המלצה חמה: הטור של דרור פויר

דרור פויר בטור מרגש וכתוב בכישרון רב כתמיד: "בושה לקפיטליזם".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל   ביום 5 בספטמבר 2009 בשעה 23:34

    בכל מקום שבו מישהו רוצה לדבר על כסף, הוא מזכיר את הקפיטליזם, אבל האמת רחוקה מאוד משם.

    קפיטליזם זה לא יותר מאשר שוק, שמבוסס על זכות קניין ורכוש
    הבית שלי, שלי
    האוטו שלי – שלי
    העבודה שלי – שלי
    הכסף שחסכתי בבנק – שלי

    ועל היכולת שלנו, מתוך הסכם והסכמה – להעביר את הקניין שלנו לאחרים.

    כשאני קונה מסטיק במכולת, זה קפיטליזם.
    כשאני מסכים עם ידידה שלי שאני אעזור לה עם שיעורי הבית, בתמורה לזה שהיא תכיר לי חברה שלה – זה קפיטליזם.

    אין "הצלחה" או "כשלון" בקפיטליזם.
    כל אחד מגדיר לעצמו מה הוא הצלחה.
    לאחד, הצלחה היא להיות מליונר.
    לאחר, הצלחה היא להיות מאושר.
    לאחד, הצלחה היא לנהוג ברכב יפה.
    לאחר, הצלחה היא לעבוד בעבודה מספקת.

    עצוב שכל כך הרבה אנשים מרשים לעצמם לצאת כנגד ה"קפיטליזם", מבלי שהם אי פעם הבינו מהו.

  • שוקי   ביום 6 בספטמבר 2009 בשעה 1:02

    עצוב שכל-כך הרבה אנשים יוצאים להגנת הקפיטליזם בלי שהם יודעים מהו.

    "קפיטליזם" היא מערכת כלכלית שמבוססת על צבירת הון, קפיטל (מי שהשריש את השימוש בביטוי הוא מרקס ומי שעיגן בנוסחאות את הטענה על כך שצבירת הון מאפשרת צמיחה הוא כלכלן זוכה פרס נובל שאת שמו אני לא זוכר עכשיו).

    משק שמבוסס על ערכי החירות האישית וזכות הקניין הוא "ליברליזם".

    היכולת להעביר את הקניין למישהו אחר, מתוך הסכמה, היא "מסחר".

  • דניאל   ביום 6 בספטמבר 2009 בשעה 5:35

    קפיטליזם = שוק חופשי.
    לתת לקארל מארקס להגדיר מהו קפיטליזם, זה כמו לתת לפלסטינים להגדיר מהי מדינת ישראל.

    לצערי, הפירוש הצר והעלוב של קפיטליזם, כאילו המטרה שלו היא צבירת כסף, הוא בדיוק מסוג הפירושים שלא מאפשרים לאנשים להבין את המערכת החברתית הזו כפי שהיא.

  • הרן   ביום 6 בספטמבר 2009 בשעה 10:26

    קפיטליזם הוא שיטה כלכלית שמטרתה, כמו כל שיטה כלכלית, להגיע לאיזהשהוא טוב חברתי. השיטה הקפיטליסטית גורסת, גם לפי מרקס וגם לפי מילטון פרידמן, שהטוב החברתי יושג אם יוסרו כל המגבלות החברתיות מלבד זכות הקניין (ולפי הוגים מסויימים גם זכויות מינימליות כמו הזכות לחיים וכד'), מכיוון שהאנוכיות של האנשים ורדיפתם אחרי הכסף תיצור טוב כלכלי לכולם. בקיצור , מטרת הקפיטליזם זהה למטרת הסוציאליזם, ורדיפת בצע אינה המטרה – היא האמצעי המרכזי ולמעשה, היחיד.

  • שוקי   ביום 6 בספטמבר 2009 בשעה 11:09

    "קפיטליזם" מלשון "קפיטל", הון, הוא כינוי גנאי שמרקס השתמש בו כדי לאפיין את כלכלות המאה ה-19.

    המונח עצמו מיוחס לויליאם תאקרי ("יריד ההבלים"), אבל מרקס הוא הראשון שעשה בו שימוש נרחב בספר "הקפיטל".

    הוא בחר בכינוי הזה משום שלתפיסתו לא מדובר היה בשיטה כלכלית או באידיאולוגיה אלא במכאניזם של צבירת הון חסרת תוחלת שמנציחה את עצמה.

