חוק העישון: סוג של טיפשות

כשאנשים שאני מכיר מביעים זלזול בפעילות חוץ-פרלמנטרית שעוסקת בעניינים טפלים לכאורה, אני נוהג להזכיר להם שהדחוף אינו מבטל את החשוב.

בדרך-כלל אני מוכן גם להתייחס בסלחנות כלפי מי שעוסק באיזוטריה – כי לא משנה לשם מה הם פועלים, ובלבד שאכפת לאנשים ממשהו והם פועלים למען מטרות חברתיות ואזרחיות כלשהן. במיוחד כשישנם היום בישראל הרבה אנשים, שמעדיפים להיות אדישים. שחיים ביאוש שקט, עם או בלי המתנה לדרכון זר (במילים אחרות: זה יותר טוב מכלום).

אבל המאבק האזרחי נגד העישון במקומות ציבוריים הוא לא מאבק בלתי-חשוב, אלא בעיקר מאבק מטומטם. בחירת המטרות שלו ודרכי פעולתו, נעשו שתיהן בטמטום כה משווע, עד שאפשר היה לנחש שיהיה זה פוליטיקאי ציני, פופוליסט וחסר-תחכום כמו גלעד ארדן, שירים את הכפפה (למה מטומטם תקראו אצל הכוסית. התפתח שם גם דיון מעניין)

כמובן, התיקון לחוק של ארדן אושר על-ידי הכנסת. כן, הכנסת הזו, שפעם היו בה אנשי ספר ובעלי אידיאלים והיום היא רובה ככולה, עגלה ריקה של עמי ארצות תאבי בצע וחסרי חוט שדרה. כן, אותה כנסת ישראל, שכוללת בין השאר (לכאורה) אנשים שגנבו מניצולי שואה, קיבלו כסף ממאפיונרים, ושימנו את המערכות המפלגתיות שלהם במינויים פוליטיים ובמעשי שוחד.

זו כנסת שרבים בה, כידוע, האנשים שידיהם זוהמו (לכאורה) בדם חפים מפשע. מקרוביהם ושכניהם של טרוריסטים, דרך סייענים ואנשי צד”ל, וכלה בחיילי צה”ל וגם סתם אזרחים של מדינת ישראל. הרי כל מי שהצביע בעד חוקי התקציב, השנה או בשנה שעברה, ובהרבה שנים אחרות, הוא בבחינת שופך דמים מנקודת מבט יהודית – בגלל הלבנת הפנים של רבים כל-כך, אם לא משום סיבה אחרת.

זוהי כנסת שעומדת על הדם. מה זה עומדת – רוקדת.

לכן, החרפה הזו לא מפתיעה. לא מפתיע שבמקום להשקיע בלעזור לאנשים להיגמל, מענישים את המכורים ודוחפים אותם החוצה (שזו, אגב, הדרך של כל חברה פרימיטיבית להתמודד עם בעיה – פעם עשו את זה למצורעים ולחולי הנפש). מה הלאה? – יאסרו על שמנים להיכנס לבריכה כי זה מגעיל? יאסרו על אנשים עם מעי רגיז לאכול חומוס?

אגב, התוצאה היחידה והכמעט מיידית של התיקון לחוק – מלבד ההוצאות על האכיפה המוגברת – תהיה פגיעה קשה בהכנסות של אלפי עסקים ומקומות בילוי ברחבי הארץ. המעשנים הרי לא יפסיקו לעשן כתוצאה מזה, והמעשנים הפסיבים יקבלו סרטן ממשהו אחר – זיהום האוויר, חומרים מסוכנים במזון ובמים, או העצבים שעושה לך לחיות במדינה כמו ישראל.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שוקי   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 18:52

    ומה לגבי נפיחות, ריח זיעה, בשמים זולים, ריח של כביסה שעמדה יותר מדי שעות בלי שנתלתה? יש הרבה הרגלים מגונים של אנשים שיכולים להיחשב ל”זיהום”. לא זכור לי שיש חוק שמונע מאנשים מצוננים להיכנס למסעדה ולהתעטש בה.

    חוץ מזה, אם הסיגריות הן “זיהום” אז יועיל המחוקק ויוסיף אותן לפקודת הסמים או רשימת החומרים המסוכנים ויאכוף את *זה*.

  • דודי   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 20:04

    לא מעשנים בפאבים ומסעדות בכלל. זה טוב מאד. לא היה לי מושג עד כמה זה משנה, עד שלא התנסיתי בהעברת ערב בפאב בלי לחזור מצחין מעשן.

    אולי תרצה לחזור לימים שעישנו חופשי גם באוטובוסים ובבתי קולנוע?

  • דודי   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 20:06

    שבערים שבהן לא מעשנים במקומות בילוי, לא נראה שזה משפיע במיוחד על התפוסה.

  • בן אדם לא מעשן   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 20:43

    בניגוד לחוק הקסדה שהוא חוק בלתי אכיף ובלתי הגיוני, חוק העישון הוא מצוין בעיני.
    אחד הדברים הבלתי נסבלים בפאבים זה העישון שגורם לכך שלאחר עשר דקות בפאב אתה מסריח מעישון.
    בישראל שמזג האוויר בה מצוין לא יקרה כלום אם המעשנים יצאו לכמה דקות לעשן בחוץ ויחזרו.
    האכיפה בחוק שהוא צודק ונכון היא תמיד קלה גם אם יקח כמה חודשים עד שכולם יישרו קו

  • עיישה   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 20:58

    אבל החוק הזה נחקק באירלנד, אחרי שהתפרסמו נתונים קשים על הנזקים שנגרמים לעובדי הפאבים. כשבודקים את תפקודי הריאות שלהם לפני החוק ואחריו, יש שיפור משמעותי. סרטן זה רק אחד מהדברים. העישון גורם למחלות ריאות הרבה יותר קשות מסרטן ופחות רומנטיות שזוכות לפחות יחסי ציבור.
    עכשיו, מה דעתך בתור סוציאליסט או סוציאל דמוקרט: האם חשוב להגן על בריאות העובדים?

