מאהל המחאה לשלב הבא

כמה נקודות למחשבה, כמה הצעות למעשים. מוקדש לאנשים המצויינים בשדרות רוטשילד בתל אביב.

1. מי ששואל אתכם "מה הפתרון" לא רוצה פתרון. כדאי לכם לצפות בסרטון שבהמשך הפוסט הזה. דפני ליף, "הפנים" של מאהל המחאה בשדרות רוטשילד, עונה לטענות הנבזיות של מירי רגב (שסולקה בבושת פנים מהמאהל אחרי שעשתה ניסיון ציני לתפוס טרמפ על המאבק). השלב שבו ליף החדה והרהוטה בדרך-כלל נשארה בלי מילים, הוא כשהמראיין שואל אותה מה הפתרון.

כמו שכתבתי בפוסט הקודם: זה טיפשי לשאול את מי שמוחה מה הפתרון שהוא מציע. זה כמו לשאול את החולה מה הטיפול עליו הוא ממליץ. סדר הדברים הנכון הוא שהחולה מתלונן על כאביו והרופא מתווה טיפול – כמובן, במקרה שבו הוא לא ברח רגע קודם לאיזו חלטורה פרטית. מי שצריך לספק פתרונות היא הממשלה. אם אינה יכולה לספק פתרונות עליה להתפטר ולהפקיד את השלטון בידיים טובות יותר. זו התשובה הנכונה.

2. שלא יסבנו אתכם: יש פתרונות. יש הרבה פתרונות למצוקת הדיור ובפוסט הקודם פירטתי כמה מהם. יש פתרונות לטווח הארוך ופתרונות אפילו לטווח הקצר, אם רוצים. לדוגמא, ממשלת ישראל יכולה להחליט על הטלת פיקוח מלא על מחירי השכירות. או, צעד מתון יותר: להעביר חוק שאוסר להעלות את דמי השכירות בשלוש השנים הבאות. מהלכים כאלה יגרמו גם לירידת מחירי הדירות, כדי לפצות על התשואה המופחתת.

באמת, פתרונות לא חסרים – הכל שאלה של כמה רחוק הממשלה תסכים ללכת עם זה. אם יש להם ג'יפ, טנדר, משאית או מנוף, אתם בוודאי יודעים שבעת הצורך (כלומר בשעות חירום) המדינה עשויה לגייס אותם לצה"ל. כך זה היה כאן תמיד – כשצריך מגייסים וכשמסתיים המשבר הבטחוני הרכבים והציוד חוזרים לבעליהם החוקיים, עם פיצוי. למה לא לעשות את זה עם דירות? למה לא לעשות את זה עם אדמות "הגוש הגדול" בצפון תל-אביב, שיכול לשמש להכפלה של אוכלוסיית העיר בתוך שנים לא רבות?

3. משבר הדיור הוא לא אסון טבע – זהו מעשה ידי אדם ויש מי שמרוויח ממנו. ושלא יגידו לכם שבכל אשמה הרגולציה. איפה הייתה הרגולציה בפעם האחרונה שבעל הדירה שלכם עשה משהו נבזי? איפה הייתה הרגולציה כשהאלפיון העליון של יהודי צרפת בא לכאן להלבין את כספו בדירות שעומדות היום ריקות ברובן? משבר הדיור הוא תוצאה של מדיניות כלכלית, של תאוות בצע ושחיתות, של פוליטיקאים שמנותקים מהעם כי הם מרוכזים בישבן של עצמם. זה לא מקרה שראש הממשלה הנוכחי ושלושת קודמיו היו כולם נדל"ניסטים – מעונות שרד, דירות מושכרות, בתים בקיסריה ובמגדלי אקירוב, חוות בנגב.

גם עכשיו, מנסים לשכנע אותנו בספינים אינסופיים שהמשבר נגרם מסיבות "אובייקטיביות". האם גם פרויקט הולילנד נגרם מסיבות אובייקטיביות? והאם לא אמרו לנו שזה "רק קצה הקרחון"?

4. למילה "משבר" משמעויות שונות. בשיא "משבר הנדל"ן" של שנות התשעים, פורסם בתקשורת שיו"ר התאחדות הקבלנים (או ארגון דומה) ביקש בהזמנה לכנס מחברי ההתאחדות לא להגיע עם המכוניות שלהם כדי לא לנקר עיניים (אני מצטט מהזיכרון ואם ידוע למישהו על אי דיוקים אנא תקנו). כלומר, לא להגיע במכוניות פאר לכנס שמטרתו הייתה, אם הבנתי נכון, לעורר את המודעות למצב הקשה של הקבלנים. גם בימים האלה, מנסים הקבלנים לשכנע שהם בעצם הקורבנות. בדומה קצת למירי רגב.

