מפלגת העבודה: מה הלאה?

כששכנעתי אנשים להצביע למפלגת העבודה, רבים מהם שאלו אותי אם אני מאמין לבטחותיו של עמיר פרץ. עניתי להם, שיותר משאני חושש מכך שלא יקיים מה שהוא מבטיח, אני חושש מביבי ואולמרט ומה יקרה אם הם יקיימו את מה שהם מבטיחים לנו.

מפלגת העבודה, כאלטרנטיבה שלטונית ריאלית יחידה למפלגת קדימה, הייתה אפשרות ההצבעה הרצינית היחידה בבחירות האלה. והעובדה שהיא לא ניצחה את הבחירות, רק מעלה את חשיבותם של הבוחרים החדשים שלה – 60 אחוזים מהקולות שקיבלה, 11 מנדטים מתוך ה-19.

לו מפלגת העבודה הייתה מקבלת 29 מנדטים וקדימה רק 19, אז ברוורמן היה שר האוצר ומתן וילנאי אולי היה שותק קצת לשם שינוי (להזכיר, הוא טרח לפתוח פה גדול כבר לפני הבחירות, כמו סכינאי אמיתי). אם העבודה הייתה מנצחת, היא לא רק הייתה מחוייבת יותר לבוחר – היא גם הייתה יכולה לקיים. למרבה הצער, זה לא קרה.

אסטרטגיה מנצחת, טקטיקה נפסדת

להזכיר, אנחנו ב-100 ימי החסד של הממשלה, ושל מפלגת העבודה בתוכה. שלושה חודשים ושבוע (יסתיימו ב-13 לאוגוסט) הם זמן סביר להתעשת, להתיישר, להתאושש מההלם ולהתחיל לפעול נכון. שליש מהזמן הזה עבר, ובינתיים זה לא קרה, אבל זה לא צריך לייאש אתכם.

עמיר פרץ, שכבר הוכיח שהוא אסטרטג מובחר, העתיק כנראה את תוכניות המהפך שלו מ-2006 ל-2010 – או אולי קודם, כי איש לא מאמין שהממשלה הזו תאריך ימים. בתור שר ביטחון בהווה, ומועמד ריאלי לתפקיד ראש-הממשלה בעתיד, הוא משתדל להפגין ממלכתיות ולא לנסר את הענף עליו הוא יושב, ולכן לא תומך בקיצוץ בתקציבי הביטחון.

זה מובן, וזה אולי גם נכון אסטרטגית, אבל זה לא יעבוד. זה גם לא מה שהמדינה צריכה היום. המלחמה האמיתית של עמיר פרץ היא לא במישור האסטרטגי אלא ברמה הטקטית. על הפריימריז הבאים, ועל דימויו בעיני ציבור הבוחרים שהביא איתו לעבודה. ואם האסטרטגיה שלו טובה, אז אני נאלץ לומר שהטקטיקה מפוקפקת.

נכון, שמלכתחילה הוא לא תכנן לנצח את פרס בפריימריז, ולא היה ערוך כדי לחולל מהפך חברתי בבחירות האלה. נכון, שהצלחותיו הן לא בגלל שהוא אידיאולוג אלא בגלל שהוא יודע להיות פרגמטי. אבל לפגוע ברווחה משיקולים פרגמטיים זה לא פרץ – זה ביבי.
רק כדי לסבר את האוזן – מבחינתי, כל האופורטוניסטים של מערכת הבחירות הזו במפלגת העבודה, צריכים ללכת הביתה. להכשיל את המפלגה בבחירות כי לא הובטח לך תפקיד, או לסחוט בדיעבד תפקיד על חשבון ההבטחות לבוחר, זו התנהגות פוליטית שאני לא מוכן לקבל ממישהו שהצבעתי בשבילו.

ואין כאן בכלל שאלה של אכזבו-או-לא-אכזבו. השאלה היא האם במפלגת העבודה רוצים את 11 המנדטים האלה איתם או נגדם – על זה הם ילכו לבחירות הבאות, אם זה יהיה בעוד שנה, שנתיים או ארבע שנים. הם יכולים להתעסק כמה שהם רוצים בפריימריז, אבל הם לא יוכלו לברוח מהדין וחשבון שיצטרכו לתת כשיגיעו לקלפי.

איפה הצלחנו

כשהח”כים יחימוביץ’, מרציאנו, חילו או ברוורמן, אומרים דברים שמביכים את עמיר פרץ, זה לא כישלון אלא הצלחה גדולה. זה אחד התפקידים שלהם. גם לא משנה אם הם עושים את זה מתוך שיקולים פוליטיים או ענייניים, כי במקרים המדוברים הם מייצגים את הבוחר.

ההישגים של מפלגת העבודה במו”מ הקואליציוני היו חשובים, אבל הם רחוקים מלהספיק. הח”כים האלה, שאין להם זכות קיום בלי הפעולה החברתית, הם החישוק על החישוק – זה שמבטיח שהישיבה המשותפת של פרץ עם אולמרט לא תהפוך את פרץ לאולמרט. אבל לפעילות הזו צריך להצטרף לחץ ציבורי – לא רק מצד התקשורת אלא גם מצדנו.

המצביעים החדשים של מפלגת העבודה תרמו לה 60 אחוזים מהקולות שלה. חלק מהם מכירים בעלי תפקידים במפלגה, התפקדו לה בעצמם או מכירים אנשים שהתפקדו או יתפקדו. זה זמנם של אותם אנשים להכתיב למפלגה את דרכי הפעולה שלה. לא לבקש, להתחנן, להתלונן ולומר שפייר-אנחנו-הו-כה-מאוכזבים. כי כדברי סר המפרי, מ”כן אדוני השר”: הדרך הטובה ביותר לתקוע סכין בגב של מישהו, היא לעמוד מאחוריו.

אנחנו, האנשים שעמדו מאחורי מפלגת העבודה בבחירות האלה, יכולים להועיל או להזיק לה הרבה בעתיד. אין לנו סנטימנטים למפלגה – רק לרעיונות.

הכוח המקוון

בבחירות 2006 תמכו במפלגת העבודה, יחד איתי, כ-50 בלוגרים. לדברים שכתבו בנושא נחשפו ברמה זו או אחרת עשרות-אלפי אנשים, כמה מנדטים (למעשה, אליי לבד הגיע במהלך הבחירות לפחות מנדט אחד של אנשים, כדי לתמוך או לקלל אותי). אם הבחירות הבאות יהיו בעוד שנתיים או שלוש, הכוח הזה יהיה משמעותי עוד הרבה יותר.

בין קוראי הבלוגים, יש אחוז גבוה מאד של עיתונאים. נדמה לי שיהיה מדוייק לומר שאין כמעט עיתונאים צעירים שלא קוראים בלוגים, ולחלק מהם גם יש בלוגים משל עצמם.

היו כמה אנשים שהתמיכה של הבלוגרים במפלגת העבודה הזכירה להם את התמיכה של התקשורת בקדימה בבחירות האלה, או בברק בבחירות 99′. אני חושב שהזו ראייה שגויה של התופעה, אבל לא נתעמק בה הפעם. אולי בפעם אחרת.

מה שחשוב להבין, הוא שלא בחרנו במפלגת העבודה כי זו מפלגת העבודה, אלא בגלל המצע והאג’נדה שהציגה. וזה בכלל לא משנה שהיא לא זכתה בבחירות – לנו יש את הדעות שלנו לגבי מה שעליה לעשות. אז נכון שאי אפשר לקבל את כל מה שרוצים, אבל אפשר בהחלט להשפיע, וההשפעה של הכוח המקוון על התנהגות המפלגות רק תלך ותגדל.

בין קיטור לשינוי

הדרך להשפ
יע על מה שקורה היא לעשות. יש כל מיני סוגים של עשייה, ועשייה שמטרתה ליצור סדר יום היא חלק חשוב.

כדי ליצור סדר יום, צריך לא רק להיות ביקורתי ולהביע ביקורת, אלא גם להציג מטרות ויעדים ולתבוע סוגים מסויימים של פעולות מהנבחרים שלנו. לא צריך להגיד “הצבעתי בשבילכם ואני מאוכזב”. עדיף לומר “הצבעתי בשבילכם ואני מצפה שתעשו כך וכך”. להתאכזב זה להחליט שאתה מפסיק להשפיע, ולא שונה בהרבה מלא להצביע בכלל. כשאתה לקוח – וזה פחות או יותר מה שאנחנו – אתה לא “מתאכזב”, אתה דורש לקבל תמורה על מה ששילמת. זה מה שצריך לעשות גם במקרה הזה.

וחשוב להזכיר, כל הזמן, שהאלטרנטיבה לתמיכה היא לא נייטרליות אלא התנגדות. ש-11 המנדטים החדשים של מפלגת העבודה יכולים לפעול בעדה או נגדה, אבל לא לשבת על הגדר – לא בשביל זה הם הזיזו את התחת והלכו לקלפי.

ובתור התחלה, הנה מסר שצריך להגיד אותו בקול: צריך להיות קיצוץ בתקציב הביטחון, ועמיר פרץ הוא זה שצריך לעשות אותו. ואם כל מי שהיה מעורב לפני הבחירות וביום הבחירות יהיה מעורב גם עכשיו – זה יקרה. חכו ותראו אם לא.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • זה שו   ביום 30 במאי 2006 בשעה 20:18

    עמיר פרץ כאסטרטג זוטר מאד.

