מגדיר הטחינה הישראלי הראשון

כדי למצוא טחינה גולמית טובה באמת, תצטרכו להרחיק לשווקים, לבלוש במכולות, או לקנות אצל ירקן שלא חושש לחצות מדי פעם את גדר ההפרדה, בדרך למקומות בהם מכינים טחינה כמו שהכינו פעם. וכשסופסוף תמצאו אותה – תדעו לזהות?
הרשימה שלהלן לא כוללת (בינתיים) את כל סוגי הטחינה הגולמית שאפשר להשיג בארץ, וכנראה שאפילו לא את כל המוצרים הטובים בתחום (העירו לי, למשל, שטחינת “הנסיך” חסרה, והוספתי). אבל היא עשוייה על טהרת הישראליות – שמונה סוגים של טחינה גולמית מובחרת מתוצרת מקומית. שש פנינים של תוצרת שומשום טהורה, שההשכלה הקולינרית שלכם לא יכולה להיות שלמה בלי שתטעמו מהן לפחות פעם.

הנערצת
טחינה היונה
הטחינה המיתולוגית של קראוון משכם נחשבת בעיני רבים לטובה ביותר שבנמצא. היא אפורה בהירה, כמעט לבנה, עדינה להפליא במרקם ובטעם. התכונות האלו הפכו אותה לבחירה המועדפת במתכוני החומוס של כמה מהחומוסיות הטובות בארץ, מה שבוודאי תרם עוד לשמה הטוב.

ישנה דעה רווחת, לפיה חומוס הוא טוב יותר ככל שהוא בהיר יותר. מעשית, מדוייק יותר לומר שחומוס כהה מדי עשוי לעיתים מגרגרי חומוס פחות טריים, או מיבול ירוד. אבל מכיוון שאף אחד לא חסין לחלוטין מפני דעות קדומות, החומוס הבהיר והטחינה הבהירה – קצת כמו האפרסק מ”המין הלבן” – תמיד זוכים בכל התשבחות.
למרבה המזל, היונה היא אכן טחינה מובחרת שבמובחרת. לא רק טעימה ועדינה אלא גם מתמסרת – קל לעבוד איתה (בעיקר אם מערבבים כמו שצריך), היא מקבלת באהבה טעמים שונים. זו טחינה שקשה ליפול איתה.
בעד עדינה וטעימה
נגד לפעמים היא עדינה מדי
מסקנה קלה כציפור ונעימה לחיך.
 
המבלבלת
טחינה סמל היונה
למרות הדמיון בשם, לא מדובר בטחינה של קראוון. אם יש לכם ספקות, שימו לב לכיתוב המדוייק: “טחינה לבנה, סמל היונה, שמשם נקי”. אם תתעמקו, תגיע לשלוש מסקנות

בלתי נמנעות:
א. ששמה המקורי של הטחינה, השם “הרשמי” לפחות, נועד כנראה להיות “טהור”; “סמל היונה” הוא כינוי שדבק בה, בטח לא במקרה.
ב. שהציור הוא כנראה לא של יונה, אלא משהו שמזכיר יותר שחף.
ג. שלמרות שמדובר בטחינה די שונה מהיונה, היא לא רעה בפני עצמה.
מה שיש לנו כאן היא טחינה קצת פחות עדינה, אבל בעלת אופי. הצבע – משהו שבין אפור לזהוב, הטעם – עשיר קצת יותר מאשר היונה המקורית. דומה אולי קצת לאל הילאל (ע”ע).
בעד טחינה עם אופי
נגד לא עדינה כמו היונה
מסקנה מספיק טובה בשביל שיהיה לה שם משלה.
 
