מתי מותר להגיד "נאצים"

יש אנשים שכל אזכור של השואה או מילים שקשורות בה, כמו "נאצים" או "חוקי נירנברג" או "דר שטירמר", מעורר בהם כעס. הנבונים שבהם, אומרים שאסור לקרוא לכל גזענות או אכזריות בשמות שלקוחים מהשואה, משום שהשואה הייתה אירוע יחידני וכל השוואה מקטינה אותו.

אני לא חולק על הטענה הבסיסית, אבל נדמה לי שחשוב לפעמים לעמוד על הדמיון בין מעשים שונים שנעשים בימינו, ובין דברים שאנשים אומרים, לבין אמירות ומעשים של הנאצים – לא כי ישנה זהות אלא כי הדמיון, כאשר הוא קיים, אמור לשמש כתמרור אזהרה.

לדוגמא, אתמול שמעתי שממשלת ישראל שוקלת להקים מחנות עבודה לפליטים. לי זה הזכיר מייד את השואה, אבל חשבתי שאולי זה רק אני, לכן הלכתי לראות כיצד מחנות עבודה מוגדרים בויקיפדיה, ומצאתי את הדברים הבאים:

"מחנה עבודה (בגרמנית: Arbeitslager) הוא מתקן כליאה המיועד לניצול בכפייה של כוח עבודה למטרות שונות. מחנות העבודה שימשו את הנאצים ובני בריתם במהלך מלחמת העולם השנייה בתקופת השואה כחלק מן הפתרון הסופי. מחנות העבודה שימשו ליצור של כלי נשק, תפירת מדים ונעליים, חטיבת עצים, סלילת כבישים וכו'.

במחנות נכלאו יהודים, צוענים, מתנגדי המשטר, הומוסקסואלים ושבויי מלחמה. מבין כל אלה זכו היהודים ליחס הנוקשה ביותר. היהודים, היוו את רובו הגדול של ציבור האסירים במחנות, אשר נבנו בכל רחבי אירופה. היהודים גם זכו ליחס המשפיל והגרוע ביותר. הם הובאו למחנות העבודה כאחד השלבים לפני חיסולם, והועבדו שם בעבודות פרך קשות מבוקר עד ערב, בתנאים של רעב, מחלות, דחיסות וזוהמה."

ובכן, כנראה שלא רק אני חושב על נאצים כשאני שומע "מחנות עבודה".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איציק   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 12:35

    פעם יצאתי למחנה עבודה של הנוער העובד. נסענו לקיבוץ, קטפנו תפוחים ועבדנו על טרקטורים בהעברה של מיכלי פרי. ישנו במגורי הרווקים שהיו ריקים אז (כי לא היו מספיק רווקים בקיבוץ למלא את כולם) ואכלנו בחדר האוכל של הקיבוץ יחד עם כולם. אפילו נתנו לנו את אותו המזון שקיבלו חברי הקיבוץ. כיסנו את הבגדים שלנו במכבסת הקיבוץ ושיחקנו כדורסל במגרש שלהם.

    עכשיו אני יודע שלא הבנתי אז איפה אני חי. שמחנה העבודה הזה היה בכלל חלק ממורשתם של הנאצים. תודה על שהסברת לי את זה.

  • רועי שהגיע אחר-כך   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 13:00

    קודם כל – חובה להשוות. תמיד. כמו שכתבת, גם אם עניין מסויים אינו "כמו השואה", אם יש מספיק נקודות דמיון סימן שמדובר בעניין רע, וכדי שנזדעק כנגד רוע הוא לא חייב להיות רע כמו השואה.
    דב חנין, אם אני זוכר נכון, אמר משהו מעניין על ההצעה הזו: הפליטים האלה שמגיעים לכאן רואים את השילוב בין מיטה, מזון וטיפול רפואי כגן עדן עלי אדמות. כלומר, יש משהו בהצעה הזו שנותן לעבדים בפוטנציה תמריץ לרצות ולבוא לכאן. זה נראה לי נורא ואיום. במקום להודות שיש בעיה של פליטים שמנסים לברוח הנה ולנסות לתת לה פתרון הומאני, אנחנו מחליטים שאולי כדאי לנו בעצם למשוך אותם הנה, כי הם כוח עבודה שעלותו כמעט אפסית. נורא ואיום.

  • שוקי   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 13:08

    אני בטוח שהפליטים יקבלו יחס דומה.

