פחד, בורות, רצון להיאחז במשהו

פחד, בורות ורצון להיאחז במשהו. לרוב האנשים אין הרבה יותר מזה.

הפחד נמצא בכל. פחד ממוות, ממחלה, מעוני, מהגרעין האיראני, מחורבן המדינה, מאובדן הדרך, מאובדן הצלם. רוב האנשים – אולי גם אתה, גם את, ובטח שאני – קודם כל מפחדים ואחרי זה בודקים מה הלאה. ואנשים מנסים להצדיק את הפחד, או שהם מכחישים את קיומו, או שהם נסוגים לרמת בהמה ונעשים תוקפניים ואלימים. רובם, כמעט אף פעם, לא עוצרים לבדוק – האם הם נותנים לפחד לשלוט בהם או שהם מנסים להתמודד איתו בצורה רציונלית, ולראות מה הם יכולים לעשות ומה כדאי להם לעשות. מהו מותר האדם מן הבהמה אם לא דברים כאלה בדיוק.

הבורות היא פתרון מצוין – כשאין שכל אין דאגות, כמו שאומרים. אין צורך לפחד ממה שאינך יודע על קיומו, ובוודאי שאין צורך להתמודד, ולכן הכי קל ופשוט לא לדעת. תמיד זה היה כך, וכך זה בדרך-כלל: הבעיה היא לא עם האנשים שלא יודעים, אלא עם האנשים שלא רוצים לדעת. מה שנקרא "Too bad for reality". רוב האנשים, כשהם נתקלים בדיסוננס, פשוט עוצמים עין אחת ומכבים חצי מוח וככה אפשר להאמין לבדיות. למכור קרח לאסקימוסים בשביל אנשים שלא היית קונה מהם אוטו.

והרצון להיאחז במשהו – כשכבר קשה להכחיש את היאוש או הספק, כשמנגנוני ההגנה מאיימים לקרוס אל מול הפרדוכס – הוא מוביל בני אדם למקומות הכי מכוערים שלהם. אל מול הגורל הבלתי נמנע, יש מי שאוחז במבושיו או מוצץ אצבע, מושך בשערותיו או נאחז בכל מה שקרוב אליו – חי, צומח או דומם. הרבה לפני, אדם יכול לעצור ולראות שהוא נאחז, כבר נאחז, ולחשוב מה אומרת האחיזה על מניעיו או על התפיסה האמיתית שלו את מצבו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה