דוס, למה אין לך כובע

אחת לאיזה זמן, כמו בבדיחת ה"שפן למה אין לך כובע" נגמרים השעירים לעזאזל ונשלף מהשרוול הקלף האולטימטיבי: לגנות את החרדים. בשבוע שעבר אלו היו השמאלנים המשתמטים ובשבוע הבא אלו יהיו המובטלים הנצלנים. אבל הבון טון הם החרדים – שמוצגים גם ככאלה וגם ככאלה.

החרדים" הם טרף קל, אויב משותף שקל לאחד ולהסית נגדו רבבות ממורמרים ולתרגם את השנאה להישג אלקטורלי. טומי לפיד עשה את זה בהצלחה רבה ואהוד ברק ניצח עם זה בחירות ב-99'. לא בטוח שלפיד באמת שנא חרדים או שברק באמת חשב לגייס תלמידי ישיבה, אבל זה לא באמת חשוב מה אתה חושב או מתכוון לעשות כשאתה עוסק בפוליטיקה של שנאה.

בכוונה כתבתי "החרדים" בין גרשיים, כי כמו בכל מקרה שבו מנסים לתחום גבולות של קבוצה במסגרת הפוליטיקה של השנאה, לא מדובר באמת בקבוצה הומוגנית. חרדים שונים אינם זהים זה לזה כפי שבני קבוצות אחרות אינם זהים, ושנאת חרדים אינה שונה מהותית משנאה של בני קבוצות מיעוט אחרות – ערבים, הומואים, רוסים, מרוקאים, עובדים זרים, פליטים או מתנחלים (הייתי מוסיף גם את שנאת הנשים, אבל הנשים הן לא מיעוט). אבל עם קמפיין אנטי חרדי פה ורצח במועדון הומו לסבי שם, ועוד ועוד אירועים צפויים פחות או מתוכננים יותר, ישנו אפקט מצטבר של הסטת תשומת הלב מהצרות האמיתיות של המדינה הזו – וזה אינטרס משותף של הרבה פוליטיקאים ועסקנים.

מה שנוח במיוחד בחרדים – מלבד מראה ואורח חיים שונים, שהם תמיד הלחם והמים של הכסנופוביה – הוא שהם גם לא משרתים בצבא וגם "סחטנים", כמו שאמרה השבוע ציפי לבני, מנהיגת המפלגה המתגאה בכך שאין לה אידיאולוגיה.

מה שמכונה "הסחטנות החרדית" הוא, ברוב המקרים, הניסיון של פוליטיקאים חרדים לחתוך עבור המגזרים שהם מייצגים פרוסה עבה יותר מהעוגה. באופן טבעי, הפוליטיקאים החילונים – המושחתים וצבועים בדיוק כמו אלו של החרדים – מעדיפים לתת כמה שפחות, כדי שיישאר יותר למגזרים שהם מייצגים.

לדוגמא, אם ביבי ירצה מחר להעביר חוקים נוספים שיצ'פרו את כרישי הנדל"ן או שברק ירצה לבזבז עוד כמה מאות מיליוני שקלים על מערכת צבאית שצה"ל לא מעוניין בה, אז ברור שהם לא רוצים להתחלק בכסף עם אלי ישי ושולחיו.

אף אחד מהנ"ל איננו חי בצניעות בעצמו. אלי ישי מסתובב בחליפות ארמני, לברק יש דירה במגדלי אקירוב, וביבי מוציא המון כסף על סיגרים. אין פלא שהם ו/או חבריהם נוהגים בכספי המדינה, ברכושה ובמשאביה כבשלהם, באופן שהוא לפעמים כשר אבל כמעט תמיד מסריח. ויחד עם אהוד אולמרט, ציפי לבני, חיים רמון ואחרים, הם הובילו או נתנו יד למהלכים קרי הלב ביותר נגד האוכלוסיות החלשות בישראל. "ביבי ואולמרט אותו הדבר, אותו הסיגר" כמו שאמר פעם מישהו, שבעצמו הפך אחר-כך לבן בריתם.

קו ברור עובר כחוט השני מתעמולת הבחירות של אהוד ברק ב-1999, בה הבטיח לגייס את תלמידי הישיבות, לקמפיין ה"משתמטים" שפתח ב-2009, להתבטאויות האחרונות בנושא לימודי הליבה ולשימוש החוזר בביטוי "הסחטנות החרדית". הקו הזה דומה להפליא לאלו של מסיתים ומחרחרי שנאה אחרים, שבסופו של דבר יושבים יחד באותן קואליציות ומדג'ים באירועים של "אם תרצו".

ומה מתקבל? חברה משוסעת יותר, מסוכסכת יותר, שקל לשלוט בה. וכמו שהסבירה יונית בצורה מאלפת, אפשר ממש לראות כאן אסטרטגיית הפרד ומשול.

תיאור יפה של התופעה, שאיננה המצאה ישראלית כמובן, נתן מאט ג'ונסון בשירו Angels of Deception כבר שנת 1986, בהתייחס לפוליטיקה הבריטית:

Come on down–the devil's in town
He's brought you sticks and stones
to bust your neighbors bones,
he's stuck his missiles in your gardens,
& his theories down your throat

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יו   ביום 10 במאי 2010 בשעה 0:16

    ומשסים בנו את ש"ס,
    ולא נתפתה?

    ןמנציחים את הגזענות,
    ולא נתפתה?

    ומחוללים מול אש העבודה זרה,
    ולא נתפתה?

    ומורידים האשה לשפלות,
    ולא נתפתה?

    אתפתה לפתיון, כי הובטחה לי מלכות,
    ונתתי נשמתי. מכרתיה, יפתי שלי.

    מקובל, גדול בתורה הוא הילל בן שחר.
    הוא האיש המהלל את לילי.

    צא דיבוק, צא!

  • עובד (לא זר)   ביום 11 במאי 2010 בשעה 12:41

    כתבתי כאן אתמול תגובה עניינית, שככל הנראה לא אושרה מפני שציינתי כתובת אימייל פיקטיבית, ולא את כתובתי האמיתית. אני מקווה שזו הסיבה, ולא ההסתייגות שלי מן הנסיון של הכותב לראות בניסיון לתקן את העיוות הקיים כיום לרעת החילונים "שנאת חרדים".

  • שוקי גלילי   ביום 11 במאי 2010 בשעה 18:07

    עובד לא זר – בוא נאמר ששימוש בכתובת אמיתית הוא יתרון כשאתה רוצה שתגובה שלך תפורסם.

השאר תגובה