מפלגת העבודה לחד-ספרתי

טוב, זהו. מניעים.

אהוד ברק הוא לא טרנדי, לא סימפטי, לא נחמד ולא מנהיג.

אבל הוא לא הסיבה – כפי שכבר הסברתי בפוסט "לרסק את מפלגת העבודה". הסיבה היא המפלגה הרקובה שסביבו, ואני חושב שזה יעשה רק טוב לפוליטיקה ולחברה בישראלית אם בבחירות 2009 היא תקבל, נגיד, 5 מנדטים.

הנחתי שהפוסט ההוא ("לרסק" וגו') יקבל מטר של תגובות נעלבות וכועסות. במפתיע, התגובות די אוהדות לרעיון ולנימוקים. הבלוגרים הדעתנים שהביעו תמיכה, אגב, הם ברובם אנשים שב-2006 הזדהו, כמוני, כמי שהולכים להצביע למפלגת העבודה.

איתי אשר, משה גולדבלט, איריס יער אדלבאום, יודית שחר, טלי לטוביצ'קי והאזרח דרור – כולם בלוגרים שאני נוהג לקרוא, מי יותר ומי פחות. את חלקם אני מכיר אישית (ואף מחבב) ומכיר היטב את השקפותיהם. לא מדובר על קבוצה קטנה ומגובשת בסהרוריותה, אלא על אוסף של אנשים שבאים מחוגים ומאידיאולוגיות שונות – כל הדרך מהמרכז ועד לשולי השמאל.

האנשים האלה מייצגים משהו רחב יותר מה"מאוכזבים", הקהל של כ-8 מנדטים "חברתיים" שקיבלה מפלגת העבודה ב-2006. כשם שמפלגת העבודה, והתנהלותה ממרץ 2006 ועד היום, מייצגות תופעה עמוקה יותר בפוליטיקה שלנו – החוסר המוחלט בכבוד לבוחר ולמצע המפלגה, והיכולת לפעול בניגוד מוחלט להם. זה תופעה שיש להכחיד אותה, ואת זה מבינים לדעתי 8 מנדטים, קרוב לחצי מיליון איש כמדומני.  

אני לא יכול לומר מהי ההצבעה הנכונה. אני לא יודע לומר בשלב זה למי אני עצמי אצביע, ולא יכול להמליץ לכם. אני יכול לומר שכמעט כל מה שנמצא שמאלה מקדימה ואיננו עבודה – מרצ, מימד/התנועה הירוקה, חד"ש, דע"ם – עדיף וראוי ונקי יותר בעיני ממפלגת העבודה.  

ואם גם אתם מזדהים?

אם חבריכם, בני משפחה שלכם, או אנשים אחרים שאתם מכירים חושבים להצביע למפלגת העבודה אז מוטל עליכם להסביר להם מדוע לא לעשות את זה, ולהפציר בהם לשקול את האלטרנטיבות.

ואפשר – ואף רצוי – ללנקק לכאן, לפוסט הזה או לקודם. לינקים הם הדרך בה רעיונות מתפשטים ברשת. ומי שחושב שהיא לא משפיעה על מה שקורה בחוץ לא יודע על מה הוא מדבר.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • וורדפרס ‹שגיאה

    באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

    מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.