הדבשתית
טחינה אל’גמל
יש אנשים שאם תשאלו אותם, יטענו בתוקף שטחינה הגמל, היא ולא אחרת – בטח לא

היונה – רק היא הטחינה הטובה בעולם. אחרים יטענו את ההפך המוחלט, ובאופן מעשי –

אכן מדובר כאן  בהפך המוחלט אם משווים ליונה.
הטחינה של מפעל אל’גמל, גם הוא בשכם, היא טחינה כבדה בעלת גוון אפור, עכור משהו. היא סמיכה יותר, מרירה יחסית, והטיפול בה דורש יותר מיומנות.
בקיצור: זו לא טחינה למפונקים, או לאנשים שכל שמץ מרירות גורם להם לעקם את האף. תחשבו על קפה ערבי שחור כפחם, שרוף היטב, עם ארומת הל מסמאת – טחינת הגמל היא המקבילה בעולם השומשום. אם אתם עושים את צעדיכם הראשונים בתחום, אולי זה לא המקום להתחיל בו.
בעד טחינה עם נוכחות. כבדה ועשירה
נגד מרירה יותר ופחות ידידותית למשתמש
מסקנה למתקדמים.
 
המפתיעה
טחינה אל הילאל
פגשתי בה בחנותו של ירקן, אצלו נהגתי לקנות טחינה יונה בימים הכי שחונים של האינתיפאדה. בימים ההם קשה היה למצוא את הטחינה המובחרת אפילו בשוק לווינסקי (שבו, כידוע, יש הכל), וכששאלתי את הירקן האם הטחינה הזו, החדשה, היא היחידה

שיש לו, הוא טען ברצינות גמורה שהיא מצויינת. “כמו היונה?” שאלתי. “אפילו יותר” הוא ענה.
ובכן, מה אומר לכם – מסתבר שגם באום אל-פאחם יודעים למעוך שומשום. מדובר בטחינה טובה, אפילו טובה מאד, ובעיקר טחינה שלא ממש דומה לאף טחינה אחרת שתטעמו.
יש לה צבע זהוב, יפה, שמזכיר שומשום קלוי. הטעם שלה אגוזי, כמעט מתקתק. היא כל-כך טעימה שמספיק להוסיף לה קצת מים, ולכל היותר כמה טיפות לימון וקמצוץ מלח, כדי שכל מי שיטעם אותה ישאל אתכם איך הכנתם אותה. אפשר גם לאכול אותה כפי שהיא, גולמית, בכפית (האמת היא שאפשר לעשות את זה עם כל טחינה, אם אתם אכלני טחינה מנוסים).
בעד טעימה לאללה
נגד יש כאלה שחושבים שיש לה “יותר מדי” טעם
מסקנה אתם חייבים לנסות אותה.
 
המסתורית
טחינה אל ארז [אתר היצרן]
אם אתם מזדמנים לחומוס בהדונס (ליד גשר ההלכה, כמאתיים מטר בכיוון רמת-גן),

שימו לב לקופסאות הפח הגדולות של הטחינה שמונחות לפעמים ליד הקיר. אם כבר אכלתם במקום, ושאלתם את עצמכם מה סודו של החומוס הזה, אז התשובה טמונה במידה לא מבוטלת בטחינה. עמי, בעל הבית, אולי היהודי שהכי מבין בחומוס בעולם, מאמין שאין טחינה טובה יותר מאל ארז – ואני, קטונתי, מי אני שאשבור לו את המילה.
אל ארז מיוצרת בנצרת, ולמרבה הצער היא מגיעה לאזור א’ בעיקר בפחים, אבל אם תחפשו היטב בפאתי שווקים ובמרכולים תצליחו למצוא אותה מדי פעם גם במיכלי פלסטיק. בתוכם, תגלו טחינה אפרפרה ומעודנת, מין ווריאציה על ז’אנר היונה, שאם אינה הטובה ביותר שישנה אז בוודאי שמור לה מקום טוב בצמרת. מה שבטוח: היא הולכת מצויין עם חומוס.
בעד מעודנת ועדיין בעלת נוכחות
נגד קשה מאד למצוא אותה
מסקנה לא תצטערו.
 