5. האם ננצח? הפתעה: כבר ניצחנו. הכי טוב כשמאבק מסתיים ב"טיפול שורש" שמחולל שינוי עמוק ואמיתי. לא בטוח שזה יקרה דרך רוטשילד. למרות זאת: המחאה כבר חוללה שינוי, ולא רק שינוי תודעתי (שזה חשוב כשלעצמו).

כמו כל ענף כלכלי, גם ענף הנדל"ן אוהב יציבות ומושפע מ"אווירה". המאהל ברוטשילד חושף את האווירה העכורה ואת הקרקע הטובענית עליה עומד ענף הנדל"ן בישראל. הוא חושף שיש כאן חבית חומר נפץ חברתית שצפויה להתפוצץ. לו אתם משקיעים זרים שחיפשו כסף קל בענף הנדל"ן הישראלי, מה הייתם עושים עכשיו? אולי… ללכת למקום שבו אנשים עדיין לא יצאו לרחוב?

6. מה לעשות? כמו תמיד: לצאת לרחוב. הפעם יש כתובת. תראו מה עשו כבר 10 אוהלים. תחשבו מה יעשו 100. מה יעשו 1000.
( עדכון 25/7: יש כמדומני כבר למעלה מ-200 אוהלים ברוטשילד, והעסק ממשיך לגדול )

7. ומה לעשות: כן, זה פוליטי. כמו שאמרה יונית (תכף הלינק) אי אפשר לומר על המאבק הזה שהוא "א-פוליטי", כי הוא פוליטי בהגדרה. דיור, מחירים וכלכלה בכלל זה פוליטי. זכויותיו ורווחתו של אזרח במדינתו, הם עניינים פוליטיים. לא צריך לומר "א-פוליטי".  אפשר, אם רוצים, לומר "לא מפלגתי". או ש"יש בינינו אנשים עם דעות פוליטיות שונות". זה לא רק יותר מכובד אלא בעיקר יותר אינטליגנטי.

ולפני שתצפו בסרטון, המלצת קריאה: עכשיו הזמן לפוליטיקה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מוטי סגרון   ביום 18 ביולי 2011 בשעה 20:57

    שפיכת מים ובירה על פוליטיקאים זו תחילת הסוף של המאבק (המוצדק)
    מעשה "בריונות" שאין לו שום צידוק. נקודה
    ומהיום יחפשו איך להעיף את המאהל באופן חוקי, ע"פ חוק עזר עירוני
    והם ימצאו משהו
    השתתפתי במאבק דומה בדרום הארץ וכשחלק מהמשתתפים במחאה לא יכולים היו להתאפק והתחילה בריונות מכוערת, משהו די דומה למה שקרה ברוטשילד, המאהל פוזר תוך שבוע
    במקומך, שוקי ,הייתי מבקש מהם לנהוג בכול הבאים למאהל טרמפיסטים מכול הסוגים באדיבות
    בהצלחה

  • שוקי גלילי   ביום 18 ביולי 2011 בשעה 21:04

    אני נגד אלימות, בטח כנגד נבחר ציבור, גם אם מדובר אם בנבחר ציבור שאני באופן אישי לא יכול לסבול.

    אז אני לא חושב שהיה צריך לשפוך מים על מירי רגב, אבל לסלק אותה היה בהחלט במקום. דווקא האירוח היפה והבמה החופשית שקיבלו כמה פוליטיקאים מזיק למאבק. חלקם הגדול טרמפיסטים שבאו לגזור קופון.

  • אבי   ביום 19 ביולי 2011 בשעה 2:42

    סלח לי אבל לאיזה שיח שייכת האמירה 'לסלק אותה היה בודאי במקום'?
    בטח לא שיח דמוקרטי.
    אני חושד שהסיבה שאתה מנחה את האנשים לא לדבר על פתרונות היא כי אתם מפחדים שההייפ התקשורתי ידעך כשיבינו שמדובר בחבורה של ילדים לא רהוטים וא רציניים.

    אתם מצטיירים כמו ילדי לא-לא מפונקים.
    ממש נוגע לב סיפור הגירוש שלכם. אז נגמר לכם החוזה, פשוט טרגדיה.
    מה לעשות, אי אפשר מעבודת סטודנט גם לשכור דירה בת"א וגם לשבת כל יום בבתי קפה.

  • רוני   ביום 19 ביולי 2011 בשעה 7:57

    חסכת לי פוסט, תודה. אני מסכימה עם כל מה שכתבת, ורוצה להוסיף שבעניין האווירה – כמו שכתבת בעבר, כבר יש שינוי בשוק הנדל"ן. אנחנו מחפשים דירה בימים אלה, ובעוד מחירי השכירות גואים, המחירים לקנייה דווקא יורדים. חיפשנו בכמה ערים שיש בהן שוקי יד שניה, ובכולם ראינו שיש ירידות בסוגי הדירות הנפוצות.
    במקומות מוכי קבלנים, כמו קרית אונו וגבעת שמואל, הירידות מתונות יותר.
    ובשיחות שהיו לנו עם מתווכים ועם מוכרים פוטנציאלים שמענו על ירידות ועל חרדה עצומה של בעלי הדירות. זה מאוד החריף בשבוע האחרון, ולדעתי זו רק ההתחלה של התהליך הזה.

