הכרזת העצמאות 2.0

בשישי האחרון (ה-5 לאוגוסט 2011), עמדנו במורד שדרות רוטשילד בתל-אביב והקראנו בקול רם את מגילת העצמאות של מדינת ישראל. בדיוק באותו מקום שבו הקריאו אותה לפני 63 שנים.

זה היה אירוע נדיר בעוצמתו. במשך קצת יותר משש דקות, עמדו כ-200 אנשים ונשים (במקור השאיפה הייתה ל-120 כמספר חברי הכנסת) וקראו את הטקסט המכונן , מתוך התרגשות גדולה. בלי שהתאמנו, או תיאמו זאת ביניהם מראש, כמעט כולם התעכבו על משפטים מסויימים וביטאו אותם בהדגשה מיוחדת. למשל:

"…תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות". וכל מיני משפטים אחרים, שלדעתנו החברה הישראלית שכחה.

סרטון הוידאו: נמרוד צוק.

אני יכול לדבר רק בשם עצמי, והדעות שלי לא חדשות למי שעקב אחרי הבלוג הזה, אבל זו הזדמנות טובה לחדד.

כיהודי וכציוני, הרדוקציה של הציונות והיהדות לענייני עלייה ויישוב הארץ ו"תוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית", היא בעיניי לא חלק מההגשמה וחבלי המשיח אלא עבודה זרה שמכינה לנו חורבן שלישי.

הציונות הקימה מדינת חזון, שבמרכזה השאיפה ליצור חברת מופת בארץ ישראל. הרצל, ז'בוטינסקי, בן-גוריון – כל אחד מהם העמיד מודל כלכלי מעט שונה, אבל כולם האמינו ב"צדק חברתי": דיור זול, חינוך ובריאות חינם, זכויות עובד, פנסיה ממלכתית, וכו'. גם על זה כבר כתבתי כאן בהרחבה.

עם הזמן, מצוות יישוב הארץ הפכה חשובה יותר אצלנו מכל המצוות שבין אדם לחברו. נעשינו מדינה שמענה את הגר, היתום והאלמנה. מפקירה את ניצול השואה ומענה את הקשיש ומפקירה את הזקן. כבר אמרתי זאת כאן לפני שנים: זוהי לא ציון; זוהי סדום.

ממשלת נתניהו, בדומה (לפחות) לארבע הממשלות שקדמו לה, היא אוייבתם של עקרונות הצדק החברתי. היא הביאה לשיא את יישום המדיניות הניאו-ליברלית מבית מילטון פרידמן, עיוורים גם להשלכות החברתיות ההרסניות שלה וגם לכך שיישום מרחיק לכת יותר של מדיניות דומה הביא בימים אלה את ארה"ב אל סף פשיטת רגל. זה אחרי שאירלנד, ארגנטינה ואפילו ספרד – והרבה מדינות אחרות – נהנו מכמה שנים של שגשוג מלאכותי ואז מהתרסקות כלכלית כואבת ומשבר חברתי עמוק.

אז הייתה צמיחה – אבל רק מיעוט מתושבי ישראל נהנה ממנה. האינפלציה הרשמית נמוכה – אבל הכל יקר יותר. האבטלה ירדה – אבל יותר ויותר אנשים עובדים בתנאי עבדות.

ביבי וקודמיו ובני בריתם, לא רק שלא מנעו מהטייקונים לשדוד אותנו באמצעות קרטלים והפרטות מופקרות – הם סייעו להם. הם שימשו כלי שרת בידי אותם טייקונים, תוך שהם נוהגים בנו הפרד ומשול – מחרחרים שנאה לחרדים, מתנחלים, ערבים, וכל מי שאפשר להפיק ממנו רווח פוליטי ושקט תעשייתי. כמו שכתבתי כאן באחד הפוסטים: צריך להפנים שהמשבר הוא לא גזירת-גורל אלא תוצאה של מדיניות מכוונת שהיה מי שהרוויח ממנה (ממליץ לצפות בקליפ של השיר "סאני", שמציג זווית יפה על העניין).

נתניהו, יותר מכל ראש-ממשלה אחר, אחראי לכרסום הקשה והמתמשך בעקרונות השוויון, הצדק והחירות שהבטיחה לנו מגילת העצמאות. ממשלתו הוכיחה שאצלה דווקא יש הבדל בין דת, גזע ומין, ופגעה בחופש הדת, המצפון, התרבות והלשון, יד ביד עם ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד. היא לא באמת הושיטה יד לשלום ולשכנות טובה, היא הרחיקה אותנו ממשפחת העמים. היא עשתה כל מה שלא הייתה אמורה לעשות לו הייתה ציונית באמת.

גדי שמשון, יוזם האירוע, אמר שהמטרה היא לעשות Restart למדינה.
אני הוספתי, חצי בצחוק וחצי ברצינות – אם זה לא יעבוד לא תהיה ברירה אלא לפרמט ולהתקין מחדש.

אז לא, אנחנו לא הולכים לשום מקום – אנחנו כאן כדי לתבוע בחזרה את מה ששלנו בדין והופקע מאתנו בשחיתות ובהולכה בכחש ובנשיאת שם לשווא. אנחנו כאן כדי להחזיר לעצמנו את מדינת ישראל.

אנקדוטה לסיום:

במעגל שיחה כלשהו, כשנתבקשנו להציע שם עברי ל-J14, אני אמרתי מאהל. יונית הציעה טאגליין: מחזירים את המדינה לתושבים.

ואז הבנו: מחזירים את המדינה לתושבים – בר"ת: מאה"ל.

מ.ש.ל.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • nataliemessika   ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 17:04

    אם היה לך כפתור לייק הייתי לוחצת עליו
    🙂

  • טליה   ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 20:51

    טוב, מאה"ל זה כבר שם של מפלגה. עם יופי של טאגליין! אני מצביעה.
    אגב, נדמה לי שמחזירים את המדינה לאזרחים/לאנשים בא יותר טוב, אבל אולי רק מבחינה עקרונית ופחות מבחינת קופי 🙂

השאר תגובה