המחאה, המלחמה והבחירות שבפתח

שינוי תודעתי בשבעה מהלכים.

1. ואף על-פי כן נוע תנוע.
במוצאי שבת צעדו בתל-אביב לפחות עשרת-אלפים איש, לבושים בשחור, כל הדרך מהבימה לגן צ'רלס קלור. אלו היו אנשים שהחליטו שהם יכולים גם להזדהות עם תושבי הדרום וגם למחות על השחיתות, הניצול והמדיניות המקולקלת של מי שמתיימרים להגן עלינו.

בתוך ההמון הייתה קבוצה קטנה של אנשים שצעקו את סיסמאות הצדק החברתי, בניגוד לבקשת המארגנים. היו גם שישה נציגים של קבוצה ימנית קיצונית שמוכרת היטב למוחים ברוטשילד – ברנשים מפחידים למראה שמנסים להרוס כל אסיפה, דיון והפגנה בפרובוקציות אלימות. במהלך האירוע השקט, המכובד והמרגש בצ'רלס קלור, עמדו המנוולים הללו וצעקו קריאות גנאי לאחד הנואמים, ערבי מיפו. פתאום, הם מצאו את עצמם מוקפים באלפי אנשים שצעקו "יהודים וערבים מסרבים להיות אוייבים". הם נעלמו בשניות.

בקהל זיהיתי חברים ומכרים – כן, גם הרבה שמאלנים, אבל ממש לא רק שמאלנים. הגרעין הקשה של המחאה, גם על רקע התותחים הרועמים, נשאר מגוון אך מאוחד. מעולם לא יצאו כל-כך הרבה אנשים לרחוב כשברקע מצב בטחוני כזה, וזה היה ניצחון גדול. והופס, המתקפה בדרום הסתיימה ואנחנו עדיין כאן.

2. להכיר את מגבלות הכוח.
ביומיים האחרונים פורסמו ציטוטים מבכירים בצה"ל, שמביעים תרעומת על מדיניות הממשלה שהחליטה לעצור את המבצע המתגלגל בעזה בלחץ מצרים. אפשר להתווכח אם זה לגיטימי בכלל שהגוף המבצע יתראיין בענייני מדיניות, אבל זה נושא לפוסט אחר.

פרקטית: ביבי נתניהו גילה מהר מאד שאפילו הוא לא יכול להרשות לעצמו ניתוק יחסים עם שתי מעצמות אזוריות (השנייה היא טורקיה) באותו שבוע. אז כן, אפשר להתווכח גם על טוהר הכוונות וסוג האינטרסים של ממשלי טורקיה ומצרים. אבל כשהראשונה מודיעה על ניתוק הקשרים הכלכליים עם ישראל והאחרונה מחזירה את השגריר שלה, אפשר להיזכר בתשדיר השירות הידוע שהסביר לנו שצריך לדעת להיות גם חכמים ולא רק צודקים.

ויש מגבלות כוח גם מול המחאה. בממשלתו של ביבי יש מן הסתם אנשים שהפנטזיה שלהם היא לטפל במוחים כמו שמטפל בהם אסד. עם כל החסרונות של מדינת ישראל – בינתיים זה משהו שאי אפשר לעשות בה, תודה לאל. מה שכן אפשר לעשות ונעשה הרבה, זה לשלוח בריונים למאהלים, כדי שאפשר יהיה ליזום אלימות ואז להאשים את תנועת המחאה. אגב – זו לא הפעם הראשונה שעושים את זה בישראל, אבל פעם היו עושים את זה בעיקר בתקופת בחירות.

3. בחירות בתוך שנה.
יש עוד כשנה וחצי עד הסיום הרשמי של הקדנציה, ואין תקדים לבחירות שלא הוקדמו בישראל. לכן, הניחו שהבחירות יתקיימו בתוך שנה לכל היותר. במסדרונות הכנסת, אגב, מסמנים את מאי כמועד הכי סביר לבחירות. כלומר, על מועד הבחירות יהיה צורך להכריז לכל המאוחר בפברואר.