הוותיקה
טחינה זהב
קשה להאמין, אבל כן, גם יהודים מקריית מלאכי יכולים לעשות טחינה טובה. לאחרונה הם חידשו קצת, ויש מכלים שונים עם טחינה קצת שונה בתוכם. בגירסה המקורית (עכשיו במכלים הגבוהים והמעוגלים יותר) היא בעלת

גוון אפרפר-זהוב, טעם נקי אבל עשיר, סמיכה במידה. פחות עדינה מהיונה ומאל ארז, פחות תוקפנית מאל’גמל וסולידית בהשוואה לאל הילאל. טחינה כמו שטחינה צריכה להיות, וכפי שהייתה בכל העשרים ומשהו שנים אחרונות לפחות – מהרבה לפני שהגיעו לכאן כל הטחינות האחרות (וסביר להניח – שנוסדו חלק ממפעלי הטחינה שמייצרים אותן).
את הגירסה החדשה (כנראה שומשום ממקור אחר) אני אוהב גם, למרות שטיפה פחות. בכל אופן, בתור מי שדי גדל עם טחינה זהב בפה, והשתמש בה במשך השנים האלה לא מעט, אני גם יכול לומר שבגדול טעמה רק השתפר עם השנים. בקיצור: גאווה ישראלית.
בעד טעם עשיר ומאוזן, קל יחסית למצוא אותה
נגד צריך לערבב טוב
מסקנה טחינה כמו שצריך.

הנדירה
טחינה ירושלים
נתקלתי בה לפני כשנה במינימרקט ברחוב שד’ ירושליים ביפו, וקניתי מתוך ספקנות מהולה בחשד מסויים.

“טחינה ערבית מסורתית”, “מומלץ ביותר”, ציור של יונה לבנה – נראה כמו טחינה שמנסה להיות משהו שהיא לא.
במפתיע, טחינה ירושלים נתגלתה כפנינה אמיתית. טחינה זהובה, עם מרקם עדין וטעם עשיר בעל גוון קל של מתיקות. מזכירה קצת את אל-הילאל, אולי אפילו טובה ממנה.
לא נתקלתי בה שוב מאז, ואני לא יודע האם היא עדיין מיוצרת ואם כן תחת איזה שם (לא נדיר שמפעל טחינה אחד מייצר מוצרים בכמה שמות שונים). אבל אם אתם נתקלים בה, או בטחינה אחרת שמגיעה ממפעל א.ח.ש תעשיות הירושלמי, נצלו את ההזדמנות שאולי לא תשוב וקנו אותה (וספרו איפה מצאתם ומה). יש גם הכשר של בד”צ.
בעד מצויינת
נגד קשה להשיג
מסקנה תמיד כדאי לנסות מוצרי טחינה לא מוכרים.

העממית
טחינת הנסיך
בין מוצרי הטחינה שאנשים מספרים שגדלו עליהם, שמור מקום של כבוד לטחינה הזו שמגיעה מהכפר עילבון עם השגחה של הרבנות טבריא (כך במקור). אחרי שנים בהן הייתה נפוצה בפריפריה, אפשר למצוא אותה פה ושם גם במרכולים באזור המרכז, ושווה בהחלט לנסות – בעיקר אם אתם מחובבי הטחינה המלאה.

טחינת הנסיך היא אחותן ה”טבעית” של טחינה זהב, טחינה אל הילאל וטחינה ירושלים. זו טחינה זהובה סמיכה, עם טעם שומשומי עז שאין בו זכר לשום ניסיון לשיפור טעם, טבעי או מלאכותי. למרות שלא בדקתי את העניין, אני מנחש שהיא לא פחות “מלאה” ממוצרי טחינה יקרים שיצרניהם מכריזים עליהם שהם מלאים. והמחיר – גם זה שיקול בסופו של דבר – הוא בדרך-כלל סביב ה-9 שקלים או פחות, כלומר מדובר באחד המוצרים הזולים בתחום.
מי שגדל איתה, לא צריך הסברים ונימוקים. מי שהתרגל לטעם העדין של “היונה”, או מוצרי טחינה מז’אנרים קרובים, עלול להירתע מה”אדמתיות” של טחינת הנסיך, מהמרקם הבסיסי והגס מעט. בכל אופן, אם התרגלם לטחינה מלאה כדאי לכם לנסות את הטחינה הזו.
בעד טעם בסיסי ואמיתי, מחיר עממי, “מלאה”
נגד פחות טעימה מכמה מוצרי טחינה אחרים
מסקנה למתקדמים עם זיקה לפריפריה.

מגדיר הטחינה הוא חלק מפרוייקט הטחינה הגדול.
פורסם לראשונה ב-ynet.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דרור בורשטיין   ביום 17 בנובמבר 2004 בשעה 19:08

    אם איני טועה טחינה אל-ארז אפשר לקנות במוטראן מול הדואר שליד מוסטפא קלבוני ביפו.

