איך מכינים טחינה

טחינה זה עניין רציני. ואם הטענה הזו מצחיקה אתכם – אז כבר התחלנו ברגל ימין. כי הטחינה הולכת טוב עם חיוך, בעיקר אם תוך כדי שאתם מחייכים אתם גם מחזיקים פיתה ביד.

הטחינה היא, קודם כל, מאכל כמובן. וגם מאכל טעים ובריא מאד. אבל בשבילי הטחינה היא הרבה יותר מזה.

לטעמי, היא לא רק מאכל אלא מוסד קולינרי. כזה שמגשר על-פני תרבויות ותקופות היסטוריות.

אצלי הטחינה היא מבית אבא – תרתי משמע. גדלתי עם הטחינה בבית, בדיוק כמו אבא שלי, יליד צפת, שעוד זוכר את פחי הטחינה הגדולים שאמא שלו הייתה קונה מהערבים לפני 60 שנה.

בדפים אחרים של פרוייקט הטחינה הגדול, שהטקסט הזה הוא חלק ממנו, תוכלו לקרוא עוד על הטחינה, מקורותיה, יעדיה, גידולה אילופה וטיפוחה. את העמוד הזה, ברשותכם, אני מקדיש למתכון הפשוט והבסיסי.

אם חיפשתם בגוגל "איך להכין טחינה" והגעתם לכאן – אז הגעתם למקום הנכון. בעמודים האחרים של הפרוייקט תוכלו למצוא תשובות לעוד שאלות קיומיות: באיזו טחינה להשתמש, איפה אפשר למצוא אותה, איך הכי נכון להכין טחינה כדי שתהיה הכי טעימה שאפשר, ועוד.

בינתיים, בהנחה שהצטיידתם במיכל של טחינה גולמית טובה, בואו נפשיל שרוולים וניגש למלאכה.

טחינה
[ל-2 סועדים ו-3 פיתות]

המצרכים
(כ)רבע מיכל טחינה גולמית
(כ)שליש כוס מים
מיץ מחצי לימון (בערך)
שן שום אחת לפחות
פטרוזיליה
(הכמויות לא מדוייקות ולא יכולות להיות. כל טחינה מגיבה אחרת למים, וממילא אין לי מושג מה הכמויות – אני טועם, לא מודד).

אופן ההכנה:
שופכים את הטחינה הגולמית לקערית קטנה או לצלוחית ומוסיפים מעט מים. בוחשים

בעדינות במזלג. אחרי זמן מה של בחישה הטחינה מתעבה והבחישה נעשית קשה. מוסיפים עוד קצת מים ובוחשים בעדינות, שלא לשבור את הטחינה. חוזרים על הפעולה מספר פעמים עד שהטחינה עדיין סמיכה מאד, אבל משתפת פעולה.

סוחטים את הלימון (משתדלים שהגרעינים יישארו מחוץ לטחינה), ומערבבים. הטעם של הטחינה אחרי הוספת הלימון צריך להיות נעים ועדין (אם הוא לא, סימן שהטחינה לא טובה או שהלימון לא טוב או שחסר מיץ לימון. בפעמים הבאות תהיו חכמים יותר). ממליחים בעדינות. כותשים את השום, קוצצים את הפטרוזיליה ומוסיפים. לפני סיום, מדללים בעוד קצת מים אם צריך (כדאי להביא בחשבון שהטחינה ממשיכה "לספוג" את המים ונעשית סמיכה יותר אחרי ההכנה. דרך נוספת לפתור את הבעיה: לאכול אותה מייד).

עוד על הכנת טחינה. ואם אתם רוצים לדעת איך מכינים חומוס, אז יש מתכון גם לזה. וגם לפלאפל.

רשימה זו היא חלק מפרוייקט הטחינה הגדול.

60 שניות על טחינה
רובנו מכירים את הטחינה באחד משלושת גילוייה הטיפוסיים: חומוס, חלבה והנוזל המריר שליד דוכני הפלאפל. מכיוון שרוב הדברים שמכונים בטעות או בזדון "חומוס" או "חלבה" הם כמעט בבחינת פשעים כנגד האנושות, בוודאי שהם גם עושים עוול לטחינה. גם ה"טחינה" שאתם מכירים מדוכני הפלאפל, או ה"סלט טחינה" שאתם מכירים מהסופר, הם צחוק מהעבודה.

לטובת מי שחי עד עתה בחשכה: טחינה היא מעדן שדורות של אנשים חיו למענו והרגו בשבילו. אם זה לא ממש טעים לכם – זה לא טחינה. חלבה, כשהיא עשוייה מטחינה טובה עם דבש אמיתי (ולא פסולת סוכר), היא מעדן שאתם עצמם הייתם רוצחים בשבילו בלי לחשוב פעמיים. וחומוס… אם יש חומוס שטעמו ערב בפיכם, זה קודם כל משום שזה שמכין אותו בקיא ברזי הטחינה, שהיא מרכיב חשוב לא פחות – ואפילו יותר – מגרגרי החומוס.

הטחינה לצורותיה היא לא רק פנינה תזונתית, אלא גם אפרודיזיאק נדיר בעוצמתו. וכמובן – הכתר לראשו של החציל. חציל קלוי ביד מיומנת, משכשך בטחינה עשויה בקפידה, יכול להביא אתכם בעיתוי נכון לשיאים מדיטטיביים

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • וורדפרס ‹שגיאה

    באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

    מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.