סלקום: החברה שמצפצפת עליך כל הדרך

אם גם אתם לקוחות של סלקום וחשבתם, ככה בינכם לבין עצמכם, שנראה לפעמים כאילו החברה הזו לא רואה אתכם ממטר למרות שאתם מפרנסים אותה – אז מסתבר שאתם לא לבד.

אני לא בטוח שספקיות הסלולר האחרות טובות יותר. למעשה, אני די בטוח שכל חברות התקשורת (גיב אור טייק וכו' – בדומה לחברות הביטוח והבנקים, ועוד) מצפצפות עלינו ועל משרד התקשורת צפצוף ארוך וכללי, לא נקודתי וצפציפי. בכל אופן, ומכיוון שאני עצמי לקוח מתוסכל של סלקום, הרשו לי להפנות אתכם לשני דברים מעניינים שנכתבו על החוצפה הספציפית האחרונה שלה (לכאורה):

א. סלקום מכה שנית. אבי וייס על התנהלות סלקום בעניין חסימת שירותי הפס-הרחב.
ב. ואז מגיע פיל ומחרבן עליך חרא סגול. שרון גפן, בשפתה החיננית, מספרת איך הדברים נראים מהצד של הלקוח, במקרה הזה – שרון.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • קרפה   ביום 22 באוגוסט 2009 בשעה 21:50

    בכל מקום שבו תמצא זיכיון ממשלתי
    (כלומר – המדינה מחליטה למי מותר להכנס לעסק ולמי לא), תמצא את החוסר שביעות רצון הזה, ואת ה"שמים פס" על הלקוח.

    זה נכון לסלולרים,
    זה נכון לשידורי הטלוויזיה,
    זה נכון לספקי תשתית האינטרנט
    זה נכון לשירותי הדואר
    זה נכון לבנקים
    זה נכון לזיקוק הדלק
    זה נכון לנמלים שבהם מייבאים את הסחורות שאתה קונה
    זה נכון למי שמספק לך חשמל, למי שמספק לך מים,
    זה נכון למוניות שלך,
    זה נכון לאוטובוסים,
    זה נכון לרכבת.

    מה, לא טוב לך?
    תעבור למתחרים 🙂

  • k   ביום 22 באוגוסט 2009 בשעה 22:30

    עושקים ועושקים

  • גרידג'   ביום 22 באוגוסט 2009 בשעה 23:55

    איך הכנסת לסיפור את נהגי המוניות? מדובר באנשים עמלים שמתפרנסים בקושי רב בשוק חופשי יחסית.

  • קרפה   ביום 23 באוגוסט 2009 בשעה 0:28

    שפועלות בקווים מוגדרים מראש, במחירים קבועים מראש, ומבלי להוות פתרון אמיתי לבעיית התחבורה הציבורית בעיר.

    ובכל זאת, קשה להתעלם מכך שבפוטנציאל, כל מובטל עם אוטו היה יכול להוך להיות נהג מונית ולנסות להתפרנס מכך.
    התחרות הייתה מגדילה את ההיצע, מורידה מחירים, ומאפשרת ליותר ויותר אנשים לוותר על הרכב הפרטי לטובת נסיעה במונית.
    אחוז המוניות בישראל מכלל הרכבים נמצא בירידה מתמדת.
    מ5 אחוז בשנות ה50, לפחות מאחוז בימינו.

    יש מדיניות רישוי מאוד קשה לנהגי מוניות. המספרים מוגבלים, וצריך לשלם עליהם מחיר מטורף של כ150 אלף שקל.
    זה גורר מצב שבו קשה מאוד להכנס לתחום, ולרוב משכירים את המספר.
    כרגיל, השחיתות חוגגת, ובזמן שנהג המונית עובד קשה, יש מי שמרוויח כסף על כלום, רק כי הצליח להשיג מספר של מונית.
    מונית יכולה להכניס כמה עשרות אלפי שקלים בחודש פידיון, אבל האבסורד של מספר המונית מביא לכך שנהגים שכירים משועבדים על ידי בעלי המספרים, ומרוויחים מעט מאוד כסף.

