השיר שלנו. האם הסדרה הזו היא רצף של הברקות תסריטיות משוכללות, או אוסף של גימיקים מתחכמים ובדיחות פרטיות?
את השאלה הזו התחלתי לשאול רק כשציפיתי בפרקים המתקדמים-ממש של הסדרה. את רוב הפרקים שקדמו להם לא ראיתי. את הפרקים הבודדים שראיתי פה ושם, קיטלגתי מייד כטעות שלא תשוב. לא שזה הפריע לי להתחיל לצפות קבוע. התרגלתי (כדרך שמתרגלים לטלנובלות, אופרות סבון ותוכניות ריאליטי. המוצרים הירודים האלה פועלים על המוח כמו קראק: יש כאלה שמתמכרים בפעם הראשונה ולחלק מהאנשים זה לוקח קצת יותר זמן, אבל כולם מתמכרים ולא משנה אם הם אוהבים את זה או לא).
אחרי שצפיתי ברציפות בכמה פרקים, התבררו לי אי אלו דברים:
א. שהשחקנים מוכשרים להפליא. ומעל כולם נינט טייב, שאפשר לחשוד בה בטעות שהיא לא יותר מתוצר של תוכנית ריאליטי ירודה, אבל היא ממש לא. היא זמרת סופר-מוכשרת ושחקנית לא רעה בכלל.
ב. שהתסריט נועז. מלא הומור עצמי, מלגלג על התעשייה, ומשתנה על בסיס יומי כדי להיתפר לאקטואליה. התסריט של אורי גרוס, וההפקה המוזרה הזו בכלל, הם לא עוד סדרה ישראלית ירודה, אלא משהו שבאמת השקיעו בו.
ג. שאני נהנה. אבל באמת. לא כמו שנהנים מבורקס שמנוני מדי בפונדק דרכים מבחיל, וחושבים על צרבת, רק בגלל שאתה תקוע באיזה חור ואין שום דבר אחר לאכול. נהנה כמו שנהנים מסדרת טלוויזיה טובה, סרקסטית, מודעת לעצמה, שמפעילה לך את המוח.
זוגתי ואנוכי נאלצנו להסתיר במשך כמה זמן את החיבה שפיתחנו לסדרה. אחר-כך הגענו למסקנה שהיא כל-כך מבריקה (כן, מבריקה!) שאנחנו חייבים לשתף עוד אנשים. ניסינו, לא תמיד הלך.
וכשהסדרה הגיעה לסיומה, ראינו בשידור החוזר את מאה הפרקים הראשונים – אלו שלא ראינו בשידור הראשון. ולמרות שידענו מראש את הסוף, וכל התעלומות היו פתורות, וכל ההפתעות היו צפויות – עדיין נהנינו, וחיכינו בדריכות לכל פרק חדש.
בקיצור: לדעתי מי שאומר דברים רעים על הסדרה הזו, או שלא ראה אותה, או שלא הבין אותה, או שהוא פלצן ו/או צבוע (הגבוה בין השניים). או שאני סתם מבלבל את המוח.
הפוסט הבא: השיר שלנו – זו תהיה פצצת רייטינג!
(בקרוב)
השיר שלנו: הברקה או נוסחא?
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.
תגובות