    מי יבחר בו בעתיד?

    קלאם פאדי.

    http://www.mp3sugar.com/dalida/forever/paroles-paroles-113829.m3u

    ואיפה היא הנחרצת – מה שמה? – יחמוביץ

  • אלון   ביום 30 במאי 2006 בשעה 20:40

    הקיצוץ בתקציב הבטחון הוא ספין מבית מדרשו של ראש הממשלה ובטח שתומכי מפלגת העבודה לא צריכים ליפול בו. לא מדובר על עבודת מטה יסודית המלווה בתוכנית מדינית המתאימה לקיצוץ בצבא, אלא בדרך קלה לממן כמה סעיפים קואליציוניים, ולהוצאת שר הביטחון כאיש החלש וחסר הניסיון שגם לא מבין בבטחון וגם לא מצליח לשמור על תקציב משרדו.

    את ההישגים החברתיים שהשיגה מפלגת העבודה יש צורך לעגן בחוק ולא בתקנות אד הוק ולמן אותם בשינוי סדרי העדיפויות, כלומר שינוי מדרגות המס, העלאת מס חברות ומיסוי ריווחי הון. אחרת השינוי החברתי היוחל לא יגיע והשינוי במפלגת העבודה ישאר רק קוסמטי וישאר תלוי על בלימה, קרי עד שיקוצצו כנפיו של פרץ לגמרי.

  • דודידו   ביום 30 במאי 2006 בשעה 21:15

    שוקי
    לאור מאמרך בנוגע לזכויות יוצרים
    העתקתי את המאמר שלך ופרסמתי אותו בכמה אתרים
    אחרים – אני בטוח שלא אכפת לך.

    ביי

  • חנן כהן   ביום 30 במאי 2006 בשעה 22:03

    חשבתי לחדש את אתר “פוליטי” לקראת 100 הימים.

    משהו כמו “עכשיו שאתם רואים מכאן מה שלא ראיתם משם, מה אתם יכולים להבטיח לקיים?”

    מה דעתך?

  • פראייר שהצביע פרץ   ביום 30 במאי 2006 בשעה 23:17

    באמת ראו ממנו דברים אסטרטגיים מופלאים כמו נסיון ליצור קואליציה עם ליברמן, ודחיקת שני האנשים המובחרים ביותר שלו – אילון וברוורמן – לשוליים, כדי לפנות מקום לכוחות רעננים כמו פואד, בוז’י ושלום שמחון. אחלה אסטרטגיה. נתראה בבחירות הבאות.

  • יונית   ביום 31 במאי 2006 בשעה 0:20

    אסטרטג או לא אסטרטג, טקטיקה או לא טקטיקה, אני הצבעתי בשביל ה”סוציאל דמוקרטיה” ו”מפת הדרכים המוסרית”, דברים שהם ממש לא סיסמאות בעיני, ומה קיבלתי? אדם שממשיך את מדיניות קודמיו במשרד מבחינה מוסרית, ומתנגד לקיצוץ של 500 מיליון, כשלפני הבחירות דובר על קיצוץ של 2 מיליארד. הייתי נותנת 100 ימי חסד, ואפילו שנה, בחיי, אבל היפוך עור כל כך מהיר לא ראיתי בחיים שלי, ובישראל חשבתי שראיתי כבר הכל. הצבעתי גם כי חשבתי שיש לו ביצים לעשות את השינוי הדרוש במפלגה, ומה קיבלתי? המפלגה אותה מפלגה, הים אותו ים.

    ואיך בדיוק אפשר להשפיע על משהו, כשהמצע והאג’נדה שחשבת שאתה מצביע בשבילם התבררו כשום דבר חוץ מקמפיין בחירות שנזרק לפח כלאחר כבוד יום אחרי הבחירות? זה פשוט לא רציני. (ההישגים שאתם מדברים עליהם כאן, אגב, הם בולשיט. מפלגת העבודה לא השיגה שום דבר במו”מ הקואליציוני חוץ מפירורים שהיא מנסה למכור כעוגה, וגם הם כנראה לא יקרו. וחוץ מזה, חשבתי שברוורמן אמר שהוא יציע חלופה לתקציב לפני הקריאה השניה. איפה היא?) (מצטערת, לרוע המזל,יש לי זיכרון טוב מדי).

  • זה שו   ביום 31 במאי 2006 בשעה 5:52

    יונית התשובה לשאלותיך ברורה.
    את צודקת.

    רק מה שמוזר הוא שאולמרט דוחף לקיצוץ בביטחון. בעוד חברו משמאל מתנגד במקום לקפוץ על העגלה ולעגן את הקיצוץ גם בחוק מאוחר יותר – כמעין תיק שנפל עליו.

    הנה קישור לתוכנית הכלכלית המובטחת מאתר הבחירות: http://avoda2006.org.il/NewsItem.asp?cc=0103&id=199
    משום מה הורידו שם את התוכנית המלאה.

    אתר רציני. השקיעו הרבה כסף באתר. ועכשיו מבינים שאינטרנט זה משהו לא רציני? רוב התמונות ירדו וגם הקבצים.

    מה רע באיזה קשר עם הבוחר?

  • אבי קליין   ביום 31 במאי 2006 בשעה 10:30

    נראה לי שרוב הכותבים נגד מפלגת העבודה לא באמת תמכו בה, אלא מציגים את עצמם עכשיו ככאלו, משום שקדימה הרבה יותר רחוקה מלהיות מפלגה סוציאל-דמוקרטית. רק היום התבשרנו שקדימה רצתה לקצץ בתקציב של עזרה בלימודים לתלמידים חולים ובזכות העבודה ובעיקר שלי יחימוביץ ומיכאל מלכיאור הקיצוץ בוטל.
    בתור מי שבאמת תומך בעבודה, אני חושב שצריך להחליף את פרץ ולשים את יולי תמיר בראש המפלגה.

  • יונית   ביום 31 במאי 2006 בשעה 11:53

    לא רק שתמכתי בכל ליבי במפלגת העבודה הסוציאל דמוקרטית החדשה (שהסתברה כאשליה) והאמנתי בכל ליבי לדברים של עמיר פרץ (שבינתיים מצטייר כשקרן), הרבה לפני שהתמנה ליו”ר המפלגה, גם עסקתי במלאכת שכנוע נמרצת לפני הבחירות. בגלל זה הנפילה כל כך קשה.

    יולי תמיר היא אישה לעניין ואדם שאני מאוד מעריכה, ולכן לא הייתי מאחלת לה לעמוד בראש המפלגה הזאת. האמת, שעכשיו מתחיל להיראות לי שאולי כדאי לנצל את תקדים קדימה (מפלגה חדשה שהפכה למפלגת שלטון), ולחסל את המפלגות הישנות באופן סופי…

  • איתי   ביום 31 במאי 2006 בשעה 12:04

    לכבוד:

    שר הביטחון, מר עמיר פרץ

    הנדון: קיצוץ בתקציב הביטחון

    מכתב זה אינו הראשון שאני כותב לך כאזרח וכחבר חדש במפלגת העבודה. כתבתי גם במערכת הבחירות וגם במהלך המו”מ הקואליציוני. מתשובותיך חשתי שאתה בהחלט מקשיב.

    הפעם ברצוני לפנות אליך בנושא תקציב הביטחון, ולהשליך מנושא זה גם לדמותה הציבורית של מפלגת העבודה בהנהגתך. כמה ממנהיגי העבודה בעבר (בלי לציין שמות) היו עטופים בשכבה כה הדוקה של מקורבים ולקקנים, עד שלא היו מודעים כלל לתדמית שיש להם ולמפלגתם בציבור הרחב. איני רוצה שזה יקרה גם לך.

    מפלגת העבודה בראשותך העלתה לראש קמפיין הבחירות שלה את הצורך לשנות את סדר העדיפויות הלאומי. הכרזתם באומץ כי הגיע הזמן להשקעה בחינוך, בבריאות, ביצירת מקומות עבודה ובהגברת הניידות החברתית. בחרתם להביא לציבור תוכנית כלכלית מפורטת והתחייבות חוזית במקום סיסמאות ריקות על חמלה (קדימה) ועל ילדים רעבים (ש”ס). חברי העבודה ואני בתוכם בחרו בנבחרת מנצחת שמביאה רוח של פוליטיקה אחרת, נבחרת ישרת דרך המעמידה את האזרח במרכז ולא מפחדת לומר לו אמת כואבת. בכך הפגנתם תעוזה גדולה ונטלתם הימור גדול. אני גאה להיות חלק מקבוצה שהלכה עם ההימור הזה עד הסוף ולא הפסיקה להטיף ולשכנע לפני הבחירות שהפעם צריך להצביע עבודה כי באמת כבר הגיע הזמן.

