בהתחלה…

בהתחלה לקחו את הקיצבאות –
ואני לא אמרתי שום דבר, כי אני לא נכה או ניצול שואה.

אחר-כך לקחו את הפליטים –
ואני לא אמרתי שום דבר כי שכחתי שפעם גם אני הייתי פליט.

אחר-כך לקחו לי טביעת אצבע –
ואני לא אמרתי כלום, כי אני אידיוט. 

בסוף באו לקחת אותי – 
אמרתי: תקחו, בין כה וכה נשבר הזין מלהיות חופשי בארצנו.

בואו למצעד זכויות האדם בשישי.
 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל   ביום 8 בדצמבר 2009 בשעה 15:34

    ואני לא אמרתי כלום, כי זאת המדינה, ומותר לה.

    אחר כך לקחו לי אלפי שקלים על ביטוח בריאות ממלכתי – ואני לא אמרתי כלום, כי זאת המדינה, ומותר לה.

    אח"כ לקחו לעשירים מס הכנסה גבוה – ואני לא אמרתי כלום, כי הם עשירים מניאקים.

    אח"כ לקחו לערבים את הקרקע וחילקו ליהודים – כי לערבים היה קרקע, וליהודים לא – וכולם צריכים להיות שווים, לא?

    אי אפשר להזכיר את המילה "קצבאות" ולדבר על חופש.
    קצבאות הם ההפך הגמור מחופש. כדי שאתה תוכל לקבל קצבה – מדינת ישראל לוקחת בכוח כסף מאנשים אחרים.

    אחרי שהחלטתי שאני לא מוכן להיות מטופל יותר בבתי חולים או בקופות חולים ממשלתיים, לא רוצה ביטוח לאומי מהמדינה, ולא רוצה לשלוח את הילדים שלי לבתי הספר הממשלתיים,
    החלטתי שאני משלם למדינת ישראל רק על בטחון, משטרה, ובתי משפט.

    מהר מאוד מדינת ישראל הפעילה את המאגרי מידע של רשויות המס, איתרה את הכתובת שלי מהמאגר של משרד הפנים, ושלחה שוטרים חמושים באקדחים כדי לקחת ממני בכוח את הרכוש שלי, או ולכלוא אותי.

    ושוקי, וחבריו שיפגינו ביום שישי שמחו וצהלו.
    זכויות אדם? חופש?
    זה רק ביטוי. כי איכשהו צריך כסף לקצבאות, לא?

    מי שמצדיק נטילת רכוש כוחנית מידי אדם אחד, והעברתו לאדם אחר – שלא יתחבא מאחורי המילה "חופש".

    חופש אומר שאני מחליט מה לעשות עם הכסף שהרווחתי ביושר, ושאם אני בוחר למסור אותו לצדקה – אני עושה זאת מתוך בחירה חופשית – ולא מחשש ששוטרים יפרצו לי לבית אם לא יהיה נדבן מספיק.

  • שוקי   ביום 8 בדצמבר 2009 בשעה 16:41

    סליחה, למה ביטחון, משטרה ובתי משפט זה בסדר?

  • דניאל   ביום 8 בדצמבר 2009 בשעה 17:14

    ומוכן לשלם עבורם.
    אפילו התנדבתי לעבוד בשניים מבין השלושה, השלישי לא ממש מעוניין בכישוריי.
    ובכל זאת, אני מאמין שגם זכותך לבחור שלא להעזר בשירותים אלה.
    בימים שלפני הקמת מדינת ישראל,
    בחרנו שלא לסמוך על המוסדות המוכרים של השלטון הבריטי, והקמנו שירותים פרטיים שסיפקו בטחון לתושבי ארץ ישראל.
    זו הייתה זכות בסיסית כנגזר מהזכות לחיים והזכות לחירות –
    הזכות להגנה עצמית – ולא להיות נתון לחסדם של אחרים.

