מהי מדינה יהודית ודמוקרטית

מהי "מדינה יהודית" והאם ישראל היא מדינה כזו? האם יש סתירה בין יהדותה של המדינה להיותה מדינה דמוקרטית, והאם כדי להיות דמוקרטית היא אינה צריכה להיות "מדינת כל אזרחיה"?

סעיף 7א' בחוק יסוד הכנסת, שנוסף בשנת 1985 כתיקון מספר 9 לחוק, אומר: "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי הענין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:
1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
2) הסתה לגזענות;
3) תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל."

הבסיס העקרוני – ואם תרצו, החוקתי – לעיקרון, מקורו במגילת העצמאות:

"ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל… הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה."

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה   נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

עניין של פרשנות

ב-25 השנים שחלפו מאז שהביטוי נכנס לחוק היסוד, לא הוכרע עדיין הויכוח מהי "מדינה יהודית", ויש על כך יותר מתשובה אחת. בקצה האחד ישנה הפרשנות הלאומנית, שתופסת "מדינה יהודית" כמדינה שתכליתה להעניק זכויות יתר לאזרחיה היהודים – זו פרשנות ששותפים לה גם לאומנים יהודים וגם לאומנים פלסטיניים.

בקצה השני, ישנה הפרשנות המועדפת עליי באופן אישי, זו של מפלגת מימ"ד (ר"ת של "מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית"), שאומרת שמדינה יהודית היא קודם כל מדינה שנותנת ביטוי לערכים יהודיים. בהגדרה, מכיוון שתפקיד המדינה הוא הסדרת היחסים בין אנשים, אותם "ערכים יהודיים" יהיו אלו שעולים מתוך מצוות שבין אדם לחברו: ערבות הדדית, דאגה לחלש, אהבת הגר, וכו'.

על-פי הגישה הלאומנית, מדינת ישראל יכולה להיות מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה, ויש ניגוד מובהק בין המושגים. אבל מהי בעצם "מדינת כל אזרחיה" אם לא דמוקרטיה? כלומר, המושג "יהודית ודמוקרטית" כבר כולל בתוכו את המחויבות של המדינה לכל אזרחיה, וממילא מייתר את הויכוח – מדינת ישראל יכולה להיות מדינה יהודית כל עוד זה לא פוגע באופיה כמדינה דמוקרטית.

את הפרשנות המשפטית למונח העניק השופט אהרון ברק, ולשיטתו מדינה יהודית היא מדינה ש"עומדת זכותו של כל יהודי לעלות למדינת ישראל, בה יהוו היהודים רוב; עברית היא שפתה הרשמית המרכזית של המדינה ועיקר חגיה וסמליה משקפים את תקומתו הלאומית של העם היהודי; מורשת ישראל היא מרכיב מרכזי במורשתה הדתית והתרבותית".

מדינה דמוקרטית היא מדינה שיש בה "הכרה בריבונות העם המתבטאת בבחירות חופשיות ושוות; הכרה בגרעין של זכויות אדם ובהן כבוד ושוויון, קיום הפרדת רשויות, שלטון החוק ורשות שופטת עצמאית".

על הסתירה, לכאורה, בין מהותה של המדינה כיהודית ודמוקרטית כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק השבות אמר ישעיהו ליבוביץ': "חוק השבות אינו חל על אזרחי מדינת ישראל. כל מדינה, מדינה דמוקרטית על כל פנים, נוטלת לעצמה את הזכות להכריע אילו זרים היא מוכנה לקבל כאזרחים… זה הופך לעניין דמוקרטי רק אם המדינה מבחינה בין אזרחיה שלה, אבל לא כך אם היא מבחינה בין אלה שאינם אזרחיה ואומרת: באלה אני מעוניינת ובאלה איני מעוניינת". (מגבלות השכל, חמי בן-נון, כתר 1997).

דיון מאלף בנושא, מציג המאמר "הרהורים על המשמעות ועל ההשלכות של 'יהודית' בביטוי 'מדינה יהודית ודמוקרטית'", של השופטת בדימוס רות גביזון. לא נוכל להציג את כל הטענות והטיעונים שהיא פורשת, אבל יש כמה דברים שגביזון אומרת עליהם שווה להתעכב:

א. לשיטתה, ברגע שמכירים בלגיטימיות של רעיון מדינת הלאום, גם מכירים בכך שמותר למדינה להעניק עדיפות לבני הלאום הדומיננטי בקבלת אזרחות. מבחינת המשפט הבינלאומי, לפחות, אין בעיה בחוק השבות כשלעצמו.
ב. מצד שני, מדינת ישראל אינה יכולה להפר זכויות אדם כדי לשמר את אופיה היהודי.
ג. מעמדה של ישראל כמדינת לאום יהודית עוגן במסגרת תוכנית החלוקה של האו"ם מ-1947, ולכן הוא כרוך הדוקות במעמדם של השטחים כמיועדים להקמת מדינת לאום פלסטינית.

