יעקב טרנר: אתה בעצמך "חבלה במדינה"

בראיון שמתפרסם היום ב-ynet אומר ראש-עיריית באר-שבע יעקב טרנר לכתבת ענת ברשובסקי שוועדת וינוגרד היא "חבלה במדינה", לא פחות.

"האם יש מדינה בעולם שמייצרת כזה דו"ח וכזאת ועדת חקירה שכל כולם חבלה חמורה במדינת ישראל? תראו את החגיגה שיש אצל האויבים שלנו, אני לא ראיתי דבר כזה בשום מקום". כך טרנר.

לדעתי, דברים כאלה הם בעצמם "חבלה", חתירה תחת אושיות הדמוקרטיה. במיוחד כשהם באים ממשרת ציבור.

האם יש מדינה בעולם
בהמשך לשאלתו של טרנר – האם ייתכן שמדינת ישראל היא כפויית טובה במיוחד? האם ישראל "אוכלת יושביה" כפי שהוא מוסיף אחר-כך? האם אנו קשים מדי עם מנהיגינו? האם במדינות אחרות היו נוהגים בהם אחרת?

במילה אחת: שטויות!

האם האמריקנים – שכל-כך הרבה אנשים כאן רוצים להידמות אליהם – לא חקרו את ווטרגייט והביאו נשיא מכהן להתפטר? האם בדמוקרטיה הגדולה בעולם לא עסקו באובססיביות ביחסיו האינטימיים של נשיא עם מתמחה, והדפיסו שחור על-גבי לבן את הפרטים המלוכלכים ביותר?

וגם בריטניה – המדינה שתרמה לנו את רוב החוקים ועקרונות המשטר – האם מישהו מעלה על הדעת שהיה מתקיים בה מצב שבו ראש-הממשלה וחצי תריסר בכירים סביבו, נמצאים תחת חקירות משטרה, מוגשים נגדם כתבי אישום (וזה עוד לפני שהתייחסנו לכשלונותיהם בתחומים אחרים) ובכל זאת אפילו אחד מהם לא הכריז שהוא עוזב את החיים הפוליטיים?

בבריטניה, הנורמות ברורות ופוליטיקאי שנתפס בקלקלתו מתפטר מייד. בארה"ב, חוקרים וצולבים כמעט כל בכיר שסרח. בסופו של דבר. ואין ספק שחייבים להתקיים במדינה דמוקרטית לפחות אחד מהשניים, ורצוי שניהם - דיון ציבורי בתפקוד של ההנהגה הפוליטית, והקפדה של הפוליטיקאים על הצמדות לנורמות ציבוריות סבירות.

ישראל לא חזקה באף אחד משני הדברים הללו – כאן אין נטילת אחריות, הציבור רדום או מיואש והעיתונות רדודה ושטחית, לא ביקורתית. לכן וועדת וינוגרד והביקורת שלה, וכל מה שבא אחריהן, זו הפתעה חיובית.

האם הביקורת לא חריפה מדי? לא.

במיוחד כשמדובר במלחמת לבנון, קשה להחמיר מדי עם האחראים. כמו שאמר מאיר שלו בנאומו אתמול בהפגנה [ynet], כשהסביר מדוע אולמרט ושותפיו לממשלה צריכים ללכת:

"על חטא שחטאת בשחצנות, בפזיזות, על חטא של בזבוז נורא. בזבזתם את נכונות אזרחי ישראל, את התנדבותם, את הקרבתם, את כוחם, את אמונם ואת אורך רוחם. בזבזתם את כוח ההרתעה של ישראל, בזבזתם סיכויים לשיבתם של השבויים ונורא מכל זה – בזבזתם חיים של לוחמים ואזרחים, ואת בריאותם של הפצועים".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מוטי סגרון   ביום 4 במאי 2007 בשעה 18:12

    כול מה שנאמר על הרמטכ"ל הקודם. טוב גם לטרנר.האיש לא ירד מהמטוס.ועדיין מעופף.כך שהתבטאות שלו לא מפתיעה.הוא לא ראש עיר.ראש העיר בפועל הוא סגנו. ילד חוצפן נכון.גם יהיר.תכונה נוראית.לפי הנצרות אחד משבעת החטאים. נדמה לי שהיהדות משווה את זה לעבודה זרה. לא הייתי לוקח ברצינות אנשים כמו טרנר וחלוץ.

