מגדיר הטחינה הישראלי הראשון

כדי למצוא טחינה גולמית טובה באמת, תצטרכו להרחיק לשווקים, לבלוש במכולות, או לקנות אצל ירקן שלא חושש לחצות מדי פעם את גדר ההפרדה, בדרך למקומות בהם מכינים טחינה כמו שהכינו פעם. וכשסופסוף תמצאו אותה – תדעו לזהות?
הרשימה שלהלן לא כוללת (בינתיים) את כל סוגי הטחינה הגולמית שאפשר להשיג בארץ, וכנראה שאפילו לא את כל המוצרים הטובים בתחום (העירו לי, למשל, שטחינת “הנסיך” חסרה, והוספתי). אבל היא עשוייה על טהרת הישראליות – שמונה סוגים של טחינה גולמית מובחרת מתוצרת מקומית. שש פנינים של תוצרת שומשום טהורה, שההשכלה הקולינרית שלכם לא יכולה להיות שלמה בלי שתטעמו מהן לפחות פעם.

הנערצת
טחינה היונה
הטחינה המיתולוגית של קראוון משכם נחשבת בעיני רבים לטובה ביותר שבנמצא. היא אפורה בהירה, כמעט לבנה, עדינה להפליא במרקם ובטעם. התכונות האלו הפכו אותה לבחירה המועדפת במתכוני החומוס של כמה מהחומוסיות הטובות בארץ, מה שבוודאי תרם עוד לשמה הטוב.

ישנה דעה רווחת, לפיה חומוס הוא טוב יותר ככל שהוא בהיר יותר. מעשית, מדוייק יותר לומר שחומוס כהה מדי עשוי לעיתים מגרגרי חומוס פחות טריים, או מיבול ירוד. אבל מכיוון שאף אחד לא חסין לחלוטין מפני דעות קדומות, החומוס הבהיר והטחינה הבהירה – קצת כמו האפרסק מ”המין הלבן” – תמיד זוכים בכל התשבחות.
למרבה המזל, היונה היא אכן טחינה מובחרת שבמובחרת. לא רק טעימה ועדינה אלא גם מתמסרת – קל לעבוד איתה (בעיקר אם מערבבים כמו שצריך), היא מקבלת באהבה טעמים שונים. זו טחינה שקשה ליפול איתה.
בעד עדינה וטעימה
נגד לפעמים היא עדינה מדי
מסקנה קלה כציפור ונעימה לחיך.
 
המבלבלת
טחינה סמל היונה
למרות הדמיון בשם, לא מדובר בטחינה של קראוון. אם יש לכם ספקות, שימו לב לכיתוב המדוייק: “טחינה לבנה, סמל היונה, שמשם נקי”. אם תתעמקו, תגיע לשלוש מסקנות

בלתי נמנעות:
א. ששמה המקורי של הטחינה, השם “הרשמי” לפחות, נועד כנראה להיות “טהור”; “סמל היונה” הוא כינוי שדבק בה, בטח לא במקרה.
ב. שהציור הוא כנראה לא של יונה, אלא משהו שמזכיר יותר שחף.
ג. שלמרות שמדובר בטחינה די שונה מהיונה, היא לא רעה בפני עצמה.
מה שיש לנו כאן היא טחינה קצת פחות עדינה, אבל בעלת אופי. הצבע – משהו שבין אפור לזהוב, הטעם – עשיר קצת יותר מאשר היונה המקורית. דומה אולי קצת לאל הילאל (ע”ע).
בעד טחינה עם אופי
נגד לא עדינה כמו היונה
מסקנה מספיק טובה בשביל שיהיה לה שם משלה.
 
הדבשתית
טחינה אל’גמל
יש אנשים שאם תשאלו אותם, יטענו בתוקף שטחינה הגמל, היא ולא אחרת – בטח לא

היונה – רק היא הטחינה הטובה בעולם. אחרים יטענו את ההפך המוחלט, ובאופן מעשי –

אכן מדובר כאן  בהפך המוחלט אם משווים ליונה.
הטחינה של מפעל אל’גמל, גם הוא בשכם, היא טחינה כבדה בעלת גוון אפור, עכור משהו. היא סמיכה יותר, מרירה יחסית, והטיפול בה דורש יותר מיומנות.
בקיצור: זו לא טחינה למפונקים, או לאנשים שכל שמץ מרירות גורם להם לעקם את האף. תחשבו על קפה ערבי שחור כפחם, שרוף היטב, עם ארומת הל מסמאת – טחינת הגמל היא המקבילה בעולם השומשום. אם אתם עושים את צעדיכם הראשונים בתחום, אולי זה לא המקום להתחיל בו.
בעד טחינה עם נוכחות. כבדה ועשירה
נגד מרירה יותר ופחות ידידותית למשתמש
מסקנה למתקדמים.
 
