תקציב המדינה 2008: הונאה מתוכננת היטב

פעם בשנה, מחליטה פקידות האוצר על חלוקת ההכנסה הלאומית. קוראים לזה "הצעת תקציב המדינה", והיא כוללת בין השאר אתנן פוליטי שמכונה חוק ההסדרים. חוק ההסדרים בעצם מחליק מתחת לשולחן את ה"בקשיש" לכוחות הפוליטיים השונים שיושבים סביב שולחן הממשלה.

במילים אחרות: קבוצה של כלכלנים ממשרד-האוצר משחקת אלוהים: מי יחיה ומי ימות, מי לשבת ומי לחסד, מי יעני ומי יתעשר. ולא בהתאם למצע הפוליטי שאיתו המפלגות השונות הלכו לעם אשתקד, אלא בהתאם להשקפת עולם ניאו-שמרנית קיצונית.

זוכה פרס נובל פרופ' ג'וזף שטיגליץ, אומר על הניאו-שמרנות בספרו "אי נחת בגלובליזציה" כי לאור הכשלונות של מדיניות קרן המטבע הבינלאומית בשני העשורים האחרונים, אי אפשר להתייחס אליה אחרת מאשר כאל כת.

שטיגליץ מביא דוגמאות מתריסר מדינות – מרוסיה דרך תאילנד ועד ארגנטינה – שיישמו מדיניות כלכלית דומה, בלחץ קרן המטבע הבינלאומית וגופים כלכליים ופיננסיים נוספים. אצל כולן זה התחיל בצמיחה (של עשירים) לצד השלכות חברתיות איומות ונוראות. בכולן זה נגמר בהתרוששות מלווה בשחיתויות ולעיתים אף מעילות ענק; בכולן זה פגע בתוחלת החיים, הגדיל את האלימות והפשע – ואז הגיע גם המשבר הכלכלי.

במה עדיף להשקיע בצמיחה או בסעד – שואל פרופ' שטיגליץ. ועונה: זו שאלה שקרית לא צריך להיות ניגוד בין השניים.  

שטגיליץ מעיד על עצמו שאינו סוציאליסט אלא ליברל שמאמין בשוק חופשי. הניאו-ליברלים, הוא מסביר, מציירים את את כל מי שחולק עליהם כשמאלן שאינו מבין מהי גלובליזציה. האמת המרה היא שלא רק הציבור הפחות משכיל, אלא גם הרבה מאד כלכלנים בכירים, מנוסים ואינטליגנטיים, נתספים להשקפות הניאו-שמרניות, חרף כל הכשלונות הידועים.

כבר המלצתי כאן על הספר של שטיגליץ בעבר, ואני ממליץ עליו שוב וביתר חום, כי למרות שהוא כבר בן 5 שנים הוא הופך אקטואלי למדינת ישראל, יותר ויותר, ככל שעובר הזמן.

אחרי קריאת הספר הזה, קל הרבה יותר להבין באמת מה נעשה פה, לשם מה, ומדוע זה כל-כך מיותר.

בכל אופן – על ההשקפה וההתנהלות הפוליטית הבינלאומית והפנים-לאומית של הניאו-שמרנים, אפשר ללמוד משטיגליץ הרבה. משרד האוצר הישראלי והפרלמנט שמסונף אליו, יכולים היו "לעשות בית-ספר" לשטיגליץ ולחבריו במוסדות הכלכליים העולמיים.

גם שיעור ביחסי ציבור יכולים כבר הספינולוגים הישראליים לעשות לאמריקניים. רק תחשבו על זה, איך כל סדר היום של המדינה בחודשים האחרונים הצליח להסיח את הדעת מכך שמתרקם כאן מבצע הונאה חדש, נועז יותר מקודמיו.

התוספות ה"חברתיות" עליהן הכריז היום שר האוצר – ואפילו ה-83 שקלים שאולמרט זרק לניצולי השואה – כבר היו בתכנון מזמן (עוד לפני תחקיר "המשמר האזרחי" על מצב ניצולי השואה). באופן כללי, בהצעת התקציב לשנת 2008 יש פגיעה בחלשים ולא סעד. מוסיפים כאן ולוקחים פי שניים שם (לדוגמא, עכשיו גם עקרות בית ישלמו מס בריאות). וכמובן – משרד הביטחון מקבל תוספת של מיליארדים, ומגיע למימדים מפלצתיים למרות שוועדה מיוחדת שפרסמה את תוצאותיה לפני שנה, הראתה שניתן לחסוך ולקצץ, ועדיין נהיה מוגנים (ונפסיד לחיזבאללה, כי מנהיגינו מטומטמים).

סכסוך פרידמן-בייניש, אגב, נראה בדיעבד כמו תרגיל הסחת דעת מוצלח. בימים הקרובים ייפגש פרידמן עם אהרון ברק ומאיר שמגר, שמן הסתם ינזפו בו בנימוס מאיים. פרידמן יגיד משהו כמו "תשמעו, בשבילכם אני מוכן לעשות הכל בהסכמה עם בייניש. אפילו לוותר לה קצת". התקשורת תדווח על זה, ואחר-כך על עוד התרעות על פיגועים בסיני, ועל עוד משהו שקרה באיראן או נאמר בסוריה. בסופו של דבר, תקציב המדינה ל-2008 יעבור, עם כל הגזירות או רובן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • וורדפרס ‹שגיאה

    באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

    מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.