החברים של חולדאי

זה לא מקרה שהמחאה נולדה בתל-אביב, וזה לא מקרה שהאיש שייזכר כמי שפינה את המאהלים הוא רון חולדאי. אלו מכם שעקבו אחרי מערכת הבחירות המוניציפלית האחרונה, בוודאי גם מבינים היום את הקשר בין הפיאסקו המקומי והלאומי. חולדאי לא היה יכול לעשות את זה בלי חבריו לקואליציה, ביניהם סיעת הצעירים "רוב העיר" וכמובן – מרצ.

כבר הבעתי כאן בעבר את דעתי, מדוע רון חולדאי הוא לא ראש-עירייה טוב. גם בגלל תפיסתו את תושבי העיר כ"נתינים" ולא כציבור שהוא, משרת הציבור, אמור לשרת; גם בגלל חזונו האנכרוניסטי (מגדלים ותחתית כמו במנהטן, מתחמי בילוי, מגורים ומסחר נפרדים, וכו') שקשור קשר הדוק לרבות מהמחלות מהן העיר סובלת.

אבל לפני שמדברים על תפיסת עולם, יכולת ביצועית או מאפייני אישיות, קשה להתעלם ממה שנראה כבעיה שאולי הכי נכון לשייך לעולם הפרעות התקשורת. חולדאי והעירייה שלו, כמו נתניהו וממשלתו, פשוט מנותקים.

היום בו גילה חולדאי את בעיית הדיור

סיפור שמדגים את העניין: ב-2008, מספר חודשים לפני הבחירות, חולדאי טען שאין בעיית דיור בתל-אביב. בראיון נדיר (לזמנו) לעופר שלח ורביב דרוקר, הוא הדהים את הצופים כשטען ש"אפשר למצוא בתל אביב דירות טובות ב-600 דולר". זה היה מדהים, בין השאר, בגלל הניתוק – מאז שנת 2002 מחירי הדיור בתל-אביב הם שקליים ולא דולריים. אז גם הייתה, בערך, הפעם האחרונה בה אפשר היה למצוא בעיר דירות במחיר כזה. 

במהלך מערכת הבחירות, בעיקר בתגובה לקמפיין של תנועת "עיר לכולנו" חולדאי "גילה" את בעיית הדיור ואפילו הבטיח פתרונות לדיור בר-השגה. כמובן, בשלוש השנים שחלפו התקרבנו אליהם בערך כמו לרכבת התחתית.

בכלל, בכמעט כל התחומים, עיריית תל-אביב יפו ממשיכה לפעול כאילו אין בעיר בני אדם – רק בניינים ומכוניות. הציצו למשל בפוסט החדש של לרמן, "ככה לא בונים שדרה". זה לא שבעירייה לא חושבים על בטיחות ועל חיי אדם – נראה כאילו הם סתם שוכחים לפעמים שיש בני אדם בעיר.

החברים של חולדאי

חולדאי הזיע לא מעט לפני שהצליח לנצח בבחירות 2008, אבל מאז הבחירות ועד היום היו לו חיים קלים במועצת העיר. עם ארבעה סגנים בשכר וקואליציה שמנתה 25 חברים, הוא העביר החלטות ותקציבים ללא קושי.

חלק משותפיו הקואליציוניים (ליכוד, גימלאים, ירוקים) לא הפתיעו איש בתמיכתם חסרת הפשרות בחולדאי. זה קשור לסוג הפוליטיקה הישן והרע שלמדנו לתעב.

בכל זאת, מותר היה לצפות לקצת יותר מהסגן וחבר המועצה אסף זמיר מ"רוב העיר" (מהאנשים שחתומים על יוזמת "מתפקדים", אגב "לסתום את האף"), שאמור לפחות בתיאוריה לייצג את האוכלוסיות הצעירות. רבים ציפו ליותר מיו"ר מרצ בתל-אביב, הסגנית מיטל להבי, שהייתה מספיק אמיצה להצביע נגד חולדאי כשהייתה חברת מועצה (2007), ומאז שהחליטה "להשפיע מבפנים" נראה לפעמים שהיא יותר חלק מהבעיה משהיא חלק מהפתרון.

