פאשיזם זה עסק לא רע

פעם נהגו לומר שהימין בישראל נראה כמו שמאל כשמסתכלים על ימין אירופאי, כמו לה-פן או שטראכה. אז החדשות – וויק אפ אנד סמל דה חומוס – הן שכבר אין הבדל. יש אנשים שזה עושה להם חושך בנשמה ויש אנשים שעושים מזה כסף.

היה לי היום ויכוח קצר עם מישהי. אני אמרתי שיש בישראל ממשלת ימין והיא טענה שזו ממשלת מרכז. זה הזכיר לי שאנשים כאן חיים בסרט, ולא באמת יודעים או זוכרים מהם ימין ושמאל מה זה מתון ומה קיצוני. ולכן, למשל, תנועת ימין קיצוני כמו "אם תרצו" יכולה לומר על עצמה שהיא "תנועת מרכז". כמו שמפלגת העבודה יכולה להמשיך לשכנע אנשים (אם כי פחות ופחות) שהיא מפלגת שמאל.

הרבה אנשים פשוט חיים בחשכה. למשל, הרבה אנשים – כולל כמה שאני מכיר – חושבים שטוב מאד שמדי פעם מישהו זורק לשמאלנים בפנים את זה שהם שטינקרים חארות (עד כדי כך שהם לא שמים לב שהוא עושה את זה תוך שימוש במטאפורה שהיא במקורה, רעיון נאצי).

כשזה עולה בשיחות אני מעיר להם שאני – אותי הרי הם מכירים – אינני שטינקר וחרא, למרות שאני ככל הנראה שמאלן. זה בדרך-כלל נגמר בניסיון שלהם להחזיר אותי בתשובה – רק שאודה שאנחנו מסכנים, עם נרדף עם חלקת אלוהים קטנה וכבשת רש, שלא עשה שום רע לאף אחד ולמרות זאת ישטמונו הגוים.

כדי לעצבן אותם אני אומר: כן, בטח. יש כאן המון אנשים מסכנים – קשישים, נכים, עולים חדשים, עובדים זרים, פליטים, ו-92% מהשכירים שזכויות העובד שלהם נרמסות. בניגוד לחוק, אגב. ספר החוקים שלנו, גם הוא מסכן – אף אחד לא שם עליו. וגם אהוד אולמרט מסכן, שכל הזמן טופלים עליו האשמות בכל מיני מעשי פשע ושחיתות שלא ביצע (לכאורה). כן, אנחנו מסכנים ויש "אויב מבפנים", אבל הוא לא השמאלנים תוקעי הסכין בגב האומה אלא הפוליטיקה המלוכלכת והשחיתות ואובדן הסולידריות ואובדן החמלה.

האבסורד הוא בעיני, קודם כל, שבישראל יש ממשלה שהיא לא רק ימנית מבחינה מדינית אלא גם ימנית קיצונית מבחינה כלכלית, וזה משפיע על החיים של אנשים כאן הרבה יותר ממה שקורה באו"ם או בעזה. ועדיין, רוב תושבי המדינה הזו מאמינים לאנשים שמנצלים אותם ומפקירים אותם בעת צרה, כשהם טוענים שכל מה שעומד לנגד עיניהם זו אהבת העם והארץ.

כן, אין לי ספק שכל מה שמעניין את ביבי ברפורמת הקרקעות זה שנוכל לסגור מרפסות. אם כי יש להודות שזה קצת מזכיר את הרגשות הציוניים שתקפו את אולמרט כשדיבר על פרויקט הבנייה בעתלית. ובאותו אופן, אין לי ספק שמשרד הביטחון הוציא אשתקד 48 מיליארד ש"ח אך ורק על הביטחון שלנו ולא חס וחלילה על אלפי פרויקט ומשרות פיקטיביות. אם כי, מוזר שאחרי שיצאו בשבילם כביכול למלחמה בעזה, ישובי עוטף עזה לא ממוגנים עד ליום הזה. לזה שוב לא נשאר כסף.

אתם יודעים מה? כן, דווקא יש לי ספק. יש לי ספק גדול אם האנשים האלה – הפוליטיקאים המלוכלכים ששולטים בנו כבר הרבה שנים – רואים אתכם ואותי ממטר. אני חושב ששום דבר לא קדוש בעיניהם. אני חושב שהם עושים כשלהם בתקציב הביטחון בדיוק כמו באדמות ירושלים או בכספי ניצולי השואה. מי שלמד את פרטי פרשת הירשזון, ועדיין מאמין שמשהו במדינה הזו נעשה לשם שמים, נמצא בבעיה קשה של הכחשה.

