אויב בפתח ביתכם: הדברה

זה התחיל בזה שמצאתי בחצר הבית שלי שקית רעל, עם לוגו של עיריית תל-אביב. היא הייתה זרוקה בגינה (בבית ההוא הייתה גינה, בניגוד לפלורנטין בה אני גר היום שם אין גינות), מקום בו נהגו כמה משכניי לשחק עם ילדיהם וחיות המחמד שלהם, כך שהעסק היה די מטריד בעיני. השקית הייתה ישנה, ולכן התפתיתי להאמין לעובדת העירייה שהשיבה לי בטלפון ואמרה ש"כבר לא עושים את זה יותר".

עירייה מרעילהאלא שזמן לא רב אחר-כך הופיעה על קיר הבית הודעה, מודבקת ברישול – "אזהרה לציבור" שבישרה ש"במקום מתבצעת פעולה להדברת מכרסמים ופוזר רעל מסוג אנטיקואגולנט".

הפעם, כשהתקשרתי לעירייה, הסבירו לי שהחומר אינו מסוכן לבני-אדם ואפילו לא לחתולים, אלא אך ורק לחולדות (שכידוע, מביאות מחלות ולכן הדברה הכי טוב שאפשר לעשות איתן הוא להרוג אותן – או כך לפחות חושבים בעירייה).

בצר לי, פניתי לוטרינר בועז ארד, שטיפל בכמה חתולים שאני מכיר, ושאלתי אותו על הנושא. ארד הסביר לי שאנטיקואגולנטים הם חומרים מונעי קרישה, שגורמים לחולדות למות מוות איטי כתוצאה מדימומים פנימיים. בניגוד למה שסיפרו לי בעירייה, הוא הסביר שכל היונקים מגיבים לחומרים הללו באותו אופן – אנטיקואגולנטים הם הגורם מספר 1 גם להרעלות בכלבים, למשל.

אחרי שחיפשתי וקראתי על הנושא, הבנתי עד כמה העסק עגום. כלב שיש לו בעלים והורעל באנטיקואגולנט, בדרך-כלל יגיב בשינויים בהתנהגות, דימומים מפתחי הגוף, הקאה או שלשול דמי וכו' – מה שישלח אותו עם בעליו לוטרינר. גם ילד שיגיע חס וחלילה למצב הזה, צפוי להגיע מהר מאד לחדר מיון. הטיפול, ברוב המקרים, מאד פשוט: זריקה או כמה זריקות של ויטמין K. כמובן, מדי פעם ישנם גם מקרי מוות.

המצב פחות אופטימי עם חתולי רחוב ובעלי חיים אחרים שמסתובבים בחצרות תל-אביב (כמו קיפודים, שהבנייה המואצת מוציאה אותן מסביבתם הטבעית בגבעות כורכר). בתל-אביב יש כלבייה, אליה אפשר להביא כלבים משוטטים שנראים חולים – אין בה חתולייה, ולכן חתולי רחוב וחצר שנפגעים מאקילואגולנטים לעיתים קרובות פשוט מתים.

אבל מה אכפת לו לעץ, ומה אכפת לחבר רון חולדאי – ממילא יש יותר מדי חתולים בעיר ובארץ ולא יזיק להדביר אותם קצת, לא? אולי כדאי שילמדו בעיריית תל-אביב את המקרה של העיר ערד, שבשנות התשעים הרעילה למעלה מ-90 אחוזים מהחתולים שלה (ראו פסיקת הבג"ץ בנושא). תוך שנים בודדות אוכלוסיית החתולים שיקמה את עצמה.

הדרך להתמודד עם התפוצצות האוכלוסין של החתולים (ולצמצם את המפגעים התברואתיים שקשורים בהם – יש אנשים שגם זה מפריע להם), היא באמצעות הסדרת אזורי המחיה שלהם, יצירת תוכנית סירוס ועיקור ויישום שלה בפיקוח וטרינרי (איך ממנים את זה? הנה רעיון).

טיפוח של אוכלוסיית החתולים, הוא גם אחד מפתרונות ההדברה הכי אפקטיביים – לא רק נגד חולדות אלא גם נגד חרקים (בראש ובראשונה מקקים) ואפילו נגד נחשים. אדרבא: אם יש לכם חולדות ומקקרים בחצר או בבית, זה לעיתים קרובות סימן לכך שאוכלוסיית החתולים באזורכם נחלשה (ו/או שאתם מזניחים את סביבת הבית שלכם).

