הצעה לביבי: נסה להקשיב להרצל

רפורמה ציונית בשוק העבודה.

חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, היה איש רציני וחכם. כשמבינים כמה, המוקיונים שנושאים בימים אלה את שמו לשווא נראים כמו בדיחה גרוע.

אבל לאור חזונו של הרצל לא רק תנועות ימין קיקיוניות נראות מנותקות מכל קונטקסט, אלא מתחוור מדוע הפרויקט הציוני כולו נמצא במשבר.

אחד העקרונות היסודיים ב"מדינת היהודים" של הרצל היה שוויון זכויות לכל העובדים. כלומר: יום עבודה בן שבע שעות, זכויות סוציאליות מלאות ופנסיה ממלכתית. הרחבתי על כך, כולל ציטוטים, בפוסט סוחרי העבדים של מדינת היהודים, שנכתב לפני כמעט 8 שנים (!).

לא מאוחר מדי ליישם את העיקרון הפשוט והנכון הזה: להעניק זכויות מלאות ושוות לכל העובדים בישראל, כולל עובדי הקבלן והעובדים הזרים, ולאכוף אותן ביד ברזל.

אם אכן ישנן משרות שזרים לוקחים מישראלים, כפי שטוענים שטייניץ, ישי ואחרים (כגון, תנועות ימין קיצוני ברחבי העולם), הרי שהשוואת הזכויות תמנע זאת. אם אכן ישנה בעיה של מובטלים כרוניים שאינם רוצים לעבוד, כפי שטענו ברשעות ביבי ודובריו בהזדמנויות שונות, הרי שיהיה בכך תמריץ אמיתי לחזרה למעגל העבודה.

כן, זה יפגע קצת ברווחים של חבריו של ביבי, המעסיקים המנצלים. אבל אם להיות ציוניים אז עד הסוף – שלא יהיו ציוניים כשנוח להם.

הבלוג הזה מאכלס בעיקר את הדברים שאני לא יכול או רוצה לפרסם במקומות אחרים, ובכל זמן נתון הוא עוסק בדברים שמעסיקים אותי – ולא מתיימר ליותר מזה. הוא לא מקודם, לא ממותג, לא מנסה למצוא חן, משנה את שמו ואת כותרת המשנה שלו מדי זמן, ובאופן כללי עושה כל דבר שמבטיח שאם אתם לא ממש נהנים פה אז לא תחזרו. אם אתם לא נהנים – אל תחזרו.
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • העשירון התחתון   ביום 1 באוגוסט 2011 בשעה 13:39

    מסכימה איתך לגמרי.
    הדבר שמפריע לי ביותר במחאה הנוכחית הוא שהיא מתמקדת בתביעות עמד הביניים, אך לא על במצבו הקשה עוד יותר של המעמד הנמוך, זה שמרוויח משכורת מינימום או אף פחות מזה, ללא זכויות סוציאליות; עובדי הקבלן; עובדי שכר המינימום, ועצמאים שבקושי שורדים.
    קולם אינו נשמע. לרובם אין זמן להשתתף במחאות, ויותר מכך – הם איבדו את האמונה באפשרות השינוי. כפי שאמר לי נהג מונית השבוע: "אני לא יודע מה לשלם לפני מה: את חשבון החשמל או את אגרת החינוך לילדים. לא מאמין שהפגנות ישנו , כאן זה לא צרפת. חבל על הזמן."
    יהיה זה פספוס ענק אם המחאה הזו תמשיך לדבר בשפ "מעמד הביניים" בלבד ולא בשם הציבור כולו, כולל החלשים ביותר בו.

  • שוקי גלילי   ביום 1 באוגוסט 2011 בשעה 13:52

    מה שאת אומרת נכון חלקית לרוטשילד. אבל לכי למאהלים של התקווה או לוינסקי ותשמעי קולות אחרים לגמרי.

    באופן כללי יותר, סוג המחאה מושפע מסוג המוחים. כשיצאו יותר אנשים מהשכבות החלשות – והם יצאו – יהיו עוד קולות.

השאר תגובה