בניכוי המתלבטים והלא-מצביעים, לליכוד 12 מנדטים

נתוני הסקרים שאתם מכירים מתייחסים לכחצי מאוכלוסיית בעלי זכות הבחירה, שצפויים להצביע ושיודעים למי. מי שיכריע את הבחירות הם האנשים שמשתייכים לחצי השני. וכמה "מנדטים בטוחים" יש לליכוד-ביתנו? החל מ-12 ועד כמה שתיתנו להם לקבל.

סקר חדש של מאקו מצא שרק 8 אחוזים מהישראלים מאמינים לנתניהו שלא יעלה מיסים אחרי הבחירות.

מתבקש לשאול: איך ייתכן ש-92% לא מאמינים לו ועדיין הוא עומד בראש המפלגה הכי גדולה, עם לפחות 32 מנדטים?

השאלה הזו מזכירה שאלה אחרת שכולנו מכירים: איך ייתכן שאחרי מחאת 2011 ביבי נתניהו עדיין מקבל כל-כך הרבה קולות? לאן נעלמו 80 ומשהו אחוזי התמיכה במחאה?

דווקא זו שאלה שקל יחסית לענות עליה, ובמפתיע מתברר שהתשובה היא לא שהציבור מטומטם.

רוב הסקרים שפורסמו בשבועות האחרונים מבוססים על הנחה לפיה שיעור ההצבעה לכנסת ה-19 יהיה פחות או יותר דומה לכנסת הקודמת, ויעמוד על 65-70 אחוזים. אם הליכוד-ביתנו קיבלה בסקרים האלה 32-35 מנדטים, קל לחשב ולמצוא שבפועל מדובר רק ב-17-20% מכלל המצביעים, שזה בערך מה שנשאר כשמורידים את ה-80% ויותר שתמכו במחאה.

אם רוצים ממש להחמיר, אפשר לנכות גם את ה-15-20% של מתלבטים בכל סקר (מינה צמח, קמיל פוקס) ונקבל שהכוח האמיתי של הליכוד-ביתנו הוא רק 14-17%. מהם, לפי אחד הסקרים, 30% "לא בטוחים בהצבעתם", ואנחנו נשארים עם 10-12%, שזה בערך הגרעין הקשה של 12 המנדטים שהליכוד קיבל בבחירות 2006.

אז האם זה אומר שהליכוד יקבל בבחירות 2013 רק 12 מנדטים?

ברור שלא. כי לפחות חלק מאלו שלא בטוחים ואולי גם מאלו שמתלבטים בוודאי כן יצביעו לליכוד-ביתנו. ביבי גם עשוי להתחזק, הרבה מעבר לכוחו האמיתי, בגלל שיעור הצבעה גבוה בימין או שיעור הצבעה נמוך של מצביעי המרכז והשמאל.

בכל אופן, צריך להבין שהפער בן 6 מנדטים בין הגושים עליו דיווח הסקר האחרון של מינה צמח, משקף בפועל פער של עשרות אלפי קולות בלבד.

בקיצור: אפשר להחליף את השלטון בבחירות האלה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אביבית   ביום 19 בינואר 2013 בשעה 21:04

    תיאורטית אתה צודק. הבעיה היא שמה שמובן מאליו למי שרוצה להחליף את השלטון, לא נהיר כל כך לכל מצביע ומצביע מהקולות הצפים. הם צפים גם ובעיקר מהסיבה שפחות בוער להם להחליף את השלטון, או שהם חושבים להצביע למישהו שממילא מתכנן להצטרף לממשלה הבאה.

    ועוד אני חושבת, שהשמאל נזכר מאוחר מדי בקטע הזה של אחוזי ההצבעה, ושהתובנה הזו בבלוג שלך ובאחרים, הלוואי שהיתה מיתרגמת כבר לפני שבועות, לעשיית שיעורי בית: עבודה בשטח (להבדיל ממודעות), אוטובוסים שמסיעים להצבעה וכולי, אצל אותן אוכלוסיות שמצביעות פחות.

  • שוקי גלילי   ביום 19 בינואר 2013 בשעה 21:10

    לבכות על מה שיכול היה להיעשות ולא נעשה זה עוד אחד מהדברים שנוכל לעשות במשך ארבע שנים, החל מיום רביעי. הפוסט הזה עוסק בדברים שאפשר לעשות עד אז.

השאר תגובה