  • טלג   ביום 4 במאי 2007 בשעה 20:57

    יש שם שתי תגובות: של תומכים (שעושות רושם קנויות לחלוטין)
    ושל תושבי באר שבע – שקוטלים את התפקוד של טרנר כראש עיר. ומציינות שהוא תומך של קדימה (צירוף מקרים עם התגובה שלו)

    נו טוב, עכשיו נזכור את השם.

  • טלג   ביום 4 במאי 2007 בשעה 20:57

    בפרוייקט הזה ניתן רשימה של כל האנשים שתומכים באולמרט.
    כדי שנזכור אותם לבחירות הבאות…

  • כפיר   ביום 5 במאי 2007 בשעה 14:21

    האיש צודק. אני לא אוהב את ההתנסחויות שלו, אבל הוא צודק. ועדת וינוגרד שחטה את אולמרט (כמעט) על לא עוול בכפו.

    מה בעצם האשמה של אולמרט? למה כולם רצו לכיכר?
    יש בגדול 3 סיבות:
    1. שחיתות בצמרת – ההנהגה מושחתת ולכן ההנהגה צריכה לעוף. לא יכול להיות שיש לנו נשיא אנס, שר אחד גנב, שר אחר נצלן-מינית, רמטכ"ל יהיר, מפקד משטרה שסרח ובטח שכחתי מישהו. אם כל הצמרת מושחתת, כל הצמרת צריכה לעוף.
    2. שחיתות אישית – אולמרט כידוע מעורב במספר פרשיות לא נעימות, שחלקן עלולות להפוך לכתבי אישום חמורים.
    3. מלחמה כושלת – אין צורך להרחיב.

    לגבי 1: אולמרט לא קשור לפרשיות האחרות. אני לא מניח שהוא ידע על המעשים שמיוחסים להירשזון, או שסייע לארגן את מעשי האונס המיוחסים לקצב. אין שום דרך להפוך את הדברים כך שאולמרט צריך לעוף בגלל חטאי הסובבים אותו. אין "עונש קולקטיבי" לראש-ממשלה. כל דיון לגבי אולמרט צריך לעסוק באולמרט בלבד. כל אזכור של "השחיתות בצמרת" בהקשר של התפטרות ראש-הממשלה הוא לחלוטין בלתי רלוונטי.

    לגבי 2: אם אכן עשה אולמרט את מה שמיוחס לו, הוא צריך להתפטר. מאחר ואינני יודע את התשובות, אין לי אלא להמתין להגשת כתב אישום כנגדו. שים לב שבמערכת הציבורית אדם אינו חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. מספיק שיוגש נגדו כתב אישום! הוכחת האשמה היא כבר לא רלוונטית. מגוחך לגמרי בעיניי למתוח את עקרון ה"אשם כל עוד לא הוכחה חפותו" עד לדרישה הפופוליסטית שראש ממשלה יתפטר עוד לפני שהחשדות נגדו התגבשו לכדי כתב אישום. (אגב, המקרה של קצב שונה. הוא מחזיק במשרה שכל המהות שלה יצוגית, ותחת האשמות מהסוג שמיוחס לו הוא פשוט לא יכול למלא את תפקידו. מעבר לזה, התפטרותו לא תיצור שום נזק, בניגוד להתפטרות ראש ממשלה מכהן).

    לגבי 3: וכאן אנחנו מגיעים לוועדת וינוגרד.
    מה אמרה הוועדה?
    בגדול, היא אמרה שהממשלה היתה שבויה של חלוץ, שניהל את המלחמה באופן שגוי. מבחינת ניהול המלחמה, הועדה מאשימה כמעט רק את חלוץ. חטאם של אולמרט ופרץ, על-פי הוועדה, הוא שלא התייעצו באחרים.
    אז קודם כל בוא נשפוט את חלקו של הרמטכ"ל במחדל הזה (וכאן מגיע הקטע השמאלני):
    כולנו יודעים שהמלחמה הזאת היתה מיותרת ומטומטמת מלכתחילה. כולנו יודעים שלא ניתן היה להחזיר את השבויים באמצעות פעולה צבאית. כולנו יודעים שהנזק שהמלחמה הזו גרמה לעם הלבנוני היה לחלוטין בלתי מוצדק ולא פרופורציוני (וב"כולנו" אני מתכוון לשמאלנים אמיתיים).
    עם זאת, כולנו פחות-או-יותר מסכימים שלא ניתן היה לעבור לסדר היום על החטיפה. לכן גם אני תמכתי ביום-יומיים הראשונים בפעולה צבאית. ולו רק כדי להראות שאנחנו לא מוכנים לשתוק כנגד פעולה מהסוג הזה. יש גבול להבלגה, והחיזבאללה אילץ גם את השמאלנים ביותר שבינינו להבין איפה עובר הגבול. בדיעבד, אני מצדיע למתי-מעט השמאלנים ה"קיצוניים" שטענו גם ביום-יומיים הראשונים שצריך להבליג. אני לא הייתי ביניהם, וגם לא יצא לי לפגוש כאלה, אבל אני בטוח שהם קיימים איפשהו (בטח אצל אבנרי בחצר).
    עם זאת, אחרי יום-יומיים (כשכל המדינה היתה באופוריה, שהכנענו את החיזבאללה ועוד רגע נחסל גם את נסראללה), לי אישית היה ברור שזהו, מיצינו. מכאן צריך להמשיך רק בפעילות מדינית. ברגע שהתחילו דיבורים על "מלחמה" היה לי ברור שטוב כבר לא יצא מזה.