    זכות אגב, שאנשים כמוך גם תומכים בנטילתו.
    במשך 5 שנים נשאתי נשק, היום פתאום "אי אפשר לסמוך עליי עם נשק להגנה עצמית".
    חשבתי להצטייד בנשק גם ללא הסכמת המדינה,
    נשק שלעולם לא אשתמש בו כמובן, אלא אם ארגיש שאני בסכנה –
    אבל אז נזכרתי באלטלנה.
    הרצון להצטייד באמצעים להגנה עצמית הביא לרצח של אזרחים בידי הממשלה – שבחרה לנטול מהם את זכויות האדם הבסיסיות שלהם.

    אני תוהה כמה מפעילי "זכויות" האדם ביום שישי העזו לפצות פה נגד הטיהור האתני שבוצע ביהודי עזה. כשבתי ספר ובתי תפילה הושמדו בידי בולדוזרים צבאיים.
    אני תוהה כמה מפעילו "זכויות האדם" כרגע תומכים בפה מלא בהחלטת ממשלה לאסור על יהודים(ורק על יהודים) תושבי יהודה ושומרון לבנות קומה נוספת על הבית שלהם – קניינם הבלעדי והחוקי.
    שנקנה בכספם, ונבנה בעמל כפייהם.

    מי שבאמת מאמין בזכויות אדם, איננו איש שמאל.
    הוא ליברטן.
    שמאל וחופש הם סותרים זה את זה.
    אני תוהה האם נושא זכויות האדם אכן קרוב לליבך, או שמא אתה כרוב השמאלנים, ומארגני המצעד בשישי – שבו לא אשתתף, למרות שנושא הזכויות בוער לי – פשוט משתמש בנושא ככלי פוליטי.
    אם רק נצליח להציג את הצד השני כמי שרומס זכויות אדם, אז כולם ירוצו לבחור בנו – מגיני החופש.

    News flash:
    גם הימין וגם השמאל במדינת ישראל הם פשיסטים נוטלי חופש, שכל קשר בינם לבין זכויות אדם הוא מקרי לחלוטין.

  • שוקי   ביום 8 בדצמבר 2009 בשעה 17:34

    אנחנו יכולים לקיים דיון ארוך כנצח על הנושא, ואתה ממילא לא נוהג לקצר. בשלב זה אומר לך כמה דברים:

    א. חופש הוא ערך חשוב, אבל הוא לא הערך החשוב היחיד. מטבעה של מדינה שהיא מגבילה את החופש – החוכמה היא שההגבלה תהיה מידתית, מוסכמת ולתכלית ראויה.

    ב. מהי תכלית ראויה, על כך אנחנו יכולים להתווכח. האם אינך חושב שדאגה לקשיש או נכה או ניצול שואה, למשל, היא תכלית ראויה? אני חושב שכן.

    ג. אין לישראל חוקה, אבל ישנן מסמכים מכוניים שמגלמים את המסורות של עם ישראל ואת ערכי הציונות וישנה מגילת העצמאות. בהיעדר חוקה, הם הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לאמנה חברתית, ובימים אלה ממש ישנה הצעת חוק שמטרתה להעניק למגילת העצמאות תוקף של חוק יסוד.

    ד. היהדות מייחסת חשיבות גדולה יותר לכך שנדאג לגר, יתום ואלמנה מאשר למצוות יישוב הארץ. היא מעמידה את חובת האנושיות במקום גבוה יותר מהזכות לחופש. בניגוד למה שאתה חושב, יש לי כבוד רב – ולא רק ביקורת – לתנועת ההתיישבות. בכל אופן, לעשות רדוקציה של הערכים היהודיים לחובת ההתיישבות בעזה זו שגיאה היסטורית.

    ה. אני לא מסכים שפינוי עזה היה טיהור אתני. אני חושב שכל הפינוי הזה היה בעייתי ולא תקין במגוון דרכים, אבל זה לא אומר שאי אפשר או אסור לפנות – כמובן, עדיף היה לו זה היה נעשה בצורה הוגנת, מתוך הסכמה ותמורת פיצוי הולם, ולא בדרך המבישה בה זה נעשה.