  • Islay   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 23:30

    שום דבר לא השתנה חוץ מגובה הקנס וחידוד התשובה לשאלה מה הוא “בית אוכל” ומהו “מקום ציבורי”, משהו שהיה ברור מאוד לכל בר דעת גם בגירסה הקודמת של החוק, אבל רוב בעלי העסקים בחרו לשחק אותה טיפשים ולנהוג כאילו הם לא מבינים (או בקיצור, לנצל פרצה).

    אז בסך הכל באו והבהירו, ויחד עם הרעש שזה עשה בציבור, פתאום קורה שחלק מהמקומות ניצלו את המומנטום והחליטו פתאום להיות שומרי חוק בדיוק באותה נקודה בה הם בחרו קודם להיות עבריינים. בעיני זה נפלא.

    אגב, אף אחד לא דוחף את המעשנים החוצה. המעשנים מוזמנים לתרגל את כוחם הצרכני ולדרוש מהמקומות להקים איזורי עישון כהגדרתם בחוק ולהשקיע בכך כסף בדיוק כמו שהם משקיעים כסף בקבלת רשיונות בטיחות וכו’, גם אם זה דורש מהם מאמץ, משאבים ולפעמים פתרונות יצירתיים לתקנות פחות נוחות.

    ובאמת, באמת שלא יקרה לך כלום אם תצא רגע החוצה עם הסיגריה שלך. מקסימום יגדלו הסיכויים שנשב סוף סוף לבירה בקרוב. (:

  • דנדוש   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 0:16

    לא קצת מביך להפנות כל הזמן לפוסטים של מישהי שכינוי הרשת שלה הוא על שם איבר המין הנשי?

    ממכם הייתי מצפה לקצת יותר.

  • שוקי   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 0:20

    ראשית, אני מודה לך על עצותיך בנושא הגמילה מעישון. אם כי בהתחשב בכך שיש מאחורי 18 שנות עישון וכמה ניסיונות גמילה, סלחי לי אם אומר לך שנדמה לי שאין לך מושג על מה את מדברת.

    קראתי את ספרו של אלן קאר אליו התייחסת. גם לקחתי זייבן, השתמשתי במדבקות, ניסיתי סוכריות ניקוטין, פילטר מנטה, גמילה מדורגת, וכיוצא באלו.

    אני אוהב סרטן בערך כמוך, ולכן אני מקווה שאחד מניסיונות הגמילה העתידיים שלי יצלח. בכל אופן, למקרה שלא ידעת – הסטטיסטיקה של גמילה מעישון פחות טובה מאשר של גמילה מהרואין. ניקוטין הוא אחד הסמים הממכרים ביותר הידועים לאדם.

    ועדיין – בשום שלב לא אמרתי שעישון זה דבר טוב. עישון זה רע.

    ואגב, גם עודף כולסטרול זה רע, ולמעשה זהו גורם שאחראי ליותר מקרי מוות מאשר סיגריות. ואם כך, אז למה לא אוסרים לאכול סטייקים במקומות ציבוריים?

    לכאורה, העישון הוא עניין שונה, כי כשאני מעשן בקרבתך אני מסכן גם אותך. אבל מה זה ” בקרבתך”? יש אנשים שטוענים שהם יכולים להריח סיגריה ממאה מטר. בוסית שלי לשעבר, טענה שעשן הסיגריות מהמשרד שלי הגיע אליה דרך מערכת האוורור. יש אנשים שכשהם רואים סיגריה מרחוק הם מתחילים להשתעל – בחיי שראיתי כזה.

    במציאות, “העישון הפסיבי” שכל מיני מחקרים מנסים לבדוק את השפעותיו, הוא מצב של חשיפה לעישון על בסיס קבוע בסביבת המגורים שלך. כלומר, כשבן-זוג, הורה או אדם אחר שחי איתך בדירה משותפת, מעשן לידך.

    אין הוכחה שעישון במקום ציבורי פוגע באנשים שיושבים במרחק של כמה מטרים ממך. ובאמת, האם זה נשמע לך יותר מזיק מלגור במרחק של ק”מ או שניים מרידינג, למשל? במקורו, הרעיון של איסור עישון במקומות ציבוריים (שנולד בדו”ח של ארגון הבריאות העולמי), לא נועד כדי להגן על הלא-מעשנים אלא לצמצם את ה”Social Smoking” כגורם להתמכרות. הרעיון שעישון במקום ציבורי מסכן את בריאות הציבור לא מבוסס על מידע מדעי מוצק אלא על היפוכונדריה.

    בכל אופן, ומתוך התחשבות במי שזה מפריע לו, היה נוהג מקובל לקבוע במקומות ציבוריים אזורים למעשנים וללא-מעשנים. זה הספיק לגמרי.

  • שוקי   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 0:25

    זה לא מביך אותך שאהוד אולמרט ראש ממשלת ישראל?
    מתגברים.

  • שוקי   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 0:27

    הנה, קלעתי לדעת חכמים. בעוד אני כותב על הדברים בתיאוריה, באת והראית שלו זה היה תלוי בך אסור היה לי לעשן ברחוב.
    אגב, יש בישראל מגזר שהיה רוצה שאת לא תלבשי בגדים מסויימים ברחוב, והם באמת מאמינים שכשילדיהם נחשפים לזה נגרם להם נזק.