    גם וובר, במאמרו המכונן על אלקסיס דה-טוקוויל ועל הקפיטליזם הפרוטסטנטי, מתייחס לקפיטליזם כאל תופעה שמקורה בהשקפה הדתית הקאלוויניסטית – לא כאידיאולוגיה או שיטה שעומדת בפני עצמה.

    "הזכות לחיים" היא תרומה של תומס הובס. זכות הקניין, בצורה המודרנית שלה, היא תרומה של ג'ון לוק.

    "שהטוב החברתי יושג אם יוסרו כל המגבלות החברתיות מלבד זכות הקניין" – זהו ליברליזם, לא קפיטליזם.

    הליברליזם הוא השקפת עולם שממנה נגזרת גם שיטה כלכלית. הקפיטליזם הוא לא זה ולא זה.

  • דניאל   ביום 6 בספטמבר 2009 בשעה 12:07

    במשמעותו הנוכחית,
    מבקרי הקפיטליזם אינם מסוגלים ואינם רוצים להבדיל בין כינוי הגנאי שהדביק מרקס להון, לבין הלסה-פר, או השוק החופשי.

    מה שלא מפסיק להדהים אותי, זה איך גבב השטויות של מרקס, הצליח לשרוד עמוק אל תוך המאה ה21.
    אפילו קיינס, התומך הנלהב בהתערבות הממשלתית בכלכלה, והמתנגד לשוק חופשי ללא רגולציה אמר:

    But Marxian socialism must always remain a portent to the historians of opinion – how a doctrine so illogical and so dull can have exercised so powerful and enduring an influence over the minds of men and, through them, the events of history.

    זה היה ב1926.
    את צפון קוריאה, לאוס, ויאטנם, קובה, או את הנפלאות האמיתיות של ברית המועצות, הוא לא זכה לראות.

  • שוקי   ביום 6 בספטמבר 2009 בשעה 22:55

    שמע דניאל,

    ראשית, *אני* לא קומוניסט ולא סוציאליסט ומאמין שהתערבות המדינה בחיי האזרח צריכה להיות מידתית ולמטרות ראויות.

    רק שבניגוד לך, כנראה, אני מחובר לשורשים היהודיים שלי. מכיוון שאנחנו לא בחברה חקלאית ואין לנו מעשרות, לקט, שכחה או פאה, אני חושב שהמדינה צריכה לדאוג למי שאין להם. קוראים לזה "סעד" וזה לא קשור לקומוניזם או סוציאליזם.

    אני לא מבקר של הקפיטליזם – שהוא תיאור פונקציונלי של תופעה – אלא מבקר של אנשים כמותך, שמנסים להפוך אותו לאידיאולוגיה ומנסים לייחס אותו לאדם סמית', שזה הבל ורעות רוח ושקר גס ובורות וטיפשות.

    זהו אדם סמית' שאמר: "מדינה שרוב תושביה עניים ואומללים אינה יכולה להיות מדינה עשירה". הוא קבל כנגד מציאות שבה אדם יחיד שלט בכלכלה (מונארכיה), לא נגד מצב שבו הציבור בוחר את מי שמנהל את הכלכלה (דמוקרטיה).

    באף מדינה בעולם לא קיים היום ולא יהיה קיים בעתיד לסה-פר. אלא אם כן אתה חושב שפעילות של בנק מרכזי, ואכיפת חוקי הגבלים עסקיים, תקנות שוק-הון וחוקי הלבנת הון אינם התערבות. או אולי אתה מעדיף לוותר עליהם?

    קיינס לא התנגד לשוק חופשי, אלא אמר שבמצב של שפל כלכלי הדרך להאיץ את הצמיחה היא להגדיל את הביקוש המצרפי דרך הוצאה ציבורית, רצוי בצורה של יצירת מוצרים ציבוריים. זה הוכיח את עצמו במאות מקרים, וזה מה שמנסים לעשות היום בארה"ב ובאירופה.

    ברה"מ ומדינות אחרות שכינו את עצמן קומוניסטיות, ניסו לנהל משקים ריכוזיים ועשו זאת רע. זה לא אומר שלא ניתן לנהל ריכוזית משק יעיל – סין הוכיחה שאפשר.

    אני חושב שרק אנשים לא מאוזנים יכולים לחשוב שהפתרון נמצא בקיצוניות הזו (לסה פר) או בקיצוניות השנייה (ריכוזיות מוחלטת). החשיבה הדיכוטומית, שמאפיינת אותך ומאמינים אחרים של כת הנאו-ליברליזם, היא בדיוק הסיבה שאנחנו מזלזלים בכם כל-כך.

