נכנסתי לגוגל כדי לנסות לבדוק האם כותבים פרוזאק או פרוזק. כאילו שבאמת יש תשובה לשאלה.
מצאתי 4010 מופעים לפרוזק.
רק 364 מופעים לפרוזאק.
לעומת 4.7 מיליון מופעים ל-prozac.
כלומר, לפלואוקסטין הצבר יש משקל של פרומיל מחברו שבגולה הדוויה. ויכולתי להעלות תריסר תיאוריות, השערות או מסקנות שעולות מכך.
אבל הגילוי היותר מעניין הוא שלפחות בעמודי התוצאות הראשונים, רוב התוצאות שנתן גוגל לא היו קשורות ישירות לתרופה אלא לכל מיני גילויים תרבותיים, תופעות אמנותיות או יצירות הגות שכרוכות בה:
“שלישיית פרוזאק”, “אהבה פרוזאק”, “אפלטון במקום פרוזק”…
פרוזאק (או פרוזק) היא, אם כן, כנראה תופעה תרבותית או סימפטום של תופעה כזו, ולא סתם תרופה. האם סרוטונין הוא גם כן תופעה כזו או שהוא סתם נוירו-טרנסמיטור?
למתקדמים: איך יכול הטקסט הזה להיבחן לפי אותן אמות מידה? מה תהיה המסקנה?
אגב, זה לא הנושא, אבל למי שמחפש תחליפים לפרוזק ולתרופות SSRI אחרות (אנטי-דיכאוניות מהדור החדש), כדאי לדעת שיש כאלה. אגב, למרות הפופולריות שלו בחוגים מסויימים פרוזאק נחשב היום כבר לכדור מיושן. יש פתרונות תרופתיים חדישים יותר.
תגובות
צריך קודם כל להשוות למילת רפרנס כלשהי, כדי לדעת מה יחס האתרים העבריים לאתרים באנגלית.
aspirin – 4,850,000
אספירין – 4,930
פרוזאק הוא בהחלט תופעה תרבותית ולא סתם תרופה. נשאר לנו רק לתהות באיזה מין תקופה מחורבנת אנו חיים ואיזו תרבות דקדנטית פיתחנו שסם מרגיע הוא הסמל שלה.
אכן, שוקי והאחרים, מה אומרת עלינו ההתעניינות הגדולה בסמים ומשככים למיניהם? שאנו רוצים לברוח מהמציאות? שאנו מחפשים איזה עולם אחר?
השאלה היא מדוע סמים מרדימים ושכמותם מותרים על פי חוק המדינה ואילו אלו הממריצים או המהזים אסורים.
,בתור משתמשת,לידיעתכם התרופה אינה מרדימה להיפך, החזירה אותי לחיים וחבל שלא העזתי לפני הרבה שנים…