  • אייל   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 13:08

    שכל מילה שמתחילה ב"נא" מזכירה להם נאצים וכל מילה שמתחילה ב"מח" מזכירה להם מחנה ריכוז ולא משנה מה יעשו עם הפליטים תמיד יוביל אותם לדבר על השואה.
    אבל יש כל מיני אנשים וצריך להיות סובלניים לכולם.
    מעבר ל"זעזוע" העמוק (והדיון השטחי) אולי תייצר מחשבה כשלהי מה עושים עם הפליטים? איך פותרים הבעיה?
    אף אחד לא מת מעודף פופוליזם

  • שוקי   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 13:10

    נחום ברנע כתב בטור שלו לפני כחצי שנה, שאהוד ברק שלח את עמוס גלעד לסכם עם המצרים שאנחנו נעלים עין מכך שהם מכניסים כוחות לסיני בניגוד להסכם השלום – ובתמורה הם ידאגו לכך שלא ייכנסו אלינו פליטים.

    מייד אחר-כך תועד מקרה שבו פליטים נורו למוות על-ידי חיילים מצרים על גדר הגבול, כשניסו להיכנס לישראל.

    זה מזכיר לך את הקיבוץ שלך?

  • איציק   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 13:11

    לא אמרתי שהם יקבלו יחס דומה. רק שהשימוש שלך במושג מחנה עבודה לא חייב להיות קשור לנאצים. זה שהנאצים השתמשו במונח הזה גם כן עדיין לא הופך אותו למגונה. נדמה לי שאתה מתכוון למחנה ריכוז. המושג הזה הרבה יותר טעון.

  • שוקי   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 13:16

    פופוליזם בתחת שלי. תסתכל על התגובות שאני מקבל ותחשוב לבד אם אני מנסה להיות פופולרי.

    זו ממש לא בעיה – מדובר על אלפים בודדים של אנשים. מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה להגדיל את האוכלוסייה שלה בפרומיל אחד, במיוחד שמדובר באנשים שכל מה שהם רוצים זה לעבוד ולקיים את עצמם ואת המשפחות שלהם.

    לייצר לך מחשבה? פשוט: להפסיק לתת אשרות לעובדים זרים. אבל את זה הממשלה שלך לא תעשה כי יש סקטור שלם של קבלנים וסרסורים שמרוויחים מאות מיליונים מלהביא לכאן עובדים זרים ואז להעיף אותם, וחוזר חלילה.

    "הדלת המסתובבת" היא הגורם לזה שיש כאן מאות אלפי עובדים זרים, ובה יש להילחם. האלפים הבודדים של פליטים הם ממש לא הבעיה שלנו.

  • שוקי   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 13:24

    אתה צודק – זה הכל עניין של קונטקסט. והקונטקסט הוא שלא מדובר במחנה עבודה של הנוער העובד, אלא מחנה עבודה שמקימה ממשלת ימין לפליטים.

    אנחנו חיים במדינה שבה קשישים ניצולי שואה יכולים למות בחרפה כי אין להם כסף לתרופות או לחימום ואוכל, בזמן שפוליטיקאים רבים על כסף.

    האם זה נראה לך דמיוני שפליטים מאפריקה ימותו במחנות עבודה ממחלות כי העניקו להם תנאים סניטריים גרועים או חסכו על הטיפול הרפואי שיקבלו?

    באיזו נקודה זה מתחיל להיות דומה מספיק כדי שההשוואה תיראה לך במקום?

  • איציק   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 14:11

    כן, זה נראה לי כמעט דמיוני. ישראל כבר הקימה בעבר מחנות לשבויי מלחמה ולקבוצות דומות של אנשים שהגיעו לכאן באופן שלא תמיד צפו מראש. אני לא זוכר שהייתה תמותה יוצאת דופן במחנות האלה. גם עולים חדשים שהגיעו לכאן בתחילת שנות התשעים שוכנו במחנות קרוואנים. אני לא זוכר שלמרות התנאים הבסיסיים מישהו מנע מהם במתכוון טיפול רפואי או מזון. לא בכל פעם שמבקשים לתת פתרון זמני לקבוצת אנשים זה מראה על רצון להתעלל בהם. לעתים קרובות זה בכלל הפוך.

    אני מסכים עם ימימה שהשימוש בטרמינולוגיה של השואה לא שייך לכאן. מדינה של 7 מיליון בני אדם צריכה לדאוג לצרכיהם של מאות אלפי עובדים זרים וילדיהם, וזו משימה קשה גם בלי להכניס לכאן היסטריה שואתית. כל מדינות המערב מתמודדות עם בעייה דומה. בספרד ובאיטליה פשוט יורים בפליטים המנסים להגיע בסירות רעועות. במקומות אחרים זורקים אותם לכלא ומייד אחר כך מגרשים אותם מהמדינה. אפילו שם לא מזכירים את השואה בנשימה אחת עם הפעולות האלה.