    ו. אתה אומר שאתה ליברטיאן אבל אתה נשמע כאנרכיסט. זכות הקניין היא רק אחת מהזכויות הטבעיות ולאו דווקא החשובה שבהן – רק בחוגים העשירים של הימין השמרני היא הפכה לחזות הכל.

    אני מסכים איתך שמדינת ישראל פוגעת בחופש של אזרחי ישראל, גם בתחום הכלכלי, ועושה בכספם כבשלה. דווקא סעד, תשלומי העברה ויצירת מוצרים ציבוריים, הם לדעתי המרכיב *הקטן* בכל העניין.

    במשך שנים נוהגים כאן לסכסך בין אנשים – מאשימים את החרדים, המתנחלים, המובטלים וכו' וכו'. האמת הפשוטה היא שהכסף הגדול לא הולך לכל אלה – הם הרי אינם משתייכים למאיון העליון שמחזיק בשליש מההון.

    המסקנה המתבקשת היא שהכסף שלך, דניאל, הולך בעיקר לשחיתות. המלחמה שלך צודקת, אבל היעדים שלך שגויים.

  • דניאל   ביום 9 בדצמבר 2009 בשעה 11:52

    "חופש הוא ערך חשוב, אבל הוא לא הערך החשוב היחיד. מטבעה של מדינה שהיא מגבילה את החופש"

    לא. מטבעה של המדינה בראות עיניך אולי.
    המדינה איננה כאן כדי להגביל את החופש, היא כאן כדי לשמור על החופש.

    לשם כך דרוש לנו צבא – שישמור עלינו מפני זרים שרוצים להרוג אותנו או לגזול את הרכוש שלנו
    משטרה – כדי להגן עלינו מפנים מפני אנשים שרוצים להרוג אותנו, לפגוע בנו פיסית, או לגזול את הרכוש שלנו
    ובתי משפט – כדי לאכוף חוזים והסכמים בעל פה שהתקבלו בין בני אדם חופשיים.

    ב. דאגה לקשיש איננה תכלית ראויה לנטילת חופש.
    אם אתה רוצה להיות נדבן וצדקן – כל הכבוד לך. גם אני כזה.
    ההבדל הוא שאני לא מרשה לעצמי להיות נדבן בכספם של אחרים.

    ג. לקרוא למגילת העצמאות חוקה זאת בדיחה עצובה.
    מגילת העצמאות מעולם גם לא תוכננה להיות כזו.

    ד. היהדות מעולם לא כפתה על אנשים להיות נדיבים. מלכים לא היו זורקים אנשים לכלא על כך שהם לא צדיקים מספיק. הבחירה אם לקיים מצוות או לא היא בחירה אישית – ואדם שאיננו מקיים מצוות, נותן על כך את הדין כלפי האל.

    ה. חיילים ושוטרים עברו מדלת לדלת, גררו אנשים החוצה מהבית שלהם, ושלחו בולדוזרים כדי להרוס בתי תפילה, בתי ספר, ובתים.
    מה היה חטאם של אותם אנשים? הם היו יהודים שגרו במקום שבו לא רצו יהודים.
    אם זה לא טיהור אתני, אני לא יודע מה כן.

    ו. אנרכיסט דורש חוסר מדינה.
    אני רוצה מדינה עם צבא משטרה ובתי משפט.
    חיים, חירות, קניין.
    אלה הם הזכויות הטבעיות, גם על פי סדר חשיבותם.
    היופי בזכויות הטבעיות, הוא שאין קונפליקט ביניהם.
    רק כאשר מכניסים פנימה את "הזכות לפנסיה" או "הזכות לקחת הלוואה מהבנק, יש סתירה של הזכויות הללו.

    בניגוד למה שמשתמע מהדברים שלי, אני לא רואה בחרדים, במתנחלים, או במובטלים אויב.
    אני גם לא מאשים אותם על כך שהם לוקחים כסף שהמדינה גזלה ממני. זה אך טבעי.
    הטענות שלי הם כלפי הפוליטיקאים.