לקריאה נוספת:
הדברה טבעית: תנו לחתולים לנצח
(בלוג המקצוענים).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רני   ביום 24 במאי 2010 בשעה 9:03

    היתה כתבה בהארץ בנושא שבטח קראת ששם נכתב שלא הוכח שעיקור וסירוס מסדירים את העניין ובשום עיר בעולם לא "הוסדר" העניין.

    בקיצור, פשוט לא להתעמר בהם זה מה שחשוב

  • עומר   ביום 24 במאי 2010 בשעה 12:54

    אתמול פורסמה כפולה במעריב בנושא זה – רחוקים מהצמרת, 2 מיליון חתולי רחוב בישראל:

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/109/754.html

  • dugmanegdit   ביום 26 במאי 2010 בשעה 10:31

    רני-

    עיקור חתולים אכן לא מצליח במיוחד. הסיבה העיקרית לכך היא שצריכה להיות "מסה קריטית" של עיקורים (סדר גודל של 75%) כדי שזה יצליח (ולאחר מכן צריך לשמור על קצב עיקור קבוע, אך נמוך יחסית, מדי שנה). ברוב המקומות בעולם לא מצליחים לעשות זאת, וקצב העיקור נמוך בדר"כ מקצב ההתרבות של החתולים.

    וכאן אני מגיע לשוקי – אני לא משוכנע שההצעה שלך לגבי הדרך לאיסוף הכספים היא סבירה. כמה חתולים יש בת"א? לדעתי הערכה של כ-200,000 בממוצע (כי חתול רמת גני יכול להיות גם ת"א ולהיפך) היא סבירה. נניח שרוצים לעקר 75% מהם (זכרים ונקבות). הליך עיקור חד פעמי מהיר שמתרחש בתוך כחודשיים ידרוש עיקור של כ-2500 חתולים ביום. נניח שיש וטרינרים שמוכנים לתת את שירותיהם לצורך העניין, והצלחנו להתניע "סרט נע" של עיקורים. עדיין מדובר בכ-2500 פעולות כירורגיות ליום שכל אחת מהן דורשת כשעה. נניח שהוטרינרים שלנו מיומנים עד כדי כך שהם מצליחים לעשות זאת בכחצי שעה בממוצע. מדובר ב-1250 שעות אדם ביום (לווטרינרים בלבד. לא כולל צוות סיוע). אפילו אם הווטרינרים עובדים כ"א 8 שעות ביום נצטרך לפחות 150 וטרינרים ביום להשלמת המשימה בזמן (בתנאים המקלים מאוד שהונחו לעיל). סביר להניח שהדבר ידרוש "פול" גדול יותר של מתנדבים (כי יש קליניקה, בכל זאת). מאיפה תביא כזו כמות של ווטרינרים (בלי לומר דבר על הצוות המסייע)? אפילו הארכת משך המבצע הראשוני ל-4 חודשים לא תשפר את המצב משמעותית. עניין נוסף הוא התקציב. כאשר מעקרים חתולים דרך עמותות משלמים כמחצית מהעלות של הניתוח (כאשר מחסרים את עלות המנתח שניתנת כאן בהתנדבות) ומדובר בעלות של כ-250 ש"ח לחתולה וכ-150 ש"ח לחתול. יוצא שהעלות הכוללת שעל הציבור לממן היא של 400 ש"ח בממוצע לעיקור וכך יוצא שצריך לפחות 60 מליון שקלים (!!) כדי לפתוח במבצע שכזה. אם תוסיף את העלויות שקשורות בלכידה, הקמת מכלאות מיוחדות והחזקת בעלי החיים לפני ולאחר הניתוח (ועוד כהנה וכהנה עניינים) סביר שלא תצא בפחות מ-70 מליון ש"ח. עכשיו, כיצד בדיוק "פסטיבל חתולים" או "מוזיאון החתול" אמורים לגייס סכום ראשוני כזה או להחזירו לאורך זמן (מדוע בדיוק הם יצליחו להכניס יותר כסף לאורך זמן מאשר עלות ההקמה והתפעול?)? אני חושב שאין שום דרך לערוך דבר כזה ללא הוצאת הכסף מהקופה הציבורים, קרי – להשתמש במיסים שמשמשים כרגע לעניינים אחרים. משמעות העניין היא או ביטול העניינים האחרים או גביית מס נוסף בדרך כלשהי. רוב הסיכויים הם שלצורך מבצע שכזה ידרש לגבות כ-200 ש"ח מכל אחד מתושבי העיר באופן חד פעמי. זה בהחלט עניין שראוי לדון עליו, אבל נראה לי שהתוכנית עליה אתה מדבר היא לא יותר מזריית חול בעיני הציבור.

