לכו להפגנה – אתם עדיין הרוב

הערב תתקיים בתל-אביב ההפגנה השנתית, במלאת 43 שנים לכיבוש, תחת הכותרת: "הממשלה מטביעה את כולנו – צריך לחתור לשלום".
החל מ-19:00 בכיכר רבין
והחל מ-20:00 ברחבת מוזיאון תל אביב.

כמו יונית, גם אני הולך להשתתף בהפגנה הזו – לא כי אני אוהב הפגנות או כי אני חושב שההפגנה הספציפית הזו היא החשובה או המשפיעה מכולן. יש לי שתי סיבות.

מצד אחד, אני חושב שההשתתפות בהפגנות הללו, ובפעולות מחאה בכלל, הפכה בשנים האחרונות ובימים הללו במיוחד להכרח מוסרי – משהו שראוי לעשות בלי לשאול כלל אם הוא ישפיע או לא ישפיע. אי אפשר להשתתף בכל ההפגנות, אבל חובה להשתתף לפחות בחלקן, ואת זה אני מנסה מאד לעשות.

ומצד שני, גם טיעוני ה"זה לא משפיע" הם לעיתים קרובות לא יותר מתירוץ של האימפוטנטים והפחדנים, שחושבים ש"פעילות פוליטית" נעשית בקלפי. הפעילות הפוליטית, מאז ומתמיד, התרחשה בעיקר ברחוב. כאשר היא לא משפיעה, זה סימן מובהק לכך שיש מעט מדי פעילות חוץ פרלמנטרית, שהיא נשמת אפה של דמוקרטיה חפצת חיים. לכן, מי שחושב שחובה להצביע, בוודאי שעליו לחוש חובה להפגין. מי שחושב שמיותר להצביע – בוודאי ובוודאי שחובתו לפחות להפגין.

***

כשאני מדבר על הפגנה ומחאה, אני לא מדבר רק על הכיבוש ולא רק על זכויות של פלסטינים. יש בישראל הסתה לא רק נגד ערבים ושמאלנים אלא גם נגד חרדים, עובדים זרים, פליטים, מקבלי קיצבאות, מובטלים. מפקירים כאן לא רק ישובים ערביים אלא גם את ניצולי השואה והשכבות החלשות וחיילי צה"ל שמשמשים כבשר תותחים.

כבוד האדם נרמס לא רק במחסומים, אלא גם בבתיהם של קשישים ונכים שפקידי הביטוח הלאומי באים אליהם כדי לבדוק אם הם זכאים לסיעוד, ודורשים מהם להתפשט, להתרחץ או לעשות את צרכיהם בנוכחותם, כדי שידעו להעריך את מידת המוגבלות שלהם.

וכל זה קשור בקשר הדוק לשחיתות, לקרטלים, לאופן שבו מתעמרים בנו הבנקים, חברות הביטוח, חברות התקשורת, בעלי החניונים, כרישי הנדל"ן, המעסיקים, פקידי הרשויות. ההפרדה המלאכותית בין כל הנושאים האלה היא תמצית ה"הפרד ומשול" שהופך אותנו לעדר כבשים שמסוכסך בינו לבין עצמו אבל ממשיך לרוץ בכיוון שמראים לו הכלבים.

***

במעבר חד (שישתלם בהמשך) אני רוצה לעשות פולו-אפ לפוסט החשוב הזה של חברי יהונתן קלינגר. יהונתן הסב את תשומת לבנו לכך שבהפגנת "אם תרצו" ב-16 לאפריל השנה חלק גדול מהמפגינים לבשו מדי צה"ל. זה אולי צעד מחוכם מבחינת יחסי-ציבור והשפעה על רפי-שכל, אבל יש כאן לכאורה גם עבירה על חוק העונשין.

אני לא משפטן, אבל למיטב הבנתי החוק הישראלי אוסר על חיילים ושוטרים להפגין במדים ואוסר על מי שאיננו חייל או שוטר ללבוש מדים. לכן, להבנתי, כאשר מפגין לובש מדי צה"ל הוא בהכרח עובר על החוק – בין אם הוא חייל בתפקיד, חייל שאיננו בתפקיד או שוחרר מצה"ל על רקע שימוש בסמים.

בסרטון שאציג כאן מייד, תוכלו לא רק לראות תיעוד של ההפגנה הזו. תוכלו לראות גם אנשי משטרה שנוכחו במקום, עמדו זמן ממושך ליד המפגינים ולא רק שלא עצרו אותם אלא – עד כמה שאפשר לקבוע לפי הסרטון – אפילו לא העירו להם שהם מבצעים לכאורה עבירה פלילית. אתם לא חייבים לראות הכל, תבינו את הדברים החשובים אחרי דקה או שתיים של צפייה:

יש כאן עניין מטריד מאד לא רק בגלל מה שהוא אומר על התרבות הפוליטית שלנו, אלא בגלל הזלזול העמוק בחוק שהוא משקף. כמובן, מסימני ההיכר של התפוררות הדמוקרטיה.