    למרבה הצער, ההימור הצליח באופן חלקי בלבד. עם 19 מנדטים בלבד באמת קשה לקיים את כל ההבטחות, ובמיוחד כש”נשמות טובות” מתוך הבית ומחוצה לו מנסות להכשיל יוזמות מבורכות וליצור ספינים מביכים. לכן היה צפוי שיהיו לנו המצביעים אכזבות, גם מההישגים במו”מ הקואליציוני וגם מאיוש התיקים. אך פרשת תקציב הביטחון מהימים האחרונים היא הרבה יותר מאכזבה. זוהי יריקה בפרצוף ל-11 המנדטים של מצטרפים חדשים למפלגת העבודה. אתם הובלתם בכל מערכת הבחירות קו שמעדיף חינוך, בריאות ורווחה על פני תקציבי עתק לביטחון. לכן קיבלתם קולות רבים בעיירות הפיתוח של מאוכזבי ליכוד וש”ס, וגם קולות של מאוכזבי מר”צ כמוני. בתוכנית הכלכלית המפורטת שלכם (שמשום מה כבר אי אפשר להוריד אותה מאתר המפלגה…) ציינתם בפירוש מהלך ארבע שנתי של קיצוץ 8 מיליארד דולר (2 מיליארד בשנה) מתקציב הביטחון והפנייתם למטרות חברתיות. הצגתם מצע ראוי של מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית. התחושה שנוצרה בציבור היא כי ברגע שנודעו תוצאות הבחירות נשכחו כל העקרונות שעמדו בבסיס המצע (ויחד איתם נדחקו לשוליים גם חלק מחברי “הנבחרת המנצחת”). 11 המנדטים צופים בכם וכועסים, צופים ומאוכזבים. נכון, גם קדימה וש”ס בגדו בבוחריהן, ועלתה על כולן מפלגת הגמלאים, שהתגלתה שעוד טריק של ראובן אדלר. אך ממך, מר פרץ, ומהנבחרת המנצחת שלך, ציפינו ליותר. אם אתה וחבריך חושבים על 11 המנדטים האלה ורוצים להפוך אותם ל-30 מנדטים, רפורמה בתקציב הביטחון היא נקודה טובה להתחיל ממנה.

    גם לך ברור שקיצוץ נרחב מאוד, הרבה יותר מחצי מיליארד, הוא אחד המפתחות (לא היחיד) לשינוי חברתי אמיתי במדינה. גם לך ברור שבמערכת הביטחון יש הרבה מקומות שאפשר לחסוך בהם כסף והרבה, ומבלי לפגוע בביטחון המדינה. אתה יכול לבטל עסקאות לנשק “הכי חדיש ומתקדם” בכדי לממן תרופות חדשות ומתקדמות. אתה יכול לבטל משלחות רכש באירופה. אתה יכול לאחד מפקדות ולצמצם תפקידי מטה. אתה יכול להעלות דרמטית את גיל הפנסיה של משרתי הקבע. אתה יכול מחר להפסיק לאבטח את המאחזים הבלתי חוקיים שאתה עצמך רוצה לפנות. אתה יכול מחר לבטל את “האגף המדיני בטחוני” במשרד הביטחון, שעסוק רק בהפחדת הציבור ובמניעת פיתרון מדיני אמיץ שבו אתה תומך. הרי ברור לגמרי שאתה עצמך היית אומר דברים אלה ואולי אף דברים חריפים יותר אילו היית מחזיק היום בתיק האוצר ולא בתיק הביטחון.

    אנשים רבים בוודאי אומרים היום – “אני הצבעתי בשבילו והוא ירק לי בפרצוף, שישכח ממני”. אני לא מסכים עימם. תפקידי כבוחר הוא להזכיר לך ולחבריך הנבחרים בשביל מה נבחרתם. להזכיר לכם שאני איתכם, אבל על תנאי. להזכיר לכם שהבטחתם אג’נדה אחרת ופוליטיקה אחרת, ושעתה חובתכם לקיים, במגבלות האפשרי. אם תמשיכו להיראות כמו “העבודה” הישנה שישבה כסמרטוט מתבכיין בממשלת שרון, ובתוך תוכה ערכה קרבות סכינאים במקום דיון על דרך ומהות, אף קוסם יחצ”נות ואפילו לא מנהיג חדש לא יוכלו להציל אתכם בבחירות הבאות. מפלגת העבודה לא זקוקה לעוד זעזועים בהנהגה אלא להתלכדות מסביב לדרך. בתחום המדיני – מאבק חסר פשרות לפתרון קבע במו”מ ולא לעוד בריחה חד צדדית שמחזקת את הטרור, בתחום החברתי – מאבק למען מדינת רווחה במתכונת אירופית ולא להמשך הקפיטליזם החזירי מתוצרת ליקודימה. ובכדי לקדם את מדינת הרווחה צריך לקצץ בצבא, ולקצץ במקומות הנכונים.

    בברכה,
    איתי אשר
    ירושלים

  • איתי   ביום 31 במאי 2006 בשעה 12:45

    א. לא ברור אם קדימה באמת תצליח לרשת את הליכוד בטווח הארוך. ייתכן לא פחות שזו תהיה בסה”כ מגה-ד”ש. באופן פרדוקסלי ביצוע מושלם של תוכנית הדגל של אולמרט – “ההתכנסות” יהפוך אותה למפלגה כמעט ללא אג’נדה, ורוב המצביעים שהגיעו אליה משמאל לא יצביעו שוב לרשימה עטורת מושחתים.

    ב. עמיר פרץ כבר ניסה גם את זה וזה לא עבד.

    ג. אילו עמי איילון וברוורמן היו מקימים מפלגה חדשה זה היה לגיטימי וסביר שהייתי מצביע להם.

    ד. אבל – פיצול בין “הישן” ל”חדש” בסגנון קדימה יש בו בהחלט פגם מוסרי גדול.

    המתפצלים (שרון ופרס למשל) נפטרו מתדמית רקובה ומחבורת עסקני המרכז, אך גם השאירו מאחוריהם חובות עצומים שהם האחראים העיקריים להם.
    עכשיו ביבי ופרץ תקועים עם האוברדרפט. ומפלגה באוברדרפט קרובה יותר מכל למכור את נשמתה לשטן (למשל לבנקים, מיליארדרים)

    ה. גם עסקני מרכזי המפלגות (בעידודם של אנשי שרון ופרס) משחקים משחק מסריח. רבים מהם עדיין חברים במפלגה שהם לא מצביעים לה, ומחבלים בה מבפנים, כאשר במקביל מפלגת קדימה דואגת לשמן אותם ולתחזק אותם בדיוק כמו בימים הרעים שלכאורה קדימה התנערה מהם.

  • יונית   ביום 31 במאי 2006 בשעה 13:35

    אני אומרת שבמערכת הבחירות הנוכחית עלו שתי מפלגות שלא היו קיימות בעבר והפכו לכוח משמעותי – אחת הפכה למפלגת שלטון, והשניה זכתה ב-7 מנדטים. ז”א, שאולי עכשיו, בניגוד לתקופה שבה הקים עמיר פרץ את “עם אחד”, יש יותר אפשרות לצבור מומנטום חזק להקמת מפלגה חדשה שאכן תייצג אותנו נאמנה. אולי התרסקות הפוליטיקה ה”ישנה” הגיעה לנקודת השפל שלה, למקום שבו משבר האמון הפך לבלתי נסבל במידה כזו שמחייבת פעולה (או לפחות מאפשרת אותה), ועכשיו אפשר להתחיל באמת לבנות מחדש. אם אפשר ליצור מפלגת שלטון ומפלגת גמלאים מאדלריזם, אולי אפשר לנצל את זה גם כדי לעשות משהו טוב באמת, שיש לו תוכן אמיתי, כזה שיחזיק מים גם אחרי שעשן הספין יתפוגג מהאוויר (מבחינתי, קדימה והגמלאים הן רק דוגמאות למומנטום כאן, ולא מייצגות שינוי אמיתי, אלא רק “סטטיסטי” בשלב זה).

    אז אולי במקום לכתוב לפרץ, עדיף באמת לכתוב לברוורמן…

    בכל מקרה, למכתב שכתבת כאן למעלה אני מוכנה להוסיף את חתימתי (אתה יכול לעשות אותו בפורמט של עצומה או משהו כזה). מה שבטוח, הוא לא צריך להופיע כאן, אלא בכלי תקשורת גדול יותר, כדי שיהיה סיכוי שאחד פרץ לא יוכל שלא להתייחס אליו.

  • איתי   ביום 31 במאי 2006 בשעה 13:54

    אין לי כסף למודעות. אין לי בלוג (ואם היה – מי היה קורא?). יש לי מייל. המכתב הזה מתגלגל לי בראש כבר כמה ימים, עוד לפני הפוסט הזה.

    המכתב יישלח לפרץ במייל, לאחר שתעירו עליו ואתקנו. אכן חשבתי גם לשלוח במקביל לחלק מחברי הכנסת של העבודה, ובהם איילון וברוורמן.

    אני לא רוצה *עוד* עצומה. אני רוצה אתר פעיל של מצביעי מפלגת העבודה שעליהם מדבר שוקי. איריס יער הפנתה אותנו בצדק ל-DU האמריקאי. רק אנחנו הבוחרים הפשוטים שלא מקבלים ג’ובים, לא צריכים יחסים טובים (בניגוד לעיתונאים למשל) ולא מפחדים להגיד את האמת המרה בפנים יכולים לשמור על המפלגה הזו מלהרוס את עצמה בפעם המאה.