המפתיעה
טחינה אל הילאל
פגשתי בה בחנותו של ירקן, אצלו נהגתי לקנות טחינה יונה בימים הכי שחונים של האינתיפאדה. בימים ההם קשה היה למצוא את הטחינה המובחרת אפילו בשוק לווינסקי (שבו, כידוע, יש הכל), וכששאלתי את הירקן האם הטחינה הזו, החדשה, היא היחידה

שיש לו, הוא טען ברצינות גמורה שהיא מצויינת. “כמו היונה?” שאלתי. “אפילו יותר” הוא ענה.
ובכן, מה אומר לכם – מסתבר שגם באום אל-פאחם יודעים למעוך שומשום. מדובר בטחינה טובה, אפילו טובה מאד, ובעיקר טחינה שלא ממש דומה לאף טחינה אחרת שתטעמו.
יש לה צבע זהוב, יפה, שמזכיר שומשום קלוי. הטעם שלה אגוזי, כמעט מתקתק. היא כל-כך טעימה שמספיק להוסיף לה קצת מים, ולכל היותר כמה טיפות לימון וקמצוץ מלח, כדי שכל מי שיטעם אותה ישאל אתכם איך הכנתם אותה. אפשר גם לאכול אותה כפי שהיא, גולמית, בכפית (האמת היא שאפשר לעשות את זה עם כל טחינה, אם אתם אכלני טחינה מנוסים).
בעד טעימה לאללה
נגד יש כאלה שחושבים שיש לה “יותר מדי” טעם
מסקנה אתם חייבים לנסות אותה.
 
המסתורית
טחינה אל ארז [אתר היצרן]
אם אתם מזדמנים לחומוס בהדונס (ליד גשר ההלכה, כמאתיים מטר בכיוון רמת-גן),

שימו לב לקופסאות הפח הגדולות של הטחינה שמונחות לפעמים ליד הקיר. אם כבר אכלתם במקום, ושאלתם את עצמכם מה סודו של החומוס הזה, אז התשובה טמונה במידה לא מבוטלת בטחינה. עמי, בעל הבית, אולי היהודי שהכי מבין בחומוס בעולם, מאמין שאין טחינה טובה יותר מאל ארז – ואני, קטונתי, מי אני שאשבור לו את המילה.
אל ארז מיוצרת בנצרת, ולמרבה הצער היא מגיעה לאזור א’ בעיקר בפחים, אבל אם תחפשו היטב בפאתי שווקים ובמרכולים תצליחו למצוא אותה מדי פעם גם במיכלי פלסטיק. בתוכם, תגלו טחינה אפרפרה ומעודנת, מין ווריאציה על ז’אנר היונה, שאם אינה הטובה ביותר שישנה אז בוודאי שמור לה מקום טוב בצמרת. מה שבטוח: היא הולכת מצויין עם חומוס.
בעד מעודנת ועדיין בעלת נוכחות
נגד קשה מאד למצוא אותה
מסקנה לא תצטערו.
 
הוותיקה
טחינה זהב
קשה להאמין, אבל כן, גם יהודים מקריית מלאכי יכולים לעשות טחינה טובה. לאחרונה הם חידשו קצת, ויש מכלים שונים עם טחינה קצת שונה בתוכם. בגירסה המקורית (עכשיו במכלים הגבוהים והמעוגלים יותר) היא בעלת

גוון אפרפר-זהוב, טעם נקי אבל עשיר, סמיכה במידה. פחות עדינה מהיונה ומאל ארז, פחות תוקפנית מאל’גמל וסולידית בהשוואה לאל הילאל. טחינה כמו שטחינה צריכה להיות, וכפי שהייתה בכל העשרים ומשהו שנים אחרונות לפחות – מהרבה לפני שהגיעו לכאן כל הטחינות האחרות (וסביר להניח – שנוסדו חלק ממפעלי הטחינה שמייצרים אותן).
את הגירסה החדשה (כנראה שומשום ממקור אחר) אני אוהב גם, למרות שטיפה פחות. בכל אופן, בתור מי שדי גדל עם טחינה זהב בפה, והשתמש בה במשך השנים האלה לא מעט, אני גם יכול לומר שבגדול טעמה רק השתפר עם השנים. בקיצור: גאווה ישראלית.
בעד טעם עשיר ומאוזן, קל יחסית למצוא אותה
נגד צריך לערבב טוב
מסקנה טחינה כמו שצריך.