  • שוקי גלילי   ביום 26 במאי 2010 בשעה 13:43

    עומר – התחשיב שלך מאד משכנע רק שאין לו שום קשר עם המציאות.

    במבצע שעשתה שכנתי בדירה הקודמת, במו עיניי ראיתי וטרינר מבצע 14 עיקורים וסירוסים בתוך פחות משעתיים, ובמחיר של 1200 ש"ח.

    בתנאים רגילים, הזמן הממוצע לניתוח עיקור "צדי" הוא כרבע שעה כולל ההרדמה. סירוס של חתול זכר אורך דקות בודדות. ברור שכאשר העסק מנוהל כמבצע אז הזמן הממוצע נמוך בהרבה. יש וטרינרים שלוקחים גם 400 שקלים לעיקור, אבל וטרינרים שנותנים מחירים מיוחדים לעיקור וסירוס חתולי רחוב (אני יכול לתת לך שמות וטלפונים אם אתה רוצה) עושים את זה הרבה יותר בזול. אני שילמתי פעם אחת 150 ש"ח על עיקור, וכל מי שעושה מבצעי עיקור על חשבונו כמו השכנה הצדיקה שלי מקבל מחירים הרבה יותר טובים אם הוא פונה לוטרינר שבאמת אכפת לו מחתולים. כמובן, סירוסים עולים הרבה פחות.

    בוא ואציע לך תחשיב אחר: אתה רוצה לעקר 100 אלף חתולות, ומעסיק לשם כך וטרינרים שכירים (בשנים שאחרי הלימודים הם לא ירוויחו יותר מ-7000-8000 ש"ח). בהתחשב בזה שהם פחות מנוסים, נניח שמדובר על 25 אלף שעות וטרינר, שעלותן המשוערת היא כמיליון וחצי שקלים (כולל עלויות מעסיק).

    גם 70 מיליון שקלים, יש לומר, הם 1.5 אחוז בלבד מתקציב העיר תל-אביב, אבל בחישוב שנתי ספק אם תגיע ליותר מ-7-8 מיליון שקלים. בהתחשב בזה ששוק המוצרים לחיות מחמד הוא שוק של כמה מיליארדים (אני לא זוכר את המספר המדויק, היה על זה פעם אייטם עיתונאי עם נתונים), אני חושב שזה די ריאלי לממן את העסק מפעילות מלכ"רית שתתבסס על אותו קהל יעד וגם על תיירות מחו"ל.