  • מוטי   ביום 23 באוגוסט 2009 בשעה 2:33

    טוקבק קטן ופתחת לי את המוח.
    תודה

  • דבורית   ביום 23 באוגוסט 2009 בשעה 8:31

    גם לי היה סגול בעיניים
    http://www.dvoritshargal.com/?p=1257

  • לימור   ביום 23 באוגוסט 2009 בשעה 9:12

    פורטים בחודשים האחרונים

  • ישראל   ביום 23 באוגוסט 2009 בשעה 12:48

    ומהסופרמרקטים אנשים מרוצים?
    וממשכירי הדירות אנשים מרוצים?
    ומהמעסיקים אנשים מרוצים?
    ומהעיתונים אנשים מרוצים?
    ומהבלוגיות ברשת הישראלית אנשים מרוצים?

    (אין לי כח למצוא עוד דוגמאות, אבל אני לא רואה הבדל מהותי בין התחומים שברגולציה לבין אלה שלא)

  • גרידג'   ביום 23 באוגוסט 2009 בשעה 14:53

    כל מובטל עם אוטו יכול היה להיות נהג מונית, בערך כמו שכל מובטלת עם מטבח, פינת אוכל וזוג אופניים יכולה הייתה להיות מסעדנית. ממש.

    אתה טועה בדבריך: ניתן לשכור מספר בסכום נמוך יחסית, כ-1,000 ש"ח בחודש. לטעון שנהגי המוניות עובדים בשביל בעלי המספרים זו שטות. אין כאן גם שום פוטנציאל להורדת מחירים כי מחירי הנסיעה במוניות הם בתחתית. אם באזור מסוים יש מספר רב של מוניות, מה שיקרה הוא שרובם או כולם יפסידו כסף או יגיעו להכנסה עלובה למדי עד שחלקם יפרשו והשאר יזכו להכנסה גבוהה יותר. אני לא יודע מאיפה אתה מביא את זה שקשה להיכנס לתחום.

  • גרידג'   ביום 23 באוגוסט 2009 בשעה 14:55

    באמת שאין שום הבדל. אם רופא מרדים בסיאטל (שוק עתיר רגולציה) מרוויח 320,000 דולר לשנה בזמן שאשתו, ד"ר לפיזיקה שמשמשת כמרצה בקולג' (שוק חופשי) מרוויחה 80,000 דולר בשנה, אין לזה שום קשר להגנה מפני תחרות. זה כנראה בגלל שהעיניים שלו יותר כחולות.

  • קרפה   ביום 23 באוגוסט 2009 בשעה 16:34

    כשאתה לא מרוצה מסופרמרקט אחד, יש לא רחוק ממנו סופר מרקט עצום אחר.
    התחרות ביניהם גדולה, כפי שראינו לא מזמן עם
    העופות של רמי לוי.
    צריך לזכור שאנשים הרבה פעמים מתעצבנים על הסופרים שלא בצדק.
    מחירי המזון עולים בגלל האינפלציה – אותה הממשלה מייצרת.
    בכל מקרה, כשהסופר מעצבן אותך, יש לך דרך פשוטה להעניש אותו. אתה עובר למתחרים.

    מה שבטוח, תמיד יש אלטרנטיבות. אמא שלי לא אוהבת לקנות בסופרמרקט. היא הולכת לשוק.
    אחי הקטן מעדיף את הקיוסק, ואני עד לא מזמן הייתי קונה בטיב טעם בעיר. עכשיו אני מעדיף את המיניזול ביפו.

    בעניין משכירי הדירות – הכל שאלה של איפה.
    בתל אביב אתה צודק, יש יתרון לא הוגן למשכירי הדירות על פני השוכרים. זה נובע מהסיבוך העצום שדרוש כדי לבנות בניין מגורים בתל אביב.
    תמיד אמרתי שיונסק"ו גאונים. לקחו את סגנון הבאוהאוס המכוער, הכריזו עליו כ"אתר מורשת עולמית", ותקעו את היהודים עם עיר מכוערת של
    בנייני 2 קומות מתפרקים.
    דווקא באזורים שבהם אין ביקוש מלאכותי, בעלי הדירות הם לרוב אלה שנדפקים.