הנדירה
טחינה ירושלים
נתקלתי בה לפני כשנה במינימרקט ברחוב שד’ ירושליים ביפו, וקניתי מתוך ספקנות מהולה בחשד מסויים.

“טחינה ערבית מסורתית”, “מומלץ ביותר”, ציור של יונה לבנה – נראה כמו טחינה שמנסה להיות משהו שהיא לא.
במפתיע, טחינה ירושלים נתגלתה כפנינה אמיתית. טחינה זהובה, עם מרקם עדין וטעם עשיר בעל גוון קל של מתיקות. מזכירה קצת את אל-הילאל, אולי אפילו טובה ממנה.
לא נתקלתי בה שוב מאז, ואני לא יודע האם היא עדיין מיוצרת ואם כן תחת איזה שם (לא נדיר שמפעל טחינה אחד מייצר מוצרים בכמה שמות שונים). אבל אם אתם נתקלים בה, או בטחינה אחרת שמגיעה ממפעל א.ח.ש תעשיות הירושלמי, נצלו את ההזדמנות שאולי לא תשוב וקנו אותה (וספרו איפה מצאתם ומה). יש גם הכשר של בד”צ.
בעד מצויינת
נגד קשה להשיג
מסקנה תמיד כדאי לנסות מוצרי טחינה לא מוכרים.

העממית
טחינת הנסיך
בין מוצרי הטחינה שאנשים מספרים שגדלו עליהם, שמור מקום של כבוד לטחינה הזו שמגיעה מהכפר עילבון עם השגחה של הרבנות טבריא (כך במקור). אחרי שנים בהן הייתה נפוצה בפריפריה, אפשר למצוא אותה פה ושם גם במרכולים באזור המרכז, ושווה בהחלט לנסות – בעיקר אם אתם מחובבי הטחינה המלאה.

טחינת הנסיך היא אחותן ה”טבעית” של טחינה זהב, טחינה אל הילאל וטחינה ירושלים. זו טחינה זהובה סמיכה, עם טעם שומשומי עז שאין בו זכר לשום ניסיון לשיפור טעם, טבעי או מלאכותי. למרות שלא בדקתי את העניין, אני מנחש שהיא לא פחות “מלאה” ממוצרי טחינה יקרים שיצרניהם מכריזים עליהם שהם מלאים. והמחיר – גם זה שיקול בסופו של דבר – הוא בדרך-כלל סביב ה-9 שקלים או פחות, כלומר מדובר באחד המוצרים הזולים בתחום.
מי שגדל איתה, לא צריך הסברים ונימוקים. מי שהתרגל לטעם העדין של “היונה”, או מוצרי טחינה מז’אנרים קרובים, עלול להירתע מה”אדמתיות” של טחינת הנסיך, מהמרקם הבסיסי והגס מעט. בכל אופן, אם התרגלם לטחינה מלאה כדאי לכם לנסות את הטחינה הזו.
בעד טעם בסיסי ואמיתי, מחיר עממי, “מלאה”
נגד פחות טעימה מכמה מוצרי טחינה אחרים
מסקנה למתקדמים עם זיקה לפריפריה.

מגדיר הטחינה הוא חלק מפרוייקט הטחינה הגדול.
פורסם לראשונה ב-ynet.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רוית   ביום 3 בנובמבר 2006 בשעה 19:55

    אני שמחה לגלות שלהתמכרות שלי יש שותפים ומבינים נוספים, “גמרתי את כל הטחינה” הפך למשפט שגור בפי יותר ויותר, את הק”ג הנוספים שהעלתי אני מקבלת בהרבה אהבה…
    ההתמכרות הרצינית נגרמה מחשיפה לטחינה היונה “המבלבלת” כפי שתוארה כאן, וכמובן שעם חצילים שעשיתי על האש של הכיריים, זה הפך לטקס: אני, מול הטלוויזיה, עם קערת חצילים בטחינה, וכפית. לא טעמתי טחינה טעימה יותר ממנה, ולאחר שקראתי את המאמר, גם מצאתי את טחינה היונה המקורית, שלטעמי היתה לבנה מידי, ולא חריפה מספיק.
    על מה רציתי לדבר? על טחינה גולם משומשום מלא, של אחווה. ועל קומבינצייה מדהימה שגיליתי ממפגש הזוי עם אמריקאית שגרה לבדה ברובע היהודי בעיר העתיקה. שוחחנו והיא הזמינה אותי לביתה, והכינה בננושלנט נשנוש קל, לפני שאני אמשיך את הטיול שלי, למנהרות הכותל.
    אותו יום מזכיר לי את היום שבו למדתי להנות מעמבה חריפה, כשזכרון הטעם ממלא את פי רוק. כמו הטחינה בחצילים, אבל הרבה יותר עשיר בטעם.