    אלה אגב – חייבים את הנכה והקשיש, וחייבים לשמור אותם במצב מתמיד של סבל.
    בלעדיהם – לא יוכלו לדרוש עוד ועוד מיסים, כדי לתחזק את השחיתות שלהם, או הטבות לבעלי ההון וראשי הועדים שתמכו בקמפיינים שלהם.

    אגב סכסוך, הנה – הוספת בעצמך גם את שנאת המאיון העליון, והתייחסת על ה"הון" כאל משחק סכום אפס.
    העובדה שמישהו מתעשר, לא אומרת שהוא מתעשר על חשבוני.
    למעשה, כמות ההון בעולם הולכת וגדלה בצורה שיטתית.

    הבעיה עם השמאל, זה שהוא מתעקשר לראות ב"עוני" כדבר יחסי.
    עניים בימינו, חיים חיים שלפני 150 שנה היו נחשבים לחיי מותרות ששמורים רק לאצילים.
    טלוויזיות, מחשבים, אינטרנט, טלפון סלולרי, קורת גג, מכונת כביסה, מים זורמים, חשמל, תזונה סדירה.

    יש מילארדי אנשים בעולם שעדיין לא נהנים מכל זה. אבל בארץ הם "מתחת לקו העוני".

    לא רק השחיתות הבעיה, אבל היא בעיה מאוד גדולה.
    הפתרון היחידי הוא לנטול את הכוח מהפוליטיקאים, ולהחזיר אותו לידי האזרחים.
    הדאגה לחלשים צריכה לבוא מתוך טוב לב,
    לא כי יש שוטר שמכוון עליך אקדח אם לא תעשה זאת.

  • דניאל   ביום 9 בדצמבר 2009 בשעה 13:15

    על כל רעיון פוליטי אפשר להגיד שהוא אוטופיה חסרת בסיס.

    טרם ראיתי מדינת רווחה אחת שבה אין מילארדרים מצד אחד, והולמסים מצד שני.

    טוב, האמת שזה לא מדויק. יש כאלה שיש בהם רק הומלסים, בלי מיליארדרים.

    חופש כמובן לא אומר רק שאני מחליט מה לעשות עם הכסף שהרווחתי ביושר.
    אבל אי אפשר לטעון שאתה תומך ב"חופש" או "בזכויות אדם", אם אתה מרשה לעצמך לשלוח כוחות משטרה חמושים כדי לקחת קניין של אדם אחד, ולתת אותו לאדם אחר.

    אתה מוזמן לסכם בנקודות את מה שהלינקים רוצים להביע. אני לא מנהל דיונים בצורה של "אין לי הרבה מה להגיד, אבל הנה לינק שאתה יכול להקדיש 4 שעות עליו, ואז תדע מה אני חושב".

  • שוקי   ביום 10 בדצמבר 2009 בשעה 13:10

    סליחה, אבל מי קבע שתפקיד המדינה הוא לשמור על החופש? זהו לא תפקיד המדינה ע"פ אפלטון או אריסטו, דאנטה או מרסיליוס, הובס או לוק. זהו גם לא תפקידה של מדינת ישראל על-פי חוקיה או על פי מגילת העצמאות שהיא המסמך המכונן שלה, או על-פי "מדינת היהודים" שהיא "התוכנית העסקית" שלה. הכל היה מונח על השולחן.

    אדרבא – כל מי שבא לכאן בהשפעת התנועה הציונית אמור היה לדעת מראש מה הוא יקבל, אגב "חוזים והסכמים בעל-פה שהתקבלו בין בני אדם חופשיים". אם יש לך טענות בנושא אולי תפנה אותם להוריך או הסבים והסבתות שלך?

    מטבעה של מדינה שיש לה ריבונות שכל מהותה היא הגבלת החופש. יש לה גבולות – ולכן היא פוגעת בחופש התנועה. יש בה מיסים – ולכן היא פוגעת בחופש הקניין. השאלה היא לא האם היא פוגעת בחופש או לא, אלא עד כמה ולאיזו תכלית.