    עיתון אני מזמן לא קונה. עברתי לקרוא חדשות באינטרנט. בוואינט הפסקתי לגלוש. ברור לי לחלוטין שהם דוחפים לי שם אג'נדה, והקרדביליות העיתונאית שלהם שווה לתחת.
    בלוג הוא לא שירות שאני צריך, והוא לא שירות שמכריחים אותי לשלם עליו.
    אני לא מסתכל על החשבון בנק סוף כל חודש ואומר לעצמי "סעמק עם הבלוגים האלה".

    לגרידג':
    כל מובטל עם אוטו ו
    GPS
    בסדר?

    העובדה הפשוטה היא שהמדינה מכרה לאנשים פרטיים את הזכות להחליט למי מותר יהיה להפעיל מונית ולמי לא.
    אפילו אם זה 1000 שקל בחודש, מדובר באלף שקל בחודש שאין שום סיבה לשלם אותם.

    לגבי הורדת מחירי הנסיעה – ברור שאפשר.
    עלות היצור של נסיעה במונית הוא סכום של:
    1. מחיר הדלק – שממוסה כבדות על ידי המדינה
    2. מחיר האוטו – שחוטף מיסים כבדים על ידי המדינה
    3. כמה מס הכנסה הנהג צריך לשלם
    4. עלות קניית / השכרת מספר מונית.

    משכורתו של הנהג נקבעת כהפרש בין דמי הנסיעה לבין הסעיפים האלה.

    אם יצא לך לנסוע פעם במונית בבנגקוק או במקסיקו סיטי, אתה תבין.

    לגבי ההערה שלך לישראל,
    מחיר נקבע כתוצאה מביקוש והיצע.
    רגולציה בדרך כלל מקטינה את ההיצע, ומעלה את המחירים. ברור שיש גם תחומים שבהם ספי הכניסה האנושיים קשים יותר, ומדען גרעין ירוויח יותר מאשר סבל.
    אבל אם המדינה מחליטה שרק ל3 אנשים בכל שנה מותר להפוך להיות מדעני גרעין, ברור שהשכר שלהם יהיה גבוה הרבה יותר מאשר אם השוק היה חופשי.

  • שוקי   ביום 23 באוגוסט 2009 בשעה 19:02

    כל מה שאתה אומר לא קשור בכלום לקרטלים. הקרטלים לא נוצרו על-ידי המדינה והדרך לבטל אותם היא דווקא כן באמצעות התערבות של המדינה – אכיפה של חוקי ההגבלים העסקיים.

  • קרפה   ביום 24 באוגוסט 2009 בשעה 1:50

    אתה צוחק, נכון?
    קרטל, או מונופול, לא חייב להיות משהו רשמי, או אפילו משהו מכוון.
    גוף עסקי פועל למטרות רווח.
    כשיש לו תחרות חופשית, הוא נאבק קשה מאוד על הלקוחות, בין אם זה על ידי הורדת מחירים, או על ידי שיפור השירות ללקוח.
    גופים שבתחרות, נמצאים בשיפור מתמיד של השירות שלהם, כי הלקוח יכול לברוח להם בכל רגע נתון.

    בכל הדוגמאות שנתתי, מדינת ישראל מונעת תחרות.
    בשיטת הזכיוניות, כביכול כדי להגן על האזרח
    (בפועל, כדי למסות את האזרח, דרך החברות שבהן הוא משתמש), הוא מבטיח לחברות הללו שלא יהיו להם מתחרים.
    הוא יוצר לך מראית עין של הגבלים עסקיים, כדי להשאיר אותך שקט וצייתן לאבסורד הזה.

    מספיק שהמדינה נותנת סבסודים והטבות לחברה מסוימת על פני חברה אחרת, כדי שהיא תמנע תחרות הוגנת בשוק.

    האם אינך מכיר בכך שהגופים שציינתי אכן מונופוליסטים וחסרי תחרות, בהוראת הממשלה?