המצביעים לא ישכחו

הראשון והיחיד בינתיים שהבין לאן נושבת הרוח, כנראה, הוא ראובן לדיאנסקי ("לתת לחיות"), שביוני השנה עבר צד וסגר חשבון. כולל הציטוט החריף הבא:
""הגעתי למסקנה שההסכם הקואליציוני עם חולדאי לא רק שלא קוים, גם אין סיכוי שיקוים, ומאחר שכך מצאתי לנכון שאין טעם להמשיך לשבת בקואליציה… חשבתי שאפשר לשנות סדר עדיפויות לקוי של העדפת בטון על פני בני אדם, קוסמטיקה על פני טיפול באנשים. נתתי צ'אנס, אבל אז מצאתי אדם אטום, ריכוזי, מתנשא, והרושם שקיבלתי הוא שהוא לא רואה ממטר את חברי המועצה"."

יש לי הרגשה שלדיאנסקי יהיה גם היחיד מכל הנ"ל שיכהן במועצת העיר אחרי בחירות 2013.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון לוזון   ביום 10 באוקטובר 2011 בשעה 10:19

    פוסט חשוב, ובמקום.
    הוא תמיד חשוב, לאורך כל הקדנציה עד כה, אבל בחודשים האחרונים הדואליות מתחדדת. תנועה כמו מרצ אין לה מקום, על עפ"י ערכיה ועפ"י חבריה בקואליציה של חולדאי.
    עם ובלי קשר לויכוח האם עדיף לשנות מבחוף או מבפנים, ומה יותר יעיל.
    גם אם יש דבר כזה "לשנות מבפנים" אין כזו חיה אצל חולדאי, ומי שמתמיד בניסיונות לאורך זמן אין זאת אלא שטרם הבין זאת. או שבמקרה הגרוע יותר מקווה שבוחריו עוד לא הבינו את זה.

  • עמיר א.   ביום 10 באוקטובר 2011 בשעה 12:40

    מועצת העיר כמיקרוקוסמוס של הפוליטיקה הארצית. שיעור חשוב.

  • אמיתי ס   ביום 10 באוקטובר 2011 בשעה 13:05

    מיטל להבי ותמי זנדברג משת"פיות עלובות של חולדאי, וזנדברג הצבועה מנסה להעמיד פנים שהיא חלק מהמחאה. איזה פוליטיקאית נתעבת ועלובה.

  • פוליטיקה ישנה   ביום 10 באוקטובר 2011 בשעה 15:01

    בלתי מובן בעליל אנשי הקואליציה שטוענים מצד אחד לדאגה לציבור שלהם (לא סגרו את התל-אופן בכיפור? בתל אביב? עיר הפתיחות והמולטי קהילתיות הבין-לאומית?) אך מנגד משרתים את קובעי המדיניות הדרקונית באמתלות שרק כך ניתן להשפיע.

    השפעה אמיתית היא לעשות צעד אמיץ ומוסרי. ליישר קו עם הגישה שאומרת – לא עוד. אנחנו חזקים כחוסן החוליה החלשה שלנו. ומשום מה לא ציפיתי שמרץ תהיה זו שתתחבא מאחורי אצטלת ה: " ככה זה במציאות, אין מה לעשות" – מבלי להתפלצן יותר מדי, אנחנו יוצרים את המציאות של עצמינו. והגיע הזמן לאזור אומץ ולשנות אותה.

  • יעל ר.   ביום 19 באוקטובר 2011 בשעה 23:54

    אפרופו חברים של חולדאי, מומלץ לקרוא את הפסקה האחרונה כאן, מפי שלי יחימוביץ':
    http://www.shelly.org.il/node/1521

השאר תגובה