    בשמחה אצרף את חתימתך וחתימות של אחרים, אך אני חושב שגם את יכולה לכתוב את המכתב שלך (די אם תעשי קופי פייסט לכמה טוקבקים חריפים שלך כאן). יהיו בו דגשים אחרים ואולי המסקנה שלו תהיה שונה. אני חושב שאם פרץ יקבל 50 מכתבים שונים זה ישפיע עליו יותר ממכתב אחד שלי עם 500חתימות. זה דורש קצת יותר השקעה מלא לקנות את חבילת המונדיאל אבל הרבה פחות מללכת להפגין נגד סחר בנשים.

  • יונית   ביום 31 במאי 2006 בשעה 14:08

    אני לא רוצה לכתוב מכתב משלי. מכתבים זה לא משהו שאני אוהבת לכתוב בשעת רתחה – הם בדרך כלל יוצאים גסים מדי (ובמקרה הנ”ל הייתי שוקלת גם להכניס חלק מאוצר המילים ההונגרי שלי, שמוגבל למילים שממש לא רצוי להגיד ליד אנשים שמבינים את השפה, וקשורות בצורה זו או אחרת לסוסים…)

  • יונית   ביום 31 במאי 2006 בשעה 14:11

    וכל פעם שאני חושבת לפתוח אחד, עולה בי הקבס…

    אנחנו יכולים לפתוח בלוג משותף של חסרי הבלוגים…

  • ד.ט   ביום 31 במאי 2006 בשעה 15:29

    *באמצע* 2006, הוא עסק בעייתי.
    המבחן של פרץ בשאלת תקציב הבטחון יהיה, האם יבוצע קיצוץ ניכר, אבל מתוכנן ומושכל, בתקציבי 2007-2008.

  • fietsen   ביום 31 במאי 2006 בשעה 15:40

    גם אני תמכתי במפלגת העבודה. ובינתיים אני לא מצטער. המפלגה הביאה להכי הרבה שינויים חברתיים בהסכם הקואליציוני, פתרה את משבר סל התרופות, והשיגה השגים לא רעים גם במו”מ הקואליציוני.
    (אני לא ארחיב כאן אולם זה די ברור) באשר לנושא התקציב:
    מרידות כמו של שלי יחימוביץ ושל מרציאנו וחילו הם מבורכות מכיוון שהם תוקפות מחזקות את האג’נדה של המפלגה ומחזקות את כוחה אפילו עמי איילון השכיל ללכת לפגוש את אבו-מאזן במקום לתקוף את פרץ על כך שהוא לא הולך לפגוש את אבו-מאזן. לצערי ברוורמן, וילנאי, ויתום מנצלים את האג’נדה למרידות לשם קידום אינטרסים אישיים ובכך גם מסלפים את המסר שהמפלגה מנסה להעביר. זה לא תורם לא להם ולא למפלגה
    פרץ ביקש מחבריו שילחמו לא על הקיצוץ בביטחון אלא על צורת ההגשה שלו, ועל הגדלת מסגרת התקציב מ1% ל 1.7% כבר בתקציב הנוכחי. דבר שיהיה חשוב מאוד כאשר יתעסקו בחוק ההסדרים. ברוורמן ווילנאי החליטו משיקולים אישיים לתקוע מקל בגלגלים של מהלך כזה(בדיוק כמו בנושא “התרגיל המסריח”).
    צריך להבין כגם שקיצוץ חצי שנתי של חצי מיליארד ואובדן סיוע בסך מליארד שקולים פחות או יותר לקיצוץ של שני מיליארד שהובטח.
    לדעתי הכשלון של פרץ ברמה הטקטית הוא שמקורביו לא מסירים את הכפפות, משגרים ספינים כמו לשכתו של אולמרט והגורמים העויינים בתוך מפלגת
    העבודה.

    הכתובת היחידה לתלונות שתהיה אפקטיבית צריכה להיות פרץ עצמו. הוא צריך לחזור על מחויבותו לקצץ 8 מליארד בביטחון לטובת הרווחה אבל בתנאים שלו – תוכנית חומש.

    לשלוח לאיילון ולברוורמן מכתב רק יפורר את מפלגת העבודה מבפנים ויצור קו פחות חברתי. החברה האלה צריכים להבין שרק בעוד יותר משנה בכלל נשקול את מועמדותם ליו”ר המפלגה ולא יעזרו להם ספינים, הם ימדדו על הדרך העיקבית בה הם תומכים במפלגה ובדרכה כלפי גורמים מבחוץ ולא כלפי גורמים מבפנים.ולכן עדיף לשלוח להם מכתבי תלונה על כל פעם שהם תוקפים מישהו במפלגה ולא מישהו מקדימה.

    באשר ליונית שהעלתה רעיון של מפלגת אינסטנט. הנסיבות בבחירות האלו היו שונות – לטוב ולרע. הצלחה של מפלגת אינסטנט בבחירות הבאות היא כמעט בלתי אפשרית, מה גם שמפלגת אינסטנט חייבת בישראל להיות מפלגת פרווה – א-פוליטית כביכול שלא נתפסת כשמאל או ימין. להקמה של מפלגת שמאל חדשה אין כל סיכוי. נסיון כזה רק יגרור את פליטי העבודה להצטרף לקדימה ויצירה של מרצ בת 10 מנדטים בבחירות הבאות.

    כדאי לכם גם להסתכל קצת מסביב ולהבין שאולמרט פוזל גם ימינה וביבי קורץ לו (הארץ) כך שהמצב כלל אינו כה פשוט אינני מקנא בפרץ ולדעתי הטעות הגדולה היחידה שלו היא מינוי כבל לשר במקום איילון או ברוורמן. כבל היה יכול להפוך למזכ”ל מפלגה משמעותי כמו בימים שעוזי ברעם היה מזכ”ל המפלגה, ובחר תיק עלוב במקום – שלא יקדם אותו רחוק.
    בקיצור – לא ממליץ למישהו לחשוב שהבחירות הבאות יהיו בעוד פחות מ 4 שנים. יש נושאים מספיק חשובים שעומדים על הפרק, וקיימת גם אופציה של ממשלת קדימה-ימין. בארבע השנים האלו צריך ללחוץ על פרץ שיקיים את האג’נדה של המפלגה אבל להתנגד בכל תוקף לכל מי שינסה לזרוע עריפת ראשים או מחנאות.
    כשיגיע זמן הבחירות הפנימיות, יהיה זמן לבחור את המועמד המתאים ביותר. אישית אני כולי תקווה שהזמן הזה יהיה בעוד שלוש שנים.

  • מיכל   ביום 31 במאי 2006 בשעה 15:46

    אבל להערכתי, לפרץ אין זמן עכשיו לקרוא מיילים מחברי מפלגה מהשורה, מה גם מייל ארוך שכזה.
    אני מצטרפת להצעה של יונית: נסה לפרסם זאת במדור דעות של ווינט או אתר מרכזי אחר.

    לשוקי ולאיתי, תודה על רוח הנחישות להיות אזרחים משפיעים.

  • איתי   ביום 31 במאי 2006 בשעה 16:10

    לכן כתבתי :

    “… ואפילו לא מנהיג חדש לא יוכלו להציל אתכם בבחירות הבאות. מפלגת העבודה לא זקוקה לעוד זעזועים בהנהגה אלא להתלכדות מסביב לדרך.”

    אתה כותב בצדק שאם רוצים להגיד גם משהו לברוורמן ואיילון צריך לשנות את הדגשים במכתב ולא לשלוח אותו כפי שהוא, ולקוות שהקורא ימשיך לקרוא גם את האותיות הקטנות בנוסף למסר העיקרי שנתפס (בעיקר בעיני מי שרוצה לתפוס כך) כביקורת אישית כלפי פרץ בלבד.

    *** אז אולי תעשה זאת אתה? ***

    נ.ב. המרידות של שלי יחימוביץ’ (כמשל) מועילות לדעתי אך ורק לשלי יחימוביץ’. זה לא משפר את תדמית העבודה, לא ממש משפיע על עוגת התקציב, ומערער את מעמדו של פרץ לשמחתם של הסכינאים. מעשהו של עמי איילון לעומת זאת ראוי לברכה
    גדולה מאוד.

    שלחתי ל”דעות”

  • יונית   ביום 31 במאי 2006 בשעה 16:46

    אני לא חושבת שהקמה של מפלגת “אינסטנט” חייבת להיות מבוססת על רעיון “מרכז” פרווה. לדעתי, אם הבחירות האלו לימדו אותנו משהו זה בדיוק שאפשר גם לרוץ על משהו שהוא ממש לא פרווה, ולהשיג משהו (גמלאים למשל. משהו ספציפי מאוד), וזה שקדימה לא השיגה את מה שצפו לה הסקרים, למרות שכל המצע שלה נכתב על סמך סקרים, מראה שפרווה לא עובד בהכרח. עם זאת, נראה לי שהחלוקה ימין שמאל הישראלית אכן צריכה להשתנות, בעיקר לנוכח העובדה שגם הימין וגם השמאל המסורתיים התפרקו כאן לגמרי. החלוקה צריכה לחזור ולהיות החלוקה המסורתית של ימין-שמאל, כלומר – החלוקה הכלכלית חברתית. וכאן אפשר לרכב על המגמה הכלל עולמית של הייאוש מהימין החברתי כלכלי (אמריקה הלטינית היא דוגמא קיצונית, אבל גם באירופה זה מתחיל קצת לזוז לכיוון הזה), ולדחוף חזק את “הדרך השלישית” של הסוציאל דמוקרטיה. בקיצור, הפואנטה היא לא להקים מפלגת אינסטנט, אלא להקים סוף סוף מפלגה סוציאל דמוקרטית אמיתית, חדשה ורעננה.

