משברי ריבונות: נתניהו נגד אובאמה

1

קשה לחלוק על הטענה שארה"ב – למרות היותה הכלכלה הגדולה בעולם והמעצמה הצבאית הגדולה בעולם – עשתה ועושה טעויות. בכל אופן, השאלה האם ארה"ב טועה או צודקת באולטימטום הנוכחי שלה נגד נתניהו, לא רלוונטית לשאלה האחרת – באיזו זכות היא עושה זאת. בלי קשר לדעה האישית של כל אחד מאתנו, או לתוצאות הצפויות בדיעבד, ברור שעדיף היה שזה לא יקרה לכתחילה.

 

2

את שאלת הריבונות אפשר לנסח בדרך נוספת: מה גרם לכך שהממשל האמריקני ביצע מהלך חריף כל-כך, של גינוי ושל איום כנגד ישראל? או אולי – כיצד מגיעה ממשלה של מדינה ריבונית למצב שבו מעצמת דיפלומטיה כארה"ב מנסה להכתיב לה מדיניות בדרך תוקפנית ופומבית, השמורה למקרים מיוחדים.

 

3
מתישהו ב-1998, אני חושב, כתבתי עבודה סימינריונית על תהליכי קבלת ההחלטות של ממשלת-ישראל בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה. המסקנה הקודרת של העבודה ושלי הייתה: לא היו תהליכי קבלת ההחלטות; ארה"ב כפתה עלינו את רצונה באופן מלא.

 

4

ישנם אנשי מדעי-המדינה שמאמינים שהדיסציפלינה הידועה כ"יחסים בינלאומיים" (להלן: יחב"ל) היא המצאה כושלת של משרד החוץ האמריקני. הם טוענים נגדה שהיא פשטנית, ותולים בה הרבה מכשלונותיה של המעצמה במדיניות החוץ שלה – במפרץ הפרסי, בויאטנאם, בדרום-אמריקה, במזרח-התיכון. חלק אומרים שהם פשוט יצרו שיטת ניתוח שמספקת רציונליזציה לכל שטות ומעשה עוול שרצו לבצע איפשהו ברחבי העולם, ושהם עוד לא נגמלו מזה.

5
אני לא יודע אם זה נכון, אבל קשה שלא להבחין שישנה בישראל אסכולת יחב"ל חדשה: כזו שמשתמשת במודלים הישנים כדי לשכנע שהאמריקנים לא מבינים כלום ואנחנו יודעים בדיוק מה טוב לנו.

 

6

אבל שוב, השאלה מי צודק היא שאלה אחת. ישנה שאלה נוספת – שאלת הריבונות. וישנה גם שאלה שלישית: האם עדיף למדינת ישראל ליישר קו עם המעצמה שתמיד מצילה אותה, או להסתכסך איתה ולהישאר עם מיקרונזיה? האם עדיף לנתניהו להתכופף או לעמוד זקוף? ועל זה כבר נאמר, שהשיבולים רק מתכופפות בסערה ואילו העצים נשברים.


7
הסבר אפשרי למצב הדיפלומטי האומלל, שתקף גם לסיפור המביך עם השגריר הטורקי: הם פשוט לא טובים בזה. מדיניות החוץ בעייתית, הדיפלומטיה וההסברה גרועות, אין יחסי אמון, ניתוח המצב שגוי. הסבר נוסף: ארה"ב רק חיכתה לסימן שנתניהו לא מתכוון לממש את הבטחותיו המדיניות (לרבות חתירה למו"מ לשם השגת פתרון של שתי-מדינות), כדי להפוך אותו למשל ולשנינה. הסבר שלישי: כולם אנטישמים ורק אנחנו יודעים מה טוב בשבילנו. 
 

8

לזכותו של אריק שרון צריך לומר שידע את גבולות הכוח שלו, ולכן ידע מתי לעמוד על שלו ומתי לישר קו כדי להשביע את רצונם של האמריקנים. הוא הוכיח שמדינת ישראל יכולה, עד גבול מסוים לפחות, לעשות שטויות בלי שארה"ב תדרוך לה על הראש. אבל נתניהו איננו שרון ואובאמה איננו בוש וליברמן איננו מדינאי. אולי אתבדה, אבל יש לי הרגשה שהזובור האמיתי עוד לא התחיל.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • שאול סלע   ביום 16 במרץ 2010 בשעה 3:01

    ב 1975 היתה ההערכה מחדש של פוקד קיסינג'ר. ב 1956 העמידו את בן גוריון במקום.

    נתפלל שהגענו לצעד ראשון שיוציאו אותנו ממערת אפלטון שאליה נדחפנו בגלל הכיבוש וההתנחלויות.

    שום תירוצים

    תחזקנה ידיהם של אובמה קלינטון

    פשוט נמאס