מיהו יהודי 2011

אני מבין יפה מאד מדוע אתה דורש הפרדת הדת מהמדינה. אתה רוצה שדת ישראל תחזור להיות גורם עצמאי אשר השלטון המדיני יצטרך להתמודד עמו, ולכן אני לעולם לא אסכים להפרדת הדת מהמדינה. אני רוצה שהמדינה תחזיק את הדת בידה…

דוד בן גוריון לישיעהו ליבוביץ', כפי שצוטט על-ידי האחרון ("אמונה היסטוריה ערכים", אקדמון 1982, עמ' 118)

ראיתי אתמול בטלוויזיה את השר אטיאס מש"ס וח"כ רותם מישראל ביתנו, מדברים על חוק הגיור הצבאי, וכיאה לאזרח במדינה יהודית ודמוקרטית התביישתי פעמיים – כדמוקרט וכיהודי.

כמי שמאמין בדמוקרטיה (במובנה הרחב – לא רק כשיטה להחלפת השלטון באמצעות בחירות, אלא קצת יותר מזה) אני חושב שהפרדת הדת מהמדינה היא קודם כל זכותה של הדת וחובתה של המדינה. לא נכון ולא ראוי שהמדינה תכריע בשאלות הלכתיות או תמנה אנשי דת, בדיוק כפי שלא נכון ולא ראוי שאנשי הדת יכתיבו למדינה מה לעשות. כל תשובה לשאלה מי ישלוט במי, איננה דמוקרטית בהגדרתה.

מדוע הדת לא צריכה לשלוט במדינה – לזה אני לא טורח אפילו להיכנס. לדעתי, דווקא הצד השני לא מקבל תשומת לב ראויה.

המדינה יכולה לתמוך בחיי הדת והרוח, המחשבה והאמנות – אבל אסור לה לנהל אותם, להתערב בהם או לנסות להשפיע עליהם. כאשר המדינה תוחבת את אפה לתחומים האלה, סופה שהיא אומרת למשורר מה לכתוב ולאיש הדת מה לפסוק, ואז מתקבל משטר שכבר לא יכול להיקרא דמוקרטיה.

לכן, המדינה לא אמורה לקבוע מיהו יהודי ואיזה גיור עומד בדרישות ההלכה ואיזה לא. גם מוסד הרבנות הראשית, עם כל הכבוד, אינו נציג הקב"ה עלי אדמות אלא גוף שיצר דוד בן-גוריון, מסיבותיו ועל-פי אמונותיו – ואדם דתי הוא לא היה. אפילו מעורבותו העקיפה של גדול הדור הרב עובדיה יוסף, השולט בשר אלי ישי (או להפך), אינה יכולה לפצות על ההליך הפגום הזה שבו חברי פרלמנט, מלווים בעסקנים, לוביסטים ויח"צנים, מעמידים עצמם כפוסקים. לכן לדעתי שני הצדדים לויכוח – זה של ח"כ רותם וזה של השר אטיאס – טועים ומטעים ומבזים את היהדות ומערערים את הדמוקרטיה.

פאשיסטיזציה של היהדות

כיהודי, הפריע לי במיוחד הטיעון כאילו חיילי צה"ל שחרפו נפשם עבור מדינת ישראל זכאים להיות יהודים. זהו קו מחשבה שמלבד להיות מיליטריסטי להגעיל, משקף ערכים שאין להם שום קשר ליהדות, ולהפך.

היהדות היא דת שעיקרה עבודת האל באמצעות קיום מצוות – לא באמצעות לבישת מדים, נשיאת נשק וסיכון עצמי. אדם שאיננו יהודי יכול להפוך ליהודי, אבל לא כפרס על התנהגות טובה אלא משום שהחליט שהוא רוצה ליטול על עצמו את החובות ההלכתיות שמוטלות על יהודים. ובכל מקרה – המדינה לא אמורה להיות מעורבת בתהליך.

הערך של נאמנות למדינה, אותו השירות הצבאי אמור לסמל, איננו מעיקרי האמונה היהודית. מבחינת ההלכה, לא מעניין אם שירתת בצבא או לא, ואם היית שק"מיסט או לוחם בסיירת מטכ"ל זה לא ישפיע על מידת יהדותך. ערבוב מושגים דתיים עם החובה האזרחית של השירות הצבאי, הוא פאשיסטיזציה של הדת.

מכתב הרבנים הוא דוגמא נוספת לאותה מגמה. השאלה אם להשכיר בתים לערבים או לא איננה ולא יכולה להיות שאלה הלכתית, ולכן עצם ההתעסקות של רבנים בשאלה הזו היא חילול השם. הרדוקציה של עולם המחשבה היהודי לקיום מצוות יישוב הארץ, תוך התעלמות מכל הצד החברתי של היהדות ובמיוחד ממצוות הגר, אומרת בעצם שמדובר בכת – זו פשוט לא יהדות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מיקי   ביום 23 בדצמבר 2010 בשעה 2:53

    הצלחתי להסכים איתך עד לפסקה האחרונה

    וזאת, כיון שאתה סותר את עצמך

    הדת היהודית הינה דת פרקטית ולא תאורטית

    המשמעות היא מאד פשוטה – אדם בא לשאול את הרב או שהרב מורה הלכה אקטואלית לשומעיו. ולכן הרב מצווה בעצם תפקידו להורות מה דעתה של ההלכה לגבי השכרת דירות לגויים – זוהי הלכה מאד פרקטית.

    ולכן, בהתאם לתחילת דבריך המדינה לא צריכה לנהל את הרבנים והרבנים כן צריכים לאמר את דברם על פי אמונתם.
    נכון, שהמדינה אינה חייבת להישמע לדעתם של הרבנים יותר מדעתו של כל אחד אחר.

    יתכן אמנם שבנסיבות פוליטיות – לממשלה כדאי להישמע לדעת של הרבנים כמו לפעמים לדעתם של פרופסורים או סופרים.

כתיבת תגובה