  • fietsen   ביום 31 במאי 2006 בשעה 17:35

    הרשי לי לחלוק עליך, חלק ניכר מההצבעה עבור הגמלאים לא היתה על בסיס משהו ספציפי, היא היתה על רקע מיאוס מפוליטיקאים מוכרים, קורטוב של גיזענות, וכוחו של הטרנד.
    משום מה את נטועה באשליה שהימין והשמאל התרקו כאן לגמרי. לצערי, השמאל התפרק, הימין חי ונושם וכוחו בכנסת כ 60 מנדטים
    אפילו הליכוד לא התרסק הוא הפך לחיה תלת ראשית הכוללת את הליכוד, ליברמן, וחלק מקדימה.
    הסכנה העומדת כיום לפתחנו בבחירות הקרובות היא ש”קדימה” תמשיך לקבל לגיטימציה כמפלגת שמאל, ונעבור למערכת דו-מיפלגתית שבה שתי המפלגות הגדולות הם קדימה משמאל ואיחוד הימין – (ישראל ביתנו,ליכוד, חלקים מקדימה)
    לדעתי מפלגה נוספת ללא שורשים לא תגרום לזה. השינוי החיובי הרלוונטי שאני עדיין רואה במפה הפוליטית יהיה מערך של מרצ -עבודה.
    תביני שמשחקים בדמוקרטיה כמו שהיו לנו בבחירות האחרונות הם מהמסוכנים שיש לקיומה של הדמוקרטיה. רק ופעם נוספת כזאת עלולה לרסק את הדמוקרטיה שלנו כליל.

  • fietsen   ביום 31 במאי 2006 בשעה 17:36

    הרשי לי לחלוק עליך, חלק ניכר מההצבעה עבור הגמלאים לא היתה על בסיס משהו ספציפי, היא היתה על רקע מיאוס מפוליטיקאים מוכרים, קורטוב של גיזענות, וכוחו של הטרנד.
    משום מה את נטועה באשליה שהימין והשמאל התרקו כאן לגמרי. לצערי, השמאל התפרק, הימין חי ונושם וכוחו בכנסת כ 60 מנדטים
    אפילו הליכוד לא התרסק הוא הפך לחיה תלת ראשית הכוללת את הליכוד, ליברמן, וחלק מקדימה.
    הסכנה העומדת כיום לפתחנו בבחירות הקרובות היא ש”קדימה” תמשיך לקבל לגיטימציה כמפלגת שמאל, ונעבור למערכת דו-מיפלגתית שבה שתי המפלגות הגדולות הם קדימה משמאל ואיחוד הימין – (ישראל ביתנו,ליכוד, חלקים מקדימה)
    לדעתי מפלגה נוספת ללא שורשים לא תגרום לזה. השינוי החיובי הרלוונטי שאני עדיין רואה במפה הפוליטית יהיה מערך של מרצ -עבודה.
    תביני שמשחקים בדמוקרטיה כמו שהיו לנו בבחירות האחרונות הם מהמסוכנים שיש לקיומה של הדמוקרטיה. רק ופעם נוספת כזאת עלולה לרסק את הדמוקרטיה שלנו כליל.

  • יונית   ביום 31 במאי 2006 בשעה 18:15

    הימין התרסק לגמרי. חזון ארץ ישראל השלמה או כל דבר קרוב אליו מת, והציבור הרחב אדיש אליו לחלוטין. אכפת לאנשים כאן מהמתנחלים בדיוק כמו שאכפת להם מהפלסטינים או מהעניים שמחטטים להם בזבל ליד הבית, והקשקושים הגזעניים או שקשורים לגדר או שקשורים ללהרביץ לערבים וכו’ נובעים אך ורק מאדישות וחוסר אונים, ולא מאיזו אידיאולוגיה ימנית או אחרת. וגם התמיכה בליברמן לא נבעה מימניות כלשהי, אלא ממיאוס של הרוסים מהפוליטיקאים. ודווקא המנדטים הספורים שקיבל הליכוד, שממוצב כימין חברתי כלכלי (למרות הקשקושים של ביבי על חמאס ושדות תעופה), מעוררים בי אופטימיות לגבי מה שהצעתי.

    הדבר היחיד שמעניין את 60 המנדטים האלו שאתה מדבר עליהם וגם את 60 המנדטים האחרים כיום זה, אם לצטט את אחד האתרים החביבים עלי (בהקשר אחר לגמרי):

    the serious business of dividing up the different areas of graft, corruption and bribery.

    למפלגה סוציאל דמוקרטית יש שורשים עמוקים בהרבה מכל אחת מהמפלגות שיושבות היום בכנסת. ואם אפשר לעבוד על המיאוס כל כך טוב כדי להשיג 7 מנדטים לעוד כמה חברים שמעוניינים לעסוק בעסק הרציני שמוזכר כאן למעלה, אז אפשר גם לרכב עליו כדי להשיג משהו שאינו זה. והמיאוס הזה, לפי תחזיותי האופטימיות, רק יילך ויגבר בעתיד הנראה לעין.

    אני גם לא קונה את זה שה”משחקים הדמוקרטיים” הם מסוכנים לדמוקרטיה. לדעתי, ההיפך הוא הנכון – זו נשמת אפה של הדמוקרטיה, נשמת אפו של הדמוס-קרטוס – אם מה שקיים לא טוב, מה שקיים צריך ללכת. המערכת הדו מפלגתית היציבה האמריקנית, למשל, לא מבטיחה דמוקרטיה בכלל, כפי שאנחנו רואים היום. לדעתי, אגב, הדוגמאות ההיסטוריות שאנחנו נוהגים להתייחס אליהן בהקשר של אי יציבות שלטונית והרס הדמוקרטיה אינן רלוונטיות למצב כאן, אבל זה באמת כבר באמת מעבר להיקף של תגובה כזו.

  • פיקו   ביום 1 ביוני 2006 בשעה 11:03

    בחיי, זה מדהים כמה סניגורים מצא לעצמו פרץ, ובחינם אפילו, שמוכנים לסנגר על כל טעות גדולה או קטנה שהוא עושה, רק כדי לשמור על מעט הגאווה שנותרה להם אחרי הבחירות ושלא יצטרכו לומר: טעינו, בחרנו בחרא של מועמד.

    הישגים? איזה הישגים היו לעבודה עד עכשיו? בבחירות היא דשדשה, את האוצר היא לא קיבלה, משרדים חברתיים היא אפילו לא ביקשה, קווי היסוד הם בדיחה, פרץ קיבל את הביטחון כמו ילד ממושמע, ואחרי שקיבל את הביטחון אישר יותר חיסולים בשלושה שבועות משאישר מופז בששה חודשים. התקציב הוא התקציב של ביבי, פרץ הוא המתנגד החריף ביותר לקיצוץ בתקציב הביטחון, הנבחרת המנצחת הועלמה, ברוורמן ואיילון התפכחו מקסמו של הפריץ, אפילו שלי יחימוביץ’ עושה קולות של מרידה, אז למה לא להבין שפשוט שמים עליכם זין?

    אז עכשיו תתנו לו 100 ימי חסד? תנו לו. אחרי זה יהפכו 100 ימי החסד לשנה, השנה לשנתיים, ואז יהפכו שנתיים של אכזבה לתכנית מורכבת למהפך אמיתי בבחירות הבאות, אז בואו נצביע לפרץ, שעכשיו לא יאכזב אותנו! בחייכם, די להיות חסידים שוטים. התאהבתם כל כך בתדמית של הבן אדם, ששכחתם שהאדם שמאחורי התדמית אינו מוצלח במיוחד.

    אבל יודעים מה, עזבו. תמשיכו לכתוב מכתבים. אני בטוח שתשנו משהו.

  • fietsen   ביום 1 ביוני 2006 בשעה 11:57

    תראה לי בדבר אחד שביילין או ברכה השיגו יותר מפרץ או אז אני אגיד אכן חרא של מועמד אני חוזר להצביע מרצ או חד”ש. קל לברבר מהאופוזיציה – יש 4 שנים בשביל זה

  • יונית   ביום 1 ביוני 2006 בשעה 12:40

    אופוזיציה לא אמורה לברבר, אלא להציע אלטרנטיבות, ויש לה תפקיד חשוב מאוד בעניין הזה של הדמוקרטיה.

  • יונית   ביום 1 ביוני 2006 בשעה 12:45

    פיגו ו-fietsen

    אני למשל מודה בפה מלא שבחרתי בחרא של מועמד, ושהאמנתי לשקרן, אוקי? אבל מי אמר בכלל שברכה וביילין השיגו או ישיגו יותר? ברכה וביילין, אפילו אם הם ישרים וכנים (משהו שאני לא מאמינה בו), האפקטיביות שלהם היא מינימלית מינוס.

    ואגב, פיקו, אל תחמיר. דיסוננס קוגניטיבי זה לא משהו שקל להתמודד איתו.