  • עמי   ביום 17 בנובמבר 2004 בשעה 21:14

    מצטער על הטעם העממי (אני פשוט אוכל כל טחינה שלא תהיה) אבל לאחרונה נתקלתי בטחינה מוכנה (שומו שמים!) של צבר שנקראת טחינה שומשומיה. כלומר טחינה לבנה עם שומשום קלוי. צרוף שמקשה עלי להחזיר אותה למקרר.

  • שי   ביום 17 בנובמבר 2004 בשעה 22:28

    טחינת הגמל נמצאת רק במכולת שליד הגינה ביפו בסמוך לרוקח עם הדלת הירוקה. היכן שהיה פעם כספומט שהועלם לפתע. והיא לא למתקדמים. היא פשוט רוויה בטעם של טחינה. להוסיף רק מים ולהתמוגג מאחד מטעמי היסוד של החיך.

  • המחלקה לקידום בעבודה   ביום 17 בנובמבר 2004 בשעה 23:57

    קודם חצילים, עכשיו טחינה. ככה מתקדמים בחיים. בקצב הזה אולי אפילו תצליח להיות ירקן צמרת

  • שוקי   ביום 18 בנובמבר 2004 בשעה 1:37

    בהמשך הפרוייקט אני מתכוון (אי”ה) להוסיף רשימת כתובות של חנויות ובאסטות מומלצות.
    אבל כעיקרון, המקומות המומלצים לתושבי תל-אביב והסביבה:
    א. בדוכנים שבקצה שוק הכרמל, ליד הכרמלית (אפשר למצוא שם בזמן זה או אחר את כל הסוגים).
    ב. בכל המכולות ביפו, בעיקר אלו שברחוב יפת, באזור מוטראן אבל גם יותר צפונה (כנ”ל).
    ג. מכולות וותיקות (בעיקר את טחינה זהב, אבל גם אחרות.).
    ד. ירקנים מתמחים (למשל, הירקן שעל אבן גבירול, קצ דרומית לקסטל, ליד רחוב פרופ’ שור. מוכר את טחינת היונה, ולפעמים אל הילאל).
    ה. שוק לוינסקי (הכל. חפשו).
    ו. מעדניות טובות וחנויות תבלינים (כמו זו שבכניסה לשוק הכרמל, על אלנבי)
    ז. זו מילה גסה.
    ח. בכנאפה ליד כיכר מסריק מוכרים את טחינה הגמל, למי שאוהב אותה.
    ט. ועוד.

  • שי   ביום 18 בנובמבר 2004 בשעה 14:05

    רק שהגמל עולה ביפו 7 שקלים. מעניין כמה היא עולה בכנאפה?

  • שוקי   ביום 18 בנובמבר 2004 בשעה 14:13

    ברור שאם רוצים לחסוך עדיף להדרים.

  • בני   ביום 18 בנובמבר 2004 בשעה 17:22

    אבל מה רע בטחינה מוכנה במשקל? למשל של משני?

  • שוקי   ביום 19 בנובמבר 2004 בשעה 1:53

    שמע, כל אחד ומה שהוא אוהב. נגיד, יש אנשים שמעדיפים טחינה תעשייתית, שמוסיפים לה קצת עמילן (כי הוא זול יותר ונותן נפח) וכל מיני כימיקלים שמאריכים את חיי המדף שלה. לדעתי זה גם יוצא פחות טעים, אבל זו רק דעתי.

  • Queeny   ביום 27 בנובמבר 2004 בשעה 16:53

    בתור מי שעברה מהמרכז לירושליים החלטתי ליידע את כל אנשי מדינת ת”א בכל שאת טחינת הגמל (שאני תומכת נלהבת בכך שהיא הטובה מכולן – ולא, היא לא למתחילים, אני התחלתי איתה) אפשר להשיג במספר חנויות בשוק מחנה יהודה ובסמוך אליו – כולל בחנות הטבע שהחליפה את “ניצת הדובדבן” ונמצאת באותו המקום. ליטר עולה 16 ש”ח, חצי ליטר 8 ש”ח (במפתיע).
    ושוקי, מה דעתך לסקור גם טחינות אורגניות? אשמח לדעתך המלומדת.
    Q.