  • ברק   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 1:15

    לאור דברי הבלע נגד הכנסת שאישרה את התיקון בחוק והעובדה שאתה מחשיב אותה כ- “עגלה ריקה של עמי ארצות תאבי בצע וחסרי חוט שדרה” אני מבין שאתה גם חושב שבתי נבחרים אחרים בעולם שאישרו חוקים דומים הינם גרועים באותה המידה. כלומר רוב בתי הנבחרם האזוריים של ארה”ב (אם לא כולם), בית הנבחרים האנגלי, הסקוטי, האירי, הניו זילנדי, האוסטרלי, הצרפתי (חוק יכנס בתוקף ב2008), חלק מבתי הנבחרים הגרמניים (2008), בית הנבחרים האיטלקי והרשימה עוד ארוכה

    כל בתי הנבחרים הללו עגלות ריקות של עמי ארצות תאבי בצע וחסרי חוט שדרה ורק האדון שוקי גלילי צדיק וחכם מכל אדם

    ברכותי.

  • שוקי   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 2:28

    יש טעות לוגית בהיסק שלך.

  • אודי   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 3:47

    השאלה מדוע נאבקים בעישון ולא בשלל דברים מפריעים אחרים היא לא סתם תעלול רטורי ריק. היא מפנה את תשומת הלב במניעים שמאחרי המאבק הזה. העובדה שכל כך הרבה אנרגיות ומאמצים מושקעים במאבק הזה ולא, למשל, בצמצום הזיהום שגורם למחלות ומוות פי עשרות מונים, בהחלט רומזת לכך שאולי השנאה לעישון לא קשורה דווקא בבריאות. אם אלו היו המניעים, היו הנאבקים מתמקדים, למשל, בגורמים שבאמת משפיעים על בריאות הציבור, כמו מפעלים מזהמים, ולא במטרה הקלה של מעשנים מעצבנים עם ריח רע מהפה. מאחר שהמאבק בעישון התחיל וממשיך לצעוד בדיוק בעקבות האיסור על האלכוהול או המריחואנה, קשה שלא לתהות אם לא מדובר בפוריטניזם במסווה של שיח בריאותי. מה שמתחיל כמסע פוריטני בארה”ב ומתפשט לשאר העולם דרך מערכת השפעה אמריקנית (למי שלא יודע – חוקי האנטי-עישון באירופה, כמו שלל חוקים אחרים, קודמו בתחילת דרכם דרך חוזים בינלאומיים בהם אמריקה דרשה מאבק בסמים/אלכוהול/עישון כתמורה לסיוע כלכלי, מנהג שהתחיל כבר בסוף המאה ה-19) משום מה יש לו ריח פוריטני.

  • ברק   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 8:22

    אם כך מר גלילי הסבר נא לי – מדוע בחרו כל אותם בתי נבחרים לחוקק חוק דומה מאוד לחוק שחוקקה כנסת ישראל שהיא “עגלה ריקה של עמי ארצות תאבי בצע וחסרי חוט שדרה”
    האם לא ראו ולא ידעו הם על כל אותם מחקרים מצויינים ורבי השפעה על כך שעישון פאסיבי אינו כה מזיק?

    הטחו עינהם מראות?

    בו והבה לעולם את הבשורה מר גלילי – שלח נא אליהם את החומר, את המחקרים, את ההסבר הפילוסופי חוקי מוסרי שיש לך למה החוק אינו נכון בדמוקרטיה והסבר לכל אותם בתי נבחרים בעולם המערבי את טעותם המרה!
    הרי ברור לכל שאתה מבין כל כך מצויין מדוע החוק הזה כה רע לאנשים, מדוע הוא לא חוקי, מדוע הוא מתבסס על שקרים, וכמובן איך הוא יפגע בכלכלה – אולי כדאי שתעשה מעשה – כלכלת נורבגיה בסכנה!
    אללי – החוק אינו דמוקרטי! – מה תעשה אנגליה – ותיקת הדמוקרטיות – איזו טעות עשתה כשחוקקה אותו!
    מהר מהר…

  • אורלי רביבו   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 9:55

    חוק העישון, הוא חוק צודק ומבורך, רק שלדעתי צריך להקשיח אותו מעט יותר, לא מספיק נעשה, ולא מספיק משאבים מופנים לאכיפתו.

  • דודי   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 10:02

    אודי כתב: “השאלה מדוע נאבקים בעישון ולא בשלל דברים מפריעים אחרים היא לא סתם תעלול רטורי ריק”.

    מצד אחד זה נשמע הגיוני, מצד שני סדר העדיפויות בדיון הציבורי ובמאבקים הציבוריים הוא תמיד מתעתע משהו. כמעט כל פעם שמישהו יוצא למאבק על משהו, אפשר לומר לו: “מה, זה הכי דחוף? זה הכי חשוב?” דוגמה שהועלתה כאן היא מאבק המלצריות בבית הקפה ליד האוניברסיטה, שבסך הכל מצבן גם לפני המאבק היה מעולה ביחס לעובדים אחרים.

    למה נאבקים על דבר אחד ולא על אחר? יש כל מיני סיבות ולא צריך ללכת לקונספירציות. חשיבות העישון במקומות ציבוריים אולי לא כל-כך גורלית, אבל יש סיבות למה דווקא זה עלה:
    1. זה נוגע אישית, פיזית, לכל אחד שהלך לפאב נקי ומבושם וחזר מעושן.
    2. ניכר שיש סיכוי טוב להצליח במאבק, לאור התוצאות בתחומים דומים – העישון באוטובוסים, במטוסים, בבתי קולנוע.
    3. במקרה של אנשים כמוני, התוצאות מחו”ל משכנעות. לא הייתי מודע לאפשרות קיומו וליתרונותיו של פאב נטול עישון עד שלא הלכתי לפאב כזה, בניו יורק.

  • דודי   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 10:04

    “למי שלא יודע – חוקי האנטי-עישון באירופה, כמו שלל חוקים אחרים, קודמו בתחילת דרכם דרך חוזים בינלאומיים בהם אמריקה דרשה מאבק בסמים/אלכוהול/עישון כתמורה לסיוע כלכלי”

    לא ידעתי וזה נשמע מוזר ביותר. האם ארה”ב נותנת סיוע כלכלי למדינות האירופיות שהטילו הגבלות על עישון?