  • fietsen   ביום 1 ביוני 2006 בשעה 13:22

    אין לי בעיה אם אופוזיציה ואני חושב שהיא חשובה מאוד לדמוקרטיה. אם לדוגמא אולמרט יצרף את הליכוד\ליברמן לקואלציה אני יהיה מהראשונים לקרוא לעבודה לצאת לאופוזיציה ולהלחם משם על עמדותיה.
    יכול מאוד להיות שפרץ מועמד גרוע ולכן לא הבטחתי לו את קולי לבחירות הבאות. אולי איילון, ברכה או ביילין יהיו יותר אטרקטיביים ואולי לא. אי אפשר כעת לדעת זאת. כל שנותר הוא לנסות להשפיע על פרץ בכיוון הנכון. ואם כל הכבוד לפסיכולוגים, אני די בטוח שאין מדובר בדיסוננס קוגניטיבי מצידי. אני מעריך שאם הייתי מצביע מרצ הייתי הרבה יותר מאוכזב.
    (למה מרצ לא בממשלה) – (למה מרצ מבקשת את תיק איכות הסביבה ולא הרווחה)

  • פיקו   ביום 1 ביוני 2006 בשעה 15:02

    שאני מעדיף את ביילין או ברכה על פרץ, או שאני בכלל שייך לצד הזה של המפה הפוליטית. אני לא. אבל אני אגיד את זה: במהלך מערכת הבחירות, הבטיח פרץ שלא להיכנס לממשלת ימין-דתיים הזויה. דקה אחרי הבחירות, הרעיון הפתטי והנכלולי הזה פתאום קסם בעיניו. במהלך מערכת הבחירות, הבטיח פרץ קיצוץ של 8 מיליארד בתקציב הביטחון, היום בשביל למנוע קיצוץ של חצי מיליארד הוא מוכן לפתוח באינתיפאדה. לאורך כל מערכת הבחירות, הדגיש פרץ אג’נדה אחת ויחידה: חברתית. זה גם מה שהוריד אותו ל-19 מנדטים. אולם במו”מ הקואליציוני, הוא לא ביקש ולו תיק חברתי אחד, ולקח לעצמו את משרד הביטחון כמנוף לשדרוג מעמדו האישי לקראת המאבק הבא על ראשות הממשלה. וזה מבלי להזכיר את הנבחרת איתה התמודד, שהיום כל חבריה התפכחו מקסמו של האיש שרק לפני חודשיים עוד הריצו לראשות המדינה. הרבה דברים אפשר לומר על ביילין, אבל ישר, או לפחות ישר יותר מזה, הוא כן. וברכה, טוב הוא סתם עוד ח”כ ערבי צבוע וקולני מחד”ש. הם מובילים מפלגות קטנות, ולא משנים כלום, אבל מה כבר פרץ שינה? יוק. אפס. נאדה. ואני בספק אם מישהו ממצביעי פרץ יוכל לבוא ולומר לי: ‘אני בסדר עם כל השתלשלות העניינים שפירטת למעלה. בשביל זה הצבעתי’.

    ויונית, אני שמח שעכשיו את מודה בפה מלא שהאמנת לשקרן ולמועמד חרא. באמת. במערכת הבחירות השמעת זמירות אחרות, כמו כל הנאיבים האחרים שהעדיפו להפריח סממאות ולשיר ג’ינגלים במקום לצפות את גודל האכזבה שהם ינחלו. על גבכם הנאיבי דמגוגים חסרי כישורים שמבטיחים הרבה מגיעים למשרד הביטחון, ולבסוף גם לראשות הממשלה.

  • יונית   ביום 1 ביוני 2006 בשעה 16:17

    לקחת את הביטחון, מאחר ויש לי עניין רב בנושא המוסרי שהוא דיבר עליו רבות לפני הבחירות.

    כשאדם מנסה באופן אקטיבי לא להיות ציני, אז אי אפשר לצפות את גודל האכזבה. בפוליטיקה ובדברים רבים אחרים הכל קם ונופל על אמון. קל לומר – אני לא מאמינה לאף אחד אף פעם. יותר קשה להאמין, בעיקר לנוכח האכזבות. ולפרץ העזתי להאמין. הוא היה עקבי, תמיד אמר את אותם דברים (וגם עשה. עקבתי אחריו מספר שנים), ומנקודת הנחה זו, וגם לנוכח העובדה שמעולם לא ישבתי איתו לשיחה בארבע עיניים (הקריטריון הכי חזק אצלי, שכמעט תמיד מוכח), לא היה לי יסוד סביר להניח שהוא משקר. ולמרות פרץ, אני מקווה שגם בהמשך, אצליח להעיז להאמין לאחרים.

  • שוקי   ביום 1 ביוני 2006 בשעה 16:17

    המועמד לראשות הממשלה שבשבילו *אתה* הצבעת, העלה את מחיר הלחם יום אחרי שהקים ממשלה. אני ורבים כמוני, לא בחרנו במפלגת העבודה מתוך חיבה למפלגה עצמה או מתוך אמון מוחלט באנשים, אלא משום שהיא רצה לכנסת עם מצע מוסרי יותר מזה של קדימה והייתה האלטרנטיבה השלטונית היחידה עבורה.

    אין לי כוח להתווכח עם כל חצאי האמיתות, ההשמצות, הדמגוגיה והדיסאינפורמציה שמדברת מפיך. אבל בעניין אחד אני רוצה להבהיר: קיצוץ בתקציב הביטחון חייב להיות. אם פרץ לא רוצה לעשות את זה עכשיו אז הוא יאלץ לעשות את זה אחר-כך. אני באופן אישי לא ציפיתי שיעשה את זה מייד, אבל ברור שזה חייב לקרות במהלך הקדנציה שלו ואם זה לא יקרה אז לא יעניין אותי אם זה בגלל שלא רצה או לא היה יכול – מבחינתי זה יהיה כישלון.
    אני לא מתכוון לגונן על מפלגת העבודה אם לא תקיים מה שהבטיחה. אני לא מצפה שתקיים הכל, כי היא לא זכתה בבחירות, אבל בהחלט מצפה שמה שאפשר לעשות ייעשה. חודש אחרי הקמת הממשלה, נראה לי מוקדם מדי להסיק מסקנות מרחיקות לכת. ובמקרה שלך – אתה בכלל לא בפוזיציה לעשות את זה.

  • יונית   ביום 1 ביוני 2006 בשעה 16:22

    כל הדברים העקרוניים שעליהם דיברתי לפני הבחירות – הם עדיין הדברים שבהם אני מאמינה, ועדיין הדברים שהייתי רוצה לראות את המדינה שלי מתנהלת על פיהם. כל העקרונות המוסריים והסוציאל-דמוקרטיים שפרץ דיבר עליהם תקפים לחלוטין מבחינתי. זה שטעיתי בו וחשבתי שהוא אכן מתכוון למה שהוא אומר, זה דבר אחד, שלא מבטל אף אחד מהדברים האחרים. (וגם לא את הדברים הביקורתיים כלפי התקשורת או כלפי מצביעי גבעתיים וכו’).

  • פיקו   ביום 2 ביוני 2006 בשעה 2:17

    הרי המועמד ש*אתה* בחרת, שבו אתה *עדיין* תומך משום מה, תמך בהעלאת מחירי הלחם (שלא מזיזה לי כהוא זה, אגב), לא פצה פה בעניין ואפילו השתיק את התנגדותם של חברי מפלגתו שעוד זכרו על איזו אג’נדה הם רצו בערך דקה קודם לכן. אז תעשה לי טובה, בסדר? מרגע שפרץ הוא השותף השני בגודלו בממשלה הזאת, אין לו יותר תירוצים, אין לו יותר הגנות. חוץ מאלה שאתם, הנאיבים והגאים, מספקים לו.

    חצאי אמיתות, דמגוגיה, השמצות ודיסאינפורמציה, אתה אומר? קודם כל, אשמח לדעת במה טעיתי. שנית כל, התיאור שסיפקת מפרט יפה מאד דווקא את הרטוריקה שלך בנוגע לאולמרט, קדימה וכל מועמד אחר שאינו פרץ במהלך מערכת הבחירות. או שאולי אתה יודע יותר ממני. ודבר שלישי ואחרון: בינינו, לא ממש מזיז לי אם *אתה* תמשיך לתמוך בפרץ לנצח. רוצה להיות הכלבה השוטה שחוזרת תמיד לבעל שמתעלל בה? אתה מוזמן לעשות זאת. כתוב מכתבים, כתוב ניתוחים שכלתניים וחסרי פשר, הטף והרצה עד סוף העולם מצדי. כי העולם יישאר אותו דבר בכל מקרה, יפעל על פי אותם עקרונות, ופרץ שלך עדיין יהיה אותו פרץ, שכל המדינה כבר חזתה בפרצופו האמיתי ועוד תנקום בו בקלפיות. אבל למה אני לא בפוזיציה להסיק מסקנות, כפי שכתבת? אני בדיוק באותה פוזיציה כמוך. או שגם לך אסור לבקר את התנהלותו של אולמרט, כי לא הצבעת לו?

  • איתי   ביום 2 ביוני 2006 בשעה 6:38

    בדיוק את מה שאת אומרת ואיתך רבים כל כך ממצביעי העבודה אומר כרגע עמי איילון.

    אז תתפקדי ותדאגי שהוא ולא פרץ מחד או ברק מאידך יהיו בראש העבודה. תדאגי שתהיה לך מפלגת שלטון סוציאל דמוקרטית. לאיילון אין “גייסות” כמו שיש לפואד ושמחון, הוא זקוק לך.