אבל מערכת בחירות ארוכה יותר אומרת, בין השאר, יותר זמן להתארגן, לגייס תקציבים וכוח-אדם ולהיערך ליום הבחירות. לאלי ישי, יותר מכולם, יש אינטרס להקדים את הבחירות גם כדי לחסום את דרכו של אריה דרעי חזרה לפוליטיקה וגם כי כוחה של ש"ס נמצא בנסיגה, וצריך להתחיל להוציא פעילים מהבית. וישנה, כמובן, גם בעיית אמסלם. בקיצור: כמעט בכל תסריט אנחנו עומדים להיכנס למערכת בחירות כבר בחודשים הקרובים.

4. מאוהלים לבתים נטושים.
בדרך-כלל אני בעד שמירת חוק, אבל הפלישה לבית הנטוש ברחוב פרוג לתל-אביב היא "של העם ולמען העם", ולכן גם קוראים לו בית העם. אתם מוזמנים לקרוא על זה באתר של J14 ("תל אביב: בניין נטוש הוסב ל'בית העם'"). ובכלל, אתם מוזמנים להיכנס יותר לאתר הזה, שמתפתח מיום ליום והופך למקור ייחודי למידע על המחאה.

מי שמסתוב ברחובות תל-אביב יודע שהעיר מלאה בבתים נטושים כאלה, שהם כמו מחסני מזון נעולים מול המון רעב. Squatting זו תופעה כלל עולמית בימינו, ולא כל העיריות מגיבות לו כמו זו של חולדאי (אגב להיות חכם ולא צודק). ומה שיפה באפיק המחאה הזה, הוא שככל שהשימוש בו מתרחב הפינוי הופך פחות מעשי. נדמה לי שעוד נראה הרבה ממנו.

וזה עוד משהו שיפה במחאה הזו – היא משתנה כל הזמן, פושטת ולובשת צורה, ובכל פעם מפתיעה. ביממה האחרונה בלבד הוזמנתי לתריסר פעולות מחאה שונות, מהן רק שתיים שמתרחשות במאהלים.

5. התפקדות למפלגה – האם כדאי?
בעמותת ישראלים להצלת הדמוקרטיה טוענים ומסבירים מדוע התפקדות למפלגות היא הכלי העיקרי לשינוי המצב החברתי בישראל. אפשר להתווכח מה עדיף, להתפקד למפלגות קיימות או להקים חדשות, אבל קשה להתווכח עם הטענה ש-300 אלף איש יכולים לשנות לחלוטין את הרשימות של כל המפלגות ולשלוח הביתה את רוב המושחתים שנמצאים היום בכנסת.

רעיון חתרני אפילו יותר של יל"ה הוא זה של הצבעה לכנסת בפתק פתוח. פתרון כזה יאפשר לכל בעל זכות בחירה, לא רק לבחור במפלגה שהמצע שלה תואם את דעותיו, אלא לבחור ספציפית באנשים שהוא מאמין שיהיו נאמנים למצע הזה. אישית, אני מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים להצביע למפלגת העבודה אבל להשאיר בחוץ גם את בוז'י, גם את פרץ וגם את יחימוביץ'. כמובן, הרעיון הזה לא ייושם בבחירות הקרובות אלא אולי רק בבאות, ועד אז התפקדות היא לא רעיון רע.

6. לא רק השלטון – גם ההון.
זה לא סוד שהחשב הכללי לשעבר ירון זליכה מיודד עם ביבי נתניהו, או לפחות היה מיודד בעבר. בי, באופן אישי, זה עורר אנטגוניזם כלפיו וחוסר רצון להאזין למה שיש לו לומר. אבל אחרי שתריסר אנשים שונים המליצו לי לצפות בהרצאה "האם מדינת ישראל מושחתת", נשברתי לאחרונה והקדשתי לעניין 81 דקות מחיי. אני נאלץ להודות שבזבזתי זמן כשלא צפיתי בהרצאה הזו, וממליץ עליה בכל פה.

בסוף השבוע פורסם שזליכה תרם לאחרונה סכום נאה לשלי יחימוביץ', פוליטיקאית שרבים מאתנו לא מחבבים. אז הוא לא מושלם, אבל יש לו כמה דברים מפתיעים לומר. אחד הדברים שזליכה מסביר יפה, הוא כיצד ההון בוחש בשלטון. הוא לא משתמש בביטויים כמו "קפיטליזם חזירי" אלא מסביר ומדגים כיצד החזירות עובדת ביומיום. צפיית חובה, כבר אמרתי?