  • גלעד   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 12:03

    אבל אם תעז לעשן לידי, אני אאבד את כל ההנאה שלי מהאוכל. למה כל כך קשה להבין שזה מסריח ומגעיל ומוציא את החשק לאילו שלא מעשנים? באמת צריך חוק כדי שהמעשנים יבינו את זה?

    גם פה באוסטרליה נכנסה חקיקה דומה לתוקף (בחודש יולי השנה). החיים אכן טובים יותר, וגם המעשנים מודים שהפאבים נעימים יותר כעת.

  • חבצלת   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 12:09

    הדבר הכי מדהים בחוק העישון הוא לראות איך סוציאליסטים רציונליים מתפתלים, מתחכמים, מכופפים עובדות, ממציאים טענות שקל לענות עליהן ומתעלמים מטענות אחרות, נותנים השוואות מופרכות, והכל כדי להציג את החוק בצורה שלילית.
    אני חושבת שמה שאפשר ללמוד מכל זה הוא בעיקר עד כמה ההתמכרות לסיגריות היא קשה – כל כך קשה שיש אנשים שיאבדו את כל ההגיון שלהם בנסיון לאפשר לעצמם להמשיך לעשן.

  • יניב   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 12:45

    כמעשן שזוכר היטב ביקור בקליפורניה ואת הבאסה והתדהמה מזה שאי אפשר לעשן עם הבירה, אני יודע שאני הולך לשנוא את כל מי שקשור בחוק הזה, אבל אני שמח על המגמה שמסתמנת עכשיו – לשמור על זכותם של רוב האנשים לנשום אוויר נקי. זו זכות, ואין סיבה שמיעוט (כמה מעשנים היום? 20 אחוז?) יכפו על הרוב לחלוק איתם עשן.

  • הגר שקד   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 16:34

    אתמול, לראשונה מאז כניסת החוק (וכנראה גם לאחרונה), “ביליתי” בפאב השכונתי עם חברים. אחרי ערב שהעברנו יותר על המדרכה מאשר ליד השולחן, הגענו להחלטה לעבוד ל”פאב הביתי”. אחרי הכל כולנו שותים, כולנו מעשנים (ואין לנו כוונה להתנצל על זה) ולכולנו יותר נעים לשבת בבית בלי שיסתכלו עלינו כמו על מצורעים. וכן, זה גם זול יותר.

  • אודי   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 17:35

    לארה”ב יש מסורת ארוכה ביותר של מאבק בחומרים אסורים דרך חוזים בינלאומיים. ההוצאה ההדרגתית מחוץ לחוק, למשל, של מרבית הסמים המוכרים במערב (כמו אופיום, שכמו רוב הסמים המוכרים לנו היום היה נפוץ ומקובל עוד בתחילת המאה ה-20 ברחבי אירופה) היא תוצר ישיר של חוזים בינלאומיים שארה”ב חייבה מדינות לחתום עליהם: בהתחלה חיוב למיסים גבוהים, אח”כ הגבלת מכירה לידיים של “מקצוענים” (לרוב רופאים) ולבסוף הוצאה גורפת מחוץ לחוק. בגרמניה, למשל, הוציאו את האופיום מחוץ לחוק בגלל סעיף מיוחד בחוזה ורסאי שהאמריקנים התעקשו עליו. האמריקנים גם ניסו להרחיב את האיסור הידוע על אלכוהול באותו אמצעי (גם כאן, כמה מדינות באירופה אפילו אימצו את האיסור הזה באותה התקופה). מאחר והמודל הזה הצליח מאוד באשר לסמים, גם כיום, הלובי האמריקני נגד העישון מצליח לחייב בחוזים בינלאומיים סיוע כלכלי בהפעלת אגודות נגד עישון בארצות המקבלות סיוע. אין לי כוונה להישמע כתיאורית קונספירציה, אבל אלה הם המקורות ההיסטוריים של המאבק בעישון, ואם לשפוט על פי הדוגמאות ההיסטוריות של המאבק בסמים השונים, כל הסיכויים הם שבעוד שלושה ארבעה עשורים העישון יהיה בלתי חוקי.

    אגב, עושה רושם שהדיון כאן הוא כלל לא על בריאות והזכות/העדר הזכות להפריע לה, אלא על מקומם של הפאבים ובתי הקפה בתרבות שלנו. הויכוח הוא בין צד שרואה בפאב שכפול של התחום הפרטי, שעליו חלים הרגלי הגנה, לעומת מי שרואים בו תחום ציבורי, בו אם אתה לא נהנה מן התנאים, אתה מוזמן לעזוב למקום אחר (בדיוק כמו מי שלא נהנה ממוסיקה בווליום גבוה ולא הולך למועדונים, במקום לנסות לאסור עליהם מוסיקה רועשת). אולי הדיון יהיה קצת יותר ממוקד עם השאלה הזו היא שתעמוד לויכוח.

  • דודי   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 18:33

    חן חן על הסקירה ההיסטורית, אבל השאלה בעינה עומדת – “הלובי האמריקני נגד העישון מצליח לחייב בחוזים בינלאומיים סיוע כלכלי בהפעלת אגודות נגד עישון בארצות המקבלות סיוע”. המדינות שמגבילות עישון במקומות ציבוריים הן מדינות מערב אירופה, אוסטרליה, קנדה. אין הן מקבלות סיוע מארה”ב. אגודות נגד עישון, אני מניח, קיימות באופן וולנטרי ממילא בכל מקום.

    לגבי התחזית לעתיד, לא רק שלא צפוי שעישון טבק יהיה בלתי חוקי, אלא להיפך, המגמה כיום היא להתיר שימוש גם בסמים קלים אחרים.

    לגבי השאלה שעל הפרק, ההגנה חלה דווקא על התחום הציבורי. מה ההבדל המהותי בין פאב לבין אוטובוס? שניהם מתחמים ציבוריים. אפשר לומר אולי שללקוחות יש ברירה, אך לא לצוות.