    אני באופן אישי חושב שעדיף סינרגיזם של איילון+פרץ כמו בימים הטובים הקצרים של שיתוף הפעולה פרס ורבין. כל אחד מהם יכול לתרום את החלק שלו ומדבר לקהל מצביעים שונה. ייתכן מאוד שכמויות האגו לא יאפשרו זאת. ייתכן מאוד ש”הגנרלים” יתאחדו תחת איילון (גם זה יהיה להם קשה כקריעת ים סוף), יעיפו את פרץ ואז יתחילו לעשות את המוות לאיילון…

    אם ההתמודדות הקרובה תהיה איילון נגד פרץ תהיה לי התלבטות קשה.

    המכתב לאיילון כבר מתגלגל בראש

  • שוקי   ביום 3 ביוני 2006 בשעה 4:28

    בואנה פיקו, בחיי שאתה יודע ליזום דיון איכותי.
    רק חבל שאתה מתבל אותו בגוזמאות ובניבולי פה, ולשום דבר שאתה אומר אין כיסוי.
    ותרשה לי להסתפק בדוגמא אופיינית אחת מתוך הדברים שלך:
    “המועמד שאתה בחרת, שבו אתה עדיין תומך משום מה, תמך בהעלאת מחירי הלחם”
    זה כמובן שקר גמור. ההחלטה על העלאת מחירי הלחם התקבלה על-ידי ראש-הממשלה אהוד אולמרט, בהמלצת וועדה משותפת של משרד התמ”ת ומשרד האוצר. הקשר של אולמרט לשני המשרדים האלה ידוע וברור, וההליך שהוביל להחלטה היה שקוף – אתה יכול ללכת ולבדוק מי עשה מה.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3247261,00.html

    האם התנהגותו של פרץ בסיפור הזה הייתה ראויה או פסולה – אתה לא בפוזיציה לדון בזה, בתור מי שהצביע לאולמרט ומודה שייקור הלחם בכלל לא מעניין אותו. מה לך ולנושא הזה? מה אתה עושה פה אם לא למלא את תפקיד הטרול?

    מה שקרה באמת, אגב, הוא שאולמרט וקדימה עשו מחטף, ובחרו את העיתוי כך שילכלך את מפלגת העבודה.
    במפלגת העבודה לא אהבו את זה, אבל ידעו שאם הם יעשו שריר ויעזבו את הקואליציה, אז הם יוצגו כמלוכלכים אפילו יותר. הרי כולנו יודעים שאדלר וארד היו מכתיבים בעצמם לבן כספית וחבריו מה להגיד על זה למחרת
    .
    אף אחד לא חושב שמפלגת העבודה קדושה או שפרץ טהור. בחרנו במפלגה הזו כי המפלגה שאתה הצבעת לה, לפי דבריך, הייתה מסדר אחר – בהשאלה מן המובן המתמטי של המילה – של תועבה.

    מה שאני לא בטוח בו, זה אם אתה עובד בשביל אדלר וארד, או מגיש להם את השירות הזה בחינם.
    כי שתי האפשרויות האלה אומרות שאתה:
    א. מוג לב ונטול חוט שדרה מוסרי – או –
    ב. פראייר שעושה בחינם עבודה שאחרים מקבלים עליה כסף.
    אז מה, בתשלום או בחינם?

  • איתי   ביום 3 ביוני 2006 בשעה 12:23

    מי זה ג’ו?

  • פיקו   ביום 3 ביוני 2006 בשעה 16:21

    שמע, שוקי, “מוג לב”, “פראייר”, “נטול חוט שדרה מוסרי”, הייתי מאד שמח לפגוש את האדם שפונה ככה לאדם שהוא לא מכיר, וחושב שזה בסדר. באמת הייתי שמח לפגוש. מצורף אי מייל.

    ועכשיו לעניין, מאיפה אתה בכלל יודע מה חשבו או מה היה הלך הרוחות בתוך מפלגת העבודה, שאתה טוען מה הם אוהבים ולא אוהבים שם? אתה מקורב של פרץ? לא נראה לי. כמו כל מעריץ, בנית לך תדמית שאתה אוהב, ואתה מוכן לסדר את המציאות כך שתתאים לה. גרופי. מה גם שפרץ, כשותף בממשלה, תמך גם תמך בייקור הלחם. לא פצה פה, לא עשה שריר, השתיק מתנגדים כיחימוביץ’, חילו ומרציאנו. זה מבחן התוצאה, לא הרהורי הלב של מעריצי פרץ ןמצביעי העבודה.

    וכמו שאמרתי, אתם, המצביעים, אוהבים לעשות שריר משלכם, נרפה ומדולדל, אשכנזי כזה, לפיו התמיכה שלכם בפרץ ובעבודה היא מותנית ולא בלתי מסוייגת, אבל בפועל, כפי שכתבתי, אתם כבר נותנים לו אשראי בלתי מוגבל. אבל עזוב, כל העניין הזה מספק לי שעשוע אין קץ, לראות אתכם משתטים כך, כותבים מכתבים אינסופיים אותם אף אחד לא קורא ועליהם אף אחד אינו משיב בניסיון להחזיר לתלם מועמד חלול כמו פרסומת שפג תוקפה.

    ובפעם המיליון, אני לא עובד בשביל “אדלר וארד”, כמו שאתה לא עובד בשביל פרץ, אלא משתטה בחינם בשבילו. ואם את כל מי שמתנגד לדעתך אתה מכנה “טרול”, אני יכול להבין מה אתה מחפש אצל פרץ ובמפלגת העבודה.

    ושאלה אחרונה: אם אני לא בפוזיציה לדון במהלכיו של פרץ, כי לא הצבעתי בשבילו, מי אתה בכלל שתדון את אולמרט על מהלכיו כשאתה בכלל הצבעת למשופם?

  • שוקי   ביום 3 ביוני 2006 בשעה 20:12

    תשמע, זה שאתה נודניק זה מילא, אבל אתה גם מאלץ אותי לחזור על כל דבר שאני אומר יותר מפעם אחת. זה משעמם.

  • ליונית   ביום 3 ביוני 2006 בשעה 22:06

    http://news.havoda.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=153954
    יש לי רושם שזה תמיד נוח להמציא “מושיע” חדש מאשר להתמודד עם המציאות האפורה

  • איתי   ביום 4 ביוני 2006 בשעה 9:59

    בעצם מפלגת “תפנית” היא המפלגה שאת מחפשת.
    מבחינת העמדות החברתיות והמדיניות היא מאוד דומה למפלגת העבודה. כמו כן נעשה בה נסיון להביא מועמדים נקיים משחיתות, וכאלו המייצגים מספר מגזרים בציבור. מטעמים שלה היא בחרה למצב עצמה בתור משהו באמצע בין הליכוד לעבודה.
    כשלונה של תפנית בבחירות האלו קשה לשיפוט, משום שעל המשבצת שלה התיישבה באחת “קדימה” עם שלל כוכבים ושרון בראשם. לכן לדעתי אין להסיק מכך שאין שום סיכוי למפלגה חדשה ונקייה במקום העבודה, אבל יש בהחלט מה ללמוד מבחירתם של ברוורמן ואיילון לא להיות חלק מעוד מפלגה חדשה ומבטיחה אלא לנסות לשנות מבפנים מפלגה קיימת. למרות הרעש (המוצדק מאוד) שהם עושים כעת אני לא חושב שהם מתחרטים על בחירתם זו.

    אני באמת חושב שצריך לעקוף את התקשורת שעושה מהכל רק קרבות אגרוף אישיים ולהתחיל ליצור קשר עם הפוליטיקאים. אם ברוורמן היה אומר לך במייל או בטלפון שלדעתו הדרך היחידה ליצור מפלגה סוציאל דמוקרטית היא דרך הפלטפורמה של מפלגת העבודה, ולשם כך הוא צריך את קולך – אולי זה היה משפיע.

  • יונית   ביום 4 ביוני 2006 בשעה 12:36

    עוזי דיין הוא הרי בדיחה. מה פתאום תפנית? למה לא “לחם”, למשל? או מפלגת זכויות הגבר במשפחה? אני ממש לא מדברת על האופציות ההזויות האלו.

  • איתי   ביום 4 ביוני 2006 בשעה 12:54

    שרבים בציבור בתגובה לכך שעמי איילון ו/או ברוורמן פרשו מהעבודה והקימו מפלגה! כלל לא התכוונתי לטמון לך פח, והנה נפלת בו.

    האזכור של תפנית היה לצורך התרגיל האינטלקטואלי של כיצד היתה כנראה נראית המפלגה הטהורה שאת מבקשת להקים. אני חס וחלילה לא מטיף לך לעבור אליהם.

    היכנסי נא לאתר
    http://www.tafnit.org/

    וראי הפלא ופלא – מצע לא רע של מפלגה סוציאל דמוקרטית, ומבחינה מדינית – שמאל-מרכז ציוני (כמובן עם עקבות ברורות של גזענות כלפי ערבים).

    המצע היסודי שהוצג לפני הבחירות (מפות שמגדירות את קוי הנסיגה מהשטחים! – העבודה וקדימה לא העזו) והרכב הרשימה בהחלט יותר רציניים משל “לחם” או מפלגת שריפת הבנקים.