    מטבעה של המדינה הדמוקרטית שהחלטות בה מייצגות את רצון הרוב, ולכן תמיד יש מיעוט שדעתו לא מתקבלת ולכן החופש שלו נפגע באופן זה או אחר. במדינה מתוקנת, זה נעשה בגבולות זכויות חוקתיות. וזה מפתיע שאתה אומר שתפקידה של מערכת המשפט מסתכם באכיפת חוק אזרחי. על החוק הפלילי שמעת?

    לגבי רצועת עזה – אלו שגרו שם עשו זאת בהתאם להחלטת המדינה וכשהם פונו משם זה נעשה על-פי החלטת המדינה. זה משום שהמדינה, באופן דמוקרטי, החליטה שנוכחותם שם פוגעת בזכויות הטבעיות של שאר האזרחים. למשל, משום שהמשאבים ששימשו כדי להעניק להם ביטחון הגיעו מכספי המיסים שלך ושלי.

    ההגדרה המקובלת של כלכלה היא "ניהול משאבים בתנאי מחסור". וכאשר, לדוגמא, קרטל בנקאי כופה עלינו לשלם עמלות מנופחות ומעשיר את בעליו שהם חלק מהמאיון העליון – האם זו לא פגיעה בחופש שלנו? או שאתה באמת חושב שאפשר לחיות במדינת ישראל של 2009 בלי חשבון בנק?

    גם ביהדות יש מצבים שבהם מה שאמור היה להיות וולנטרי הופך לכפוי. לדוגמא, בעל שלא מוכן לתת גט ו"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". היהדות גם אינה חרדה כמוך לזכות הקניין – ע"ע שמיטת כספים. ומיסוי לצורך ניהול ענייני המדינה – ולא רק כאלה שקשורים לביטחון ומשפט – היה גם בתקופת מלכי ישראל (ע"ע כרם שלמה בבעל המון).

    צדקה כשאר העניינים שבין אדם לחברו הייתה תמיד עניין שבבחירה, כמו שאתה אומר. ועל בחירות של אנשים כמותך חרב בית המקדש השני. עליך בדיוק נאמר בבבא קמא: "היצר האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדת בינוניות ויש אומרים זו מידת סדום".

  • דניאל   ביום 10 בדצמבר 2009 בשעה 14:35

    אז אם המדינה לא צריכה לשמור על החופש שלך,
    ומטבעה שיש לה ריבונות להגביל את החופש שלך,

    אז הנה – מאיר שטרית ארגן מאגר ביומטרי, ואין לך שום זכות לבוא אליו בטענות, כי הוא עושה זאת "על פי רצון הרוב".

    אגב רצון הרוב – אתה חי בסרט עצוב אם אתה באמת חושב שעם ישראל בחר באריק שרון כדי לבצע התנתקות,
    שעם ישראל בחר בביבי כדי להקפיא התחנלויות,
    או שעם ישראל בחר בקדימה ובליכוד כדי לחוקק מאגר ביומטרי.

    אין הרבה מה להגיב כאן.
    אני רק שמח שהצלחתי להראות את הצביעות שלך בדרך כל כך קלה ופשוטה.
    בפוסט שכותרתו "בואו להפגנה נגד פגיעה בזכויות אדם",
    כל מה שעשית הוא להגיב לי כמה הפגיעה בזכויות שלי היא מוצדקת, ושלמדינה יש זכות לעשות כל מה שהיא רוצה – עד כדי גירוש כוחני של אזרחים מהבית שלהם.

    הצביעות השמאלנית והדיבור הכפול לא מפסיקים להדהים אותי.

  • דניאל   ביום 10 בדצמבר 2009 בשעה 15:11

    הייתה ניסיון עצוב להציג לנו את ה"מדרון החלקלק" של נטילת הזכויות שלנו מידי המדינה.

    כשאנחנו שותקים על נטילת זכות אחת, ושותקים על נטילת זכות אחרת – לבסוף, לא יהיה מי שיגיד משהו כשאנחנו הופכים לברית המועצות.