  • שוקי   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 20:03

    יפה שאתה מתפייט בתשובותיך לטיעונים שלא טענתי. ובאמת חבל שניכר שאתה לא מבין על מה אני מדבר.

    ויפה שנתת את דוגמת נורבגיה. האם אנחנו כבר שותים מים נקיים כמו בנורבגיה או מקבלים שירותים רפואיים דומים מהמדינה? האם כאן מעניקים טיפול לנכים ולקשישים כמו שנותנים בנורבגיה?

    מה גורם לך לחשוב שהמחוקק הישראלי באמת מתעניין בבריאות שלך, כשבכל שני וחמישי הוא דורך עליך יותר? לא נראה לך שזו מתנה שראוי לחשוד בה?

  • שרון.מה   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 20:24

    אין לי אלא להסכים עם דבריה של חבצלת, ולגבי ההשוואה הדי אומללה לנורבגיה, סופסוף המחוקק חושב ועושה משהו טוב עם הבריאות שלי ועל כך אני מברכת. אפרופו נורבגיה, אתה מוזמן להסתכל בקישור שנתתי אצל יונית המדבר על זכויות עובדים לבריאות בנורבגיה. אולי דרך עקרונותיך הסוציאל דמוקרטיים תסכים לאחד מההיבטים המוצדקים של החוק המצוין הזה.

  • שוקי   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 21:27

    הבריאות שלך מעניינת את עכוזו של המחוקק.
    בכל אופן, בתור מדענית אני מאתגר אותך: נסי להוכיח לי (כלומר, לבסס במחקרים) שכאשר את יושבת במרחק של כמה מטרים ממני ואני מעשן אז בריאותך נפגעת.

    אחרי שתעשי את בדיקותיך, נסי לענות לי על זה: מה רע בהפרדה של מקומות ציבוריים לאזורים עם וללא עישון? איזו בעיה יש עם זה שבאמורה מיו, למשל, תשבי בחדר המרכזי בזמן שבחדר לידך ישבו אנשים ויעשנו.

  • שרון.מה   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 22:20

    תקרא שוב את מה שכתבתי לעיל ותאמר לי איפה בדיוק קראת שאמרתי כי המחוקק העביר את החוק כי כל מה שהיה איכפת לו הוא בריאותי. עכשיו שקראת את זה שוב, הטיעון הזה יכול להאסף ליתר הטיעונים הדי חלושים שהצגת בפוסט הזה. ולמען הסר ספק, אני שמחה כי המחוקק הצליח להיטיב עם איכות חיי. לגבי שני הדברים האחרים, כבר כתבתי אודותיהם אצל יונית, אזי איני רואה טעם לחזור עליהם.
    ודבר נוסף, הדיון כאן לטעמי די אלים ואגרסיבי שלא לצורך, וגורם לי להשחיז את לשוני בצורה שאינה נוחה לי. על כן אני מכריזה בזאת, לעצמי ולי כי כל דיון נוסף איתך בנושא יעשה פנים מול פנים, או בכל מקרה, לא כאן.

  • קורא   ביום 12 בנובמבר 2007 בשעה 0:57

    זה לא קרב על עישון ולא קרב על קסדות, אלא על מידת האחריות האישית שיש לכל אחד מאיתנו ועל מידת הכניסה של המדינה לתוך התחת של כל אחד ואחד מאיתנו. מה הלאה? איסור לאכול אוכל משמין כי זה לא בריא לנו? ואולי איסור על כתובות קעקע, עגילים, דייטים עם אנשים שלא מתאימים לנו? בסופו של דבר אנחנו אמורים להיות אחראים לגופנו ולעצמנו, ואם אנחנו נכנסים לפאב אנחנו יודעים שיהיה שם עשן, וגם למועדון. פאב בלי סיגריות הוא לא פאב, הוא מוסד גריאטרי.

    ואגב, אני בכלל לא מעשן, אני פשוט חרד לאן זה יגיע.

  • איריס ח.   ביום 12 בנובמבר 2007 בשעה 9:38

    אבל לא יהיה נכון לטעון שעישון פסיבי אינו מזיק לבריאות. יש בהחלט נתונים שתומכים בזה. הייתי טורחת להביא את הרפרנס, אם הייתה לי תחושה שזה היה מקדם כאן את הדיון, אבל זה לא עושה רושם כזה.
    העישון הורג הרבה יותר אנשים ממחלת ה-COPD
    מאשר מקרי המוות שנגרמים ממחלת הסרטן למינה (לא רק ריאות, עישון ושתיה יחד מעלים סיכון באופן מאוד מאוד משמעותי לחלות בסרטן שלפוחית השתן, ושט ועוד מרעין בישין).
    כל מחלה כזו תמיד נגרמת מצירוף של גורמים: זה לא רק עישון, זה גם הרקע הגנטי,גורמים סביבתיים אחרים ואורח חיים וכו…
    כולם עסוקים בסרטן כי המוות מסרטן ריאות הוא מהיר ואלים, אבל להיחנק לאט במשך עשר שנים זה גם לא חוויה רצויה, גם אם פחות דרמטית.
    מי שלא יכול להימנע מזה, מדובר בחולשה אנושית מובנת ואני לא רואה סיבה למה למנוע ממנו עישון. שיעשו פאבים למעשנים שבהם העובדים הם מעשנים וחותמים בהסכם העבודה שלהם שלא יהיו להם כל תביעות עתידיות בגין נזקים על כך. מה הבעיה עם זה? אולי שזה מנצל את החולשה האנושית של העובד המכור, שגם צריך את מקום העבודה. ואם זו עובדת והיא הרה? ואם זו סתם אישה הרה שמעשנת? יש נתונים ברורים שזה מזיק לעובר וגם לתינוק שנולד. האם המדינה יכולה להכריח אותה לא לעשן? יש גבול כמה אפשר להתערב ולרצות בשליטה.