    ככל שאני מצליח לראות את הדברים, חלוץ היה בדיעה דומה. הוא לא רצה להכנס למלחמה. הוא לא רצה לגייס מילואים, הוא לא רצה פלישה קרקעית (בשביל מה, לשם השם? מה יש לנו לחפש שם? מה יעזור לנו אם נכבוש את לבנון?). היום מבקרים אותו על כך. מבקרים אותו על שלא גייס מילואים בזמן, על שהעדיף ("ביהירותו") להסתמך על חיל האוויר, על שלא הפך את זה מוקדם יותר ל"מלחמה". אני לא יכול אלא להעריך אותו על כך. הבנאדם הבין שאין שום טעם בפעילות קרקעית או במלחמה של ממש, וששום תועלת לא יכולה לצמוח מזה. הוא היה ככל הנראה האדם היחיד בצבא שראה את הדברים נכוחה. כל שאר הגנרלים אצו-רצו "להכנס בהם" ולהכריע אותם בשדה הקרב, כשברור שאת המערכה האמיתית היה צריך להשאיר לדיפלומטיה. התפקיד של הצבא היה צריך להסתיים אחרי יומיים, ולהתצמות ב"הראינו להם" קצר וקולע. להוכיח עליונות צבאית, ולהתקפל בחזרה. ככה עוד היה לנו סיכוי להוציא מזה משהו.

    החטא האמיתי של אולמרט ופרץ הוא שהם הלכו בעקבות "העם". לא חלוץ גרר אותם למלחמה המיותרת (סליחה, "המוצדקת") הזו, אלא העם. העם שרצה "להכנס בהם". העם שהיה יהיר מספיק כדי להניח שאנחנו יכולים לחסל את הבעיה באמצעים צבאיים. העם שהיה תאב-נקם, בעיקר בפלסטינאים, אבל מצא פה אויב שהרבה יותר קל לממש אצלו את שאיפות הנקם (כי פה זה הרי "מוצדק" ואפילו "העולם לטובתנו" כי פה ברור שאנחנו "הטובים" ושהם "עברו את הגבול" תרתי-משמע). אז יאללה, להכנס בהם בכל הכח!
    אני בהחלט חושב שאולמרט ופרץ לא היו צריכים להקשיב לעם, ושלו היו מפגינים יותר שיקול דעת וכושר מנהיגות, לא היינו נכנסים למלחמה הזאת. אבל אני גם יודע שאת זה אני אומר כשמאלני, בעוד ש"העם", שדורש עכשיו את פיטוריהם, היה עושה את זה ביתר שאת אם הם היה "מתקפלים" ונסוגים.

    אני גם מספיק בנאדם בשביל להבין שבסיטואציה הזו, גם אולמרט ופרץ הם בני-אדם, והם נגררו בעצמם אחרי הרוח הציבורית, וגם אחרי הצורך להוכיח שלמרות חוסר הנסיון הצבאי שלהם, הם יכולים לנצח. ברור לי שדווקא ראש-ממשלה ושר ביטחון שהם אנשי צבא, היו מרגישים פחות מאויימים מהסיטואציה, ופחות מנסים להוכיח את עצמם. לאולמרט ופרץ לא ממש היתה ברירה, אלא להפעיל עוד ועוד כח. קשה לי לשפוט אותם על זה, אפילו כשמאלני (אולי כי חלק מהשמאלניות שלי נובעת מתכונת אופי דומיננטית מאוד: אני תמיד רואה את "הצד האחר" ומנסה להבין את מניעיו. במקרה הזה, ממש לא קשה להבין את המניעים של אולמרט ופרץ).