  • אלעד   ביום 29 בנובמבר 2004 בשעה 20:38

    חסרה לך פה טחינה.
    הטובה ביותר. חברה לייצור טחינה – משכם.
    רק שתדע.

  • שוקי   ביום 29 בנובמבר 2004 בשעה 22:59

    אפשר עוד פרטים?

  • אלעד   ביום 2 בדצמבר 2004 בשעה 7:33

    אז ככה
    קוראים לחברה בשם הכי יפה שיש:

    חברה לעשיית טחינה. כמה נכון ופשוט

    מספר הטלפון שלה: 09-2383920. זה בשכם.

    היא נמכרת במכולת הפינתית שם ליד הגינה ביפו ליד הפלאפל הזול ליד הדלת הירוקה על רחוב יפת. עולה 16 שקל לקילו. ויש עליה ציור של צבי שלוח. פשוט לשתות אותה.

    תטעם תבין.

  • שוקי   ביום 2 בדצמבר 2004 בשעה 11:26

    “הגינה” זה גן הפעמון? הכי טוב שתשאיר אימייל. תודה.

  • אלעד   ביום 3 בדצמבר 2004 בשעה 0:50

    רחוב יפת. בית המרקחת הירוק. צמודה אליו מכולת. בניין פינתי. לא זוכר את שם הרחוב. עזוב אימיילים.
    אם אתה עובר את הפנצ’ריה לכיוון דרום – תחזור חזרה. אחרי 300 מטר תראה גינה ומכולת בסופה.

  • שוקי   ביום 3 בדצמבר 2004 בשעה 1:58

    אוקיי, המכולת שאחרי הבית הסקוטי. תודה.

  • אלעד   ביום 3 בדצמבר 2004 בשעה 10:48

    תכתוב איך היה.

  • אלעד   ביום 6 בדצמבר 2004 בשעה 19:50

    נו… שווה משהו הטחינה הזו?

  • ברכה פישלר   ביום 10 בדצמבר 2004 בשעה 7:47

    עוד מידע חשוב (לאחדים, מטעמי בריאות) הוא שאלת הקלייה. איזו מן הטחינות הרשומות באתר מופקת משומשום קלוי ואיזה משומשום שלא עבר תהליכי קלייה. תודה

  • פטרוזיליה   ביום 14 בדצמבר 2004 בשעה 23:03

    אבל עדיין לא אמרתם איך להכין טחינה גולמית?

  • אבי   ביום 26 בדצמבר 2004 בשעה 17:58

    Tahini
    שמיובאת מיוון על-ידי ויליפוד (16 שקל לקילו; נדמה לי שבקלאבמרקט)
    טעימה מאוד, שונה ממה שיש בארץ (עדינה יותר) אוהבת הרבה לימון.

  • קוף   ביום 16 בינואר 2005 בשעה 1:06

    מה עם המשך? לא תכננת פרוייקט שלם?
    בתור חובב ומעריץ טחינה בעבר בהווה ובעתיד אני נרגש מאוד לקריאת רשמיך מהטחינה ומצפה להמשך

  • אלעד   ביום 16 בינואר 2005 בשעה 22:58

    יש חדש?

  • אלעד   ביום 14 בפברואר 2005 בשעה 23:03

    יופי טופי

  • +דרושות   ביום 22 בפברואר 2005 בשעה 19:41

    שוקי שלום
    אני ממליץ בחום על טחינה עינן שלעיתים מופיעה בחנויות טבע ולעיתים גם במכולות רגילות.

    ישנו ענף שלם שלא התייחסת אליו בפרוייקט והוא ענף הטחינה המלאה. הטחינה המלאה מכילה בין 800 ל-1100 מיליגרם סידן ב100 גר טחינה לעומת 100-200 בטחינה רגילה. אבל עזוב אותך ממתמטיקה- זה פשוט טחינה הארדקור.
    המלאה של עינן מצוינת וכך גם המלאה האורגנית של טחינה “אחווה” שהיא פריט לאספנים שהצלחתי למצוא רק בחווה אורגנית שנמצאת בין גבעת אולגה למושב מכמורת.

