אבל למה רק לשם?

אם גם אתם מהמוזרים האלה שאוהבים לנסוע לחופשה תמיד לאותו יעד, בוודאי תבינו את הפוסט הזה.

כל אחד והאובססיות שלו, בכל מיני תחומים וגם בבחירת יעדי חופשה בחו"ל. ההורים שלי, למשל, תמיד נוסעים ללונדון. הם נפשו שם בפעם הראשונה לפי 35 שנה – זו הייתה הפעם הראשונה שטסו לחו"ל אחרי שנים של חופשות בנתניה – ומאז בכל פעם שהם טסים לחו"ל, אפילו אם זה לא לאנגליה, איכשהו קורה שהם מגיעים ללונדון.

יש אנשים שלוקחים את זה רחוק יותר. למשל, זוג שכנים שהיו לי פעם, יקים פנסיונרים שהיו נוסעים בכל שנה לטבול את עצמותיהם במרחצאות של באדן באדן. זה נמשך לדעתי במשך כל החצי השני של המאה העשרים וקצת אחרי, ובכל שנה השיגרון היה חמור יותר והתירוץ התחזק – הם לא נסעו כדי לבלות אלא כדי להירפא.

כמובן שזו לא תופעה שמאפיינת פנסיונרים בלבד. יש לי כמה חברים שמבחינתם היעד היחיד בעולם הוא תאילנד ולפחות שני אנשים שאני מכיר שמאוהבים בפריז, וחבר שהוא פריק מוחלט של וינה ואחר שהוא חובב מושבע של ציריך. כמובן, ישנם הרבה נמאני ניו-יורק או אנשים שאוהבים לעשות את החופשה שלהם רק באיטליה, רצוי בפירנצה או ונציה. וישנם חובבי דרום אמריקה, אוסטרליה וסין וכו'. אנשים שחיים בשביל הטיול הבא.

השריטה שלי היא ברלין. ביקרתי בה בפעם הראשונה ב-2005 ומאז כשאני חושב על חופשה אני לא חושב "טיול בחו"ל" אלא "ברלין". רק כדי לסבר את האוזן: מעולם לא הייתי גרמנופיל ולכתחילה לא נמשכתי במיוחד לגרמניה בכלל ולבירתה בפרט יותר מאשר, נגיד, לשוויצרים שעושים יודל. אדרבא – לביקור הראשון שלי בעיר הגעתי תחת מחאה, אחרי שאשת חיקי הערימה עליי כדי לגרום לי לבקר בעיר שלא עניינה אותי ולעומת זאת עוררה בי חששות רבים ותחושה לא נוחה (בכל זאת, מטען היסטורי וזה…).

אבל כמו רבים לפני ואחרי, נשביתי בקסמה של "העיר הענייה והסקסית" כפי שכינה אותה ראש העיר שלה פעם. כשחזרתי לארץ לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר חוץ מאשר איך להגיע לשם שוב.

מהו בעצם הקסם? להוציא מזג האוויר הבעייתי והחורף האכזרי אליו התיירים בדרך-כלל לא נחשפים, מדובר בגן-עדן לתפרנים חובבי החיים הטובים. אפשר לאכול טוב, לשתות טוב ולבלות בכל צורה שעולה על הדעת, גם בלי לעבוד קשה או לחיות על חשבון מישהו. זה לא שאין בעיר הזו אנשים שעובדים קשה, אבל חלק גדול מהאנשים נראים כאילו הם בחופשה תמידית.

העיר יפה ותמיד יש מה לעשות בה. הדיור זול, וכך גם המחירים בסופר. התחבורה הציבורית יעילה ומשתלמת, כך שלא ממש צריך להחזיק רכב, וישנם מסלולי אופניים נוחים שמאפשרים לגמוע קילומטרים ללא מאמץ. הוצאות המחיה של תושבי העיר נמוכות מאד, ורבים מהם מעדיפים לעבוד פחות ולהרוויח פחות ולהשקיע יותר זמן בבילוי.

הטלוויזיה אמנם מדובבת, אבל במוזיאונים יש יום שבו אפשר להיכנס בחינם ומחירי הקונצרטים פשוט מגוחכים. חיי הלילה מגוונים להפליא ובימים שמשיים אפשר לעשות פיקניק באחד מעשרות הפארקים והגינות או לשבת על אספרסו ושטרודל בבית קפה עם נוף טוב. הוסיפו לכך את העובדה שהאלכוהול זול מאד ושאחרי משתמשי הקנאביס הפסיקו לרדוף שם בשנים האחרונות, ותבינו מדוע (כנראה) כל-כך הרבה אנשים שם מחייכים (לא כולם, אגב).