7. המעשייה על הישראלי הבזבזן.
עוד דבר שזליכה מסביר יפה, הוא שאחת המחלות הקשות של הכלכלה הישראלית היא המרכיב הקטן של הצריכה הפרטית בתוצר הלאומי. הגישה של זליכה פשוטה: העבר שקל מהאלפיון העליון לעשירון התחתון (או פזר אותו בין העשירונים), ואתה יודע כמעט בוודאות שתגדיל את הצריכה המקומית ותצמצם את היבוא. העבר הרבה שקלים כאלה, והתל"ג לנפש בישראל יהיה דומה יותר לזה של 30 הכלכלות המפותחות.

הטוקבקיסטים והיח"צנים של ביבי טוענים בימים האלה בדיוק להפך: שהישראלים מתלוננים על יוקר מחיה כי הם מבזבזים את הכסף על טיסות לחו"ל, מכוניות ואייפונים. אז כדאי לחדד ולומר שאם חלילה הקמפיין המטומטם הזה יצליח, התוצאה תהיה מיתון עמוק.

בכלל, מדובר בטיעון חצוף ברמה של לדחוף את סבתא במדרגות ולומר לה "למה את רצה". הרי חופשה בטורקיה עולה פחות מנופש באילת, המכוניות מפצות על התחבורה הציבורית הבלתי-קיימת, והאייפונים – כמו הכל בישראל – עולים פי כמה ממה שהיו אמורים לעלות (לי, אגב, אין אייפון).

הבעיה היא לא שהישראלים רוצים רמת חיים גבוהה, אלא שכמעט כל המוצרים והשירותים בישראל – החל ממוצרי היסוד – נמכרים במחירים מופקעים ובמתח רווחים עצום, שפשוט לא ייתכנו בשוק חופשי אמיתי. נתניהו מנופף באידיאולוגיית השוק החופשי, אבל בדיקה מקרוב מראה שהוא לא ביטל מכסי מגן, לא חיזק את מוסד המפקח על ההגבלים, ובאופן כללי נמנע מצעדים שיסבכו אותו עם הטייקונים. הרבה יותר קל להאשים אתכם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Corinna Hasofferett קורינה   ביום 23 באוגוסט 2011 בשעה 15:52

    על כך ברק צחק, ולא אחרון:
    http://youtu.be/Bq8kcKz5eZ8

  • דני   ביום 23 באוגוסט 2011 בשעה 18:14

    נקודה קטנה שצריך להזכיר – חברות הסלולר דוחפות את הסמארטפונים. אני לא מזמן חשבתי להחליף לסמארטפון מהפלאפון הישן והדי מצ'וקמק שלי שכבר מזמן סיימתי לשלם עליו. הציעו לי אותו מחיר לחבילה בלי התחייבות עליו, כמו שהייתי משלם בחודש לחבילה כולל אייפון עם התחייבות ל3 שנים.
    זה היה המצב ב2 חברות הסלולר שאני דגמתי

  • גיל   ביום 24 באוגוסט 2011 בשעה 6:42

    ורק משהו קטן על הפלישה לבתים נטושים.
    יש בדבר הזה כל כך הרבה דברים רעים. כמו למשל, חוסר שיוויון בחלוקת הבתים הללו, האלימות הפנימית, האלימות כלפי בעלי הבתים האלה (כן, לא תמיד זה בניין עירוני), העובדה שהתעלמות מחוק אחד גוררת בהכרח התעלמות מחוקים אחרים ועוד.

    אין דרך הגיונית להשלים מבחינתי, עם הנושא של פלישה והוא בעיני אלימות והפרת חוק בדיוק כמו הפגנה לא חוקית, אלימות נגד נשים או לצורך ההשוואה פינוי הפגנה בכוח מיותר על ידי כוחות המשטרה.

    ברור לי שיש אנשים שרואים בזה סוג של צדק מתבקש או "רובין-הודיזם" אבל כשזה נעשה כך, אין בזה צדק ואין בזה חוק. האם היית קורא לאנשים לשדוד את כספותיהם של נוחי דנקנר ועופרה שטראוס ולחלק את כספי השוד להמון ?

  • מעין   ביום 24 באוגוסט 2011 בשעה 9:29

    כתבת: "אישית, אני מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים להצביע למפלגת העבודה אבל להשאיר בחוץ גם את בוז'י, גם את פרץ וגם את יחימוביץ'."