    לא ברור לי מאיפה הקונפורמיזם הנצחי הזה שלך, והאמונה העיוורת שהמדינה רק רוצה להגן עליך.
    ההסטוריה מוכיחה בדיוק את ההפך.
    המדינה דואגת לאינטרסים מאוד צרים, והיא רואה ביכולת להחליט למי מותר להכנס לתחום ולמי לא, עוד מקור להכנסות, ועוד מקום ליצור "תפקידי רגולציה", שבעיקר נועדו לסדר קומבינות לחברי מרכז מפלגה

    החברות הקרטליסטיות עצמן מאוד שמחות לנוכח הרגולציה, כי כל דרישה רגולטורית מגדילה את הקושי להכנס לשוק, ומונעת מתחרות לצמוח.

    אתה כנראה מאלה שנורא מתעצבנים כשהם שומעים על קשרי הון-שלטון, ותמיד שוכחים שצריך 2 לטנגו, והשלטון פה אשם לא פחות.

  • קרפה   ביום 24 באוגוסט 2009 בשעה 1:56

    כולם מסכימים ש"תחרות" משפרת את השירות.
    כל כוסית בפאב יודעת שכשיש הרבה מתחרים עליה, היא יכולה לדרוש יותר.

    המדינה למעשה אומרת:
    אין בעיה כוסית, בטח שתהיה לך תחרות.
    היא בוחרת איזה 3 אנשים להכניס לפאב, מדי פעם מכתיבה להם מה ללבוש, ועושה עליהם קופה בצורה של דמי כניסה לפאב.

    הכוסית אפילו לא מבינה כמה גברים הושארו בחוץ בכוח, וכמה שהיה יכול להיות לה יותר טוב עם אחד מהם, מאשר עם השלושה שקיבלו אישור להכנס לפאב.

  • ישראל   ביום 24 באוגוסט 2009 בשעה 9:47

    שלא יחשדו בי שאני בעד רגולציה או משהו כזה.

    הגבתי פשוט לטענה של קרפה כאילו "בכל מקום שבו תמצא זיכיון ממשלתי תמצא חוסר שביעות רצון". במישור *הזה* אני לא רואה הבדל גדול בין תחומים שברגולציה לכאלה שלא. אתה לא חייב לקרוא עיתון ואתה לא חייב להחזיק טלפון סלולרי ובטח שאתה לא חייב כבלים או לווין ואתה גם לא חייב לגור בתל אביב. בכל מקרה רוב המוצרים והשירותים שמוצעים לך הם פשוט לא משהו. ואנשים מטבעם אוהבים להתלונן.

    בקיצור, אני חושב שיש מקום לסקירה הרבה יותר מקיפה לפני שאפשר לקבוע ששירותים ומוצרים ברגולציה הם פחות טובים מאלה שלא.

  • קרפה   ביום 24 באוגוסט 2009 בשעה 14:17

    שוקי התחיל את הפוסט שלו עם:
    "אם גם אתם לקוחות של סלקום וחשבתם, ככה בינכם לבין עצמכם, שנראה לפעמים כאילו החברה הזו לא רואה אתכם ממטר למרות שאתם מפרנסים אותה"

    זה מצב שאפשר למצוא באחד משני מקומות:
    1. בחנויות הסופר זולות, שם אתה משלם ביחס רע תמורת המחיר הזול
    2. במקומות שבהם ללקוחות אין ברירה אלא להיות לקוחות.

    תנסה להרים פעם טלפון לחברת קוקה קולה כדי לדווח להם על בקבוק מקולקל.
    אתה תבין כבר לבד את ההבדל.

  • שרונית   ביום 7 בדצמבר 2009 בשעה 11:18

    סלקום חייבו אותי ב-600 ש"ח כי התנתקתי מהם. התירוץ של סלקום – היתה הטבה – שיחות מוזלות בין המשפחה.
    לדעתי הם אינם זכאים לסכום כזה או בכלל.
    יש עיצות – מה עושים ?