  • אייל   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 14:27

    אתה יכול.
    ישר ולעניין.
    לכתוב שמחנות עבודה לפליטים זה רע, הגדלת האוכלוסייה (באופן סמלי) זה טוב.
    הנה, אפשר להביע רעיון בלי להיזדקק לשואה (לכך התכוונתי בפופוליזם).
    מספיק היה לנו טומי לפיד אחד שכל "בוקר טוב" מיד נגרר לדיון בשואה.

    מסכים איתך באופן כללי. אפשר לקבל חלק מהפליטים (זה כמובן לא פתרון לבעיה כיוון שיש גם גבול ליכולת הקליטה הישראלית).

  • שוקי   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 17:24

    אנחנו לא "נזקקים" לשואה. זכרון השואה ולקחי השואה, גם נותנים לנו פרספקטיבה וגם מחייבים אותנו להיות רגישים יותר לסוגיות מוסריות כמו זו של הפליטים. כי מי אם לא אנחנו.

    הרי בוודאי גם בשוויץ לא רצו לקבל מיליוני פליטים יהודים, ולכן הם היו "ניטרליים" ועל כך אנחנו משמיצים אותם כבר עשרות שנים. במה אנחנו שונים?

    גם במדינות אירופה אסרו בחוק לסייע לפליטים, ועדיין אנחנו מקללים את אלו שהסגירו יהודים ומעניקים תואר "חסיד אומות העולם" למי שהחביא אותם.

  • אייל   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 19:45

    זו בדיוק הנקודה, כמו שאתה כותב: אנחנו לא שונים מהם. כולנו בני אדם דומים ובתוך כל קבוצה יש כאלה ויש כאלה.
    ולכן כל ההיתלות בשואה (לכל כיוון ולכל מטרה שהיא) מיותרת ופופוליסטית (רוצה לומר: אם אתה נזקק לשואה/נאצים וכד' להביע עמדתך, סימן שהיא חלשה מדי כשהיא לעצמה).
    שבת שלום

  • גרידג'   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 23:08

    כל פעם שאתה מדבר על העובדים הזרים, אתה מזכיר את עניין הדלת המסתובבת. אני באמת לא מבין, האם אינך רואה את הלוגיקה שבדבר, האם אינך מסכים שכאשר מגייסים עובדים זרים בחו"ל עדיף לתת להם אשרת עבודה מוגבלת בזמן (בואו, עבדו 4-5 שנים, עשו לביתכם, שובו לביתכם) מאשר להביאם ארצה לפרק זמן בלתי מוגבל או למשך עשרות שנים? הרי אינך תומך בהגירה חופשית ואתה מסכים שאין להביא ארצה מהגרים גויים, אז לא עדיף לפעול במדיניות שקורצת לאנשים שמחפשים עבודה לפרקי זמן קצרים (שנים בודדות), מאשר לתת ויזה שאינה מוגבלת בזמן, ובעצם לומר לעובדים הפוטנציאליים: "מחפשים מדינה להגר אליה? בואו לישראל". שוקי, אם מגבילים את אשרת העבודה של העובדים הזרים, התוצאה היא דלת מסתובבת.

  • אלישבע   ביום 7 בנובמבר 2009 בשעה 11:52

    נראה לי שלא לגמרי הבנת את המושג, ששוקי ורבים אחרים מתייחסים אליו.
    ההתנהלות של המדינה ביחס למהגרי עבודה שמכנים אותה "דלת מסתובבת" לא מכוונת לכך שעובדים שסיימו את תקופת הויזה שלהם (אחרי חמש שנים) נאלצים לעזוב ובממקומם מכניסים אחרים.
    אלא לעובדה שרבים מהעובדים הופיכם להיות לא חוקיים הרבה לפני שמסתיימת תקופת העסקתם, הסיבה שהם הופכים להיות לא חוקיים היא בגלל "הסכמי הכבילה" שלמרות שבג"ץ קבע שהם סוג של "עבדות מודרנית" עדיין המדינה לא ביטלה אותם . כיום עובד תאילנדי, לדוגמא, שמגיע לארץ לעבוד בחקלאות, חייב לעבוד רק בחקלאות, אם מסיבה כלשהי הוא נאלץ לעזוב את המעסיק שלו (כי לא שילמו לו משכורת הוגנת, או כי התייחסו אליו לא יפה, או מכל סיבה אחרת) הוא כמעט ולא יכול למצוא עבודה אצל חקלאי אחר כי אין מספיק חקלאים שיש להם אשרות להעסיק מהגרי עבודה.
    אפשר לקרוא על כך עוד בנייר עמדה של האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד, מוקד סיוע וארגונים נוספים
    http://www.acri.org.il/pdf/migrantworkers0809.pdf

