כשהר"י פגש את אסי: להציל את מערכת הבריאות

מאבק הרופאים עוד לא התחיל וכבר מתחילות לעלות שאלות קשות. האם ההסתדרות הרפואית העומדת בראש המאבק, אכן מייצגת את האינטרסים של הרופאים ושל הציבור? אם לא, כיצד ניתן לעזור לרופאים בלי לעזור להר"י? ומה לעזאזל אפשר לעשות כדי שחברנו מהנגב, ד"ר אסי סיקורל, לא יצטרך לעבוד כל-כך קשה?

איתי אשר קובע בפוסט בעבודה שחורה כי שביתת הרופאים היא ספין להרחבת השר"פ. אולי הניסוח הזה מעט חריף, אבל לי אישית יש כמה בעיות משל עצמי עם רשימת הדרישות של הר"י (ההסתדרות הרפואית) ובמיוחד עם הצגתן כניסיון "להציל את מערכת הבריאות".

למצב הלא נוח הזה, מצטרפת קריאתו של חברנו ד"ר אסי סיקורל, לתמוך במאבק למרות הכל. למה? כי זה מה שיש. ומצד שני, מאבק העובדים הסוציאליים לימד את כולנו – ולא בפעם הראשונה – שכדאי להישמר מאוהבינו. באיגודי עובדים, כמו במפלגות פוליטיות, תמיד ישנם אופורטוניסטים שבשם האינטרסים של ציבור זה או אחר עושים לביתם.

האם אני רוצה להציל את מערכת הבריאות? בטח שרוצה. רק בשבוע שעבר נודע לי שהרופא המומחה שחיכיתי לבדיקה שלו חודשים רבים, יוצא לשנת שבתון ולא יטפל בי. זה, ו-25 שנה של אבחונים שגויים, כמובן. ועם כל הכבוד לי ולכאבי הראש שלי – גם לאסי, שעובד בשתי משמרות כי אין מספיק רופאים בדרום, מגיע לחיות. אבל האם זה מה שמעסיק את קברניטי ההסתדרות הרפואית?

להציל את מי בעצם

מה יציל את מערכת הבריאות – זו שאלה שהתשובה עליה נתונה לויכוח בין מומחים בארץ ובעולם כבר שנים. לדוגמא, ישנה טענה עיקשת של אנשים שבאים מתוך המערכת , ש"הזקנה במסדרון" אמורה הייתה בעצם להיות בבית. שהבעיה היא לא שחסרות מיטות אשפוז אלא שישנם אשפוזים מיותרים וטיפולים מיותרים – מטעמי כיסוי תחת ונהלים שלא עודכנו ומשום שזה נוח לכל המעורבים, לרבות בתי-החולים, תאגידי התרופות ויצרני הציוד הרפואי. כולם מרוויחים מזה, חוץ מאתנו כמובן. ואסי.

האם היענות לדרישות של הר"י תציל את מערכת הבריאות בישראל? האם היא תשפר את שירותי הבריאות שאנחנו מקבלים? האם היא תגרום לכך שאסי יעבוד פחות מ-300 ומשהו שעות בחודש? לא בטוח.

כן בטוח שיהיו הרבה אנשים וחברות ש"יגזרו קופון" אם המאבק הזה יצליח. לדוגמא, הדרישה להעלות את שכרם של כל הרופאים ב-50% היא תמוהה קצת. אני בהחלט בעד שיעלו את שכרם של המתמחים והרופאים הצעירים ב-50% ואפילו יותר – אין ספק שזה מגיע להם, ואני גם מאמין שזה ישפר קצת את הטיפול שנקבל. מצד שני, ישנם רופאים שמרוויחים הרבה יותר מהם. לדוגמא: 7 מבין 10 שיאני השכר במגזר הציבורי ב-2010 היו רופאים. עלות שכרם היא 85-105 אלף ש"ח לחודש כ"א. האם גם הם זקוקים לתוספת של 50%?

מאבק של הרופאים למען הרופאים

אגב, למקרה שתהיתם – אסי לא היה ברשימת השיאנים. אני מקווה שהוא מרוויח טוב, כי גם לגור בנגב וגם לעבוד קשה (כדי שאנחנו לא נצטרך…) זה לא פחות חשוב ומכובד בעיני מלהיות רופא חשוב שמרוויח מיליון שקלים לשנה. אבל מהיכרותי את אסי כאדם ערכי, אני מנחש שהוא עצמו היה מעדיף שתוספות השכר יהיו דפרינציאליות – שאלו שמרוויחים פחות יקבלו תוספת גדולה יותר.

כמו במערכות אחרות, גם במערכת הבריאות השאלה היא לא רק כמה כסף ישקיעו אלא למה ישמש הכסף. תוספת של 50% לרופא שממילא כבר מרוויח למעלה ממיליון שקל בשנה – לא יודע מה אתכם, אבל לי זה לא נשמע כמו ניצול אידיאלי של הכסף.

אז מצד אחד, כן, במשרד האוצר יושבים אנשים בעלי השקפות כלכליות ימניות מאד, שמנותקים גם ממה שקורה בארץ וגם ממה שקורה בעולם. הם ללא ספק "האיש הרע" בסיפור הרקע. למרבה הצער, לא בטוח שהר"י היא האיש הטוב. אני לא בטוח שברגע האמת, כשיהיה צריך לבחור בין אסי וחבריו בדרום ובשאר הפריפריה לבין תנאי השכר של ה"שיאנים", נציגי הרופאים יבחרו נכון. וזה עוד לפני שמתחילים לדבר על איכות שירותי הבריאות שאנחנו נקבל. או לא.

אז מה אתם יכולים לעשות כדי להבטיח שתקבלו שירותי בריאות טובים כשתצטרכו? ובכן: אתם יכולים לנסות להוציא אזרחות אירופית, או להרוויח מספיק כסף כדי לשלם על שר"פ, או פשוט ממש ממש להשתדל לא להיות חולים.

לקריאה נוספת:
לקראת שביתת הרופאים – דעו את העובדות, ד"ר אסי סיקורל על המאבק ועל הצלת מערכת הבריאות.
מבית החולים לקהילה, על האינטרסים שמאחורי "המחסור במיטות אשפוז". ד"ר בנימין מוזס.
נערכים לשביתה, בתי החולים מכינים את רשימות התורנים, ליטל גרוסמן NRG.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איתי   ביום 7 באפריל 2011 בשעה 8:32

    קודם כל תודה.

    הטיעון של ד"ר מוזס מתחבר לטיעון ששמעתי מפי נער אוצר לשעבר, וכיום בכיר באחת מקופות החולים. לטענתו פועל כאן הכלל ש"היצע יוצר ביקוש" – כלומר שגם אם יהיו יותר מיטות, התפוסה תישאר גבוהה ואנשים ירוצו בהמוניהם להתאשפז. הבעיה היא שהתפיסה הזו מצדיקה את הקמצנות של האוצר. למזלנו בעניין הזה של מיטות אשפוז קיימים נתונים כמותיים ברורים ממדינות OECD. התיאוריה של ד"ר מוזס מסתדרת עם זה שישנה ירידה בשנים האחרונות במס' המיטות לאשפוז כללי לכל אלף נפש (בניגוד לעלייה במספר מיטות אשפוז סיעודי – כי תוחלת החיים עולה והרפואה "משמרת" זקנים סיעודיים ב"חיים" למשך זמן רב). ההשוואה הזו מראה שבדיוק כמו בעניין תקנים לכבאים, תקנים לפקחי עבודה וכן הלאה – המצב בארץ גרוע מאוד ביחס למדינות מתוקנות

השאר תגובה