    אז מי נשאר? שלמה בוחבוט? אראל מרגלית? עמרם מצנע?

  • שוקי גלילי   ביום 26 באוגוסט 2011 בשעה 3:14

    מעיין – על שלושת הנ"ל אני לא יודע מספיק, ולא כל-כך רוצה להכיר אותם בגלל שהם יושבים במושב ליצים. אבל לו ידעתי שאני יכול להצביע עבור אחד מהם ולא עבור האחרים, אולי הייתי מתעניין בהם יותר.

  • שוקי גלילי   ביום 26 באוגוסט 2011 בשעה 3:17

    גיל – יש הבדל גדול בין אלימות נגד נשים לבין להתנחל במבנה שכבר 12 שנים עומד שומם. למי זה הזיק?

  • גיל   ביום 26 באוגוסט 2011 בשעה 6:16

    שוקי,
    בוודאי שיש הבדל גדול בין אלימות ישירה נגד נשים (או כל אדם) לבין ביצוע פשע שאינו פוגע ישירות באדם. ולכן מרגע זה, אתה מתיר לאנשים לגנוב לך דואר מתיבת הדואר, שהרי זו אינה אלימות ? אתה מתיר לאנשים שאין להם מים זורמים (פועלים זרים) להתחבר לצינור המים שלך ולגנוב לך מים ? שהרי אין להם וזו צדקה של ממש.
    אתה מתיר מן הסתם לאנשים לגנוב זכויות יוצרים של ספרים, שירים – שהרי זו רק עבירה כלכלית ….

    חוקים קיימים מסיבה טובה. ואם אתה מתחיל להפר אחד מהם, מה ימנע ממך להפר אחרים ? אם כל אחד עושה לעצמו דין, אז אחד גם יחליט שאלימות מתונה היא גם בסדר (רק סטירה לאשתו). המדרון חלקלק ומשופע יותר ממה שאתה חושב.

    ולגבי מבנה ספציפי שעומד נטוש כך וכך שנים – האם אתה יכול להראות פנייה מסודרת לעירייה על מנת לאכלס אותו או לתכנן אותו אחרת ? האם היה דיאלוג ? או שהפרת החוק היא ברירת המחדל ? אם כן, פרצוף נאה יש למחאה.

  • אחת העם   ביום 26 באוגוסט 2011 בשעה 17:49

    בעניין ההרצאה הפופלרית הזו של זליכה ברשת – קצת מצחיק, ולא פחות מכך מקומם, שהאיש שהוביל את מדיניותו של נהנתניהו כשהיה שר האוצר, מי שהיה החשב הכללי של האוצר, האדון זליכה, בן-לילה הפך את עורו והפך ללוחם במדיניות קשרי ההון-שלטון. עכשיו הוא קורא לעידוד המהפכה בשלטון, שהוא עצמו בנה.
    אגב גם ההרצאה שלו, שלחלק ממנה האזנתי, מצטיינת באופיה הדמגוגי. ללא ספק הוא טיפוס שמצטיין בניצול הזדמנויות…

  • שוקי גלילי   ביום 26 באוגוסט 2011 בשעה 20:50

    אחת העם – מה שאת אומרת היה הרבה יותר משכנע לו היית חותמת בשמך או לפחות נותנת אימייל אמיתי.

  • זיו   ביום 5 בספטמבר 2011 בשעה 20:56

    פוסט נהדר (אם מותר לחלק ציונים), ולצערי רק עכשיו הגעתי אליו. יש לי 8 שנים להשלים….
    לנקודה הראשונה שלך: פוסט למחאה בשבת האחרונה (היו פוסטים נוספים אחרים)
    http://colaholic1972.wordpress.com/2011/09/04/499999/

    לנקודה השביעית:
    http://colaholic1972.wordpress.com/2011/09/05/tycoon/

    נתראה עוד הרבה 🙂

טרקבאקים

  • מאת הבלוגרים של המחאה | בחדשות | סלונה ביום 5 בספטמבר 2011 בשעה 13:59

    […] ותיק, עיתונאי, כותבת את הבלוג "שוקי גלילי 101″, ומהאנשים שהקימו ומנהלים את האתר J14, אתר המחאה הרשמי […]

השאר תגובה