  • דניאל   ביום 7 בספטמבר 2009 בשעה 17:40

    די מאסתי במי שמנסה לגייס את היהדות לטובת הסוצאיליזם שלו,
    ומצפה מהמדינה לקחת מאיתנו רכוש בכוח, בשם ה"סעד".
    זה שקר גס, וזר לרוח היהדות.

    מצוות הצדקה הינה מצווה אישית.
    היא מעולם לא דיברה על מדינה שלוקחת מס בכוח ונותנת לחלשים, ומעולם לא דיברה על צדקה בכוח.
    וזה לא שהיו חסרים לנו מודלים שלטוניים בתקופה השופטים ולאחר מכן המלכים.

    דבר ראשון הייתי מוותר על בנק מרכזי.
    חוקי הגבלים עסקיים מיותרים, בשוק חופשי הם לעולם לא יצטרך לבוא לידי ביטוי,
    תקנות שוק הון הם לא דרושים, בדיוק כמו שתקנות שוק הכרמל לא דרושים.
    רק חוקי רכוש וקניין קפדניים.
    תגדיר את המושג "הלבנת הון" בשוק חופשי, שבו המדינה איננה מחרימה ממך רכוש בכוח.

    קיינס התנגד מאוד לשוק חופשי, והמאמר שאותו ציטטתי נקרא בדיוק כך – "
    סופו של הלסה-פר"
    שבו הוא התנגד נחרצות לשוק חופשי.

    שוק חופשי אומר שהוא חופשי גם בתקופות משבר.
    להגיד "רוב הזמן תהיה חופשי, אלא אם כן אני חושב שצריך להתערב", זה לא להיות חופשי.

    מי שנותן לבת שלו לגור לבד בתל אביב, אבל מכריח אותה לחזור הביתה בשניה שהיא מתקשרת לאמא לבכות שקשה לה עם ה"לבד", מעולם לא נתן חופש אמיתי לבת שלו. רק חופש מדומה.
    וכמו כל סוציאליסט טוב, חייבים לקנח את זה ב:
    "אמרתי לך שאני יודע יותר טוב ממך מה טוב בשבילך. הצלנו אותך מהלבד בתל אביב ומהחופש. את צריכה להגיד לנו תודה".

  • יואב   ביום 8 בספטמבר 2009 בשעה 10:20

    זה שמאסת במה שמאסת זה עניין אחד, שהוא בלתי לוי שבשאלה מהו הגדרת הקפיטליזם.

    כיוון שאני לא נלהב להתווכח על מושגים שאינם מוגדרים כראוי אני לא אכנס לדיון ההסטורי לגבי משמעות הקפיטליזם רק אציין שההבנה שלך את המושג היא פשוט מוטעה. אבל גם אם היא לא הייתה להתווכח על משמעות של המושג "קפיטליזם" איננו שונה מויכוח על משמעות המושג "שולחן" לאנשים שונים יש תפיסות שונות של מהו שולחן, סיפורים על ילדות הנוסעות לתל אביב לא יועילו פה.

    לגבי העניין המיינסטימי של תומכי הקפיטליזם:
    " זה היה ב1926.
    את צפון קוריאה, לאוס, ויאטנם, קובה, או את הנפלאות האמיתיות של ברית המועצות, הוא לא זכה לראות. "

    טיעון מעניין מאד, גם אם לא ברור לי מה כל כך רע בויאטנם ובקובה, ראוי לזכור את ההצלחות האמיתיות של הקפיטליזם במדינות כמו אינדונזיה ברזיל ניגריה פיליפינים קוסטה ריקה זמביה עומן פקיסטן וכו' כולם מדינות לא-סוציאליסטיות

  • שוקי   ביום 8 בספטמבר 2009 בשעה 12:15

    זה יפה שאתה נגד כפייה עד שזה מגיע לזכותם של אנשים להגדיר את עצמם ואת דעותיהם. ואם אתה טוען שאני סוציאליסט אינך יודע מהו סוציאליזם.

    בכל אופן, וכדי להשלים את התמונה: האם אתה מתנגד גם לחוק השירות הצבאי? האם אתה חושב שגם מס הכנסה הוא פגיעה בשוק החופשי?

  • דרור פויר   ביום 6 בספטמבר 2009 בשעה 4:02

    תודה אח שלי.
    האמת שקצת הופתעתי מכמות התגובות, ויותר מזה – מעוצמת הרגשות. זה היה אחד הטורים היותר אישיים שכתבתי, ויש בי משהו שקצת מצטער עליו

השאר תגובה