מכתב תגובה לממ"חים של ועדת טרכטנברג

אחרי ימים רבים של הצקות והתקרצצות חסרת פשרות, השיבו לי מומחי המדיה החברתית של וועדת טרכטנברג באריכות. זו תגובתי.

ממ"חי טרכטנברג היקרים,

קודם כל, תודה. ועובדה: כשאתם רוצים אתם יכולים.

תמצית תשובתכם היא בעצם: כן – אנחנו חשים מחויבים לערכים שמייצגת מגילת העצמאות, ולא – המדיניות הקיימת לא מתיישבת עם ערכים אלה ועל כן יש לשנותה (116 תווים, אגב "מגבלות המדיום").

זו, לטעמי, לא רק התשובה הכי משתלמת, אלא גם התשובה הכי נכונה. הייתי שמח לקבל אותה בלי ללחוץ ובלי לריב ולהתלונן. ובעיקר: הייתי שמח לקבל אותה מחברי הוועדה ולא מכם.

באמת, לבי עם הממ"ח/ית המסורים/ות שנאלצו להתרוצץ בין חברי וועדה, שאין להם קושי להשיב לשאלות כלכליות תיאורטיות אבל נבהלים כשהם נתקלים בשאלה ערכית.

רק מה לעשות שהנושאים שעל הפרק אינם "כלכליים" בלבד אלא גם ערכיים. הם נוגעים לדמותה של המדינה, לא רק לפתרון המצוקה העכשווית של ציבורים גדולים. "רווחת כל תושביה" או "כלכלת שוק דורסנית" (ראו להלן) הם מונחים ערכיים.

מותר להודות בחזירות
מה לעשות שסביב שולחן הוועדה יושבים אחדים, שהיו שותפים בכירים בעיצוב או יישום המדיניות הכלכלית הקיימת, או שמהתבטאויותיהם בעבר אפשר היה להבין שהם מאמינים בנכונותה ובצדקתה.

השלב הראשון בדרך לתיקון הוא להודות שיש קלקול ערכי במה שמאוחר יותר כינס הפרופ' טרכטנברג במסיבת עיתונאים "כלכלת השוק הדורסנית שהרימה ראש".

יש כאלו שקוראים לזה "קפיטליזם חזירי" או "ניאו ליברליזם" ואין לי בעיה גם עם "כלכלת שוק דורסנית". למעשה, דבריו אלה של טרכטנברג היו יכולים להיות תשובה מספקת לשאלתי, לו נאמרו עשרה ימים קודם. אני שמח שהפרופסור ראה לנכון לנקוט בשפה הזו, כדי לא להשאיר מקום לספק.

"דורסנות" היא הרי לא מונח מדעי – זה פשוט משהו שכולנו רואים אותו ומודעים לו, ומצפים שטרכטנברג והוועדה הקרויה על שמו יואילו לקרוא לו בשמו.

מותר לומר שיש כאן חזירות ואטימות וזלזול בחוק, ושיש להם השלכות איומות מבחינה מוסרית. ומותר – אם לא חובה – לאנשים כמוני, לתבוע אמירות כאלו ממי שהבטיחו לשנות, כי בלעדיהן לא ניתן לשנות.

לעניין חוק ההסדרים…
כל בר דעת מבין שחוק ההסדרים עלול בסבירות גבוהה לשמש את הממשלה והכנסת כדי למוסס את יישום מסקנות וועדת טרכטנברג, או לבטלן לחלוטין.

לכן, אם הפרופ' ושאר חברי הוועדה רוצים לחולל שינוי, בפירוש הייתי מצפה מהם להתבטא מפורשות נגד החוק הזה (להזכיר, מדובר בחוק ששימש עד היום, בין השאר, לביטול הדיור הציבורי, חינוך חינם לגיל הרך ועוד).

כמו רבים אחרים, אני גם מקווה שבין חברי הוועדה יימצאו האנשים ההגונים והמפוכחים, שיישארו מחויבים ומעורבים גם בשלבי היישום. לא במינוי מהמדינה אלא במינוי צו מצפונם ומורשת דור המייסדים (שראוי לעגנה בחוקה, אבל זה כבר נושא אחר).

שיעזרו לציבור להבין בפעם הבאה שינסו "לעבוד" עליו.

שיפור השירות לאזרח וכו'
נדמה לי שגם אתם וגם אני קיבלנו על עצמנו תפקידים כפויי טובה. ההבדל הוא שאני הקרבתי למענכם שעות עבודה (או פנאי) ואילו אתם עשיתם את עבודתכם.

אני חייב לומר שנתתם "שירות" טוב יותר, וגם אינטליגנטי והגון יותר, מזה שאני רגיל לקבל מבזק, סלקום, בנק לאומי או המוסד לביטוח לאומי. מצד שני, לגוף שמעסיק אתכם אני משלם (מיסים) יותר מאשר לכל הנ"ל יחד.

בתור אזרח המדינה שהוא ממילא "לקוח מאוכזב" (ולכן יצא לרחוב עם עוד מאות אלפי אנשים), האם זה צריך להפתיע שנעשיתי ציני, חסר אמון או חסר סבלנות? האם זה צריך להפתיע אתכם שתשובות עמומות או עוקצניות גורמות לי להתרגז?

אדרבא – אני דווקא שמרתי לעצמי הרבה דברים שהיו לי לומר, מכבודו של הפרופ' (כבדהו וחשדהו, כפי שהמליץ בעצמו) ומכבודכם. בכל אופן, ישנם דברים שחייבים להיאמר, כי כולנו אוהבים את אפלטון אבל אוהבים יותר את האמת.

אז תודה, סליחה ובבקשה,
שוקי

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עמיר א.   ביום 22 בספטמבר 2011 בשעה 23:01

    עקבתי בעניין אחר השתלשלות הדברים בטוויטר משך כל אותם ימים רבים. חייב לטפוח על שכמך הווירטואלית על המסירות ההתמדה וכח הסבל לו נדרשת במהלך ההתכתבות הזו.
    עכשיו אפשר כבר לצאת עם תרסיסי הצבע ולכתוב "דפני צדקה"

  • זיו   ביום 26 בספטמבר 2011 בשעה 1:41

    כמה עצוב להיות צודק לפעמים. במילא לא ציפיתי מהוועדה המטופשת הזו למשהו שרק נניח מריח נכון. התחילה עם כלום וכך סיימה. המלצות כלום לראש ממשלת כלום עם וועדות כלום. דבר אחד יצא להם. 1000 ש"ח לשעה לכל אחד.

טרקבאקים

כתיבת תגובה