא היה כדוגמתו. באירוע הזה יפגינו לראשונה יחד אנשים מכל מפלגות השמאל ומעשרות ארגונים חברתיים וסביבתיים תחת הכותרת "נאבקים על החברה, מצילים את הדמוקרטיה".

האירוע הזה הוא פעילות נוספת של ההתארגנות שנודעה עד עתה כ"אפשר אחרת", שהוקמה על-ידי פעילים מהתנועה הירוקה, מרצ וחד"ש. בכנס היסוד שהתקיים במאי ראיתי גם הרבה פנים שהכרתי ממפלגת העבודה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אנרי   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 16:43

    שמתפעלת מאחורי הקלעים המפלגה הקומוניסטית. תיפגשו בשדרות רוטשילד ותהיו 100 איש גג, בתנאי שכמובן יעשו הסעות מחיפה, באר שבע וירושלים.

  • גרידג'   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 16:44

    "מכל מפלגות השמאל ומעשרות ארגונים חברתיים וסביבתיים" – זה לא יוצא הרבה אנשים.

    שוקי, הגיע הזמן שתתקן את הכותרת של הבלוג, אתה לא חושב?

  • שוקי   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 16:45

    100 אנשים וחתול, שכחת להוסיף.

  • שוקי   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 16:52

    אני לא חושב כמדיניות.
    לגבי כותרת חדשה לבלוג – חשבתי על "גרידג' סובל מטמירת אשך". מה אתה אומר?

  • שלומית   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 16:53

    עצרת חשובה המתאימה כל כך ליום צום י"ז בתמוז.

    חבל שאתם לא מודעים לזה

  • שוקי   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 17:12

    אדרבא, זהו אירוע שמוקדש בעיקר לנושאים חברתיים ולכן אין יום מתאים יותר מי"ז תמוז.

    י"ז תמוז מציין את היום בו נפרצו חומות ירושלים. אבל מדוע נפרצו חומות ירושלים? מה הביא חורבן על ישראל?

    בית ראשון חרב על שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות. בית שני, חרב על עניינים שבין אדם לחברו, כפי שמלמד אותנו סיפור קמצא ובר קמצא (תלמוד בבלי, גיטין נ"ה ע"ב). על הלבנת פנים ושנאת חינם ועבירה על ז' איסורים ומצוות עשה של "וכי ימוך אחיך" (ויקרא כ"ה).

    בקיצור: אין דרך טובה יותר לציין את החורבן, מאשר לדרוש תיקון של עוולות חברתיות בי"ז תמוז ועבור מי שעוסק בתענית זהו בבחינת הידור מצווה.

    תבואי?

  • גיל   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 17:56

    יש כל כך הרבה מטרות במודעה הזו … מה בדיוק מטרת ההפגנה ?

  • שלומית   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 18:18

    אם כך מדוע אתם לא מקשרים את זה בצורה מודעת לתאריך העברי?

    מדוע השמאל לא מתגאה בשורשיו היהודיים???

    נהיגה קשה לי ביום צום, לא אגיע.

  • שוקי   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 18:22

    אני לא יודע מה שלומית מכירה ומה לא, ועוד יותר לא יודע האם היא נותנת לדברים קונטקסט דומה לזה שאני נותן להם.

    מבחינתי, מדינת ישראל של היום גרועה לא כמו ירושלים של ימי בית שני אלא כמו סדום ועמורה. לצאת להפגין נגד עושק גר, יתום ואלמנה זו מלחמת מצווה – גם אם צריך בשביל זה לעמוד חו"ח עם אנשים שאינם יודעים י"ז בתמוז מהו.

    אישית, אני לא צם בי"ז תמוז ולא מקיים אותו בצורה מיוחדת. אני צם בעיקר ביום הכיפורים ולפני בדיקות דם, וחושב שלפשפש ביהדותם של אנשים זה משעמם – לא אהבתי את זה בימי התיכון (הדתי) ואני בטח לא חושב שזה מעניין עכשיו.

    יש לקרב ויש להרחיק, ומי שרוצה לקרב צריך לדעת לפעמים לבוא לאן שצריך, במקלו ותרמילו, גם ביום צום (ואם אתה חושב שאני מרמז בדבריי לפרשיה תלמודית כלשהי אז ייתכן שאתה צודק).

  • שוקי   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 18:46

    ברצינות:

    המטרה העיקרית של ההפגנה היא לנסות להשפיע על הלך הרוח וסדר היום, ערב אישור תקציב המדינה לשנתיים הבאות.

    תקציב המדינה (+חוק ההסדרים) מגלם בתוכו את כל הרע שבמדיניות הכלכלית והחברתית הקיימת, בתוספת של גזירות חדשות ומה שנראה ככמה "מתנות" (לכאורה) לאלפיון העליון, לעופר עיני ולשותפים הקואליציוניים של ביבי.

