הערב חרגתי ממנהגי מאז הבחירות (התחלתי מאידיאולוגיה וראיתי כי טוב) וראיתי תוכנית בערוץ 2. זה היה תחקיר, חשוב מאד, על מלחמת לבנון השנייה. אני לא יכול לסכם כאן את כל התוכן ואפילו לא את כל המסקנות – וממליץ לכם לראות את התוכנית אם תשודר שוב, ולחפש התייחסויות אליו בערוצי התקשורת האחרים.
בכל אופן, כמה מסקנות שעולות מהתחקיר על רגל אחת:
א. חלק מפעולות צה”ל התבצעו ללא אישור הדרג המדיני.
ב. בחלק מהמקרים שרי הממשלה למדו על פעולה מסויימת, אותה לא אישרו, מהדיווחים בעיתונות.
ג. בשלב מוקדם של המלחמה, ניתן היה להפסיק את הלחימה עם הישג צבאי ומדיני משמעותי. מקבלי ההחלטות לא עשו זאת משום שנקלעו לתחושת אופוריה.
ד. תרחישים ואזהרות שונות שצפו את הסתבכות, היו קיימים עוד לפני המלחמה, והתווספו במהלכה. חלקם לפחות, הובאו בפני מקבלי ההחלטות.
ה. לפחות חלק מהנפגעים מבין חיילי צה”ל, נפגעו כתוצאה מכשלים בניהול המלחמה.
ו. ידועה לפחות דוגמא אחת של פלוגה שאומנה במיוחד למערכה כפי שהייתה בלבנון, אך חייליה לא הגיעו לשם. במקומם, הגיעו ללבנון חיילים שלא אומנו לבצע את המשימה.
תגובות
רק שלמזלנו זה היה קצר.
גם החודש הזה של המלחמה, היה ארוך וממושך מדי… :-((
יש כמה דברים שכנראה לא הופיעו בתחקיר של ערוץ 2, בשידור שבדק רק את ההשלכות הפנים ישראליות של המלחמה. ללבנונים היה פחות מזל ולהם המלחמה הזו לא קצרה: פצצות המצרר שישראל השאירה להם במפלציותה ממשיכות להרוג שם ילדים. אבל העיקר שיש לישראלים מזל. לפחות לאלו שנשארו בחיים ולא איבדו מישהו יקר.
למה לראות את האחר, אם אפשר להתעלם ממנו בכזו קלות…