בן ניתאי 1978, ביבי נתניהו 2011

מה שבעיני הכי מדהים בסרטון הזה הוא כמה ביבי לא השתנה. אם תעצמו את עיניכם לרגע ותשמעו רק את קולו, תתקשו להבדיל בין הנאום הזה לבין נאומו מוקדם יותר השבוע מול הקונגרס האמריקני.

אותו הקול, אותו הטון, השאלות אותן שאלות וגם התשובות לא השתנו הרבה.

גם חזותית, בן ניתאי הצעיר אמנם ללא ספק נאה יותר מביבי של 2011, אבל ההבעות, המניירות, שפת הגוף המגונדרת – בכל אלו אין כמעט שינוי.

מה בכל זאת השתנה? ניתאי בן ה-28 חסר את הטאץ' האנושי המסוים שרכש נתניהו  בן ה-61. הוא נראה כמו רובוט גם כשהוא מחייך.

מצד אחד, כל הכבוד על העקביות. גם מי שלא אוהב את נתניהו ולא מאמין למילה שיוצאת לו מהפה, חייב להודות שהאיש קונסיסטנטי.

מצד שני, 33 שנים חלפו. בזמן הזה כמה דברים השתנו – לא כולם לטובתנו.

בראיון שערך אראל סג"ל עם אלדד יניב שפורסם במעריב בסוף השבוע, אמר האחרון שהימין בישראל צריך להיות שבע רצון כי הוא ניצח – ההתנחלויות יצרו עובדות בשטח ושינו את קו הגבול. אפילו אובמה מקבל את זה.

סג"ל התייחס לאמירה הזו בחוסר אמון (כנראה מוצדק כשמדובר ביניב) אבל בתור הבחור החריף שהוא סביר להניח שהוא יודע שהטענה נכונה.

בניתוח קר, ובמישור הטריטוריאלי הצר, אפשר לטעון שהגישה שמייצג ביבי הוכיחה את עצמה וכפתה על הצדדים גבולות עדיפים מקווי 67'. אבל, שוב בניתוח קר, אסטרטג נבון צריך לדעת גם לזהות את הנקודה שבה האסטרטגיה הקיימת מיצתה את עצמה.

גם במה שקשור להישגים טריטוריאליים, נראה שהגיע הזמן לקטוע הפסדים. להכיר בכך שאנחנו ולא הפלסטינים, נמצאים היום במצב שבו מה שמציעים לנו הוא המקסימום שנוכל לקבל, כי נחישות יכולה להועיל רק עד מקום מסוים. משלב כלשהו, אם הדברים לא משתנים, לאנשים פשוט נמאס ממך. זה לא רק מצבו הבינלאומי של ביבי אלא גם המצב של כולנו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי   ביום 28 במאי 2011 בשעה 19:47

    דווקא בעיני ביבי מהדורת גיל 61 הוא משופר. כל השומן שאסף מסביבו קצת מרכך את השביעות רצון והנפיחות שבגיל 28 אין הרבה מה שיכסה עליהם.

    ואגב, לגבי הראיון של סגל עם יניב. שמת לב מי כתב את הכתבה?
    שלושה ניחושים…. סגל.
    יענו הגענו לסוג חדש של עיתונות – הכתב מראיין את עצמו וכותב על עצמו בגוף שלישי – נפלא, לא?

  • ירון נוי   ביום 28 במאי 2011 בשעה 21:38

    במערכת בחירות קודמת טענו שבנימין נתניהו ביקש להשתקע בארצות הברית (לרדת מהארץ) ולשם כך בחר את השם בן ניתאי. חשבתי שזה בלוף של בחירות.
    עכשיו אני רואה שזה נכון.

  • שוקי גלילי   ביום 29 במאי 2011 בשעה 0:02

    ירון – אני לא חושב שזה מה שזה אומר. אני חושב שסביר יותר שבתור בחור צעיר ביבי רצה להשתייך, שזה טבעי, והפריע לו שלא מצליחים להגות את השם שלו. זה לא משנה את העובדה שהוא נראה פוץ לא נורמלי.

    אסתי – הייתי מסכים איתך, רק שנראה לי שהוא לא סובל פחות מתחושת חשיבות עצמית אלא מפגין את זה פחות, כי למד עם אנשים שיש אנשים שזה גורם להם לשנוא אותו. אני מודה שבתור נער התרשמתי מאד מהכישורים הרטוריים שלו ואני מניח שגם היום נערים, או גברים שלא התפתחו מספיק, עדיין מתרשמים.

  • אזרח.   ביום 29 במאי 2011 בשעה 0:10

    קביעת העובדות בשטח תביא את המדינה הדו-לאומית דה -יורה.

  • שלומי   ביום 5 ביוני 2011 בשעה 15:48

    מה זה הפורום הזה, שהוא מדבר בו? יש מצב שזה רלף ניידר?

  • יריב מ   ביום 9 ביוני 2011 בשעה 1:30

    חבר, האסטרטגיה של ההתנחלויות לא יצרה קו עדיף. מסדרון אריאל הוא סיוט גם מבחינה ביטחונית גרידא. לעומת זאת אין כמעט המנתחלויות סמוך לקו הירוק באזור "המותנים הצרות" (שבין הים לקו הירוק) בקו הרוחב של נתניה.
    אין כל מחשבה אסטרטגית בהתנחלויות.

השאר תגובה