    שימו לב לשילוב הבא:
    -טחינה משומשום מלא – בצורה הגולמית!!!
    -עגבניה מומלחת היטב
    -אצות נורי, הניירות הירוקים שעוטפים איתם את הסושי.

    אפשר לאכול את זה על לחם, או סתם ככה כמו סלט. לא יודעת להסביר, אולי זה ההקשר הקדוש של העיר העתיקה….:) אולי זה השילוב באולטימטיבי של מזרח ומערב עם הטעם המזרח רחוק של הדגים. כל ביס זה כמו לחזור הביתה.קשה לי להבין, אבל נחמד שיש למי לספר.
    תודה וסופ”ש נעים
    רוית

  • דליה   ביום 12 בנובמבר 2006 בשעה 0:27

    איזה סיפור חינני. אפשר לקבל מתכון לסלט הזה, או לפחות תיאור של מצב הרכיבים: העגבניות קצוצות? מומלחות בנפרד? אצות הנורי קצוצות? מגולגלות? את הטחינה שופכים מעל הכל?

    ועוד הערה לגבי הטחינה של שופרסל (אל-הילאל). הגעתי למסקנה שהיא מלוחה מדי. אצרך לבחון שוב את היונה, בלחץ יושבי המקום.

    אה, ועוד משהו רוית, (גם?) אני נוטה למחשבות של שמירה על המשקל, אבל את הטחינה מעולם לא הכנסתי לחישוב של ספריית קלוריות או משהו כזה. זה כמו אוויר לנשימה, לא מודדים, לוקחים כמה שצריך.

    ולסיום, שאלת סקר למי שמתחשק לענות, כמה מהמכורים הם צימחונים? כי יש לי השערה שמדובר בצורך בחלבונים.

  • ליהי   ביום 8 בדצמבר 2006 בשעה 0:59

    יש כל כך הרבה טחינו תאורגניות, אולי , שוקי יקירי, תעשה קצת סדר בתחום זה?
    אולי יהיה גם בקרוב פרויקט חלבה הגדול???

  • פיני   ביום 28 בדצמבר 2006 בשעה 18:02

    ניתן להשיג אותה גם ברשת שפע שוק בעיקר במגזר החרדי. אני מצאתי אותה במודיעין עלית (קרית ספר).ץ

  • מהראן   ביום 11 בינואר 2007 בשעה 21:15

    חכו עד שתנסו את הטחינה שלנו אבל לצערי יש לנו לקוחות קבועים שקשה למצוא אותה בשוק טינה טהורה משומשום הכי יקר מפעל הוקם בשנת 1830 איכותיטעים בלי חומר משמר עד היום

  • עלמה   ביום 13 בינואר 2007 בשעה 21:31

    הגעתי לכאן באיחור. איחור גדול. אבל אני רוצה להוסיף מוצר חשוב מאד בתחום הטחינה הגולמית הוא ללא ספק הטוב, המשובח והבריא ביותר _
    חמאת שוששום. עשוי משומשום מלא אורגני. . לטעמי הכי עשיר, טחינתי בכל צורות ההכנה. וגם הכי הרבה סידר. יש של “אדמה” ויש עוד, לא , בחנויות טבעזוכרת של מי

  • עידית   ביום 29 בינואר 2007 בשעה 14:20

    אכלתי את החלווה של אל הילאל – גיליתי כשרות חדשה ומענינית “הרבנות לכשרות ארצית” מישהו מכיר?????
    האם אכן היא כשרה?
    אציין כי החלווה מעולה…..

  • שרון   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 8:09

    למי ששאל איך מכינים חלווה…
    אני אוהבת ממרח חלווה, וזה ממש לא בעיה להכין – פשוט לערבב טחינה גולמית עם דבש.
    ככל שיש יותר דבש – יותר סמיך.
    אפשר גם עם סילאן – אבל אז מתקבל טעם של תמרים. טעים…

  • ניר   ביום 5 בפברואר 2007 בשעה 11:03

    כחובב חומוס המבקר בקביעות בחומוסיות הטובות ביותר, אכלתי לאחרונה בחומוס באדונס ברמת גן בברור קצר לגבי הטחינה שהוא משתמש התברר לי שגם הוא משתמש בטחינת אלארז , מסקרנות התאמצתי להשיג את אלארז בחצי חינם ברמת גן.

    לא התאכזבתי אחלה טחינה.