    האתר הדמיוני של מפלגת ברוורמן-איילון-תמיר שאת רוצה היה נראה בערך כך, ובטח לא הרבה שמאלה מזה (כי בכל זאת צריך “להתמרכז” אם לא רוצים להתחרות רק עם בוחרי מרצ)

    חשבי בכנות: אולי אלוף א’ הוא בדיחה ואלוף ב’ (או פרופ’ ג’) הוא הצלחה רק בדיעבד? פשוט משום שאחד ניסה להיכנס לכנסת בדרך “עוקפת שחיתות” ונכשל והשני ניסה להיכנס “בצינורות המקובלים” והצליח?

  • יונית   ביום 4 ביוני 2006 בשעה 13:44

    מצע זה לא מספיק, צריך גם “חבילה” של הצעות קונקרטיות. עוזי דיין הציע חמש שנות מאסר על עבירות שחיתות בקמפיין שלו (גם על גניבת מהדקים??). ברוורמן הציע תוכנית כלכלית מגובה על ידי בכירים בבנק העולמי וזוכי פרס נובל. עמי איילון הציע תוכנית ריאלית לקיצוץ בתקציב הביטחון מבלי לפגוע בביטחון, מתוך היכרות עמוקה עם התחום, גם מעשית וגם אקדמית. ויולי עשתה מחקר מעמיק על תת ניצול של התקציב במשרדי הממשלה השונים מטעמים של שרירות לב ותו’ לא, וכן יש לה ידע מעמיק בתחום החינוך (וחוץ מזה, ישעיהו ברלין, ניד איי סיי מור). צוות כזה, + עוד כמה, עם גיבוי פומבי של מפלגות סוציאל דמוקרטיות ברחבי העולם (הכי טוב שבדיה, גרמניה וכדומה), היה חבילה שהרבה יותר קל למכור כמשהו שאינו בדיחה. וגם את עוזי דיין, אגב, היה אפשר למכור יותר טוב. (אמרתי כבר כמה פעמים, שלדעתי צריך בהחלט לעשות שימוש במה שראינו בסרט ההוא כל אנשי הקמפיין, אבל הפעם כדי למכור משהו טוב. איך אומרים, מעז יצא מתוק). נראה לי שהחשיבות המוסדית היא אובר-רייטדט, אם לא קאונטר-פרודקטיב.

  • יונית   ביום 4 ביוני 2006 בשעה 13:46

    מפלגת העבודה ניסתה לעשות את זה פעם (בתקופת רבין) ולהפוך לסוג של לייבור. אני באופן אישי נכחתי בפגישה במפלגה עם קודמו של בלייר (שנפטר באופן פתאומי) ג’ון סמית’, בעיצומו של המהלך הזה, שמשום מה נזנח, לפחות ברמה הפומבית, לפני שהגיע לאיזשהו מיצוי.

  • פיקו   ביום 4 ביוני 2006 בשעה 14:31

    האמת, שאני באמת נודניק. וקוץ לא קטן בכלל בתחת הקולקטיבי של שמאלני העולם באשר הם ושלך בפרט. ואתה עדיין פחדן, ונאיבי, וגרופי של דמגוגים עילגים עם שפם. והעולם ממשיך להסתובב, ואני ממשיך להציק ולשאול שאלות ולהעלות על הכתב תהיות שלא נוח לך לשמוע. וגם לקרוא. וגם להשיב לעניין עליהן, ככל הנראה. אבל לא נורא, יש לי ביטחון שבמוקדם או במאוחר גם אתה תחוש את האכזבה שפרץ הנחיל כבר לכולם.

  • איתי   ביום 4 ביוני 2006 בשעה 15:36

    אנשים שמנוסים בנכלולי הכנסת ואנשים שמנוסים בלכלוכי השטח.

    אחרת זה לא יחזיק מעמד יותר מקדנציה במקרה הטוב (דן מרידור, אמנון ליפקין שחק) או לא יעבור את אחוז החסימה (דיין) ולא משנה מה תהיה איכות הכוכבים בראש, איכות המצע והגיבוי העולמי.

    לצורך קיום מפלגה מוצלחת אלקטורלית ובת קיימא צריך תמהיל נכון של איכויות כמו אלו שמביאים ברוורמן ושות’ וכן איכויות אחרות שאת ואני אולי לא מעריכים. הסיבה העיקרית שזה לא עובד במפלגת העבודה היא במילה אחת – אגו. יש שם פשוט יותר מדי אנשים שרוצים להיות מחר (או שכבר היו אתמול) ראשי ממשלה או לפחות שרי בטחון. שמת לב שמספר האנשים שעונים להגדרה “בכיר במפלגת העבודה” כמעט שווה למספר הח”כים שלה? אילו היה אפשר לכרות בניתוח לאנשים האלה 80% מהאגו שלהם, הם היו יכולים לשתף פעולה בצורה טובה יותר, לחלק את התיקים הנכונים לאנשים הנכונים ולהביא מספר מנדטים כפול. בעיה זו תהיה קיימת כמובן גם לאחר פיצול.

    לצערי ולצערך את רוב הציבור בארץ לא מעניינת כהוא זה תמיכת זוכי פרס נובל והבנק העולמי ובטח לא המלצות ממנהיגי מפלגות סוציאל דמוקרטיות באירופה. הרי יומם וליל מוכרת לנו התקשורת במישרין ובעקיפין שאירופה, וביחוד ה”סמול” האירופאי הם פשוט אנטישמים במסווה של נאורים. יותר מזה, אנשים לא קוראים מצע, ואם כן אז הם לא מאמינים למה שכתוב בו, ובטח לא מבדילים בין מצע יסודי שמשקף תפיסה רחבה ומציין מקורות הכנסות והוצאות למצע פופוליסטי ודמגוגי.

    נ”ב:
    דווקא ההתפכחות מפגעי האדלריזם (אם תחזיק מעמד בזכרון הקצר) עשויה להקטין את סיכויי ההצלחה של מפלגת החלומות שלך. אנשים יחשבו שכמו אצל קדימה לעומת הליכוד, המוצר החדש והנוצץ שבנית הוא בסה”כ “אותה גברת בשינוי אדלרת”.

  • יונית   ביום 4 ביוני 2006 בשעה 16:01

    בכל אופן, מה שניסיתי להגיד זה שהסרט הזה לא ישנה שום דבר בתופעת האדלריזם, ושיש בינינו הבדל עצום ביחס אל הציבור – אתה מתייחס לציבור כאל מטומטם, אני חושבת שהוא מיואש, ושתקווה ויחס רציני זה משהו שאפשר לשקם.

  • שוקי   ביום 4 ביוני 2006 בשעה 16:30

    אתה ליצן.

  • איתי   ביום 4 ביוני 2006 בשעה 16:34

    אולי יש לי מידה של אובססיביות אבל לפחות אני לא מנבל את הפה! אני חושב שהשיחה שלנו חשובה, אבל רק אם יש עוד מישהו שמקשיב לה וכמובן רק אם היא מעניינת גם אותך.

    לא טענתי שהציבור מטומטם אלא בעיקר שמטמטמים אותו. חונטות גנרלים + אילי הון משתמשים בתקשורת המונים שפוטה בכדי להרדים אותנו, וזה עובד ממש טוב.

    אני מסכים שהבעיה מס’ 1 היא הייאוש, ולא רק ממפלגת העבודה. האפקט הצפוי ביותר לכן הוא המשך ירידת אחוזי ההצבעה. לדעתי מי שנכווה הפעם מהעבודה, קדימה או הגמלאים (וזה רוב קהל היעד שלך) לא ייצא מייאושו לפתע בזכות עבודה ב’ בראשות ברוורמן (או אחרים).

    כל ההבדל בינינו הוא לגבי הדרך המוצעת להחזיר את התקווה.

    לדעתי, אדם או צוות שיעשה את מה שנראה כבלתי אפשרי ויראה שהוא מסוגל ללכת למפלגה רקובה ומתנוונת, לטהר אותה משרצים ולרענן אותה אידיאולוגית, יקבל קרדיט ציבורי לעשות אותו דבר למערכת הפוליטית כולה. לא אכפת לי אם זה פרץ, ברוורמן, או שוקי ויונית.

    זה יהיה חזק יותר מכל המלצה של זוכה פרס נובל או מנהיג לייבור, ובצדק. זו הוכחה בשטח לכך שאנשים לא רק טובים בתחום שלהם (אקדמיה, צבא, שב”כ, תקשורת) אלא גם **מסוגלים לשרוד ואפילו לחולל מהפכות** בפוליטיקה הישראלית הבלתי אפשרית. לכן זה גם יחזיק מעמד יותר מכמה שבועות של אשראי ל”כוכב הנולד” כפי שקיבלו ליפקין שחק, מצנע ואחרים.

  • יונית   ביום 4 ביוני 2006 בשעה 17:33

    וכרגע אנחנו בהחלט מזבלים את הפוסט, מאחר ואנחנו נמצאים במבוי סתום של אי הסכמה לגבי לפחות אמונה בסיסית אחת (ולא נראה שיש עוד משתתפים בוויכוח הזה…), ואי ההסכמה הזאת כנראה לא תגיע אל פתרונה בוויכוח הזה, או בכל וויכוח אינטרנטי כגון זה. עם כל הכבוד לאינטרנט, שיחות אמיתיות עושים פנים מול פנים…

השאר תגובה