    והנה, בתגובה אחת, הפכת את עורך, והפכת למגינם של אלה שנוטלים את החירויות שלנו ואת החופש שלנו,
    ואף התעקשת שתפקידה של המדינה הוא לקחת מאיתנו את החופש.

    אני חושב שאני לוקח את הפוסט הזה איתי.
    זאת דוגמה מעולה לצורת חשיבה שמאלנית, ואיך היא מתפרקת לחלוטין כשמעמתים אותה עם הסתירה הפנימית שבה.
    (אל תיקח את זה קשה, זה לא משהו אישי. גם אני הייתי שמאלן כמוך, עד ההתנתקות.
    משהו לא הסתדר לי עם זה שהשמאל מתעקש להיות "מגן זכויות האדם", אבל שולח שוטרים וחיילים לתלוש ילדות מהבית שלהן, ובולדוזרים להשמיד בתי ספר ובתי כנסת).

    אגב, כפר דרום הייתה קיימת לפני מדינת ישראל.
    השכונה שלי בתל אביב בנויה על חורבות כפר ערבי.

  • דניאל   ביום 10 בדצמבר 2009 בשעה 16:02

    היא שתהליך נטילת החירויות הוא תהליך איטי ובטוח.
    הדגלים האדומים של "רגע, המדינה שולטת יותר מדי בחיי" לא קופצים.
    אנשים נולדים לתוך מציאות של שליטה ממשלתית הולכת וגדלה.

    יותר מ50% מהעושר שאזרחי מדינת ישראל מייצרים בעבודה הקשה שלהם – נלקח בכוח על ידי מדינת ישראל ומוסדותיה.
    זה לא "לוותר על קצת חופש".
    כבר מזמן הפסקנו לוותר על "קצת חופש".

    הרגע התעקשת עירא,
    שבאמצעות הפחדות וקמפיינים מניפולטיבים אפשר לשכנע את הרוב לקחת עוד ועוד חירויות מידי הפרט.
    אני מסכים איתך.
    העניין הוא שאתה מתעקש שחירות אחת היא קריטית, ומוכן לקחת בכוח מאנשים מיליון חירויות אחרות.

    אני לא מוכן לוותר על החירויות שלי,
    ואל תעז להציג את עצמך כ"מגן זכויות אדם" כל עוד אתה מתעקש שאני חייב לוותר עליהם.

  • דניאל   ביום 10 בדצמבר 2009 בשעה 16:22

    אני יודע שאתם מתנגדים למאגר הביומטרי,
    אבל:

    תפקיד המדינה להגן עלינו. גם מפשע בתוכה, גם מטרור מחוצה לה וגם ממיקרובים באוויר ובמים. מה לעשות שלצורך כך צריך לוותר על קצת חירות ופרטיות?

    "אדרבא – כל מי שבא לכאן בהשפעת התנועה הציונית אמור היה לדעת מראש מה הוא יקבל"
    (האמת? אחרי שבן גוריון שלח את המשטרה כדי לסרוק לנו את התיקים לוודא שאנחנו לא מבריחים חס וחלילה חמאה – באמת מפתיע מישהו ששטרית ממשיך את החזון הזה?)

    "סליחה, אבל מי קבע שתפקיד המדינה הוא לשמור על החופש? […] זהו גם לא תפקידה של מדינת ישראל על-פי חוקיה או על פי מגילת העצמאות שהיא המסמך המכונן שלה, או על-פי "מדינת היהודים" שהיא "התוכנית העסקית" שלה. הכל היה מונח על השולחן."

    "חופש הוא ערך חשוב, אבל הוא לא הערך החשוב היחיד. מטבעה של מדינה שהיא מגבילה את החופש"

    "זה משום שהמדינה, באופן דמוקרטי, החליטה שהפרטיות שלנו פוגעת בזכויות הטבעיות של שאר האזרחים. למשל, משום שהמשאבים ששימשו כדי להעניק להם ביטחון מבלי שהיה את המאגר הביומטרי הגיעו מכספי המיסים שלך ושלי."

