הקרב על הגז: מוקדם מדי לשמוח

הרבה אנשים ברכו השבוע על המלצות ועדת ששינסקי, רבים מהם מתוך שמחה אמיתית על מה שנראה להם כניצחון במאבק של הציבור נגד הטייקונים. לכאורה, רוב הכסף יגיע לציבור – הרי היה כתוב בעיתון 66%. למרבה הצער, זה רחוק מלהיות המצב. הקרב לא נגמר – הוא רק מתחיל.

ראשית – בינתיים מדובר על המלצות בלבד. אין חוק, אין אפילו החלטת ממשלה – וגם אם יהיו זו לא תהיה שמחה גדולה כי לא מדובר על 66 אחוז מסך ההכנסות, אלא על המס השולי התיאורטי על הרווחים. על בסיס ההמלצות האלה, אם תשובה וחבריו הטייקונים ייתקפו פתאום באהבת ישראל ואהבת אדם בכלל, ויחליטו להעביר כסף רב ככל האפשר לציבור, עדיין מדובר אם אינני טועה על כשליש מהכסף או אולי קצת יותר (עוד לא נולד לדעתי רואה החשבון או המתמטיקאי שמסוגל לתת מספרים מדויקים בתחום הזה). זה יותר טוב מהמצב הקיים, אבל עם כל הכבוד – זה לא מספיק.

בנוסף, אחת ההמלצות של ששינסקי היא שחברות הגז יתחילו לשלם מס על ההכנסות רק אחרי שיכסו 150 אחוזים מההשקעה שלהן. עובד עצמאי בישראל משלם מס ברגע שהוא מתחיל להרוויח, לכן אין לדעתי סיבה שתאגידי אנרגיה יקבלו הטבת מס מפליגה כזו. הטיעון כאילו עלינו להיות אסירי תודה למי שהסכים לבוא להשקיע כאן הוא לא רציני. אדרבא – בין תושבי ישראל  יש רבים שנמצאים כאן מטעמים אידיאולוגיים, ואילו חברות הגז כאן אך ורק כדי לעשות כסף. זה ביזנס – לא מגיע להן פרס ישראל.

גם צריך להבין, שלא מדובר כאן על רווחים שמקורם בעבודת כפיים, מכירת רעיון, המצאה, שירות או מוצר – מה שעושים עצמאים ועסקים, מרוויחים ומשלמים חלק מהכסף כמס. רווחי הגז יווצרו כתוצאה ממכירת משאב ששייך למדינת ישראל ולכל אזרחיה. חברות הגז לא מייצרות גז – הן שואבות ומוכרות אותו. חברת גז היא כמו איש מכירות – היא אמורה הייתה לפי השכל הישר לקבל עמלה של עד 20 אחוז, כפי שמקבלים אנשי מכירות. רק שבמקרה זה איש המכירות מצפצף על הפועל, המנכ"ל ובעלי החברה, ורוצה את רוב ההכנסות מהמכירה לעצמו.

אם להיות מעשיים – חברות הגז יעשו הכל כדי לא לשלם, והן כבר הבהירו באינספור התבטאויות שהם מכירים בריבונות ישראל ובחוק הישראלי רק כשזה נוח להם. אם הציבור הישראלי ירדם בשמירה, הוא יתעורר ויגלה ששוב עבדו עליו עם מקלטי מס, תיקוני חוק, חשבונאות יצירתית או סתם דיווח שקרי.

גם אם הכסף ייגבה כחוק וייכנס לתקציב המדינה, הוא ייבלע חיש קל בכל מיני תקציבים ויחולק ברובו למקורבי השלטון – כפי שנעשה בישראל לאורך כל השנים. רמת השחיתות השלטונית בישראל, כפי שנחשפה באלף ואחת פרשיות, היא כזו חמורה שהדבר הנכון מבחינת הציבור יהיה להרחיק את משאבי הטבע שלו ככל האפשר מידיהם של הפוליטיקאים (אגב, זה נכון לא רק לתמלוגי הגז – זה נכון למים, לאדמה, למחצבים של ים המלח, לפצלי השמן ולכל מה שנמצא כאן ובדרך פלא במקום שכולנו נרוויח ממנו כולנו משלמים עליו).

ואם לא השתכנעתם שיש בעיה שימו לב לזה שאפילו נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, מנושאי הדגל של הניאו-ליברליזם נתן את ברכתו למסקנות הוועדה.

אני חושב שוועדת ששינסקי עשתה שירות חשוב להמשך המאבק, בזה שהעניקה הכרה לכך שהמצב החוקי הקיים חייב להשתנות – חלק גדול יותר של ההכנסות מקידוחי הגז צריך להגיע לציבור. אני מודה, שעד שפורסמו ההמלצות קינן בי חשש מקטסטרופה – שהוועדה תמליץ על הגדלה סמלית של התמלוגים, 2-3 אחוז, והנושא ירד מסדר היום. אז יכול היה להיות הרבה יותר גרוע, אבל מסקנות ועדת ששינסקי הן לא האות לסיום המאבק – הן צריכות להיות האות לתחילתו. הקרב על הגז רק מתחיל.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • וורדפרס ‹שגיאה

    באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

    מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.