  • dugmanegdit   ביום 26 במאי 2010 בשעה 15:39

    שוקי-

    תחת הנתונים שלך בחישוב של כרבע שעה לעיקור, בהנחה שיש לנו "סרט נע" של עיקורים ושכל וטרינר עובד 8 שעות ביום הרי שמדובר ב-37500 שעות עבודה ל-15000 חתולים. זה עדיין אומר שאנו זקוקים לכ-80 וטרינרים במשרה מלאה כדי לעמוד בכך בחודשיים או 40 אם מדובר ב-4 חודשים. העלות (כולל עלויות מעסיק) של הוטרינרים אכן מצטמצת. אולם, נראה לי שהמספרים יהיו מעט יותר גבוהים – בשירות המדינה ווטרינר בדירוג נמוך משתכר כ-8600 ש"ח לחודש, אך אפילו אם מדובר בשכר של 10,000 ש"ח ברוטו מדובר בלא הרבה יותר מ-2 מליון ש"ח כולל עלויות מעסיק לווטרינרים. אלא שזה לא אומר לנו מה העלות הנלווית של כל העסק, וגם נראה לי שבתחום שבו מסיימים כ-40 איש מדי שנה לימודים בארץ ומספר דומה בחו"ל יהיה קצת קשה למצוא די אנשים לפרוייקט הזה. לפיכך יגעתי ומצאתי באינרנעט את המצגת הבאה אותה ערכו כמה אנשים שבטח יודעים יותר ממני ויש אפשרות שהם גם יודעים מעט יותר ממך:
    http://www.greenrg.org/media/cat_model.ppt#256,1
    בשקופית 26 הם מדברים על עלות כוללת ממוצעת של 150 ש"ח לחתול (עבור לכידה, עיקור, חיסון והחזרה). לפי הנתונים הללו עלות פרוייקט כמו זה שאתה מדבר עליו תהיה כ-22 מליון ש"ח. גם העלות בכתבה של מעריב בנושא דיברה על סכום של 3.2 מליון שיספיק לעיקור 16,000 חתולים בלבד. בחישוב פשוט מעריכים שם ערך של כ-200 שקלים לסירוס כולל הכול (לכידה וכו') מה שנותן הערכה של 30 מליון לפרוייקט כולו (שוב, בהנחה שמספר החתולים הוא כפי שהערכתי. לא הצלחתי למצוא נתונים מדוייקים בנושא. אשמח לשמוע אם לך יש נתונים בעניין). כך שעדיין מדובר על כסף רב מאוד.

    אשר לתכנית – לא ברור מדוע תעשיית המזון העולמית תרצה לערוך פסטיבל בינלאומי בעניין הזה דווקא בישראל. הרי רוב בעלי החתולים בעולם נמצאים הרחק מכאן. אולי יהיה פסטיבל ישראלי. שווי התעשיה הזו בישראל הוא כמה מאות מליוני שקלים. מה תהיה עלות ארגון פסטיבל כזה וכמה תוכל לדרוש בחסויות עבורו, וליתר דיוק – כמה ישאר לתל אביבים ביד לאחר כל הבלאגן? אני לא בטוח שיותר מ1-2 מליון ש"ח (אם בכלל). האם אתה מסוגל להעריך?
    לעניין מוזיאון החתול – כמה אנשים כבר ירצו להיכנס לשם? מה תהיה עלות התפעול של מקום כזה? שוב אני חושש שלא יהיו רווחים (ויש סיכוי סביר למדי שיהיו הפסדים).
    לאור הנ"ל אני מתקן את הערכתי – מבצע מסוג זה שאתה מציע יעלה למשלם המיסים התל-אביבי 20-30 מליון ש"ח והכסף יצטרך לבוא ממיסים. מדובר בתשלום חד פעמי של כ-80 שקלים לתושב. זה אולי לא הרבה (פר תושב), אבל ראוי לספר זאת לתושבים ולראות מה דעתם על כך.

  • שוקי גלילי   ביום 26 במאי 2010 בשעה 16:59

    אנחנו מתקדמים. התחלת בזה שטענת שהעלות היא 70 מיליון ש"ח ועכשיו זה רק 22 מיליון. חסכנו למשלם המיסים 50 מיליון ש"ח… עוד 20 למנאייק.

    אתה מוזמן לעיין בשקף מספר 19 שמדווח על עלות ממוצעת של 130 ש"ח לפרויקט של 3700 חתולים, שזה כבר פחות מ-150 ש"ח. מה תהיה העלות ל-100,000 חתולים? אין תשובה במצגת אבל אפשר לנחש שהרבה פחות. בכל אופן, אם אני מבין נכון מהמצגת אז המודל שעליו מדובר מבוסס על אאוטסורסינג למרפאות ולוכדים חיצוניים שפועלים למטרות רווח. ברור שזה יעלה הרבה יותר מהקמת מלכ"ר. האם אתה יודע מהו מתח הרווחים האופייני של מרפאה וטרינרית?

    לעניין גלגול העלות לתושבים – זה בוודאי לא פחות חשוב ולגיטימי מאלף דברים אחרים שמשמשים תירוץ לקחת מאתנו כסף, אבל לפני שממהרים לפתרון מבוסס מיסוי מותר לבדוק ייתכנות של פתרונות אחרים. במיוחד שמדובר בעירייה עשירה מאד, שכבר מוציאה בכל שנה 4.5 מיליארד שקלים מכספי הציבור.