  • סלמן זהר   ביום 28 בדצמבר 2009 בשעה 21:09

    בספטמבר 2008 הייתי במצב של פרשת דרכים התחיבותינ לסלקום תמה ומאחר שיש לנו 7 קוים ומתוכם 6 טלפונים מסוג בלקברי פניתי כמובן ל3 החברות להצעות מחיר .מחברת סלקום שלחו לי את הנציג של המגזר העסקי הוא הציע הצעה רכישה של 6 בלקברי ושינוי תכניות שהצליחו להיות מתחרות מספיק ושכנעו אותי להצטרף לסלקום הבטיח לי שיספק לי 6 מכשירי בלקברי ויתן לי הטבות כך שהחשבון יצא לי יותר זול מהחברות המתחרות ויש לי את זה במיל. כמובן שהמכשירים הגיעו רק אחרי 5 שבועות וההטבות עודכנו רק בחודש ינואר אחרי אימלים וטלפונים מרובים לפני כחודשיים פנו אלי שוב המתחרים בהצעות מפתות ובקשתי מסלקום שישלחו לי את ההתחיביות שיש לי כלפיהם ואז לתדהמתי גיליתי שאני חייבת להם כ-60 אלף שקל בקשתי לברר מדוע אז הסבירו לי שיש לנו התחיביות לגבי ציוד כ18 אלף בערך וכ1000 שקל התחיבות על שבירת תכנית והמוזר ביותר ודבר שלעולם לא נאמר לי ויותר מזה לעולם לא חתמתי על זה התחיבות של 179 ש"ח לחודש על כל קו טלפון עם בלקברי .כמובן ניסיתי לדבר עם איש הקשר שלי בחברה ולבקש את הטפסים שבהם חתמתי והתחיבתי על הסכומים האלה אך לדעבוני אין להם אותם שמורים ונאמר לי ע"י אשת הקשר שלנו שהיא דברה עם היועץ המשפטי שלהם ואני מחוייבת לפי מה שהיה הטופס המחייב לאותה התקופה. זה מגוחך כי יש לנו את הטפסים שחתמנו בקבלינו את הטלפונים הנ"ל וחוץ ממספרי הטלפונים ומספרי המכשירים וההתחיבות הרגילה אין שם מאומה.אני מנסה לבטל את שירות הבלקברי ולהוריד את התכנית למינימום לשני קוים המוגדרים כמקבלי שרות בלקברי שני קוי הטלפון האלה לא בשימוש ממש במגירה אך עדין אנו לא יכולים לבטל אותם. ניסיתי את האפשרות להוריד את הסכום של שרות הבלקברי למחיר המוצא היום ע"י חברת סלקום וע"י המתחרות נכון להיום ב52 ואפילו צירפתי חשבון של חברה עם החיוב הנ"ל. נסיתי ודיברתי עם ה"מנהל" והוא עדכן אותי שגם טלויזיות עלו הרבה יותר לפני שנה ושהוא לא יכול לעזור לי ושהם בנו תשתית ואני צריכה לשלם את זה .זה יותר ויותר נראה כמו סיפור של מאפיה ושחברת סלקום חושבת וכנראה יכולה לעשות מה שהיא רוצה עם לקוחותיה ולא לנסות להיות חלק מהתחרות האמיתית על שוק הלקוחות,איפה בדיוק המהפך הגדול בשוק הסלולר

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 16 במרץ 2010 בשעה 17:41

    הנציגים של סלקום מרמים את הלקוחות בכל מיני מבצעים שכביכול" בחינם וללא תשלום
    בזמן שניגשתי לסלקום בחוצות רגבה הנציגה אמרה שיש מבצע בחינם שנותנים ללא עלויות וללא התחייבות SIM
    אך לאחר חודש מתברר בחשבונית שחייבו אותי בחבילת שירותים והם לא מוכנים לבטל ולא לזכות את החשבון ובנוסף היא לא סיפרה שהחתימה אותי על התחייבות אלא אמרה שזה על שדרוג המכשיר ולא מוכנים להודות בכך

כתיבת תגובה