  • יושן   ביום 9 בפברואר 2007 בשעה 16:37

    ממה שטעמתי מהטחינות המסחריות היונה לוקחת..אגב בשוק לוינסקי אפשר למצוא פח 18 ליטר של היונה למכורים אמיתיים או לקואופרטיב טחינה עתידי.
    אבל – אין אין אין על הטחינה שמייצרים במפעל הקטן בעיר העתיקה ממש לפני הפיצול בין אל אקצה לשביל לכותל. (רחוב השלשלת?) הוא מוזג טחינה במקום לכלי לפי בקשה ולחדשים נותן לטעום כראשון הייננים.
    אורגזמה טחינית מוחלטת

  • יונתן   ביום 13 בפברואר 2007 בשעה 19:47

    איזה כיף לראות שאני לא המוזר היחידי.
    מתי כבר יצא מדריך החלווה?
    מישהו כבר ניסה את הטחינה של בראכה? אולי טעיתי באיות – זו הטחינה שמפורסמת בימים אלו בערוץ 2.
    נ.ב.
    יש לאותה חברה גם חלווה שאמית עם פיסטוקים. למישהו יש מושג מזה חלווה שאמית?
    מה שכן אני חייב לציין שזו אחת החוות הטעימות שאכלתי.

  • תום   ביום 20 במרץ 2007 בשעה 17:41

    מומלץ ביותר : טחינה של “משק לין” – המחיר בהתאם לאיכות

  • ענבל   ביום 4 באפריל 2007 בשעה 11:00

    זו הטחינה של משפחת רושדי, עד עכשיו הם ייצרו אותה תחת שמות ומותגים אחרים – ועכשיו משווקים אותה תחת המותג של עצמם.
    בסה”כ טחינה טובה מאוד לטעמי.

  • אמיר   ביום 21 באפריל 2007 בשעה 9:16

    לא מומלצת לחלוטין , טחינה ממכרת ברמות גבוהות עשויה משומשום אתיופי
    מחיר כשל הרואין נוזלי אל תנסו!!!

  • יובל   ביום 8 במאי 2007 בשעה 16:01

    אין על טחינה אלארז בכלל! זה כמו דבש.
    נמכרת בחנות טבע ותבלינים קטנה ומדהימה ברמת גן, פנו מז’בוטינסקי דרומה לביאליק, וזה אחרי 50 מטר מצד ימין. מומלץ ביותר!!!

  • יוסי   ביום 24 ביולי 2007 בשעה 9:07

    אכלתי פעם טחינה המיוצרת באתיופיה בכבישה קרה,טחינה אורגאנית משומשום מלא.טחינה מעולה ! האם מישהו יודע איך משיגים טחינה כזאת ? מוממלץ !

  • mahadeva   ביום 24 ביולי 2007 בשעה 14:47

    סוף סוף מצאתי 🙂
    בסופר של ראש פינה עברתי שם במקרה, ברחוב הראשי של ראש פינה עולים למעלה למעלה קצת לפני הסוף יש משמאל מכולת/סופר יש שם הרבה סוגי טחינה כולל ירושלים :)(

  • יעקב   ביום 29 באוגוסט 2007 בשעה 16:00

    ניתן לקנות ב”כל זול” רחוב בר אילן ירושלים
    המחיר לחצי קילו 7-8 ש”ח
    הבעיה בטחינה הזו: הטחינה קצת מלוחה

  • שרון   ביום 2 בספטמבר 2007 בשעה 14:17

    טחינה אתיופית אורגנית – הכי טעימה בעולם.
    ניתן להשיג בחנות B טבע
    רחוב בן יהודה 185 תל אביב
    טלפון 1.700.70.53.53

  • דורון   ביום 16 בספטמבר 2007 בשעה 22:07

    יוסי שלום ,מצאתי אתר המוכר את הטחינה האתיופית – וגם הזמנתי
    , אני חייב לך תודה – היא הכי טעימה בעולם והמחיר באתר סבבה
    מצורף קישור: http://www.bteva.co.il/shop.asp?frmSearchSent=yes&SearchTxt=%E0%FA%E9%E5%F4%E9%FA&CatID=&ProducerID=

  • נועה   ביום 24 באוקטובר 2007 בשעה 4:16

    מישהו יודע מה מספר הטלפון של מפעל טחינת קראוון משכם?

    אני נמצאת בחול ואין לי דרך להשיג את המספר

    תודה מראש

  • אורי   ביום 4 בנובמבר 2007 בשעה 16:14

    אין דבר כזה כבישה קרה.
    זו פלצנות לשמה
    שומשום נשטף בתהליך הייצור
    איך בדיוק מייבשים אותו, עם מגבת???

  • חובב טחינה טרי   ביום 12 בנובמבר 2007 בשעה 20:26

    משומשום מלא באזור הקריות-חיפה?