    אני חושב שעם קצת פחות שחיתויות בעירייה בקלות אפשר היה למצוא את התקציב, לזה ולהרבה דברים אחרים. אבל במצב שבו העירייה לוקחת מתושבי העיר הרבה יותר מדי כסף באמצעות מערכת משוכללת של מיסים וקנסות, יהיה הרבה יותר קשה לשכנע את תושבי העיר שמדובר בהשקעה נבונה של כספם.

    לגבי ממדי השוק – אני לא יודע על מה אתה מסתמך. אני בזמנו חיפשתי יותר נתונים וראיתי מספרים שבין 100 ל-250 אלף בעלי חתולים בישראל, שזה טווח די רחב. לא מצאתי נתונים על ההוצאה הממוצעת על חתול או משהו דומה. אני יכול לומר שרוב בעלי החתולים שאני מכיר מוצאים מאות שקלים בחודש על החתול(ים) שלהם, כך שסביר להניח ששוק המוצרים לחתולים בלבד מגיע למאות מיליונים – זה לפני שספרנו את ההוצאות של בעלי הכלבים, שהם רבים בהרבה. ושים לב שאמרתי "שוק המוצרים לחיות מחמד".

    אנחנו יכולים להתווכח הרבה על הייתכנות הכלכלית של יוזמה כזו, אבל אתה עצמך השתמשת בביטויים כמו "אני חושש ש" ו"אני בטוח שלא" ואני לא רואה איך האומדנים הלא מושכלים שלך עדיפים על אלה שלי. ברור שלפני שעושים פרויקט כזה, נדרשים מחקר שוק רציני ותוכנית עסקית ומעורבות של מומחים – רצוי מתנדבים, ויש כאלו שיתנדבו – כדי להגיע לתוצאות אופטימליות.

    מה שמרתק אותי, הוא שהצלחת להוציא מהמצגת דנן את הנתונים שעזרו לטיעון שלך, אבל בחרת להתעלם מנתונים אחרים שהם מביאים שמוכיחים שגם בעלויות הגבוהות יחסית שלהם זה עדיין יעלה יותר מכל אלטרנטיבה ושכבר היום החתולים עולים לתקציב העירוני הון עתק. כלומר, מעבר לויכוח המספרי והאריתמטיקה התפלה, המצגת הזו טוענת טענה די דומה לזו שלי. אבל זה בסך-הכל טוב שאתה מתנדב לשמש כפרקליט שטן, אפילו אם הסיבה לזה היא שאני בא לך לא טוב. מתוך שלא לשמה וכו'.

  • dugmanegdit   ביום 26 במאי 2010 בשעה 17:50

    שוקי-

    ההערכות שלי היו הערכות של כללי אצבע. מבחינת הדיוק – אני טעיתי ביחס של פי 3 ואתה פי 10, כך שיוצא שאני הייתי קרוב יותר.

    כעת לטענתך – אני ראיתי את שקף 19 ועדיין שקף זה לא רלוונטי משום שהמחיר רלוונטי לשנים 2005-2008. כיוון שרכיבי שכר, למשל, ועוד כמה עניינים התייקרו בינתיים ראוי להתייחס להערכת המחיר העדכנית (שסביר שנעשתה על ידי עדכון המחירים הקודם). הערכת המחיר הנוכחית היא 150 ש"ח לחתול. לעניין ההערכה ל-3700 חתולים ועניין ה-100,000 – הטענה שלך ממש לא נתמכת בהגיון ואף לא מהמצגת. מבחינה הגיונית אני מניח שאתה משער שיש רכיבים בחשבון שיהיה בהם פחת גדול. אולם נראה שאין הרבה כאלה, מלבד מנהלה (שהיא ממש כסף קטן גם במקרה של 3700 חתולים) – לוכדים, רופאים, תרופות, מקומות כליאה וכו' הם דברים שאין בהם כמעט פחת בכלל. אתה יכול להסתכל על הכתבה במעריב שהתפרסמה בעניין – נכון להיום ההערכה היא של 200 ש"ח ל-16,000 חתולים. אז היכן הפחת? אתה גם טועה שאין הערכה במצגת. המצגת מדברת במפורש (שקף 26 הזכור לטוב…) על עלות לתא שטח שבו יש כ-1000 חתולים. אני משער (וזה סביר למדי) שהם מדברים במונחים כאלה משום שאין יתרון רב לגודל בפרוייקטים מסוג זה. העלות המוערכת ל-1000 חתולים היא הנתון של 150 שקלים. אז הנה, יש התייחסות, רק צריך להבין את המצגת בשביל זה.