  • אני   ביום 19 ביולי 2011 בשעה 10:48

    עוד דרך פעולה שבשליטתנו: להגיד לא לבעלי דירות נצלנים, המחלקים דירות באופן לא חוקי לתאי מאסר קטנים במחיר מופקע. אם אתם שוכרים אחת כזו, הודיעו לבעל הבית שאתם מוכנים לשלם עד 1000 ש"ח גג עבור תנאי המחייה הנוראים הללו, או שאתם מלשינים למס הכנסה ולרשויות העירוניות – החוק הוא לצדנו, ואנחנו יכולים לפקח בעצמנו על מחירי הדירות המחולקות בדרך זו.

  • יונית   ביום 19 ביולי 2011 בשעה 11:15

    בועות נדל"ן תמיד מתפוצצות בסוף. גם זו תתפוצץ. אבל לתת לזה לקרות במסגרת התנהלות פרועה של כוחות שוק זו קטסטרופה. מחיר הדירות אולי ירד, אבל חוץ מספקולנטים, שוב, אף אחד לא ירוויח. לעוד פחות אנשים יהיו את האמצעים לרכוש / לשכור את הדירות האלו כשיהיה מיתון והאבטלה תזנק. והתגובה האוטומטית של הבנק המרכזי למראה מיתון – להוריד ריבית – כבר תכיל בתוכה את ניצני בועת הנדל"ן הבאה. מעגל הקסמים הזה הוא מובנה בשיטה הכלכלית הקיימת, ואותו יש להפסיק.

  • שוקי גלילי   ביום 19 ביולי 2011 בשעה 12:52

    אבי – אתה חי בסרט. אני לא סטודנט, לא עובד בעבודת סטודנטים ולא יושב כל היום בבתי קפה. אדרבא – אני עצמאי ומרוויח בסדר גמור וצומח משנה לשנה. צומח מהר יותר מהמדינה ולאט יותר ממחירי הדיור.

    כבר גרתי בדירת 20 מ"ר ובדירה עם שותפים, ובשכונות נידחות וכל הטררם הזה. וגדלתי והתפתחי ועדיין לקנות דירה בישראל – לא רק בתל אביב אלא גם בדימונה – זה בשבילי מדע בדיוני. אז הצעירים ה"מפונקים" לדבריך, יכולים להסתכל עליי ולראות שאין להם למה לצפות.

  • יונתן חמו   ביום 19 ביולי 2011 בשעה 15:28

    אני מסכים עם המטרה אבל לא עם האופן הדמגוגי שבו הדברים הובאו לידי ביטוי בפוסט.
    תתפלא לשמוע אבל לא כל הצרפתים שקנו נדל"ן שייכים לאלפיון העליון ולא כולם עבריינים שצריכים להלבין את הכסף שלהם דווקא בישראל.
    במשך שנים נתמכנו ביהודים בגולה בתמיכה כלכלית ופוליטית,
    אז באמת שאין טעם להפנות את השנאה והכעס כנגד תושבי החוץ.

    הקבלנים הם גם סוג של קורבנות משום שהמרוויח העיקרי מהמשבר היא דווקא קופת המדינה שמרוויחה מעליות המחירים במכרזי הקרקעות של המנהל.

    המאבק אומנם מנוצל פוליטית על ידי האופוזיציה אבל זה לא הופך אותו לפוליטי.

    נוצר מצב במדינה שבו הקיטוב החברתי בין עשירים לעניים הולך וגובר עד שהוא הגדיש את הסאה.

    אין טעם להאשים את כל העולם ואין טעם להאמין לפוליטיקאים משני הצדדים. מה שצריך הוא שינוי וזה לא יקרה ביום ועדיף כך כי כל שינוי מהיר יהיה בלתי יעיל.
    התהליך החברתי שהביא למצב החברתי הזה התחיל אי שם בשלהי שנות ה-80.
    נכון לעכשיו כל קריאה להחזיר את הגלגל אחורה בתוך ימים או אפילו חודשים ספורים רק תחמיר את המצב
    צריך להסתכל קדימה ולא לשפוך את התינוק עם מי האמבט.

