על המשט, שבועיים אחרי

כמה נקודות למחשבה. קחו את זה לאט.

הייתי אומר שגזרתי על עצמי לסייג חוכמה בשתיקה, או לספור עד 1000 לפני שאני כותב פוסט, או משהו דומה. האמת היא שאני סתם לא כל-כך מתפקד בימים האלה (בעיות בריאות שעליהן אני כותב בבלוג אחר. עזבו).

ובכל זאת, שבועיים של מחשבה (בעיקר בקצב הפעולה הנוכחי של המוח שלי) מאפשרים כנראה תובנות שלא מבשילות כשכותבים מהבטן, כשהעניינים חמים.

קבלו, אם כן, כמה נקודות למחשבה בנושא המשט:

  • במישור הדיפלומטי, המדיני, המבצעי, ההרתעתי, ההסברתי והזה של קבלת ההחלטות – אנחנו נראים רע.
  • "אנחנו", אגב, זו מדינת ישראל. מדינת ישראל נראית רע עכשיו, וזה בכלל לא משנה אם אנחנו "בסדר" או "לא בסדר".
  • הפרשנות הימנית / לאומית לאירועים: אנחנו צודקים, אנחנו מוסריים יותר, טמנו לנו פח, רודפים אותנו.
  • הפרשנות השמאלנית: יש בעיה במדיניות, באופן ההתנהלות, בקבלת ההחלטות, בנטילת האחריות – ויש גם חשד לחוסר תום לב.
  • פרשנות "רדיקלית" יותר היא שהטענות של טורקיה צודקות: צה"ל ביצע פעולה צבאית ברוטאלית במים בינלאומיים וההרג על המרמרה היה מיותר ובכוונה תחילה.
  • אני לא בטוח שטענות ה"רדיקלים" נכונות, אבל אני בוודאי לא חושב שהן מופרכות. למה? משום שגם התקשורת הישראלית, גם מערכות הדוברות הרשמיות ובמיוחד הפוליטיקאים, לא אמינים בעיניי.
  • יכול להיות שה"רדיקלים" צודקים ויכול להיות שלא – מה שבטוח הוא שבציפורן זרתו של אחד מהם יש פי אלף אומץ ויושר והגינות מאשר בכל שלושים ומשהו משתתפי "הפגנת הנגד" הימנית שניצבה בשבוע שעבר מול הפגנת המחאה של השמאל. בכלי התקשורת פורסם שהיו שם "אלפים". היו מי שטענו עשרת-אלפים. בכל מקרה, זה יותר משלושים ומשהו אנשים לא מגולחים שצועקים ומקללים.
  • בכוונה כתבתי "רדיקליים" בין גרשיים (ד"ש לעידוק), כי לא בטוח אם יש קשר בין המובן המדויק של הביטוי לשימושים השגורים שלו, ובעיקר נראה שהרבה אנשים שמדברים על "רדיקליות" לא מבינים את המשמעות. רעיונות יכולים להיקרא רדיקליים ( = שורשיים) כאשר הם נובעים מבחינה מעמיקה של המציאות, עד שנראה כאילו הם יכולים לערער את שורשי תפיסת המציאות של חלק מהאנשים. נדמה לי שזו שגיאה לומר על אנשים שמחזיקים בתפיסות רדיקליות שהם עצמם "רדיקליים". מילולית, זה מתאים יותר למרגלית צנעני.
  • תפיסות רדיקליות יכולות להשליך גם על הפרשנות שאנשים נותנים לאירועים אקטואליים. לדוגמא, אם אתה מחזיק בתפיסה שוביניסטית רדיקלית, אתה עשוי לראות בסיפור ההשתלטות על השייטת קונספירציה נשית.
  • רק שלא צריך להיות בעל תפיסת עולם רדיקלית כדי לא להאמין לפוליטיקאים שלנו – רוב הישראלים מסכימים שהם שקרנים. לא צריך להיות רדיקלי כדי לחשוב שהעיתונות הישראלית עסוקה יותר בלקדם אינטרסים כלכליים מאשר לשמש ככלבת השמירה של הדמוקרטיה. והדוברים שמתווכים בין השניים – הם בסך-הכל מנסחים את הדברים יפה יותר.
  • בקיצור: אם תבדקו את זה, תגלו שרובכם "רדיקליים" גם כן רק שאולי אתם לא הולכים עם זה מספיק רחוק. אולי אתם לא הולכים עם מה שאתם יודעים או מאמינים, עושים אחד ועוד אחד ומסיקים את המסקנות. אולי גם אני לא.
  • בוגי אומר שלא ידע כלום; בלשכה של ביבי אומרים שהוא ידע; בסביבת ברק מנסים לגלגל את האשמה לאשכנזי; מקורות בצה"ל – כנראה מחיל הים, מתלכלכים על בוגי. למי אתם מאמינים יותר – לביבי, ברק, חיל הים ו"ישראל היום? או לבוגי, אשכנזי וסבר פלוצקר?
  • אבל ההבדל המהותי הוא לא בין מי שמייחס למקבלי ההחלטות רשעות למי שמייחס להם רק טיפשות. ההבדל המהותי הוא בין מי שחושב שיכול להיות שאנחנו טועים, או אפילו – חס וחלילה – עלולים לפעול בצורה טיפשית ואלימה שלא לצורך, לבין מי שחושב שלא יתכן שנטעה. שלא ייתכן שהמדינה תטעה, ולכן אסור לחקור שום דבר. ובכן, כולם עושים טעויות – גם הרב עובדיה, גם אהרן ברק, גם קצינים בצה"ל ואפילו פקידים במשרד האוצר (שעשו, בין השאר, טעות שהעבירה 120 מיליון ש"ח מכספנו לידיים פרטיות).
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שי   ביום 15 ביוני 2010 בשעה 17:12

    מסכים עם כל מילה.
    רק מה הכוונה ב-120 מליון ש"ח, יכול להיות פספסתי משהו?

  • דוד כפרי   ביום 15 ביוני 2010 בשעה 22:50

    תהיה בריא!

  • אילן   ביום 22 ביוני 2010 בשעה 12:55

    למה רק 120 מליון אולי יותר קרוב ל-120 מיליארד – ע"ע תגליות הגז והקופון של תשובה ושות'. שרק בגלל שלומיאליות או לחצי הון שילטון לפי בחירתכם המדינה מחפשת פתרונות כיצד לגבות עוד כמה פירורים.

השאר תגובה