אבל יש כאן עוד עניין, לא מטריד אלא מעודד דווקא, שקשור לעניינים בהם פתחתי את הפוסט הזה:

ההפגנה של אם תרצו נערכה מול אירוע התמיכה בקרן החדשה. כפי שאפשר לראות בסרטון, אם תרצו, ארגון עם יותר מימון ופחות מעצורים, הצליח להביא בסופו של דבר קומץ מפגינים. למרות הדמגוגיה, ההסתה, והאווירה הלאומנית הקשה שקיימת בתקופה הזו בישראל, הגיעו למקום הרבה יותר אנשים שמאמינים שהקרן החדשה היא ארגון חשוב ושאם תרצו הוא ארגון בזוי.

שיעורי בית: להפסיק לחשוב כמו מיעוט.

***

לעיתים קרובות, הכוח הפוליטי או האידיאולוגיה הפוליטית הדומיננטיים הם לא אלו שיש להם "רוב" במובן האריתמטי. במדינה שבה שליש מבעלי זכות הבחירה כלל לא טורחים להצביע, ממילא אין ייצוגיות אמיתית. הייצוג לא משקף את הדעות בחברה – זהו ייצוג של מי שהחליטו להיות פעילים פוליטית.

ואם הבחירות – המרכיב המרכזי ביותר ברעיון הדמוקטי כפי שהוא מיושם בדמוקרטיות ייצוגיות – מעניק "רוב" למי ש"פעיל" יותר, אז בוודאי ובוודאי שבפוליטיקה החוץ פרלמנטרית מי שנהנה מ"רוב" הוא לא בהכרח זה שיש לו הכי הרבה תומכים. מחנה פוליטי עם יותר מוטיבציה, שמאורגן טוב יותר, הוא בעל משקל סגולי גבוה יותר ביצירת סדר היום.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה   ביום 5 ביוני 2010 בשעה 16:04

    אני מניח שאם בכלל הייתי מפגין זה היה באירוע של "אם תרצו" אבל זקנתי אולם אני מאחל הצלחה מלאה לכל המפגינים ואם גם המזווג זיווגים יתרום את חלקו תימצא ברכה לכולנו. הייתי מבקש רק משוקי לתאפס במהירות על המספרים. הוא אינו נמנה על הרוב,הוא אינו נמנה אפילו על מיעוט משמעותי היכול לשאוף להיות רוב. הוא נמנה על מיעוט קטן מאד. לו היה נערך משאל אם תרצו הייתה זוכה להרבה יותר אהדה והקרן החדשה הייתה מוצאת מחוץ לחוק. היחס של רוב הציבור לארגוני הזכויות הוא של טינה אלימה. אני לא מבקש אלא לציין עובדה שכדאי להפנים-בים אם היא משמחת ובים אם היא עצובה.

  • לא נכון   ביום 5 ביוני 2010 בשעה 23:56

    "כבוד האדם נרמס לא רק במחסומים, אלא גם בבתיהם של קשישים ונכים שפקידי הביטוח הלאומי באים אליהם כדי לבדוק אם הם זכאים לסיעוד, ודורשים מהם להתפשט, להתרחץ או לעשות את צרכיהם בנוכחותם, כדי שידעו להעריך את מידת המוגבלות שלהם."

    לא יודע מי סיפר לך את הסיפורים הללו.
    עפ"י חוק סיעוד מגיעים מעריכים/ות לבצע הערכות תלות. לא מבקשים בהן להתפשט, להתרחץ או לעשות את צרכיהם.
    זה שקר גס!
    ההערכות נעשות בצורה מכובדת ונועדו לבדוק את מידת תלותו/ה של הנבדק/ת בזולת.
    בנוסף לכך – המעריכים/ות אינם/ן פקידי הביטוח הלאומי, אלא אנשי מקצוע עצמאיים – אחים/ות ועובדים/ות סוציאליים/ות.

  • Zip   ביום 6 ביוני 2010 בשעה 1:12

    כ15 אלף שפויים מול חבורה של כעשרים ימנים חולי נפש שמקללים וצורחים, כאלו מהסוג שהריר נוזל להם על הזקן מרוב שנאה.

    הם קוראים לי בוגד, ואני משלם מיסים שמאכילים אותם.
    הם שונאים אותי במדינה שהמשפחה שלי בנתה והם רוצים להרוס.

