שעתה היפה של מפלגת העבודה

1
מסיבת העיתונאים של שר-הביטחון אהוד ברק השבוע, הייתה שעתה היפה ביותר של מפלגת העבודה בשנים האחרונות.

2
כמה אנשים במפלגת העבודה נראו כאילו הזדקנו בין לילה בעשור. חלק מהם היו בעבר הלא-רחוק שותפים או בני ברית של ברק, מתוך אופורטוניזם או פחדנות. אחרים, היו בין אלה שפעלו במרץ למען חזרתו הנפוליאונית מה"גלות", לראשות המפלגה. מהלך אומלל שרק העיד על ניתוקם מהציבור הישראלי.

3
הניצחון המזהיר של אהוד ברק על ביבי בבחירות 1999 היה שני רק להפסד המהדהד שלו לאריק שרון ב-2001. הוא לא נשלח הביתה – הוא נזרק. שנתיים קודם הצביעו לו ועכשיו הצביעו נגדו, כי רוב מכריע של המצביעים בישראל, ובתוכו רוב מצביעי העבודה, לא רצו לראות אותו שוב בפוליטיקה לעולם. חזרתו לראשות המפלגה שש שנים מאוחר יותר, הייתה הדבר הכי רע שקרה לה. נדמה לי שביטאתי את רחשי הלב של רבים ממצביעיה, כשאמרתי כבר אז שמפלגת העבודה מתה. בשלוש השנים הבאות השתכנעו בזה בהדרגה שני-שלישים ממצביעי העבודה (ב-2006).

4
לפי הסקרים שנערכו ביום שבו "התפלגו" ברק וחבריו מהעבודה, היא לא איבדה מכוחה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) שעומד כיום על שישה מנדטים. מכיוון ש"סיעת עצמאות" זכתה באותם סקרים בכשלושה מנדטים, נדמה לי שאפשר לומר בביטחון שלפחות מנדט או שניים של מצביעי עבר כבר "חזרו הביתה".

5
מפלגת העבודה לא יכולה להפסיד מעזיבתו של ברק. אדרבא – יש שם עוד פרצוף או שניים שאם היה ברק לוקח איתו בוודאי היה מזכה את המפלגה בעוד מנדטים. אולי בסיעה נפרדת הוא מסוגל לעבור את אחוז החסימה, אבל כיו"ר מפלגת העבודה היה לו ערך אלקטורלי שלילי, שרק הלך וגדל. אם קורבנותיו האחרונים של ברק – האנשים שנשארו במפלגת העבודה – לא ינהגו בטמטום מוחלט, יש להם סיכוי טוב למשוך אליהם רבים ממאוכזבי ברק.

6
ברק הוא לא סחבק, לא נחמד ולא טרנדי ולא ולא ולא. מפלגת העבודה היא הלא-ברק החדש.

7
יש במפלגת העבודה ובסביבתה הרבה אנשים צעירים ומוכשרים, חלקם אולי נאיביים אבל רובם בעלי כוונות טובות. עומדות לרשותה עתודות ענק של מצביעי עבר, פעילי עבר, ופריימריסטים פוטנציאליים. במצבה הנוכחי, מדובר בעסק די כושל אבל כזה שנהנה עדיין ממותג חזק, ואולי תחת הנהלה מוכשרת וערכית יותר יהיה מסוגל להשתקם.

8
בסרט שבו הוא חי, אני מתאר לעצמי שברק דמיין את עצמו מבצע מפץ גדול בסגנון הפרישה הגדולה של שרון מהליכוד לצורך הקמת קדימה. ישנו, כמובן, ההבדל הקטן הזה – ששרון היה מנהיג אהוד וברק הוא פוליטיקאי בלתי-אהוד בעליל. אם המפץ הגדול היה מכה איומה לליכוד, אז עזיבת ברק עשויה בהחלט להיזכר כשעתה היפה ביותר של מפלגת העבודה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שושי   ביום 22 בינואר 2011 בשעה 18:25

    קיימת טענה שלרכוש לקוח חדש קשה פי 5 מלשמור על הישן.
    הייתי חוזרת עכשיו לו היו שם גם הרב מלכיאור והרב אמסלם.

  • שוקי גלילי   ביום 24 בינואר 2011 בשעה 18:18

    שושי היקרה – הטענה נכונה, אבל כמקובל בסטטיסטיקה השורה התחתונה לא מספרת את כל הסיפור. שיעור ההצלחה בשיחות מכירה ללקוחות ישנים (ומכירה חוזרת בכלל) גדול בהרבה מאשר עם לקוח חדש, כאשר הלקוח היה שבע רצון מהשירות או המוצר שקיבל. אם הוא מאוכזב ויש בו אנטגוניזם השיחה עלולה להתגלות כבזבוז זמן.

    זו בדיוק הסכנה שמרחפת על עתידה של מפלגת העבודה – אם הרשימה שלה לכנסת הבאה תהיה דומה, אפילו קצת, לרשימה הקודמת, זה פשוט לא יעבוד. עד היום היא נפטרה, כמדומני, מעונשם של שבעה "פרצופים" שאיש לא רצה לראות שוב. זה צעד נכון בכיוון של התנקות אבל לדעתי זה עדיין רחוק מלהיות צעד מספיק.

השאר תגובה