  • שוקי   ביום 12 בנובמבר 2007 בשעה 9:51

    כשאמרתי ש”את לא יודעת על מה את מדברת”, התכוונתי לומר שניכר שאת מדברת על עישון וגמילה מתוך בורות. וגם אם תספרי לי עכשיו שאת עצמך עישנת ונגמלת אין בזה דבר.

    כאמור, שיעור הגמילה מעישון כמעט זהה לשיעור הגמילה מהירואין, וזה מעט מאד. אני יכול למשל לספר לך את סיפורו של אדם, רופא במקצועו, שניסה להיגמל בכל דרך במשך כ-20 שנה ואז מת מסרטן. ומצד שני, הכרתי אנשים שבוקר אחד קמו והפסיקו לעשן, ולא יודעים להסביר מדוע.

    מי שטוען שהוא “יודע את הדרך להיגמל”, הוא בדרך-כלל שוטה או שרלטן. אני מאמין שאת אינך משתייכת לאף אחת מהקבוצות האלה, ולכן חבל שאת משיאה לי עצות בנושא, עם כל הערכתי לכוונות הטובות שאני בטוח שיש לך.

    מעבר לזה, ההתנגדות שלי היא לא לעצם הכוונה לצמצם את מימדי העישון, אלא לאופן הצבוע, האלים והמטופש שבו זה נעשה. מתוך עשרות הדברים שאפשר לעשות בוחרים לעשות מספר קטן של מהלכים שהתועלת שבהם דחוקה. חוק איסור העישון, באופן ספציפי, לא יגמול אף אחד.

  • ברק   ביום 12 בנובמבר 2007 בשעה 9:53

    שוקי, אאתה מתחמק מתשובה. מדוע שאר הפרלמנטים בחרו לחוקק את החוק הזה? תענה לשאלה. אל תסטה ממנה.

  • רון ינאי   ביום 12 בנובמבר 2007 בשעה 11:46

    כפי שאתה יודע, לא אני האיש שיגיד משהו נגד הרעלת הציבור הישראלי באשר הוא. אך, הבה לא נשכח שיש יתרונות גדולים בעישון מחוץ לפאב, הרבה הזדמנויות חברתיות שבאות מובנות עם נושאי שיחה בנוסח “וואו, איזה באסה לעשן בחוץ” . שלא לדבר על המשפט הגדול מכולם…”את באה החוצה לסיגריה?”
    את זה הבנתי בניו-יורק, חברה פרימיטיבית ללא עוררין.
    ועכשיו בקשר לשמנים בבריכות ובעלי המעי הרגיז עם החומוס…..מתי יטפלו כבר בזה?
    חוץ מזה, מה עם כל רוכלי הזייבן המסכנים מישהו חייב לספק להם פרנסה, לא?

  • מעין רוגל   ביום 12 בנובמבר 2007 בשעה 14:44

    שוקי אני כה איתך. החוק הזה גורף, דבילי, וממדר אוכלוסיה שלמה ממקומות הבילוי.
    ולשרון.מה, הממשלה שלנו ממש לא מתעניינת בבריאותך. למעשה הממשלה שלך לא מכניסה כספים שהיא צריכה לסל התרופות, למעשה שר הבריאות שלך מייצר ועדות מאחורי גבך, המורכבות מאנשיו, כדי לעקוף את ועדת סל הבריאות שלך, הממשלה שלך עושה הכל כדי להוציא עליך מינימום כסף, כדי להכריח אותך לעשות ביטוחים משלימים, לא נותנת לך את המובטח לך על פי חוק, ועוד ועוד ועוד. אבל, כן, כמובן, בריאותך, זה מה שעומד בראש מעייני הממשלה כשהיא מחוקקת חוקים אמריקאים, אלימים, וחסרי הגיון. בטח.

  • שוקי   ביום 12 בנובמבר 2007 בשעה 16:48

    אני לא מתחמק מהשאלה שלך, אלא מתחמק ממך, וזה בגלל שאתה נודניק ולא הבנת מה אמרתי כאן.

    לו היה נעשה כאן – כמו במדינות אחרות – ניסיון אמיתי לצמצם את תופעת העישון, והיו מגבים את החוק הזה בעשרות הדרכים הנוספות לחנך נגד עישון ולגמול מעשנים, אז ורק אז אולי היתה בו תועלת.

    למה פרלמנטים אחרים העבירו חוק כזה? כי בחלקם יש ניסיון כן להתמודד עם תופעת העישון ובחלקם יש פוליטיקאים צבועים ופופוליסטיים. אם כבר השווית אותנו לנורבגיה אולי כדאי שתדבר עם מישהו שחי פעם בנורבגיה כדי שתבין איפה אנחנו ואיפה הם. הצחקת אותי.

    ואגב, אני דיברתי סרה בחברי הפרלמנט של ישראל אבל לא תקפתי אותך באופן אישי. אתה לעומת זאת, נחתת כאן עם טון תוקפני שהופנה ישירות אליי, מה שרק מחזק את הטענות שלי – אותן, כפי שאמרתי, ניכר שאתה כלל לא מבין.

  • שוקי   ביום 12 בנובמבר 2007 בשעה 17:17

    לא חשדתי בך בכוונות רעות וגם לא האשמתי אותך בזה, אבל הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות עם קורט של חוסר רגישות.

    בכל יומיים מציע לי מישהו אחר עוד שיטת גמילה פלאית, ולמרות שלא את כולן ניסיתי, אני יכול לומר לך שאלו שכן (הזייבן למשל, “תרופת הפלא” שלדעתי היא פיקציה מוחלטת) עלו הרבה כסף ולא הוכיחו את עצמן. וכמובן שמדינת ישראל, שמטיפה לי לא לעשן, לא חולמת לסבסד באיזו צורה את הגמילה שלי – כשהם שהיא מתנערת באופן כללי מנרקומנים.

