פרחים בזקסנהאוזן

התעוררנו לבוקר גשום ואפור. זה נראה כמו בוקר מתאים למחנה ריכוז. עלינו על רכבת ה-S1 לכיוון צפון ונסענו עד לתחנה האחרונה. משם לקחנו אוטובוס מספר 804 עד למחנה.

זקסנהאוזן עומד בקצה אורנייבורג, פרבר בורגני בפאתי ברלין. בתים קטנים, מוקפים גינות ומדשאות, שמכוניות משפחתיות עומדות בחניות שלהם. בטח עיסקה טובה לקנות בית ליד המחנה. הביקוש מן הסתם פחות גדול שם ואפשר לקבל תמורה טובה יותר לכסף. רק כדאי לא להסתכל לשמאל בבוקר, בדרך עם הילדים לאוטו.

***

המחנה לא נשאר בשלמותו, בדיוק כפי שהיה, אבל חלקים גדולים ממנו נותרו ועומדים שם עד היום ללא פגע. כמה תאים עם דרגשים ועמודי גרדום בכיכר המרכזית, והמבנה ששימש להכנת גופות להעברה לקרמטוריום או לקברי האחים. מתחת לאבני הבזלת מונחים עדיין בערבוביה שלדי עצירים. 

אבל כמו בשיר – מה אפכת לציפור ומה אכפת לו לעץ. הזמן לא מרפא, אבל הטבע טורח לכסות על הזוועה ביופי מרגיז כמעט. והשילוב הזה, בין הכיעור המזוויע של היצירה האנושית לבין היופי התמים של הפרחים המבצבצים בין העשבים, גורם לך לשאול את עצמך האם האדם הוא אכן נזר הבריאה.

***

בהתחלה, כבר ב-1933, היו אלה מתנגדי משטר. קומוניסטים, אינטלקטואלים, ואפילו אנשי דת כמו הכומר מרטין נימיולר "האסיר הפרטי של היטלר".

אחר-כך בא תורם של היהודים וההומוסקסואלים. זקסנהאוזן הפך "מחנה לדוגמא", אליו היו מביאים אנשי SS ללמוד כיצד צריך מחנה ריכוז להתנהל.

אחרי סיום המלחמה, בציניות שלא תאומן, הפכו הסובייטים את זקסנהאוזן לגולאג. הוא שימש בתפקיד הזה עוד חמש שנים, בהן הגיעו אליו עוד 60 אלף אסירים נוסף ל-200 אלף שהיו בו בשנים 1933 עד 1945.

בימי חרושצ'וב, כשהתחיל אט אט הדם לחזור לראשיהם של מנהיגי המפלגה, הפך זקסנהאוזן לראשונה לאתר הנצחה. כמובן, הקונטקסט היה הניצחון על הפאשיזם.

ב-1990, הקימה ממשלת גרמניה המאוחדת מוזיאון בתוך המחנה ובצמוד אליו. המוזיאון מתעד את קורות המחנה ועציריו, כולל מידע מפורט על מה שנעשה להם. ממשלת גרמניה גם השקיעה הרבה בשימור המתקנים שנותרו במקום ומקיימת בזקסנאוזן סיורים מודרכים. היא גם סללה כביש גישה חדש. הפרחים הגיעו למקום בכוחות עצמם.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • וורדפרס ‹שגיאה

    באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

    מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.