  • קובי   ביום 1 בדצמבר 2007 בשעה 17:52

    אני חושב שהיא שדרוג של טחינת “קראוון”.עד היום הייתי צורך טחינת קראוון, אל ארז, וסמל היונה. עד שאמא שלי קנתה בטעות מהשוק באור יהודה את טחינה “יונת השלום”- הריח שלה משגע, והטעם ממש מעולה, מרגישים את השומשום. וכשאני מכין לי טחינה, אני שם רק מלח ולימון ומערבב מים עד למרקם של חומוס, והטעם שלה מושלם.
    ניתן למצוא אותה בשוק לוינסקי, וגם באור יהודה-יש שתי חנויות תבלינים שמוכרות אותה:אחת זה סיטונאות פארוק שמוכר גם טחינה קראוון, וגם “אל ארז”, והיא נמצאת מאחורי מסעדת פארוק. השנייה זה חנות שנקראת “עיראק הקטנה” והיא נמצאת ליד מסעדת “פונדק משה”, למי שמכיר.

  • רונית   ביום 7 בדצמבר 2007 בשעה 22:48

    כמה נחמד ומרענן לגלות שאני לא המטורללת היחידה שמחסלת קופסה של טחינה בשבוע, ומגלה אפיקים חדשים של הרקיע השביעי רק מלאכול טחינה בכפית (אני תוהה אם לא הגיע הזמן שאשים מכסה מיוחד על הטחינה, שינעל ל24 שעות אחרי שלוש פתיחות ברצף…). כבר הרבה זמן אני מפנטזת על ייצור קוביות טחינה. הרי יש מכורים לשוקולד, שיכולים לקלף לעצמם את נייר העטיפה, לנגוס בקוביה, שתיים או שלוש ולהתענג. הגיע הזמן שגם למכורי הטחינה תהיה פריבילגיה כזאת. כמובן זה צריך להיות טחינה נקייה, בלי שום תוספות (לכן מראש זה מוריד את האפשרויות שכוללות סוכר או דבש). אם יש למישהו רעיון – אשמח לשמוע. הטעם לדעתי יהיה כמו הסוף של הטחינה, בקרקעית הקופסא (יש הטוענים המעדן הסופי בהחלט). ושאלה נוספת: האם יש למישהו מושג מדוע יש טחינות שהערך הקלורי שלהן הוא בסביבות ה600 קלוריות למאה גרם בעוד כמה (כמו האחדות-אחווה) שהן 320 קלוריות למאה גרם (ולא כתוב שהכוונה לטחינה מהולה במים, מה שיכול להיות רמאות גרידא, אבל מילא).

  • קובי   ביום 22 בדצמבר 2007 בשעה 14:19

    רשת חנויות הטכע “עדן” שנמצאות בנתניה ובאור יהודה, החלו למכור טחינה של קראוון ללא צבע מאכל, ללא גלוטן וללא חומרים משמרים. כרגע זה משווק רק בקופסאות הקטנות של החצי ק”ג. אתם תראו שהצבע על העטיפה הוא טיפה שונה, ויש את הכיתוב- ” ללא צבעי מאכל ,ללא כולסטרול,ללא שומן,ללא גלוטן, וללא חומרים משמרים”.חיפשתי ולשמחתי לא מצאתי את הכיתוב של הטטיטניום אוקסיד- “tio2″.
    והכי חשוב שהטעם נשאר מצוין ומשובח. ושוב, כרגע ראיתי זאת רק בקופסאות הקטנות. יכול להיות שבעתיד יהיה גם בקופסאות של הק”ג.
    אז יאללה, תהנוווווו.
    דרך אגב, ב”עדן” תמצאו גם טחינה “אל ארז” שהיא די משובחת

  • צבי   ביום 6 בפברואר 2008 בשעה 12:24

    א. אם איני טועה, אחדות / אחווה היא כמו רבו הטחינות, כלומר כ- 600-700 קלוריות וכ- 69 גרם שומן.
    רק עלית ואלואדי מכילים חצי מזה בשני התחומים.
    באמת – מה הסיבה לכך ? האם האחרים משאירים את כל השמן בתוך הטחינה ?
    ודרך אגב – הנסיך כבר לא זול.. עולה מעל 10 ש”ח לחצי ק”ג וגם האחרות יקרות. אפילו אחדות התייקרה והיא הפחות טעימה ויותר דלילה…
    לעומת זאת, אלואדי – זולה, סמיכה ומסמיכה מאד אחרי ההכנה. לדעתי גם טעימה ביותר.