    לעניין מספר בעלי החתולים – יש כ-200,000 חתולי בית בישראל. השוק הוא בגודל של מאות מליוני שקלים. השאלה היא כמה חסויות (אם בכלל…) יהיו מוכנים אנשי החברות הללו לשלם עבור "פסטיבל החתול" וכמה כסף יעלה לארגן אירוע כזה. ההפרש בין השניים (יחד עם רווחים מהשכרת שטח לדוכנים וכו') הוא הנתון החשוב. אתה חושב שהרווח יהיה גדול מ-2 מליון ש"ח? אנא ספק תחשיב הגיוני. אני לא צריך לחשב דבר כיוון שאני לא טוען דבר. אני מנסה לראות אם הטיעון שלך משכנע. בינתיים חסרים הרבה מאוד פרטים בכדי שהוא יתחיל לשכנע (ובמילים אחרות – אם היית מנסה לעניין יזם בפרוייקט הזה על סמך הטיעון הזה לא היית שורד 2 דקות…).

    לעניין הנתונים – אני חושב שההסבר שלי למעלה מבהיר מדוע הנתונים שאותם אתה מזכיר ממש אינם רלוונטיים, ומכך אתה יכול להסיק מדוע התעלמתי מהם.

  • שוקי גלילי   ביום 26 במאי 2010 בשעה 18:46

    אתלה באילן גבוה ברשותך: "כדי להגן על התוכנית מחשד אוטופיה, ברצוני גם להיות חסכוני בפרטים ציורים של הצגת הדברים. אני משער ממילא, כי לעג קל-דעת ינסה על-ידי ציורים מעוותים של תרשימי, לערער את הכל".

    בוא ננסה להיזכר: מתי אמרתי משהו שלא חלקת עליו וניסית להפריך אותו? האם זה בגלל שאני כל-כך טועה כל-כך הרבה פעמים או משום שכל-כך חשוב לך להוכיח שאני טועה?

    אתה בא עם דעה קדומה ועם מניעים שהם לא רציונליים להפריך משהו שאיננו אפילו תוכנית קונקרטית אלא רעיון, חזון אם תרצה. לשם כך – שוב ועדיין – אתה "מניח" ו"משער" ואומר ש"זה סביר למדי", ומסתמך על כתבה במעריב אחרי שבויכוח קודם כלשהו כבר דקדקת במידת החשיבות של פרסום רפואי כזה מול אחר כמקור. לו אני הייתי מפנה למצגת הזו בטח היית מטיל דופי במי שעומדים מאחוריה, אבל כנראה חשבת שהיא תתמוך טוב יותר בטענות שלך אז החלטת שהיא אמינה. אז שמע, אני לא יכול ממש לומר שזה מציק לי, אבל אני מודה שהמוטיבציה להמשיך את הויכוח הזה הולכת ופוחתת.

    לגופו של עניין:
    * העלות השולית לעיקור החתול ה-100 אלף תהיה, כמעט בכל תנאי, קטנה מהעלות לעיקור החתול ה-3700 כי אם יש הוצאות קבועות והוצאות משתנות אז מרכיב ההוצאות הקבועות יורד עם העלייה בכמויות. מאיפה לך ש"אין יתרון לגודל בפרויקטים מסוג זה"? אולי גם יתרון לגודל בהפעלת שירותי בריאות לבני אדם ועדיף לחזור לשיטת רופא הכפר?
    * נראה שהמודל שבמצגת, כפי שכבר אמרתי, מסתמך על הוצאת העבודה לקבלנים חיצוניים שפועלים למען רווח ואני מדבר על הקמת מלכ"ר.
    * כאמור, אני יכול להפנות אותך לאנשים אמיתיים, וטרינרים, שיגידו לך כמה עולה אצלם לעקר – וזה כבר יהיה הרבה פחות מהתחשיב שבמצגת.

    ועכשיו סלח לי – באופן די אירוני, יש פה חתול שהגיע זמנו לבקר אצל הוטרינר.

השאר תגובה