  • jj   ביום 19 ביולי 2011 בשעה 23:11

    תגובות לסעיפים המשמעותיים:
    2. "הטלת פיקוח מלא על מחירי השכירות", אתה מציע לומר פתאום לאדם שהרכוש שלו שווה פחות ממה שהשוק מוכן לשלם. לא רק זה, אתה מציע לאפשר לממשלה להשתמש בכח שלה כדי לאכוף את זה. נניח שהממשלה היתה אומרת לך שאתה חייב להמשיך לעבוד באותה עבודה שאתה עובד היום, לייצר בדיוק את אותה תפוקה, אבל לקבל חצי מהמשכורת. מעניין אם היית מסכים.

    7. ודאי שזה מאבק פוליטי. מאבק של סוציאליסטים, אנשים שמתנגדים לזכויות אדם בסיסיות, שמוכנים לגנוב מאנשים אחרים כדי שיוכלו לגור איפה שמתחשק להם.

    ד"א, מחירי הדיור בת"א היום גבוהים ממה ששוק משוכלל היה יוצר, ניתן להוריד אותם ע"י ביטול כל התערבות ממשלתית, כולל היתרי בניה, מגבלות על אופן הבניה, ביטול מנהל המקרקעין ומכירת כל אדמות המדינה.

  • שרלוק   ביום 19 ביולי 2011 בשעה 23:47

    אבי,
    "מה לעשות" זה לא טיעון. אנחנו מבינים שאי אפשר לעבוד במשרת סטודנט, לשכור דירה בתל-אביב וגם לשבת כל יום בבתי קפה. השאלה היא לא אם אפשר או אי אפשר אלא אם צריך להיות אפשר.
    וכמובן שצריך להיות אפשר. אין שום סיבה בעולם שלא יהיה אפשר לעבוד ובעזרת הכסף הזה לממן שכירות דירה וקצת בילויים (כוס קפה בבית קפה עולה 12 ש"ח. בילוי כזה, כולל טיפ, אם לא אוכלים, מגיע ל- 30 ש"ח מקסימום – זה לא בילוי יקר). למה במדינה שמתגאה בצמיחה המסחררת שלה, בהצטרפותה ל- OECD, האזרחים לא יכולים להנות מהפירות, כשכל ההנאה הזאת משמעותה חיים נורמליים? למה סטודנטים בברלין, פריז או ברצלונה יכולים לעבוד במשרת סטודנט ולשכור דירה ולשבת בבתי קפה מדי פעם? הבנו, פה זה לא ברלין או פריז – אבל האבטלה פה נמוכה יותר, השקל יציב כבר שנים (ביבי דואג להזכיר לנו), ההיי-טק פורח וכל הקלישאות ותקופת הצנע נגמרה.
    אז די עם ה"מה לעשות" הזה. לאנשים שחיים כאן מגיעים חיים טובים יותר. גם לתל-אביבים שיושבים בבתי-קפה.

  • אבי   ביום 20 ביולי 2011 בשעה 13:38

    שרלוק,
    משמעותה של הצמיחה היא גם העליה במחירים, מה לעשות. אל תשכח שהצד השני, משכירי הדירות, הם ההורים של החברים שלך (או שלך) שרוצים להבטיח לעצמם ולילדיהם את אותו עתיד ורמת חיים שאתה רוצה. לממשלה אין כל דרך להשפיע על מחירי הדיור בערים הגדולות. הדבר היחיד שהיא יכולה זה לבנות בפריפריה כדי להכניס דירות ישנות לשוק השכירות.

    דבר נוסף שאני לא מבין הוא הראיה והטענה לצדקת המאבק בכך שמחאה היא לא רק על תל אביב אלא בכל הארץ.
    – הרי ששוכר מחוץ לגוש ת"א-ר"ג-גבעתיים בפירוש משלם בין 30 ל-40 אחוז פחות בשכירות. כלומר מי שגר בפריפריה יכול עם אותה משכורת לחיות באיכות חיים טובה הרבה יותר ממי שגר בת"א.

    אז למה בדיוק הייתם מצפים? שמי שגר בת"א לא יצטרך לעבוד כלל?

  • שושי   ביום 20 ביולי 2011 בשעה 23:02

    די כבר עם לכו לפריפריה. בפריפריה אין מספיק תעסוקה (ידע אישי). אז יש תושבים בגליל שנוסעים לעבוד במרכז, הילדים שלהם לא מכירים אותם ואח"כ הם עוברים לגור במרכז, וגם אז הילדים שלהם לא רואים אותם, כי הם צריכים לממן את שכר הדירה.
    אז הם מחפשים דירה בשכירות בחו"ל.

  • אוניל   ביום 21 ביולי 2011 בשעה 8:30

    לטעמי חובה על הגוף המחוקק ליצור מחיר מקסימום למטר רבוע עבור שכירות ורכישה של נדל"ן
    במקרה כזה לא תהיה טרפת ובנייני יוקרה לא ידרשו סכומי עתק וכך זה ירד כלפי מטה .
    באופן טבעי מחירי הדירות יהיה הגיוניים

    שווה מחשבה

טרקבאקים

השאר תגובה