    לא יודע מי זה גולדבלט (וחי ממש בסבבה עם עובדה זו), אבל מזלו שאין עדיין טכנולוגיה לסינון תגובות לפי מידת האיבר. ROFL, הציבור השקט לא משתין לכיוון של אם תרצו, ואף אחד כמעט לא קונה את דלוזיות הגדלות של חבורת ילדים שגונבים נשק מצהל וקוראים לעצמם גיבורים.

  • שוקי גלילי   ביום 6 ביוני 2010 בשעה 2:03

    "לא נכון" – מי שסיפר את זה הוא חבר-כנסת שעשה זאת על הדוכן במליאה.

  • לא נכון   ביום 6 ביוני 2010 בשעה 5:57

    זה ממש מקור עלוב לדברי אמת.

  • שוקי גלילי   ביום 6 ביוני 2010 בשעה 11:08

    ומגיב אנונימי הוא מקור יותר טוב כמובן. אל תתחיל איתי עם ביטוח לאומי – יש לי גם סיפורים משלי וסיפורים של בני משפחה.

  • איתן לרנר   ביום 6 ביוני 2010 בשעה 18:07

    מסכים איתך לגבי היציאה להפגנות כחובה מוסרית. יחד עם זאת כפי שכתב היום גדעון לוי בהארץ , השמאל מפגין כאילו יוצא לבית הקפה ,אנמי וללא זעם אמיתי שנראה בארץ רק בהפגנות של חרדים וערבים. לאחר הדרדרות של זכויות האדם שאנו עדים לה והרציחות על האונייה מרמרה מצביעי שמאל ואנשים הומניים היו צריכים לצאת לרחובות בזעם ולא בהפגנה שקטה ונחמדה שלאחריה הולכים לשתות בבית הקפה. אני מכליל גם את עצמי בעיניין ומסכים עם דבריו של גדעון לוי.
    ובכלל ההפגנה היתה מוזרה ומעוקרת מתוכן בעת שצעדו בה אנשים שהיה חשוב להם להתגאות במדינה ובחיילים ולומר שרק הממשלה היא הבעיה . באיזו הפגנת שמאל בעולם תשמעו תמיכה וגאווה בחיילים ?למה זה נחוץ חוץ מאשר אתה נמצא בהכרח להצטייר כפטריוט ?

  • שוקי גלילי   ביום 7 ביוני 2010 בשעה 2:08

    מה שנאמר בהפגנה שאיכשהו דומה למה שאתה אומר, הוא רק שהיא לא נגד צה"ל אלא נגד הממשלה. אני בטוח שגם לך אין בעיה עקרונית עם הרעיון הבסיסי של צה"ל כצבא הגנה לישראל, והסיבה שלא תמיד הוא נאמן למנד"ט שלו היא מקבלי ההחלטות – לא החיילים. גם העובדה שאפשר היה לראות בהפגנה הזו יותר דגלי ישראל היא משמחת מאד. כדי לשנות את המציאות במדינה הזו כדאי מאד שכל הפלגים בשמאל, ציוניים ולא-ציוניים, יכירו בכך שרב השווה על השונה.

  • איתן לרנר   ביום 7 ביוני 2010 בשעה 12:00

    שוקי

    כמובן שאני שמח שיותר אנשים יילכו להפגנות וירצו בשינוי אמיתי. יחד עם זאת איני מכיר בכך שהצבא כיום הוא צבא הגנה .תהליך ארוך שבו אני ועוד רבים אינם מאמינים יותר בכוונות של ראשיו בדובריו , בחייליו ובמשפטניו.
    אני מכיר בכך שהשנאה והגזענות חלחלו עמוק לחברה ומכאן גם לצבא. ולכן יש לי בעיה כשמנסים לקרוץ לקונצנזוס מדומיין שלא סופר אותנו בכל מקרה . הרי גם את השמאל המזוייף והלאומני של הספרי את יניב מגרשים בבוז כשמאל סהרורי ובוגדני. יש זמן שבו צריך לשים הכל על השולחןמת ולאמר הכל ולא לנסות למצוא חן יותר. בעיניי זה מבורך ששלום עכשיו מצטרפים לשייח ג'ראח ולהפגנות אבל אמירות כמו גאים בחיילים הן אמירות שמאוד קשה איתן להעמיד דברים על דיוקם.
    לגבי דגלים , אין לי בעיה עם אף אחד מהם כי בעיניי הם ממילא סמלים שלא אומרים לי הרבה . מי שרוצה שיניף מה שחשקה נפשו.במסגרת זו זה יפה שהיו הרבה דגלים ישרלאיים כמו גם דגלי רש"פ וטורקיה.

השאר תגובה