  • אור   ביום 9 בפברואר 2008 בשעה 12:05

    שמח למצוא “מחורים” על טחינה
    שאלה : עד כ ליפני חצי שנה קניתי
    טחינת הנסיך ב11 שח לקילו והיום המחיר
    17-19 שח לליטר האים קרא משהו שאני לא יודע ?
    אני גר בצפון
    שאלה נוספת איכן אפשר ללמוד להכין
    טחינה גולמית שתהיה נקייה מתוספות של כימיקלים?
    תודה לכל מי שתורם מידע
    אור

  • Carrera   ביום 25 במרץ 2008 בשעה 19:34

    מישהו יכול להבהיר איפה ניתן את הטחינות המומלצות באזור חיפה?
    אני מצטרף לשאלה שנשאלה ממקודם לגבי הערך התזונתי השונה? מה זה אומר על הטחינה עצמה?
    ושאלה אחרונה? מישהו ניסה פעם טחינה יוונית?

  • יניב   ביום 27 במרץ 2008 בשעה 10:14

    שלום לכולם,
    שמחתי למצוא פורום של קרועים על טחינה,לא מכיר הרבה כאלה ועם הקרועה האמיתי הראשונה שפגשתי,התחתנתי…
    טוב אז ככה,טחינה גמל היה אפשר למצוא עד לפני שבועיים בבסטה בכניסה הצפון מזרחית לשוק מחנה יהודה,הרבנות עשתה לו בעיות ועכשיו הוא מוכר טחינה ירושליים.טחינה יונה אין בעייה להשיג כמעט בכל מקום.אגב לא רחוק ממנו על אגריפס יש חנות אורגנית שמוכרת טחינת שקדים וטחינת פיסטוק,אני אישית נשאר נאמן לשומשום.
    אני יכול להמליץ שעות על סוגי טחינה שקשה להשיג אבל לדעתי עשו עבודה יפה בכתבה למעלה,אז יש לי עוד אחת שקל מאוד להשיג, לא מזמן ממש התלהבתי מטחינה שיש בכל סופרמרקט. טחינה משומשום מלא של בארכה .פשוט מעולה ! אני יודע שהיא של בארכה ולא מיוצרת בשטחים או משהו בסגנון אבל תשמעו,היא פשוט טובה.האריזה בצבע חום.תנסו,אשמח לקבל תגובות.

  • עדי   ביום 27 במרץ 2008 בשעה 19:18

    תנסו את טחינה זהב הותיקה
    טוחנים את השומשום באבני רייחים

  • Ofir   ביום 9 במאי 2008 בשעה 19:52

    That’s the only Tehina I can buy in Belgium (At least that I know of). It is probably mostly for export.

  • שוקי   ביום 10 במאי 2008 בשעה 0:38

    יש אותה גם בארץ, אבל כן, היא הולכת חזק באירופה.

  • יניב   ביום 25 במאי 2008 בשעה 13:48

    האתר נתן פוש לחיפושי אחרי טחינות נעלמות מזנים נדירים…
    טחינה ירושליים- ניסיתי,ממש לא אהבתי,הגמל היא עדיין המועדפת עלי.
    מצאתי בפארדיס כמה טחינות מעניינות,יש שם טחינה שכתוב עליה רק בערבית-מיובאת ממצריים.מוכרים שם טחינה ג’ירפה…ככן כן,יש דבר כזה,זה נקרא אל זאראפה…(מיוצר ע”י מוסטפא אלתמאם ובנים…שימו לב,לא ובניו , ובנים!!!!) טחינה לא רעה בכלללל,עולה 18 ש”ח לקילו. מוכרים שם גם אל הילאל(מצויינת לעוגיות טחינה)..בקיצור,מצאתי לי מקום חדש לחפש בו טחינה שתי מטר מהבית.אז בטיול הבא שלכם לצפון תנו קפיצה כשאתם בצומת פראדיס,יש אחלה טחינה.

  • בנצי   ביום 29 במאי 2008 בשעה 9:36

    מישהו יכול לתת הסבר מה ההבדל בין טחינה רגילה
    לזאת העשויה משומשום מלא

  • בועז   ביום 29 במאי 2008 בשעה 16:01

    נמכרת ב”בשרישף” מעדניה ברחוב פנקס בתל-אביב.

  • שי שרגאי   ביום 4 באוגוסט 2008 בשעה 0:48

    בזמן האחרון אני מנסה את כל סוגי הטחינות ומנסה להתעלם מהמוסכמות מתוך צפיה למצוא הפתעות
    ואכן ניסתי את זהב ואת ירושלים. טחינות שנראות הכי פושטיות והם גם זולות יחסית לברכה וכאלה אבל הן מעולות!
    וכמו ששוקי כותב – ירושלים היא אכן טחינה עם טעם עמוק מיוחד ומפתיע. מצאתי אותה בסופר אלף בבארות יצחק – שהוא סופר חרדי

  • חיים כהן טבריה   ביום 5 באוגוסט 2008 בשעה 14:13

    מניסיון אישי הכי מומלצת היא טחינה אל ארז

    אפשר לקנות ישירות מהמפעל בנצרת למי שנמצא בצפון.