    טחינה נאכל- העולם נגאל!

    +דרושות

  • אברהים פואז   ביום 25 באוגוסט 2005 בשעה 17:07

    לפי דעתי מי שלא טעם את טחינת הנסיך.שיטעם ובסופו של דבר ידע איך להבדיל בין טעם הטחינה
    האמיתית לבין לתחליפית.תנסו ותתטעמו………ף

  • רות מגד   ביום 3 בנובמבר 2005 בשעה 13:58

    כאשת יחסי הציבור של חב’ אחווה אחדות, המשווקת טחינה גולמית כבר שנים רבות, אני תוהה כיצד זה נשמטה טחינה זו מרשימת הטחינות שנבדקו.
    כיוון שהחב’ יוצאת בימים אלה עם טחינה גולמית חדשה, משומשום מלא, אודה לכם אם תגידו לי לאן לשלוח לכם לטעימה.

    כמו כן, כדאי לציין,

  • בן   ביום 12 בנובמבר 2005 בשעה 15:22

    בכל ימי באינטרנט לא ראיתי דבר נפלא וחשוב כמגדיר הטחינה.
    שוקי- אם אני רואה אותך ברחוב אני מנשק לך את הידיים.
    אני שמח שאוכל לדסקס כאן את רזי הטחינה.
    אישית אני חסיד של אלג’מל, אבל עשיתם לי תיאבון לנסות כמה מהטחינות האחרות.
    מי שלא ניסה חציל בטחינה – חובבן.
    תגובה לרות מגד – טחינה אחדות,שאלת מדוע טחינה אחדות אינה ברשימה,
    אני חושב שמטרת הפרוייקט לציין רק את הטחינות הטובות, לא כל דבר שנמצא בשוק ונכתב עליו טחינה, ולכן לא היה צורך להזכיר את השם.
    לא שהטחינה גרועה, חס וחלילה, אלא שהכנתי אחדות מספר פעמים בלית ברירה, ומעולם לא עלה בי הרצון לטעום ממנה שוב.

    טוב יאללה, בדרך להכין….

  • yuda   ביום 15 בנובמבר 2005 בשעה 7:52

    שלום

    שמי יהודה

    האתר מאוד יפה ויש בו המון אינפורמציה

    אבל

    רציתי לדעת איך מכינים טחינה גולמית

    ואני לא מצאתי בשום אתר בנט

    אשמח אם תוכל לעזור לי

    תודה

    יהודה

  • שוקי   ביום 17 בנובמבר 2005 בשעה 1:58

    לא התייחסתי לכל מוצרי הטחינה שיש בארץ, אלא לטובים ביותר לדעתי.
    כשיהיה לי זמן, אני אטעם שוב את הטחינות של אחדות אחווה.
    אבל יש עוד מיכלי טחינה שמחכים לטעימה, אז אני יכול להתחייב על מועד.

    בכל אופן – לא צריך לשלוח. אני יכול להרשות לעצמי לשלם על הטחינה שלי בעצמי.

  • למה   ביום 3 בדצמבר 2005 בשעה 22:25

    שמעתי שמשומשום עושים גם חלבה
    אתה יודע כיצד מכינים/מייצרים חלבה?1
    כמו כן כיצד מיצרים טחינה? 1

  • יואל   ביום 29 בינואר 2006 בשעה 20:04

    שימו לב לכמות הנתרן בטחינות.
    הערבים שמים המון מלח, ועוד חומרים מלבינים.
    אם צבע השומשום חום, איך הטחינה של הרבים לבנה??? נגד חוקי הטבע.
    תנסו את הטחינה של אחדות-אחוה וטחינה זהב. הן ברמה

  • ישי   ביום 17 בפברואר 2006 בשעה 12:14

    מסכים עם התגובות מעלי. טעמתי השבוע טחינה מלאה של אחוה/אחדות – מעולה.

  • פנינה   ביום 19 בפברואר 2006 בשעה 9:15

    אחת הטחינות מהטובות והבריאות ביותר,לדעתי,מיוצרת בבית הבד “מלוא הטנא” אשר ב”כרמי יוסף” קרוב לצומת נחשון
    נסו והיוכחו!