    אני לפחות לא משקר לעצמי: סיגריות הן סם מסוכן, סופר ממכר, קטלני. הדרך להילחם בו היא לא בחקיקה קיקיונית אלא מתוך הרבה מחשבה ותחכום ורגישות. כל מי שנגמל וכל מי שעסק בגמילה, יגיד לך שבתור התחלה הדבר הכי חשוב הוא התמיכה מהסביבה – לא הגדלת הלחץ על המכור בכל מיני חוקים.

    וכמו שהסברתי לנודניק: אם החוק הזה היה חלק ממשהו גדול יותר, היה לי קל יותר להתייחס אליו ברצינות.

  • ברק   ביום 13 בנובמבר 2007 בשעה 23:09

    שוקי, לא אכפת לי להיות נודניק בעיקר כי אני צודק
    ו
    אני מבין יפה מאוד את הטענות שלך. הן פשוט מגוחכות בעיניי
    אין כאן ולו טענה אחת הגיונית. זהו פוסט כאחרון הטוקבקסטים המתלהמים ומקבל תגובות בהתאם.

    (בניגוד למשל לפוסט של הכוסית)

    מה שאתה מסרב להבין הוא שהחוק אינו נגד המעשנים וגם לא בעדם

    החוק מטרתו אחת – להגן על הלא מעשנים מעשן סיגריות

    כשתבין את זה תבין למה רוב מדינות העולם המערביות חוקקו את החוק הזה
    הגיע הזמן שתעצור ותחשוב ותפסיק להתלהם ולכתוב מהבטן

  • שוקי   ביום 14 בנובמבר 2007 בשעה 2:24

    בוודאי שלא הבנת את טענותיי, כי אחרת לא היית מעלה בכלל את עניין בתי הנבחרים במדינות אחרות.

    כאשר מי שמזלזל בביטחון ובבריאות של תושבי ארצו, מחוקק חוק “בריאותי”, זה אולי כשר אבל מאד מסריח. עולה מזה צחנה של צביעות.

    לגבי ההגנה שהחוק הזה כביכול מקנה לך, אני מציע שתתחיל בזה שתקרא את הטור הזה של גדי טאוב
    http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/647/633.html

    כל עניין העישון הפאסיבי עדיין רחוק מבירור נאות. החוק הזה הוא פופוליזם לשמו, והסיבה היחידה שנחקק היא כי מספר הלא-מעשנים עולה כאן על מספר המעשנים. וכמו שהחוק הזה מבטא זלזול בי ובאנשים כמוני, יכול מחר להיות חוק שיגרום לך להרגיש אותו הדבר, ואז אולי תבין.

    ו”אחרון הטוקבקים המתלהמים”? מדוע, כי אני אומר שהפוליטיקאים שלנו מושחתים ומנוולים? אתה חולק על זה?

  • ברק   ביום 15 בנובמבר 2007 בשעה 23:02

    שוקי אל תצחיק אותי עם גדי טאוב והטור שלו.
    אני הלכתי (בניגוד אליך כנראה) לבדוק את הטיעונים שלו וגיליתי משהו שהוא אולי שכח לספר לקוראים שלו – כל המחקרים והמאמרים המצוטטים שם נכתבו על ידי אנשים הקשורים לתעשיית הטבק בדרך כזאת או אחרת
    למה אותי זה לא מפתיע?
    בניגוד לעשרת הפירסומים בקושי שהד”ר טאוב מקדם בעקשנות כה רבה יש לפחות 1000 פרסומים שגורסים אחרת
    גם הציטוט מארגון הבריאות הוא לא שלם
    זו דמגוגיה בגרוש
    כולי תקווה שהד”ר הנכבד מקבל שכר מתעשיית הטבק על הפרסום שלו אחרת אני באמת לא מבין למה הוא מפיץ את הדברים הללו

    ולגבי דבריך – יש צורה לומר דברים גם אם הם קשים – ללא התלהמות מיותרת ובלי לבזות

  • שוקי   ביום 16 בנובמבר 2007 בשעה 2:45

    בפעם האחרונה שבדקתי, לא היה אפילו זנב מתודלוגיה לבדיקה של נזקים לאנשים שנחשפים לעשן סיגריות במקום ציבורי. “עישון פאסיבי” מוגדר, בכל מקום, כחשיפה תכופה של אנשים לעישון של אדם אחר באותו משק בית.

    ולגבי הסגנון שלי – אתה מוזמן להצביע על משפטים ספציפיים שבעיניך הם מתלהמים או מבזים. לפחות כשמדובר בחברי הכנסת שלנו, נדמה לי שרובם המכריע מעמידים בצל את הישגי בתחום ההתלהמות והביזוי.

  • יעל גגלר   ביום 29 בנובמבר 2007 בשעה 2:20

    בטח תסכים עם זה:

  • טלי   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 18:20

    שאתה טיפה, רק טיפה, מגזים?
    בתור אחת שהיא במקרה לא מעשנת פאסיבית אני ממש אשמח אם החוק הזה ייאכף. זכותי לצאת לבלות במקום ציבורי בלי לחטוף זיהום עשן מאנשים אחרים. זה ממש לא דומה לחלוק בריכה ציבורית עם מישהו שמן!

  • איריס   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 19:55

    עם שוקי. חוק אומלל מאד וחשוד.

  • גלעד סרי לוי   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 20:49

    שימנע מהמיעוט האגרסיבי לכפות על אחרים שיעול וסרחון

    אני עוד זוכר את הימים בהם עישנו באוטובוס ובמקומות העבודה

    ויש פה נקודה מאד משונה בטיעון שלך. הרי עד עכשיו זה היה אסור. מה שהשתנה זה גובה הקנס.