  • שרון   ביום 7 באוגוסט 2008 בשעה 15:50

    אפשר למצוא את טחינה ירושלים לאחרונה ברשת חצי חינם ואלף הטחינה משווקת ע”י חברת הנמל

  • חיים   ביום 15 באוגוסט 2008 בשעה 12:37

    בחיפה ניתן להשיג את הטחינות הטובות גם בשוק תלפיות בתוך השוק וברחוב סירקין פינת רחוב השמש במכולת של איציק ובקיבוץ גלויות אצל פיצוחי פלקון.ובנוסף אצל סואידן ברח” אלנבי וברח” אליהו הנביא.

  • ניר   ביום 20 בספטמבר 2008 בשעה 21:13

    http://www.tzv.co.il טחינה זהב
    hhttp://www.halva.co.il אחדות/אחוה
    http://leen.index.co.il/ אלואדי/לין
    http://www.alarz.co.il/ אל ארז
    http://www.baracke.co.il/ רושדי
    http://www.princetahina.com/ הנסיך
    http://www.somsom.co.il/ חברת ירושלים
    למוצרי שומשום
    http://www.bnd.co.il “עדיף ושונה”

    כנראה שיש עוד את אלו אני מכיר

  • אייל   ביום 5 בנובמבר 2008 בשעה 22:50

    אם בשופרה דה-שופרה עסקינן, אין ספק שלאחר בדיקה אישית וצמודה של כל הטחינות, טחינת אל-אלול (סמל התרנגול) נמצאת מעל כולן. הבעיה, איפה (לעזאזל, סליחה) אני משיג אותה שוב??
    בעבר קבלתי מיכל בודד שנעלם חיש מהר, וכיום אני לא מצליח להשיג ממנה עוד.
    מי שיודע היכן ניתן להשיג ויפרסם, יבורך!

  • רון   ביום 12 בנובמבר 2008 בשעה 22:22

    למי שמעוניין מצאתי את טחינה ירושלים בשופרסל רעננה למרבה הפלא. כל הקודם זוכה!

  • יאיר   ביום 1 בדצמבר 2008 בשעה 9:35

    אחרי שניסיתי את הלבנות, הזהבהבות וכל היתר, חזרתי לטחינה אחווה, מוסיף לה גרגירי חומוס ויוצא חומוס יותר טעים מרוב החומוסיות בארץ. כל פעם שואלים אותי אם קניתי את זה במסעדה וכל הסוד זה המינון בין חומוס תעשייתי, טחינה אחווה, מיץ לימון, שמיר ועוד 2 תבלינים סודיים התוצאה משובחת ואפשר לבלבל את טובי השפים כאילו הכנתם את זה לבד לבד בבית

  • גדליה   ביום 5 בדצמבר 2008 בשעה 23:38

    אתמול קניתי טחינה ירושלים בסופר central market
    פינת division ave & wythe ave
    וויליאמסבורג, ניו יורק
    היו שם גם כמה סוגים אחרים שאני לא זוכר

  • בניהו מזרחי   ביום 22 בפברואר 2009 בשעה 11:53

    שלום לכולם – כתוב שטחינה ירושלים קשה מאוד להשגה, אנחנו קונים רק אותה, אומנם בסופר בקריית שמונה, אבל אני בטוח שיש אותה בכל חנות הרשת – הרשת הינה רשת “יש” , אז כולם מוזמנים לנסות ולקנות שם.

  • אסף   ביום 13 במרץ 2009 בשעה 11:17

    יש טחינה ירושלים בשופרסל בתלפיות

  • שומשום   ביום 19 במרץ 2009 בשעה 22:27

    לאחר הרבה ניסויים של כמעט כל טחינה קיימת, המנצחת: טחינה בר ברכה. מעולה. תנסו

  • NY Saburbia   ביום 24 במרץ 2009 בשעה 18:31

    I am happy to report that Jerusalem Tahini can be easily found at the Kosher supermarket in Monsey, NY 🙂

  • guyrobbie   ביום 28 במאי 2009 בשעה 12:11

    I have found the Jerushalem thini in a cocher supermarket in Lyon, “Lorycash” 140, rue Dedieu ,Vileurbanne.
    If someone is in Lyon and looking for good thini.
    altough it is quite expensive 5 euro for half liter.

    Good luck

השאר תגובה