  • ניצן   ביום 31 במרץ 2006 בשעה 11:34

    מה המשמעות של כבישה קרה, שיצרנים קטנים מתגאים בה, הרי לפני טחינת השומשום הוא נשטף במים ומיובש בתנור וגם קולים אותו, אז הפעולות הנ”ל מחממות את השומשום לדעתי. אין כבישה קרה בטחינה, אולי יש בשמן זית

  • שוקי   ביום 31 במרץ 2006 בשעה 11:48

    בכל כבישה של חומר גלם שמטרתה להפיק ממנו מוצר סופי שומני, חימום מאפשר מיצוי טוב יותר. החיסרון הוא פגיעה באיכות ובערך התזונתי, ולכן כבישה קרה עדיפה.

  • דורין   ביום 16 באפריל 2006 בשעה 12:00

    ציינו רק היכןאפשר לקנות טחינה באיזור המרכז אשמח אם מישהו יודע היכן אפשר לקנות את טחינת היונה באזור הדרום (באר שבע)

  • דקלה   ביום 18 באפריל 2006 בשעה 18:50

    מי יודע איך מכינים חלבה? האם זה אפוי בחוש או איזה תהליך אחר זה עובר?

  • ניצן   ביום 22 במאי 2006 בשעה 19:07

    בוודאות, אני יודע שאין כבישה קרה בטחינה. אלא אגדות שנועדו לצרכי יחצנות בלבד ולא עומד מאחוריהן דבר.

  • אביתר   ביום 22 במאי 2006 בשעה 19:09

    חלבה טובה מופקת מערבוב של טחינה משובחת עם גלוקוזה מוקצפת. מפעלים ערבים מוסיפים סוכר במקום גלוקוזה ולכן החלבה שלהם מאוד צורבת בגרון ומתפוררת.

  • עמרי   ביום 23 ביוני 2006 בשעה 13:46

    מצטרף לשאלה של דורין, מישהו יודע איפה אפשר למצוא טחינת היונה (או טחינה משובחת אחרת) באיזור באר שבע?

  • מאיר   ביום 12 ביולי 2006 בשעה 17:49

    אני מציע לך לבדוק את טחינת אלואדי ,נמצאת ברשת רביעית ,יינות ביתן,סופר רמה ,יוחננוף,

  • אחת אחר חצות   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 2:23

    שלום
    לאחר חיפושים מצאתי את טחינה ירושלים
    בסופר סל דיל בתלפיות בירושלים
    אני מניחה שהיא קיימת גם בשאר סניפי רשת סופר סל דיל ברחבי הארץ

  • שוקי   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 2:27

    סחתיין על עבודת השטח אחות

  • נטלה   ביום 16 באוקטובר 2006 בשעה 12:10

    טחינת הנסיך מספקת טחינה גולמית לכל מפעלי

    (הסלטים בארץ (צבר, מעדני מיקי ורבים אחרים

    המפעל מספק כ – 65% מתצרוכת השוק הישראלי

    קשה לי להאמין שמפעלים גדולים אלו היו בוחרים בטחינת הנסיך אילו הייתה פחות טעימה מאחרים

  • עילי   ביום 19 באוקטובר 2006 בשעה 22:26

    חברים ושוקי, לא נזכר במדריך פלא תבל השמיני, הקוויאר השחור של המנגבים, בעד בעד בעד חיפה, הלא הוא טחינת אל- אלול (סמל התרנגול) משכם שהיא היא הטחינה המשובחת ביקום וסיבה מספקת לקבלת פרס נובל. הרפתקנים אמיצי לב ישיגוה במכולת מעבר להררי החושך בשוק של רמלה, רק הזהרו מעצי הבאובב.
    מי שימצאנה בת”א ויפרסם איפה ניתן לקנותה יהיה ראוי להדלקת משואה, וכאן המקום לשבור את המיתוס: טחינת היונה ממש לא משהו.
    טחינת הנסיך טובה ממנה בהרבה, כך גם אל-ארז, אך כולן מתגמדות אל מול פאר היצירה משכם.
    אגב, יש ביפו מול חינאווי החדש חנות שמוכרת קצח טחון,זה נראה מוזר כמו טחינה בצבע שחור לגמרי, וזה הולך נהדר עם דבש.