    אני יכול כמובן להמשיך…
    אני לא יודע מי היה גאה בטיעונים שלכם יותר.
    מוסיליני, המפלגה הסוציאליסטית לאומנית, קים ג'ונג איל, מאו, או סטלין.

    הויכוח הוא לא ימין שמאל.
    הוא לא – מותר לקחת כסף ממי שאנחנו רוצים, אבל אסור לבנות גבול.
    הויכוח הוא בין חופש, לבין שליטת המדינה.
    הויכוח הוא בין זכויות הפרט – לבין מדינה דורסת ורומסת, שבשם "המדינה" או "טובת הכלל", מרשה לעצמה להפוך את עצמה לגדולה יותר ורודנית יותר ויותר.

    הוכחתם בפוסט הזה שאין לכם שום מניעה אידיאולוגית מלנטול את החירויות של אנשים אחרים.
    רק התעקשתם שינטלו חירות מאנשים אחרים, ועל "זכותכם" (כשאתם הרוב, איך לא, ל"טובת הכלל") לעשות זאת. כל עוד זה לא פוגע בכם, אתם בסדר עם זה.

    אבל הגיע איזה שטרית אחד, והביא לכם בהפוכה.
    זה הזמן להתפכחות.
    זה הזמן להבין שככל שתתנו יותר כוח למדינה, כך החיים שלנו יפגעו.
    וזה לא משנה אם מי שבשלטון כרגע הוא ציפי טיבי או ביבי.

  • ח ל י   ביום 8 בדצמבר 2009 בשעה 20:41

    RT 🙂

  • עירא   ביום 9 בדצמבר 2009 בשעה 12:39

    יש הרבה דברים קוסמים בצורות המחשבה הליברטרית והליברטינית, אבל העובדה היא שזו אוטופיה חסרת בסיס. אין אופטימום, יש הבדלי תרבויות וצריך למצוא את האיזון, ליברטריות כמו שאתה הגדרת אותה היא אוטופית ובלתי אפשרית מכל כך הרבה סיבות שאין לי כוח באצבעות להקליד לך את כל הסתירות שיווצרו לך.

    "חופש אומר שאני מחליט מה לעשות עם הכסף שהרווחתי ביושר"

    אסתפק בזה שהיו בהרבה ספרי פילוסופיה הרבה הגדרות ל"חירות" או "חופש", וההגדרה שאתה נתת היא צרה, אגואיסטית ואינה יכולה לתמוך בחברה בת קיימא. בתור הקדמה להבנת הנושא אני מזמין אותך לקרוא את גארט הארדין:
    http://www.sciencemag.org/cgi/content/full/162/3859/1243

    בנוסף, אם אתה רוצה לשמוע רעיונות טיפה יותר מאוזנים מפי ליברטר אינטיליגנטי, רהוט ומעשי, הצץ בראיון "מדע פוליטיקה בדיוני" עם המדען והסופר דייויד ברין. חצי שעה מעניינת למדי, גם אם אני לא מסכים עם כל דעותיו. שלושת החלקים מופיעים לי בראש התוצאות כשאני מריץ את החיפוש הזה בטיוב:
    http://www.youtube.com/results?search_query=david+brin+libertarian

  • עירא   ביום 9 בדצמבר 2009 בשעה 13:35

    אבל אני צריך לעבוד והידיים שלי כואבות השבוע מרוב הקלדה.

    הלינק הראשון מדבר על ניהול משאבים הוגן ולמה הטבע האנושי ישמיד את המין האנושי אם לא תהיה רגולציה (וניתן לגבות את זה במחקרים סוציולוגיים ופסיכולוגיים, אם תרצה). האיש שכתב אותו הוא ביולוג שהלך והצליב מחקרים ומידע מעוד חמישה-ששה תחומים כדי להגיע למסקנות באופן מדעי. זה מסמך שעשה המון רעש ב40 השנים מאז שיצא, ועודכנו בו כמה עובדות מדעיות שהצטברו (מה גם שהאיש לא כלכלן מבריק), אבל המסקנה הסופית שם ברורה ועדיין נכונה, וזה שעם קצב גדילת המין האנושי, צריכת המשאבים שלנו לא בת קיימא וקפיטליזם/אוביקטיביזם/ליברטריות זה מסלול להרבה סבל אם לא השמדה עצמית. אם אתה רוצה טעימות קלילות ולא מחייבות אתה מוזמן לקפוץ לבלוג שלי לפוסטים תחת קטגוריה "סדרת הקיימות", נדמה לי הפוסטים מספר 3-4-5 בערך מתייחסים לזה.