האיום האמיתי על המדינה היהודית

הרבה אנשים בישראל חשים מאוימים כאשר עולה האפשרות שמדינת ישראל לא תהיה מדינה יהודית. בעיני זה מגוחך, כי לתפיסתי המדינה הזו, ממילא, אולי יהודית להלכה אך לא למעשה.

אם עסק מסוים יכנה את עצמו "מסעדה איטלקית" ובתפריט שלו נמצא רק אוכל מזרחי, נתקשה שלא להתייחס בספקנות או בבוז לעובדה שהוא טוען שהוא איטלקי. אם המדינה שלנו מענה את הגר, היתום והאלמנה, מגנה על המלווים בריבית ונושכי הנשך, ועוברת לפחות על אחד משלושה של ייהרג ובל יעבור, האם אנחנו יכולים להתייחס ברצינות לטענה שהיא "מדינה יהודית"?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אליאב   ביום 7 באוגוסט 2010 בשעה 17:39

    רק לציין שרות גביזון היא לא שופטת בדימוס – היא מאז ומעולם הייתה באקדמיה.

  • אורי   ביום 7 באוגוסט 2010 בשעה 21:06

    הבעיה ביהודית ודמוקרטית היא לא בחוק השבות.

    הבעיה הגזענית המרכזית היא באמצע דבריו של אהרן ברק, דברים שלא התייחסת אליהם:

    "בה יהוו היהודים רוב"

    כי אם זו אחת מאבני היסוד של המדינה, אז זה יכול להכשיר, למי שחושש דיו, את גירוש ילדי העובדים הזרים, את הריסת ישובי הבדאים, נטילת אזרחות מאזרחים ערבים, כפיית נישואים דתיים, ועוד ועוד.

    אנא חשוב אם אתה יכול להסיר את עקרון הרוב היהודי מהגדרת "יהודית", ואם לא, איך ישמר עקרון הרוב היהודי לאורך שנות קיומה העתידיות של המדינה?

  • שוקי גלילי   ביום 8 באוגוסט 2010 בשעה 0:53

    הגדרת בעיה בפרשנות של אהרון ברק, לא במונח. כמו שאמרתי הפרשנות שלו היא לא היחידה ולא זו שמועדפת עליי. בכל אופן, זה שעיקרון משפטי יכול להכשיר מעשה לא מוסרי לא בהכרח הופך את העיקרון לפסול. גם פינוי אנשים מביתם כי לא שילמו את המשכנתא זה כשר לגמרי מבחינה משפטית. גירוש ילדי הזרים, כמקרה בוחן, הוא מעשה שאיננו עומד בסתירה לעקרונות הדמוקרטיה, אבל בעיני עומד בסתירה גמורה לערכי היהדות.

  • יו   ביום 8 באוגוסט 2010 בשעה 23:16

    סוף סוף נוגעים.

    דיקטטורה נאורה וארצית,
    ובוז ליהודית והדמוקרטית!

    הלאה ההגדרות!
    בנה על התשתיות הקימות.

    ונוסעים.

  • שוקי גלילי   ביום 10 באוגוסט 2010 בשעה 1:17

    רוני – תודה.
    יו – רק למה אתה כותב כזה טלגרמי.

    אני מתחבר למה שאתה אומר ברמה הרגשית, אבל ברמה הרציונלית כדאי להכיר בזה שמדינה מנהלת את עצמה באמצעות חוק, והחוק חייב לשקף נורמות מוסריות, וכדי שלא ישקף את הנורמות המוסריות של הפאשיסטים, הליברמנים, האהודים והאלי ישיים, חייבים להגדיר עקרונות שעומדים מעל לכל. בשביל זה לאמריקנים יש חוקה, ובסופו של דבר הם התקדמו קצת במשך השנים בזכותה והפסיקו את העבדות ונתנו זכות הצבעה לנשים ומאפשרים לאנשים כמו מורגן ספרלוק ומייקל מור לדבר.

    לנו אין חוקה, רק חוקי יסוד וכמה מסמכים מכוננים של הרצל, בן-גוריון, ז'בוטינסקי וחברים שאם בודקים רואים שהם היו פי מיליון יותר נאורים ומתקדמים מהליצנים ששולטים בנו היום. ההגדרות והעקרונות שהנ"ל כוללים, גם אם הם לא מושלמים, יכולים להוות בסיס למדינה הרבה יותר טובה מזו שאנחנו חיים בה.

השאר תגובה