בזמן שמטמטמים את העם בישראל במסרים פאשיסטיים (כמו הטענה ש"העובדים הזרים לוקחים לנו את העבודה"), המעשים בשטח מוכיחים שלפוליטיקאים שלנו יש אפס אידיאולוגיה, ימנית או שמאלנית.

צריך שכבות עבות של הכחשה כדי לא לראות את זה. צריך הרבה תמימות כדי לחשוב שברק, ביבי, ליברמן או ישי, באמת שונים זה מזה או שבאמת יש הבדל בעיניהם בין ישראלי יהודי לערבי ובין עובד זר לפלסטיני ולפליט מאריתריאה. כולנו סטטיסטים.

אז נכון, יש שמאלנים ממש מרגיזים שמתעקשים להיות צדיקים יותר מהאפיפיור וחושבים שהם יודעים מה טוב לנו. אבל מה זה הבולשיט הזה על ה"יהודים שונאי עצמם" – האם מי שנותן שישקרו לו, ינצלו אותו ויתעשרו על גבו, הוא דוגמא לאהבה עצמית?

האיש ברחוב, ניצול מערכת החינוך ומערכות ישראל, בולע את הלוקשים. הוא מאמין ליצירה הנוגעת ללב של האמן, שמקבל כסף מ"תנועת המרכז"
שממומנת בין השאר מכספי אוונגליסט שמייחל להשמדת ישראל בפצצת אטום איראנית. מצד שני, הוא מאמין לקברניטי מערכת הביטחון שעה שהם מבטיחים לו שכל מעייניהם נתונים להגנתו מפני אותה פצצה איראנית. אין מה לומר, זה עסק לא רע הפאשיזם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל   ביום 6 במאי 2010 בשעה 6:47

    אני לא חושב שאתה מבין במיוחד מה זה פשיזם.
    מה שאנחנו רואים בשלטון בהרבה מאוד שנים האחרונות זה שילוב של סוציאליזם לאומני (כשאתה מעסיק עובד זר אתה גונב מקום עבודה לישראלי), פרוטקציוניזם (קנו רק כחול לבן! סוסיתא זה הכי אחי), וסוג של קרטליזם-קואופרטיזם-Crony capitalism – מה שאנחנו נוהגים לקרוא לו "הון שלטון".

    אני יודע שאמרת "סטטיסט" בהקשר אחר, אבל באנגלית יש גם מונח מדיני לקונספט של Statist. אנשים שמאמינים שטובת "המדינה" באה לפני טובת בני אדם אינדיבידואלים, ובריכוז כמה שיותר כוח (אישי, או כלכלי) בידי מוסדות המדינה.

    הקמפיין עובדים זרים הוא חלק מתרגיל עתיק יומין שמנסה לחזק את ה"אנחנו" על חשבון "הם". "אנחנו" חייבים להיות סוליאדריים. "אנחנו" חייבים להעסיק רק ישראלים. "אנחנו" חייבים לקנות רק כחול לבן. למה? כי "הם" עובדים לא חוקיים/מתנחלים/טורקים שונאי ישראלי/ערבים שרוצים להרוג אותנו/גונבים מקומות עבודה/חרדים פרזיטים שלא מוכנים לעבוד.

    "פשיזם" זה לא. זה משהו הרבה יותר מפחיד, והרבה יותר מסוכן.

  • בילי ב.   ביום 6 במאי 2010 בשעה 11:11

    שוקי,
    זו פעם ראשונה אז אני טיפה מתרגשת וחייבת לציין שחור על גבי שדה תגובה
    שאני מסכימה עם כל מילה

  • vandersister   ביום 6 במאי 2010 בשעה 12:35

    פוסט מופתי. יישר כוח.

  • vandersister   ביום 6 במאי 2010 בשעה 16:51

    דניאל, אני מצטטת מ"בבילון":
    "פשיזם: לאומנות, אימפריאליזם, דיקטטורה, העמדת המדינה לפני הפרט, גזענות".
    כנראה שגם המילון לא מבין במיוחד מה זה פשיזם, מה?…

  • שוקי גלילי   ביום 6 במאי 2010 בשעה 17:18

    דניאל –
    בסך-הכל אני נוטה להסכים עם הניתוח שלך, אבל יש כמה נקודות נוספות שכדאי לחדד אם כבר נכנסנו לפינות האלה:

    א. האם משטר מסוים הוא פאשיסטי או לא, או עד כמה הוא מתקרב למודל הארכיטיפי של הרעיון הפאשיסטי, זה דבר שאפשר להתווכח עליו הרבה. "לאומנות סוציאליסטית" זה תרגום של National Socialism, שגם זה כידוע סוג של פאשיזם.