    הלינק השני הוא ראיון שנערך ע"י המפלגה הליברטאריתת האמריקנית עם דייויד ברין, כאמור, והוא ליברטר אבל מבין ומסביר מצוין למה ממשלה לא יכולה להיות כל כך קטנה ואילו פונקציות צריכות את ה"כבדות" של ממשלה גדולה כדי לפעול טוב ואילו פונקציות צריכות באמת להיות מופרטות לחלוטין. ליברטארים כמו כל קבוצת מיעוט פוליטית, נוטים לקפוץ לקיצונות בעת ויכוח, והוא דווקא מדבר בנימוק והגיון.

    תציץ כשיהיה לך זמן, אני חייב לעוף, אני אהיה ליד המחשב רק מחר ממילא, אז קח את הזמן. אני חושב שיהיה לך מעניין.

  • עירא   ביום 10 בדצמבר 2009 בשעה 15:52

    תפקיד המדינה להגן עלינו. גם מפשע בתוכה, גם מטרור מחוצה לה וגם ממיקרובים באוויר ובמים. מה לעשות שלצורך כך צריך לוותר על קצת חירות ופרטיות?

    זה כואב אבל זה נדרש, כל עוד נשמר האיזון העדין בין אזרח ומדינה.

    השאלה על כמה נכון לוותר, והתשובה היא שצריך לעצור קצת לפני שמתחילים לקחת לך את הזכות להגיד מתי לעצור, כי אז האיזון מופר. הגבול שלי ושלך עובר במקומות שונים. אני ושוקי הצבענו למפלגה שהיתה נגד הביומטרי ונגד הפרות רבות אחרות של חירותינו, והרבה אנשים הצביעו למפלגות אחרות מהסיבות הלא נכונות – כי הצליחו להפחיד אותם בקמפיינים מניפולטיביים שהתייחסו רק למה שהיה בחדשות באותו השבוע, ולא לשום דבר שקרה במדינה הזו בשנה שחלפה מאז.

    כן, העם יכול להתנהג כמו עדר מפוחד, להצביע לאנשים לפי תדמית ולא לפי הרקורד, זה קורה כל הזמן, ואתה יודע את זה. אנשים הצביעו לליבני מסיבה אחת ולא חשבו על ה20 האחרות. 99% מהאנשים פשוט לא מודעים או לא מעוניינים ב99% ממה שקורה בבנין הכנסת. זה לא חייב להיות בעיה אם יש 1% ששומרים על השומרים, אבל גם את זה אנחנו מאבדים לאחרונה.

    אז הצביעו לליבני ובדרך הם קיבלו את שטרית, שיושב באופוזיציה ומצליח במניפולציות להעביר חוק במשמעת קואליציונית. זה לא רצון העם, זה אפילו לא רצון רוב הח"כים בקדימה, הליכוד או ישראל ביתנו! אבל בראש הפירמידה זה שלטון שהופך מושחת ואפאתי לסכנות שהוא גורם, זו שיטה עדינה ושבירה שהשתלטו עליה אנשים מסוכנים, אבל זה נכון בכל שיטת שלטון דמוקרטית, אפילו ליברטריות כמו שאתה מדמיין אותה.

    כש120 איש מצביעים לפי מניפולציות שעושים 10-12 איש ומשנים מקצה לקצה את אופי המדינה וצורת החיים למליונים, אז שום פתק ששמנו או לא שמנו בקלפי יעזור לנו, ולכן צריך לצאת ולמחות ולהעיר את 99% הישנים. כי האיזון העדין בין אזרח ומדינה הופר ומחריף.

כתיבת תגובה