ברור שישנם גם חסרונות (אני שומע עליהם הרבה מחברים שגרים שם), אבל בסך-הכל מדובר במקום שקל יותר לחיות בו ונעים יותר לבקר בו מאשר הרבה מקומות אחרים בעולם ובוודאי ישראל. אטרקטיבי לא רק בהשוואה למזרח התיכון אלא גם לערים אחרות באירופה.

אז אני מוצא את עצמי מאזין לחבר שמדבר על ציריך, למשל. מספר על העיר העתיקה היפהפיה שלה, אפשרויות השופינג והשייט באגם ציריך ונהר לימאט מול הנוף האלפיני, או הקרנבל המהולל של ציריך. אני יושב ומאזין, מהנהן ומתרשם. כן, אני מודה, נשמע שציריך זה אחלה מקום לחופשה. אבל בלב אני יודע שהכי סביר שגם בפעם הבאה שיהיה לי כסף לברוח מפה אני אברח לאותו המקום.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ניימן   ביום 13 בדצמבר 2012 בשעה 16:36

    אתה לא יכול לכתוב ברלין בלי לצפות לאיזה תגובה שלי, נכון? 🙂

    אני חושב שברלין עיר אדירה לחופשה – אחת הטובות בעולם. לחיות זה כבר סיפור אחר, ולמרות שרוב האנשים מאושרים פה, אני חושב שלעוסקים במדע עדיף בעיר אחרת.

    אגב – הפסיקו לרדוף אחרי משתמשי הקנאביס?

  • שוקי גלילי   ביום 14 בדצמבר 2012 בשעה 3:04

    "רוב האנשים מאושרים פה" – זה בדיוק העניין, לא?

    וכן, הפסיקו לרדוף את משתמשי הקנאביס. הדבר המשעשע הוא שאיש כמעט בברלין לא יודע את החוק, כולל רוב האנשים שמעשנים.

  • ניימן   ביום 14 בדצמבר 2012 בשעה 10:20

    התנסחתי לא נכון 🙂 האמת היא שאני לא יודע אם רוב האנשים מאושרים בברלין. רוב העוסקים במדע, הייטק ועסקים שאני מכיר לא מאושרים. העוסקים באמנות וחיות המסיבה? מאד מאד מאושרים.

    הנקודה שהתווכנתי אליה היא שהעיר ממש לא מתאימה לכל אחד כיעד לחיים – וזה בניגוד ליעד תיירותי שהייתי ממליץ עליה כמעט לכולם.

    את משתמשי הקנביס אולי הפסיקו לרדוף – אבל את קוני ומוכרי הקנביס רודפים יותר מאשר אי פעם. ואחד די משפיע על השני..

  • שוקי גלילי   ביום 16 בדצמבר 2012 בשעה 15:59

    ברור שברלין לא מושלמת ולא מתאימה לכולם. אני מכיר אנשים שהתקשו למצוא בה עבודה, שהגיעו למסקנה שהם לא סובלים את הברלינאים, שהתייאשו מהחורף, וכו' וכו'. אני חושב שאין סקאלה אחת שאפשר למדוד עליה אם עיר היא "מתאימה" או לא. מצד שני, אני חושב ש"בממוצע" איכות החיים והביטחון הכללי של תושב ברלין טובים יותר משל הישראלי או התל-אביבי.

    לגבי רדיפת הסוחרים – אתה מדבר על האזנהיידה, גורליצר או מקומות אחרים? שמעתי שיש פשיטות על אזורי המסחר אבל כשהייתי בברלין ביוני עדיין שולי הפארקים היו זרועים בסוחרים שלא נראו זהירים מדי ועטו על כל עובר אורח בגיל המתאים, כולל אותי.

  • ניימן   ביום 17 בדצמבר 2012 בשעה 12:54

    גורליצר. נכון – הם עטים על כל אחד – אבל זה לא משנה את העובדה שהמשטרה מנסה לתפוס את אקט המכירה עצמו. באמת שלא הפסיקו לרדוף אחרי הדברים האלה.. פשוט שינו אולי שיטה.

    איזה בטחחון אתה מדבר? פיזי? נתקלתי בהרבה יותר אלימות בברלין (שיכורים כמובן) מאשר בת"א.

    איכות החיים בברלין אכן מדהימה. ככה זה כשזאת הבירה של אחת המדינות העשירות בעולם, שכל המדינה מממנת אותה..

  • שוקי גלילי   ביום 22 בדצמבר 2012 בשעה 20:16

    בגורליצר מתקיים מסחר ער רוב שעות היום. לו היו רוצים לחסל אותו לא היו עושים את זה בפשיטות מזדמנות אלא היו שמים שם שני שוטרים בקביעות.

    ביטחון פיזי – הסטטיסטיקה לא משקרת. מצב הביטחון האישי של תושבי ברלין טוב יותר משל תושבי הערים הגדולות בישראל.

    איכות החיים – מה זה משנה למה? עובדה שיש כזו.

השאר תגובה