פרופורציות

מתי הפכה המילה "פרופורציה" למשהו שמזכיר רפואה פלסטית? אני לא יודע אם זו האסוציאציה הראשונה שעולה לכולם בראש, אבל זו הראשונה שעולה לי. בעצם השנייה – הראשונה זה המכשיר המופלא מ"המדריך לטרמפיסט" (שמראה לך את עצמך ביחס לייקום. הרבה אנשים לא מתמודדים עם זה טוב. ממציא המכשיר – וורטקס-משהו קראו לו, לא זוכר – היה מישהו שאישתו נהגה לומר לו שהוא צריך לקחת דברים בפרופורציה. ממציא הגיליוטינה חיפש דרך להפוך את עונש המוות להומני).
עוד אסוציאציות? המילה "פרופורציה" באה תמיד עם משפטים מהסוג "כל אחד והחבילה שלו" (משפט עם יותר ממשמעות אחת כשחושבים על זה). (עניין אחר: מה יעשה מי שלראות דברים בפרופורציה גורם לו להבין את היחס שבין ממדיו במרחב לבין היקום? מה יש לאדם זולת עולמו הצר כעולם נמלה. לא משנה).
אם מתעקשים להתפלצן על זה, אפשר לנסות להסיק משהו על המחשבה האנושית; נגיד, שהיא מרובת ממדים ושהמישורים שלה עקומים, ובעולם לא אוקלידי הרי אין מקום לתהות על חוסר פרופורציה – יש פרופורציות אחרות. המטרד של האחד הוא אסונו של האחר, בדיוק כשם שאסונו של אחד הוא – לכל היותר – מטרד עבור האחר. אבל הרי אנחנו לא רוצים להשמע פה פלצנים או משהו. לכן נשאר לי רק לצטט מהזיכרון את ליבוביץ': אדם הוא יצור שניחן ביכולת בלתי נדלית לגלות אדישות לגורל זולתו. כך פחות או יותר. אולי כשאנחנו "מוציאים דברים מפרופורציות", אנחנו בעצם מוציאים אנשים אחרים מהפרופורציות שלנו.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • וורדפרס ‹שגיאה

    באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

    מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.