מקצוע העתיד: אינסטלציה

בסרט המצויין "ברזיל" של טרי גיליאם (1985) משחק רוברט דה-נירו את דמותו האלמותית של הארי טאטל, אינסטלטור שבשעות הפנאי שלו הוא גם אנרכיסט וספק טרוריסט אגדי.
 
לעומתו גיבור הסרט, ג'ונתן פרייס (סאם לורי) האומלל, הוא גאון מחשבים – מין האקר לעת-מצוא, גיק שיודע לחפור במערכות המחשב שמנהלות את הטיראניה העתידנית, הכורעת תחת הביוב הבירוקרטי של עצמה.
 
בעולם העתידני שיצר גיליאם בסרט, אינסטלטור מסתבר כמי שעשוי להיות אדם חזק, מסוכן וחופשי יותר – לאו דווקא בסדר זה – מהגיק המועסק, במקרה זה בזכות הקשרים של אמו, על-ידי הבירוקרטיה. אינסטלטור יכול להיות אדם חשוב ומשפיע יותר מאיש מחשבים, למרות שהמחשבים הם לכאורה הדבר הכי חשוב בעולם העתידני הזה. אולי כי הפיזיקה עדיין מציבה מגבלות קשות יותר מהבירוקרטיה.
 
זה, יחד עם העובדה שלאורך הסרט כל הזמן מתפוצצים אנשים ותוך זמן קצר כולם חוזרים למה שעשו קודם (מה זה מזכיר לנו…), מעניק בעיני לסרט את קסמו ותחושת ההתגלות הנבואית שהוא מצליח להעניק.


 
האינסטלטור הוא רק סמל, כמובן, וזה חלק מהעולם האבסורדי של הסרט. בדומה מאד ל"1984" של אורוול, האופן שבו סופר מדמיין עולם עתידני יכול להיות מדוייק יותר או פחות, ובוודאי קשור לזמן הכתיבה ולמידת המעוף וההבנה הטכנולוגית של הכותב. לא צריך להיות קטנוניים ולהתעסק בשאלה מה התממש ומה לא, כי זו לא המטרה. המטרה של התסריט הזה, כך אני מניח – חוץ מלבדר – הייתה להמחיש כמו מגמות שמאפיינות את העולם שלנו, ואת הסכנות שמתלוות אליהן.
 
חוקי האח הגדול שמנסים להעביר בישראל בשנה האחרונה בסך-הכל משתלבים מצויין במגמה של הידוק לולאת החנק הטכנולוגית סביב צווארנו. אבל גם עינויים – עוד מוטיב חוזר בסרט, כמו אצל אורוול – הם לא דבר שנעלם מהעולם שלנו, לכל היותר הפך מתוחכם יותר. וטוב לזכור את זה כדי להכניס דברים לפרופורציות. אורוול חשב שמכשירי האזנה ומצלמות יהיו ה"קילר אפליקיישן". גיליאם וטום סטופארד שכתב איתו את התסריט, נטלו גישה חופשית יותר.
 
גם השימוש בתעלות וואקום להעברת מסמכים כחלק מהאינסטלציה (גם ב-1985 כשצילמו את הסרט הן כבר לא היו בשימוש), היא מין סוג של טכנולוגיית מידע, שאפשר היה לצפות שלא יידרשו לו ברגע שיהיו מסופי תקשורת בכל משרד (ובזמן כתיבת התסריט היו כבר כאלה ברבבות ארגונים גדולים בעולם).
 
טאטל הוא אינסטלטור אחד. יש בתסריט אינסטלטורים נוספים, שבניגוד לו מייצגים את האינטרסים של השלטון ומשמשים בעצם כקלגסיו, מה שבא להזכיר שלא משנה באמת מה אתה עושה אלא בשביל מי ובשם אילו רעיונות.
 
האינסטלציה של גיליאם וסטופארד היא לא אינסטלציה של מידע, אבל טאטל הוא לא סתם טכנאי, הוא יושב על התעבורה, כולל זו של הביוב והחמצן. 
 
תחשבו רגע על הולדת המקצוע הזה, ברומא העתיקה. אינסטלטורים היו כמו אנשי המחשבים של ימינו – בעלי מקצוע נדרש שיישם את הידע הטכנולוגי המתקדם ביותר של התקופה. כמה שנים לקח לו עד שהפך למקצוע פחות יוקרתי, נניח מאה שנה? ובכן, היום הדברים מתרחשים בקצב מהיר יותר.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • עידו   ביום 20 באוקטובר 2009 בשעה 23:19

    אפשר לעשות הון תועפות. אולי זה קשור איכשהו…

    אני מסכים בהחלט. האינסטלטורים עדיין שולטים, נחוצים הרבה יותר מרוב בעלי המקצועות בעולמנו.

    כמה פעמים שאלתי את עצמי, למה אתה לא אינסטלטור?

    אולי בגלל שכנראה הייתי גרוע בזה…

  • שוקי   ביום 20 באוקטובר 2009 בשעה 23:23

    שדווקא חשבתי על הצד השני – של מקצועות יוקרתיים שהופכים עם הזמן למקצועות מביכים.

  • נתי   ביום 22 באוקטובר 2009 בשעה 2:07

    אני בספק אם אינסטל' בעולם העתיק היתה מקצוע יוקרתי יותר מאשר היום. אז העסיקו בזה עבדים וגם היום אלו עבדים כמו כולנו.

  • מרק ק.   ביום 20 באוקטובר 2009 בשעה 22:49

    כבר אפילו לא צריך לנחש מתי אתה מקדם אתר, הכותרת מספיקה בהחלט. טיפה עצוב.