    ב. האידיאולוגיה הפאשיסטית שנכתבה בזמנת מוסוליני, נדרשה להצדיק את המהפכה שלו ולכן אמרה שהראוי ביותר לשלוט הוא מי שהצליח לתפוס את השלטון. המשמעות האופרטיבית של עיקרון כזה היא בעצם שכל האמצעים כשרים – וראינו יישום מאלף של העיקרון בישראל: כולל זיוף קלפיות פריימריז, שינוי חוקת מפלגות, יציאה למלחמה ערב בחירות, ל"פ מבית מדרשו של גבלס וכו' וכו'.

    ג. כדי לקבוע עד כמה אידיאולוגיה, שלטון או תרבות פוליטית הם פאשיסטיים, עליך בכל מקרה להשתמש בהגדרה אובייקטיבית. יש כמה כאלו. לשיטת ישעיהו ליבוביץ', למשל, כאשר המדינה היא ערך כבר מדובר בפאשיזם לכל דבר. ישנם ערכים מילוניים, לקסיקליים ואנציקלופדיים שאומרים שהמדינה צריכה להיות הערך העליון על כל הערכים כדי שזה ייקרא פאשיזם. בכל אופן, כולם יכולים להסכים שאחד היסודות המשותפים לפאשיזם באשר הוא, הוא שהפרט נועד לשרת את המדינה. על כך אמר אלברט איינשטיין: "המדינה נועדה בשביל האנשים – לא האנשים בשביל המדינה".

  • בים   ביום 7 במאי 2010 בשעה 8:53

    שוקי, תודה על הדברים
    דניאל, מה נעשה למילון שלא מבין הגדרות!?
    אולי פשוט נגרש אותו יחד עם העובדים הזרים!?
    כאילו לא היה כאן מעולם והחליף טיטול לסבתא שלנו…

  • דובי מורן   ביום 28 במאי 2010 בשעה 14:30

    הייתי אתמול בפעם הראשונה בממילא בדרכי לעיר העתיקה בירושלים. האדריכלות יפה ומעניינת – אין מה לומר, אבל לא יכולתי להמנע מתחושת הבחילה שתקפה אותי. חשתי כמו במטריקס – הכל מזויף – המתכננים והמפעילים של המקום רוצים אותנו סטטיסטים בתמונת העולם המושלמת שבכשרון רב הצליחו ליצור שם מן המסד ועד לבחירת המוצרט שמתנגן ברקע. אם עוצמים לרגע את העיניים, נדמה שמדובר בזלצבורג, אבל אז החום מזכיר שאנחנו עדיין במזרח התיכון, ושמעבר לפינה מתחוללת מהומת אלוהים, שרוצים להסתיר מאיתנו, ואז נזכרתי שכתבת כאן (למרות שלא הצלחתי לקרוא את האינגליש בהתחלה): wake up and smell the humus, ונראה לי שזה ביטוי נהדר לכל כך הרבה חוליים של החברה בישראל. כל כך הרבה ישראלים (טובים) ממשיכים להאמין לשלטון הימני, גזעני, פאשיסטי שלנו ועוצמים את עיניהם גם נוכח כל הפגיעות בהם עצמם, שכירים, הורים לילדים במערכת החינוך, קשישים שהפנסיה שלהם נשדדה על ידי חבריהם של המנהיגים (אם לא על ידי הם עצמם), שזה ממש מבעית.

    מצד שני – למה צריך דמוקרטיה? הפאשיזם באמת יותר נוח – http://www.dailymotion.com/video/x9qvc_fascism-is-fun_news

    בהמשך הסיור בעיר העתיקה, נכנסנו לרחבת מסגד אל אקצה (שהיא היא רחבת בית המקדש – גם בית ראשון וגם בית שני), והתחלתי לפנטז שבמנהיגות אחרת ירושלים היתה יכולה להיות המקור לחיבור וטיפוח הקשר בין הדתות הגדולות במקום המקור לאיבה ולשנאה.

    ולסיום – תודה על הפוסט המצוין. אכן פעמים רבות מדי בזמן האחרון יצא לי להיכנס לויכוח עם אנשים שחיים בסרט.

  • איציק יאפ   ביום 21 ביוני 2010 בשעה 18:56

    אבל יש אידאליסטים. אפשר לקרוא להם "למעלה" או "למטה" או "בפנוכו" או "ישראלי" או איך שלא תרצה. יש עדיין המון אנשים שרואים את המציאות כפי שהיא, מרגישים בתוך תוכם מה ואיך צריך לשפר, אבל מרגישים חסרי אונים מול…. טוב, ממול מה שאתה מתאר בפוסט.

    אוף.

כתיבת תגובה