משהו על מצעד הגאווה

לא רק המוזות, אלא גם אני, נוטה קצת להשתתק כשתותחים רועמים – לא מתוך כבוד לארטילריה אלא בגלל כאב הראש (זו לא מליצה, באמת כואב לי הראש, גם אם זה לא באמת באמת בגלל התותחים).

בכל אופן, יש חוב קטן שאני נדרש לסלק. אני מדבר על מצעד הגאווה ועל הכרוז המטונף שהופץ בירושלים באמצע השבוע וקרא לרצוח אנשים שישתתפו בו. אחרי שאני עצמי העליתי את ספקותיי לגבי הרעיון לקיים את מצעד הגאווה בירושלים, הסיפור הזה עורר בי חשק עז לכתוב כאן פוסט נגדי, להביע חרטה ולדרוש שהמצעד יתקיים בירושלים. אפילו שברור לי שהכרוז הזה לא מייצג את הציבור החרדי בירושלים, שהנהגתו גם מיהרה להסתייג ממנו.

בכל אופן, אני עדיין חושב שלקיים את מצעד הגאווה בירושלים הוא רעיון פחות טוב, כי בעיני המצעד הזה הוא, כשמו – מצעד של גאווה ולא של מחאה. אני חושב שהכוח שלו הוא דווקא בזה שמדובר באירוע שאיננו אנטגוניסטי אלא שלו. הפנינג גדול שיוצר מוקד משיכה לצעירים שרוצים לחגוג ולמשפחות שרוצות לצאת עם הילדים ביום שישי ולשבת על הדשא בפארק הירקון.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • וורדפרס ‹שגיאה

    באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

    מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.