    האשמה נוספת של ועדת וינוגרד היא שאולמרט ופרץ לא התייעצו מספיק. אני לא יודע איפה חיים אנשי הוועדה, אבל היתה כאן מלחמה, ובמלחמה עושים, לא מדברים. אני בטוח שאולמרט ופרץ התייעצו עם כל מי שהיה בסביבה (והיו שם די והותר גנרלים), אבל הם לא חיפשו מתחת לאדמה עוד אנשים להתייעץ איתם. ונגיד שהם כן היו מתייעצים עם עוד אנשים. נגיד שהם היו שומעים עוד 10 אנשים שונים. הרי ברור שהם היו מקבלים 10 דיעות שונות. ובסופו של דבר, הם היו מקבלים את ההחלטה בעצמם, וסביר שזו היתה אותה החלטה.

    בקיצור:
    כל אשמתם של אולמרט, פרץ וחלוץ, בעיניי, היא שהם הקשיבו לעם, שדחף למלחמה. זה שהם היו יהירים, זה שהם לא התייעצו, זה שהם היו חסרי נסיון – כל אלה נראות לי טענות קטנוניות, ובטח לא משהו שצריך להתפטר בגללו. אני הייתי שמח להעיף אותם הביתה בגלל שהם לא היו שמאלניים מספיק (אם היו מבטיחים לי שבמקומם יגיע ביילין ולא ביבי). אבל כאן זה דמוקרטיה, ואם העם רוצה מלחמה, זה מה שהוא יקבל. אותו עם שבחר במפלגת מרכז שהיא לא ימין ולא שמאל, קיבל בדיוק את מה שהוא בחר: לא מלחמה ולא מו"מ מדיני. באופן אישי, אין לי אלא להפנות את הטענות לעם עצמו. באופן ציבורי, אני לא מוצא את מי להאשים: זו היתה מלחמה כושלת כי המטרות שלה (החזרת החטופים) היו בלתי-ניתנות להשגה (ועל זה עומד גם דו"ח וינוגרד). לא בגלל שהיא נוהלה רע, אלא בגלל שהיא נוהלה. נקודה.
    אבל זה מה שהעם רצה וזה מה שהוא קיבל. ואם בגלל זה העם רוצה עכשיו להעיף את האדם בו בחר, שבסה"כ פעל בדיוק כפי שהיה מצופה ממנו, שיבושם לו, לעם. מצידי, שהעם יעשה כאן בחירות כל שלושה חודשים, כי הרי העם אף-פעם לא מרוצה (חוץ מבתקופת שרון, אז הוא היה מה-זה מרוצה).
    אותי לא תמצאו בכיכר, לפחות עד שיפתח שם "בית הקפה הגדול בעולם". זו כבר באמת מטרה מוצדקת!

  • כפיר   ביום 5 במאי 2007 בשעה 14:47

    מילים חכמות:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3394100,00.html

  • אורן   ביום 5 במאי 2007 בשעה 23:25

    אותי גם תפסה התגובה שלו לשאלה:
    ואז תגיד כמו מנחם בגין, "אינני יכול עוד"?
    "אני לא מדבר בשפה כזאת. מה אני, סמרטוט? אני יכול כל הזמן!"

    הבנאדם פטיש – יכול כל הזמן. ממש אומניפוטנט. גיבור של צבא ה-הגנה

  • דנה רוט'   ביום 10 במאי 2007 בשעה 10:26

    טרנר זה לא זה שהורה לשלוח להדרכה בלמוזיאון חיל האוויר רק חיילות דוגמניות?

    הוא בסך הכול עוד טייס שחושב שביקורת התבונה הטהורה צומחת מירכיתיו. תו לא.