    מי שמרוויח מכל הסיפור הזה הם חברות כוח האדם שמביאות לכאן את העובדים וגובות בין 5,000-10,000 דולר מכל עובד שמגיע (ובמקרים מסויימים אפילו יותר), כמובן שהאינטרס שלהם הוא להביא כמה שיותר עובדים ולכן הם רוצים שהעובדים שכבר הגיעו לישראל יהפכו להיות לא חוקיים כמה שיותר מהר כדי שהם יכולו להביא עובדים חדשים, לגבות דמי תיווך נוספים, ולהיות עשירים יותר.
    ישנם מהגרי עבודה שהופכים להיות לא חוקיים ברגע הגעתם לארץ כי המתוווכים רימו אותם ולמרות שהם שילמו דמי תיווך גבוהיים בכדי להגיע לכאן אין להם באמת ויזת עבודה
    אפשר לקרוא על זה עוד באתר של קו לעובד
    http://www.kavlaoved.org.il/media-view.asp?id=1548
    כך שהטענה כלפי מדיניות הדלת המסתובבת היא לא כלפי הגבלת אשרת העבודה של מהגרי העבודה, אלא כלפי העובדה שאלפי עובדים מאבדים את האשרה שלהם הרבה זמן לפני הזמן שבו היא הייתה אמורה להסתיים והמדינה במקום למצוא להם עבודות חדשות מגרשות אותם ומביאה עובדים חדשים (וכפי שכתבתי – המרוויחים מכך הם חברות כוח האדם), בנוסף המדינה במקום להשקיע משאבים בפעולה נגד חברות כוח האדם שפעמים רבות עוברות על החוק ולא משקיעה משאבים באכיפה ופיקוח על מעסיקים שמנצלים עובדים, משקיעה משאבים במאסר, מעצר וגירוש עובדים

  • גרידג'   ביום 8 בנובמבר 2009 בשעה 17:11

    תודה על ההסבר.

  • גדי   ביום 9 בנובמבר 2009 בשעה 1:24

    הבעיה היא לא עם השם "מחנות עבודה" אני גם לא חושב שישנה איזה שהיא בעיה עם מחנה ראשוני שיקלוט את הפליטים יטפל בהם ויעשה קצת סדר בבלאגן, הבעיה היא שמשולבת בהצעה להעסיק את הפליטים בחינם תמורת מזון טיפול רפואי ומחסה, וכאן מחילה בעיה רצינית, לא מן הנמנע שמעשה כזה יוביל למערכת נצלנית ולמעמד עבדים מנוצל וחייבים למנוע מצב כזה

    מדינת ישראל חיבת לגבש מדיניות לגבי הפליטים, לקבוע מכסה שתיקלט בארץ ולהתמודד אם כל אלו שאינם פליטי אסון ולשלוח אותם באדיבות המקסימלית חזרה לביתם, בלי מדיניות מוסדרת ימשיכו לצוץ רעיונות מקושקשים והיסטריים כמו של אלי ישי ודומיו

  • ימימה   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 12:52

    רק שאני הייתי בצד השני, הקיבוצניקים שאירחו את מחנות העבודה. מעולם לא הוטרדתי מכך עד לפוסט הזה שלך.

  • ימימה   ביום 5 בנובמבר 2009 בשעה 13:37

    "מחנות עבודה לפליטים" זה כבר נשמע אחרת ממחנה עבודה בקיבוץ.

    ויש הבדל בין איך שהאוזן קולטת "מחנות עבודה" ובין איך שהיא קולטת "מחנה עבודה". ככה לפחות באוזן הפרטית שלי.

    ובכל מקרה, אני מאלה שמתנגדים באופן די גורף לשימוש בשואה. להתריע שנעשים דברים לא נעימים, נכון. להזכיר שאנחנו לאורך כל שנות הגלות היינו "האחרים" ושיש להתנהג באנושיות כלפי האחרים שלנו, בהחלט. הכנסת השואה לכל דיון שאין עניינו שואה הופכת אותו לצענקני ולא ענייני, פופוליסטי ודמגוגי, וחבל – אם אתה רוצה באמת לייצר דיון בעל משקל משמעותי.

השאר תגובה