ואני חושבת שהעולם יפה (מחשבות על שמעון פרס ומוסד הנשיאות. חלק אחרון)
בניגוד לפרס, שהוא דמות שנויה במחלוקת, לגבי בת-טיפוחיו ויושבת-ראש הכנסת דליה איציק אין מחלוקת אמיתית. ובניגוד גמור לפרס, שכולו כשרון מבוזבז, איש שלכאורה התאכזר אליו הגורל כשלא הניח לו להגיע לתפקידים להם הוא התאים – אף אחד לא באמת יודע איך קרה שאיציק הגיעה לאן שהגיעה. כשאתם חושבים על האיש ותרומתו, תזכרו שדליה איציק היא אחד הדברים שהעניק לנו זה יעזור לכם להבין מדוע ישנם אנשים שמוסיפים לטעון בתוקף: שמעון פרס מסוכן.
תגובות
יפה אמרת ונכונים דבריך.
תחי דליה, יחי איציק!
מצד אחד אני שותפה לחוסר האהדה לח”כ איציק, מצד שני קשה לי שלא לתהות מדוע היא מעוררת כאלו אמוציות בעוד שיורם מרציאנו עמיתה למפלגה ואיש (לכאורה) מסוכן קצת יותר*, לא זכה לקבל פוסט דומה, יכול להיות שהמין משחק פה תפקיד?
(זו לא תגובה קנטרנית, סתם נקודה למחשבה שאני מתלבטת בה בעצמי מול הסלידה היותר אוטומטית כשזה מגיע לנשים לא ראויות בתפקידי מפתח).
* http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=691847&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
היא סתם עסקנית גרועה שמתחנפת אליו שנים, והוא אימץ אותה לקן הפוליטי שלו.
ומילות השיר המקורי:
http://www.mp3music.co.il/Lyrics/4464.html
איפה היית כשכתבתי על אולמרט? גם אז המין שיחק תפקיד?
איפה היית כשכתבתי על ברק, אילון, הרצוג, יעקב טרנר, טומי לפיד, קצב, ליברמן?
מותר להגיד דברים רעים *גם* על נשים.
ברור שמותר, אלא שאתה לא באמת אומר *דברים*. זה בדיוק הטיעון שלי.
הדברים הרעים שכתבת על אולמרט, ברק, אילון ושאר הגברדיה, היו מגובים בהסתייגויות ממעשים (או מחדלים) מאוד ספציפיים. ההסתייגות מאיציק היא על בסיס מאוד ערטילאי של תחושת ה”לא ראויה” (תחושה שאני שותפה לה), לא על בסיס שחיתות מסויימת.
ועדיין, היא גוררת אמוציות חזקות לפחות כמו אלה שיש קופת שרצים ספציפית באמתחתם.
הפרופורציות נראות לי קצת מוגזמות.
יש כן בעיה עם איציק.
מה היא עשתה עבור העם עד היום?
הצעת חוק שהיא העבירה? משהו?
יש בטח דברים, אבל לא ראיתי, לא שמעתי
לא זכור לי.
שמעון פרס עשה ועשה הרבה, גם טעויות.
אנשי צבא עושים ועשו במסגרת הצבא, ואחר כך
בפוליטיקה לא משהו בכלל.
לימור לבנת הרסה את משרד החינוך ופגעה קשה במורים בתקופה שלה, אבל דליה איציק לא זכור לי שעשתה משהו.
מנסה לזכור…
שוקי הידעת שבלשון העם “איציקים” הם הסימנים הרטובים מתחת לבית שחי מזיע שיש לכולנו מפעם לפעם?
מבלי להפחית מערך הפוסט שלך, נדדה דעתי בזמן הקריאה לשאלה האם לאיציק יש את האיציקים הישראליים או שמא היא מנצלת את “ההטבות” כדי להלחם בהם. אם כן אני מאוד רוצה לדעת איך!
בורג, רמון, לבנת, ועוד, אנשים שאני לפחות פיתחתי אליהם אלרגיה. הם מסוכנים כי הם אופורטניסטים במובן החמור של המילה, אבל מקשקשים כאילו הם נושאי איזו אמת מוסר ייחודית. כוחה של ציפי ליבני הוא בגלל שהיא מברברת פחות. מדברת יותר לעניין, ונותנת לצופה ולמאזין תחושה שהיא לא מחרטטת אותו. מרציאנו הוא דג רקק לעומתם מבחינת ההשפעה שלה זכה. אגב לבנת מרואיינת הרבה אבל רק לעתים זוכה ליחס כבוד שלו זוכים בורג רמון ושות. (אמנם מאז הפרשה לא שומעים אותו, אבל נסיך הוא תמיד יהיה- גם אם התלכלך קצת)