גזירה נבזית בחוק ההסדרים: קיצוב ניתוחים

זקוקים לניתוח פשוט שיחסוך מכם סבל רב? מוכנים לשלם כל סכום בשביל להבטיח שההורים יקבלו טיפול טוב? חסכתם כל החיים כדי להזדקן בכבוד כשאתם יכולים לשלם על הבריאות שלכם? משלמים ביטוח משלים כבר שנים כדי לבחור מי יטפל בכם? ובכן, כל זה לא מעניין את חברינו נתניהו ולפיד ואת עדת יועצי האחיתופל שלהם.

את קוראי הבלוג הזה, ומספר גדל והולך של ישראלים כפי הנראה, לא ממש צריך לשכנע שמשהו מסריח במערכת הבריאות. כמו בתחומים אחרים, אנחנו מגלים שאנחנו משלמים יותר ומקבלים פחות – כשבמקרה הספציפי הזה מדובר, בין השאר, לא רק על פחות איכות חיים אלא גם על פחות סיכויים לשרוד אם חלילה אושפזתם (7-10% מכם תדבקו בבית החולים במחלה זיהומית כלשהי, בחצי מהמקרים זה יהיה זיהום מסכן חיים. ע"ע דו"ח מבקר המדינה 2013).

איכות שירותי הבריאות שמקבלים אנשים שונים במדינה, כולם יחד וכל אחד לחוד, היא אבן בוחן מצוינת להבנת המדיניות הכלכלית ואופי השלטון בכלל. במדינות שעברו תחת מכבש הניאו-ליבליזם כמו ישראל, אחד המאפיינים המובהקים הוא המשקל ההולך וגדל של ההוצאה הפרטית מתוך סך ההוצאה על הבריאות. מה שאומר, פרקטית, שהעשירים מקבלים רפואה טובה, העניים מתים, והשאר משלמים על ביטוח משלים וכשהם צריכים משהו בדרך-כלל הם מקבלים קדחת.

אגב, תופעה דומה מאד מתרחשת גם בתחומי החינוך, הביטחון האישי, התחבורה ובעצם בכל התחומים מהם המדינה מושכת את ידיה בהדרגה בצורה של "קיצוצים כואבים אך הכרחיים".

מאחורי מכבסת המילים, מסתתרת מגמה שהיא תוצאה של אידיאולוגיה כלכלית ימנית – לא של איזו אמת כלכלית בלתי ניתנת להכחשה. צמצום ההוצאה הציבורית על חשבון הטבות מס מפליגות לאלפיון העליון, זו לא המצאה שלנו. גם גניבת אוצרות טבע, הפרטות חסרות אחריות, דה-רגולציה מהירה וקיצונית לצד ריבית נמוכה והתעלמות תמוהה מהווצרות של מונופולים וקרטלים.

המתכון הזה, בחלקו או בשלמותו, נכשל לא רק אצלנו אלא בכל מקום, וברוב המקרים התרופה שמציעים ה"קברניטים" היא הקצנה של המדיניות שחוללה את המחלה. כן, מה לעשות, הניאו-ליברליזם הוא לא הרבה יותר מבוסס מדעית מהומיאפתיה.

הגזירה החדשה: מדיניות צנע בניתוחים

אבל הגזירה החדשה שמסתתרת בחוק ההסדרים ל-2013 (פרק הבריאות, עמ' 93) היא מסוג שונה.

אחרי שנים בהן פקידות האוצר הגנה בחירוף נפש שגבל בטפשות על השוק החופשי, חוק ההסדרים החדש כולל את הסעיף המפתיע הזה:

hesderim1

במילים אחרות: המדינה תחליט כמה מותר למוסדות בריאות פרטיים להרוויח.

במחשבה ראשונה זה נראה כמו צעד סוציאליסטי לתפארת – כאילו הפך לפיד עורו וביבי חברבורותיו. במבט נוסף, מתברר שזה לא כל-כך פשוט.

מצד אחד, ראוי להגביל את הרפואה הפרטית ולטפח רפואה ציבורית טובה שתשמש כברירת מחדל. מצד שני, ראו איך גמלו לאלי הורביץ שהתעקש להיות מטופל במערכת הבריאות הציבורית כמו כולם, למרות שיכול היה להרשות לעצמו יותר.

מעשית, לא זו בלבד שהמדינה לא מספקת לנו שירותי בריאות ראויים כמוצר ציבורי, אלא שעכשיו – אחרי שדחפה אותנו לשלם על שירותים כאלה בעצמנו – היא מכרסמת גם באפשרות הזו. מי שייפגע, במקרה זה, הן לא השכבות החלשות ולא העשירים, אלא מעמד הביניים – או למעשה, כל מי שיש לו ביטוח משלים ויגלה שעליו להמתין נצח לניתוח (אצל מנתח שבחר לפי תנאי הפוליסה), כי הוא "לא במיכסה".

אגב, שימו לב שלא מדובר במכסה של ניתוחים לפי ניתוח צרכים כזה או אחר, אלא במכסות של הכנסות – כלומר, השינוי בחוק יחריף את המצב הקים שבו המתנה לניתוח אורכת זמן רב יותר ככל שהרווח ממנו קטן יותר.

אם ילדה קטנה יכולה כבר היום לחכות שנה וחצי לניתוח כי הוא לא רווחי (כתבת ערוץ 2, להלן) אז אחרי שיעבור חוק ההסדרים החדש קרוב לוודאי שהזמן הזה רק יתארך כי אף בית חולים פרטי לא יבזבז עליו מיטה וצוות רפואי. חצי הכוס המלאה? עדיין תקבלו שירותי בריאות הרבה יותר טובים מפלסטינים בשטחים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • טל   ביום 9 במאי 2013 בשעה 23:49

    ביביהו וחבריו גמרו אומר לגמור את הרפואה הציבורית (וכל דבר אחר ציבורי בארץ).

    לאור החוקים החדשים והמקסימים שעומדים לצוץ, אניח שביום מן הימים גם יוכלו לתבוע אותנו דיבה על זה.

השאר תגובה