  • כרמי   ביום 12 בספטמבר 2008 בשעה 16:54

    בס"ד,

    באופן כללי זה טוב שיש רשויות אתיות, שיש ביקורת שיפוטית על מנהיגים שנבחרו על ידי רוב ציבורי, אלא, שאצלנו בישראל הביקורת וההשתלחות והתלהמות אלימה, תוקפנית ורדודה כלפי אישי ציבור – מאבדת מהטעם הטוב, ומייד מתקיימת הסתאבות ומיאוס, ורואים במנהיגים שהיו כמו ברק למשל, טירון פוליטי – כאוס של המציאות הישראלית, אין תרבות דיבור, אחד חודר לדבריו של רעהו, אין קשב הדדי, ניתן בהחלט להתדיין תוך כדי הקשבה ואחר כך מגיעים לפשרה, הסכמה – אלא שהמנהיגים שהם נבחרי ציבור מוקעים ומאוימים, וממש עושים בהם לינץ' ציבורי וזה לא פייר. לכל הפחות ברמה האנושית. ולא תמיד הביקורת מוצדקת. באשר למלחמה האחרונה, ההתלהמות כלפי ראש הממשלה הייתה בהחלט מוצדקת, אלא שגם כאן צריכות היו להישקל ולהילקח בחשבון אמות מידה אנושיות, כי בסך הכללי גם המנהיגים הם בני אדם לכל הדעות והבחינות. שלכם: כרמית רינצלר אברהמי.
    כותבת שירה ופרוזה.

  • כרמי   ביום 12 בספטמבר 2008 בשעה 16:54

    בס"ד,

    באופן כללי זה טוב שיש רשויות אתיות, שיש ביקורת שיפוטית על מנהיגים שנבחרו על ידי רוב ציבורי, אלא, שאצלנו בישראל הביקורת וההשתלחות והתלהמות אלימה, תוקפנית ורדודה כלפי אישי ציבור – מאבדת מהטעם הטוב, ומייד מתקיימת הסתאבות ומיאוס, ורואים במנהיגים שהיו כמו ברק למשל, טירון פוליטי – כאוס של המציאות הישראלית, אין תרבות דיבור, אחד חודר לדבריו של רעהו, אין קשב הדדי, ניתן בהחלט להתדיין תוך כדי הקשבה ואחר כך מגיעים לפשרה, הסכמה – אלא שהמנהיגים שהם נבחרי ציבור מוקעים ומאוימים, וממש עושים בהם לינץ' ציבורי וזה לא פייר. לכל הפחות ברמה האנושית. ולא תמיד הביקורת מוצדקת. באשר למלחמה האחרונה, ההתלהמות כלפי ראש הממשלה הייתה בהחלט מוצדקת, אלא שגם כאן צריכות היו להישקל ולהילקח בחשבון אמות מידה אנושיות, כי בסך הכללי גם המנהיגים הם בני אדם לכל הדעות והבחינות. שלכם: כרמית רינצלר אברהמי.
    כותבת שירה ופרוזה.

  • כרמי   ביום 12 בספטמבר 2008 בשעה 16:54

    בס"ד,

    באופן כללי זה טוב שיש רשויות אתיות, שיש ביקורת שיפוטית על מנהיגים שנבחרו על ידי רוב ציבורי, אלא, שאצלנו בישראל הביקורת וההשתלחות והתלהמות אלימה, תוקפנית ורדודה כלפי אישי ציבור – מאבדת מהטעם הטוב, ומייד מתקיימת הסתאבות ומיאוס, ורואים במנהיגים שהיו כמו ברק למשל, טירון פוליטי – כאוס של המציאות הישראלית, אין תרבות דיבור, אחד חודר לדבריו של רעהו, אין קשב הדדי, ניתן בהחלט להתדיין תוך כדי הקשבה ואחר כך מגיעים לפשרה, הסכמה – אלא שהמנהיגים שהם נבחרי ציבור מוקעים ומאוימים, וממש עושים בהם לינץ' ציבורי וזה לא פייר. לכל הפחות ברמה האנושית. ולא תמיד הביקורת מוצדקת. באשר למלחמה האחרונה, ההתלהמות כלפי ראש הממשלה הייתה בהחלט מוצדקת, אלא שגם כאן צריכות היו להישקל ולהילקח בחשבון אמות מידה אנושיות, כי בסך הכללי גם המנהיגים הם בני אדם לכל הדעות והבחינות. שלכם: כרמית רינצלר אברהמי.
    כותבת שירה ופרוזה.

טרקבאקים

  • מאת שמונה ועשרה ביום 9 במאי 2007 בשעה 22:39

    בתוכניתם (המצויינת) בערוץ הכנסת “זוג או פרט”, הזכירו נדב פרי ועמית סגל את העובדה שאהוד ברק לא התראיין (בעברית לפחות) מזה תשעה חודשים, ע…

כתיבת תגובה