  • נורה   ביום 26 באוקטובר 2006 בשעה 0:53

    אכן השגתי אותה ב”שופרסל דיל” כמו שכתבו כאן. היא נמצאת בכל סניפי הרשת, ומחירה קרוב ל-11 ש”ח למכל של 500 ג”ר. באמת טחינה משובחת ומומלצת בחום, ואפשר אפילו לצרוך אותה לא מדוללת, כל כך היא עדינה וטעימה.
    רק מה, תכולת הנתרן שלה מאוד מאוד גבוהה: 267 מ”ג ל-100 גר’. מה שמחזק חשד שהועלה כאן, שיש טחינות המולבנות באמצעות מלח (והיא באמת מאד בהירה). אבל זו רק השערה.
    לשם השוואה, בטחינה אורגנית (אך לא משומשום מלא) של “אדמה” (טובה מאוד!), המיוצרת ע”י “אחדות”, יש כ-20 מ”ג נתרן למאה גרם, ובטחינה משומשום מלא של “הרדוף” רק 5.4 מ”ג. הבדלים משמעותיים.
    טחינה משומשום מלא היא בעיני בכלל מאכל אחר לגמרי, אבל אהוב לא פחות. לאחרונה התוודעתי לזו של משק לין, העשויה משומשום שנטחן באבן ריחיים. היא עשירה ונפלאה, עם טעמי לוואי נהדרים שקצת הזכירו לי חמאת בוטנים. נפלאה כשהיא לא מדוללת, על פרוסת לחם כפרי עם קצת דבש מעל. יותר טוב מעוגה. גם “הרדוף” ו”אדמה” המלאות נחמדות מאוד.
    כדאי לצרוך את המלאה בתדירות גבוהה יותר, כיוון שהיא מקור נפלא לסידן, ויש בה בערך פי 4 (!) מאשר בטחינה משומשום לבן.

  • דליה   ביום 26 באוקטובר 2006 בשעה 11:57

    שלום. שמי דליה ואני מכורה לטחינה. וככה הגעתי גם אני לאתר מופלא זה. אחרי שניסיתי את כל הטחינות, גיליתי להפתעתי שהטחינה הכי טעימה לי היא זו שמשווקת תחת המותג “סופר-קלאס” ועכשיו “שופרסל”. שוחחתי עם שירות הלקוחות של שופרסל וגיליתי שמדובר למעשה בטחינה אל-הילאל של רושדי. מכיוון שהיא משווקת במרכולים הגדולים, היא תמיד טרייה, שזה גורם חשוב מאוד, וזמינה. זוהי אכן טחינה מופלאה, כפי שמתואר בסקירה, ואני אוכלת, כמובן, ישר ככה עם הכפית. יאמי!

  • שוקי   ביום 26 באוקטובר 2006 בשעה 12:24

    בנסיבות אחרות הייתי חושב שאת “שתולה”, אבל קרה לי בדיוק אותו הדבר – קניתי טחינה של סופר קלאס (אחרי שהכנתי את עצמי לכך שייתכן שאני מבזבז את הכסף) והופתעתי לגלות שהיא טעימה. לא בטוח שהייתה זהה לאל הילאל (זה קרה מזמן, אני כבר לא בטוח) אבל הפתיעה לטובה.

  • דליה   ביום 29 באוקטובר 2006 בשעה 10:30

    הי שוקי. קראתי את ההודעה שלי שוב והשתכנעתי שאני אכן נשמעת שתולה. זה יכול להיות פתח לתיאוריית קונספירציה מדהימה (על צ’יפים שמושתלים בגוף הנשא בעת אכילת טחינה מסוימת ויוצרים ישות טחינית שמשתלטת עליו ועל העולם וגו’), אבל יש כבר מלא כאלה, אז נוותר. במקום זה, חיזקתי את השתילים בעוד כפית והנה הם מדברים שוב: זו טחינה מעולה. נסה שנית!

    * ואם לא תצליח להירדם בלילה בגלל השאלה הזאת, הטלפון של רושדי יצרן אל-הילאל 04-6352670

השאר תגובה