    איש לא משלה את עצמו שממשלת נתניהו תהפוך את עורה בין לילה ותייצר תקציב חדש עם קו סוציאל דמוקרטי, אבל כל גזירה שתתבטל בזכות פעילות אזרחית תשפיע על חיים של אנשים רבים. אז אי אפשר להישאר בבית – צריך לצאת החוצה ולצעוק.

    העניין הוא שלאנשים שונים כואבים דברים שונים, ויש בישראל גם מספר מפלגות וגם אלפי ארגונים ועמותות, שעושים פעילות חברתית וקמפיינים חברתיים בנפרד.

    חלק מהנ"ל, מאמינים שההתדרדרות המוסרית של מדינת ישראל היא תוצאה של הכיבוש המשחית. יש אנשים כמוני שחושבים פחות או יותר להפך: שהקונפליקט הישראלי-פלסטיני הוא תוצאה של מקרה פרטי בתרבות של עושק גר, יתום ואלמנה. יש כאלה שחושבים במושגים של "קיימות" ותופסים את המשברים החברתיים, והסביבתיים כקשורים זה בזה. יש שם אנשים שהם יותר "שמאל" בהשקפות הכלכליות שלהם ופחות בהשקפות המדיניות שלהם, ולהפך.

    בכל אופן, כל האנשים האלה יכולים להסכים על עקרונות בסיסיים של כבוד אדם, זכויות אדם, זכויות אזרחיות ומצד שני – על החובה של מדינה, כל מדינה, לדאוג לחלש.

    ונסיים בציטוט ממגילת העצמאות:
    "מדינת ישראל תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות."

  • שלומית   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 18:52

    אני ואתה לא חלוקים על הקונטקסט של הארוע, והרלבנטיות העצומה שלו י"ז בתמוז.

    נראה לי שנכון להוסיף את זה לפרסום שלכם ולתוכן הארוע עצמו וכך לתת עומק וראיה היסטוריוסופית חשובה.

    אני לא אקיים כאן מרתון-פינג-פונג מדרשי
    רק אציין שתרמיל מקל ואפילו חמור מסוכנים פחות מנהיגה בינעירונית ביום צום.

  • שוקי   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 22:04

    נכון, אך קצת מאוחר. כשהזמן קצר והמלאכה מרובה וכולם מתנדבים, על חשבון הזמן הפנוי ו/או הפרנסה, גם מה שנראה טריוואלי הוא אתגר.

  • גרידג'   ביום 4 ביולי 2009 בשעה 22:54

    אתה יודע, התחבטתי משך כשמונה-תשע דקות (שהתפזרו על פני כמה ימים) מה פשר ההערה האומללה שלך דלעיל, שבאה בתגובה לשתי הערות תמימות שלי, האחת עוקצנית והשנייה טכנית. האם אתה חולה או שמא יש לך בעיה בתחום המיני (אתה העלית את זה). ואני חושב שאני מבין במה מדובר. אתה פשוט רוצה לסלק אותי מהדרך וכך בעצם רומז לי שאינני רצוי כאן. ומדוע? כי אינני מסכים איתך ועם העמדות שלך ברוב הנושאים. וכי אני מבטא את זה.

  • שוקי   ביום 5 ביולי 2009 בשעה 2:02

    אין לי בעיה עם זה שאתה לא מסכים איתי, ואני גם יכול לקבל מנה מסויימת של הערות עוקצניות כשהן מגיעות עם קצת דברי טעם מסביב. מה שאתה עשית זה להעיר שתי הערות שלא קשורות לפוסט ואני הערתי לך הערה שגם כן לא הייתה קשורה לפוסט.

  • איתן קלינסקי   ביום 5 ביולי 2009 בשעה 10:46

    אני מחזק את ידיו של שוקי גלילי על הרתמותו לפעולה בעלת חשיבות חברתית

  • אדר   ביום 5 ביולי 2009 בשעה 11:34

    גם אני מחזקת את ידיו של שוקי, ואם יש חתול כמובטח, אולי אני אפילו אבוא לזה.

  • אורן   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 18:07

    נדמה לי ששלומית יודעת גם היא את פרטי הטריוויה ששפכת כאן על יז בתמוז (כל הכבוד). היא ציינה את חוסר המודעות שמתבטא בזה שאין לכך זכר במודעה ובפוסט ונדמה שגם אתה לא שמת לב לזה (למרות המפגן וכו').

    אגב, אני לא אבוא. למרות שזה ארוע ראשון, יחיד מסוגו, חד פעמי, שלא היה כדוגמתו ומיוחד אפילו יותר מהדחה דרמטית וגמר מרגש.

  • אורן   ביום 2 ביולי 2009 בשעה 18:37

    מנקיי הדעת שבירושלים 🙂

    [סדום ועמורה – כנראה שיש בארץ לפחות עשרה צדיקים]

    תודה על ההפניה התלמודית. אחרת הייתי מפספס את הרפרנס.

כתיבת תגובה