  • אורן   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 21:29

    אני מעשן בפאבים בשמחה וששון – פסיבי ואקטיבי. למען האמת, היה לי קשה להחליט מה אני לושב על החוק – קשה לי קצת עם הבירה בלי סיגריה.

    אבל הפוסט שלך איכשהו הפיל לי את האסימון והבנתי שהוא חוק טוב. אגב, הוא גם יקטין את מספר המעשנים – לא אלו שכבר התחילו לעשן אבל פחות ילדים בני 17 יתחילו לעשן.

    לגבי הכנסת הסיגריות לחוק הסמים, כרגע זו גזרה שאין הציבור יכולין לעמוד בה אבל לא רחוק היום (כלומר תוך 20 שנה).

  • קורינה   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 22:07

    אני די בתדהמה:
    1.
    הטיעון שיש מזהמים וריחות רעים ומעל לכל רעות חולות לרוב ולכן איסור עישון במקומות ציבוריים ממש לא לעניין – כמוה כטענה שאין לשנות ואין להילחם ברעות האחרות אלא אם כן ביום אחד ובבת אחת מתקנים את העולם שיהיה נקי וצחור כמו ביום הבריאה ובטרם עץ הדעת.
    2.
    הטיעון שאין לאסור עישון במקומות ציבור בחברת לא מעשנים, כי זו פגיעה בזכויות היסוד של האדם המעשן, מחזק דפוס חשיבה והתנהגות שהשתלט במדינתנו היקרה, של אנוכיות אלימה. עישון במקום ציבורי מזיק לזולת, מזיק עד רצחני במיוחד כשמדובר באנשים עם מוגבלויות בריאות שזכותם להאריך ימים ולשאוף לאיזון בעיות הבריאות לכדי מצב סביר.
    3.
    איסור עישון במקומות ציבוריים לא מזיק לבריאותו של המעשן. מה עוד שבמקרה הזה – שלא כמו באוטובוסים או בטיסות – יש אופציה של ישיבה במקום מובדל למעשנים בלבד, אז על מה הצעקה?
    שלא ניתן להזיק לאחר?
    4.
    למיטב ניסיוני, הקוראים געוועלד כשמדובר באיסור עישון במקומות ציבור ובאים עם רציונליזציות – ואלה תמיד מסוג זריקת חפץ לכיוון אחר כדי שלא יראו שנפלו לך המכנסיים – אלה ואלו תמיד נמנים על המעשנים.
    5.
    ברור שעישון הוא התמכרות. אפשר להאשים את המדינה על כך שלא עושה שאת/ה תפסיק להיות מכור ואפשר ליטול אומץ ולהפסיק לעשן, גם אם הדבר כרוך בסבל בתקופה ראשונית.
    6.
    שיטה שעבדה עם אדם שהכרתי והיה מעשן איזה עשרים שנה, וזאת בעיקבות ספר בשפה זרה שנפל לידיו ובו הוסבר שעיקר ההתמכרות היא לרגע ההתנתקות מהבעיה שטורדת באותו רגע, אותו ריטואל של הוצאת הסיגריה, והדלקת הגפרור. הספר הציע שברגע כזה המעשן יעשה פעילות אחרת: ישב על כיסא או ישכב על ספה/מיטה וינשום עמוקות.
    במקרה זה האיש אכן חדל לעשן ועומד בכך גם כיום, שלושים שנה מאוחר יותר.

    את העידוד לכך קיבל ברגע שנתבקש לא לעשן בבית. לצאת החוצה.
    זה לא אומר ששיטה זו טובה לכולם או ולו אדם אחד נוסף. זה רק אומר שאם באמת רוצים להפסיק לעשן, צריך לעשות זאת ולא לחכות למדינה.

    7.
    למיטב ידיעתי האגודה למלחמה בסרטן אכן מקיימת קבוצות גמילה למעשנים. גם אם הן עולות כסף, בין בתשלום ובין בתרומה לאגודה – הרי שהסכומים נמוכים מהוצאות רכישת הסיגריות והטיפולים הרפואיים העתידיים. אם את/ה יכול להשקיע ברכישת סיגריות, למה הגמילה מהם צריכה להינתן בחינם?
    הלוא בעישון, שלא כמו בסמים הקשים, האדם לא מגיע למצבים של חוסר שליטה בכל – אפשר וראוי ליטול אחריות.
    ואם לא יכולים לשרוד בעולם בלי איזו התמכרות, אז יש מבחר: התמכרות לעבודה, לאוכל, – שם לפחות לא הורגים אף אחד – אלא אם כן הולכים על התמכרות לכוח פוליטי.

  • איריס   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 22:40

    שוכחים פה את סדרי העדיפויות במערכת האכיפה. שלא יתפלאו אנשים כאשר יצלצלו 100 בזמן פריצה וכל השוטרים והפקחים עסוקים בפאבים.
    ההשוואות לכל מיני מדינות לא במקום, לטעמי.
    לא כל דבר פותרים בחקיקה פלילית בטח לא במדינה שכל ראשי ממשלתה האחרונים נמצאים בחקירות פליליות. .

    אי צידוד בחוק לא אומר שמצדדים בעישון. לכן הטיעונים פה לא רלוונטיים כולל ההשוואות לעולם הרחב. בישראל מוציאים פדופילים לחופשי אחרי מכה בטוסיק ורוצחים לא נתפסים בכלל.
    הקטל בכבישים חשוב, וגם צואת כלבים במדרכה זה חשוב, הכל חשוב.
    אבל המשטרה זה לא פתרון.

  • יעל גגלר   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 23:16

    החוק אינו אומר שאדם מעשן לא יוכל להכנס לפאב כלשהו, אלא אומר שאדם מעשן לא יוכל לעשן בפאב הזה. אנשים שמנים אינם יכולים להשאיר את השומן שלהם בכניסה לבריכה וזה ממש לא ההבדל היחיד בין המקרים.

    חוץ מזה, לפי החוק למניעת מפגעים, יצירת ריח “בלתי-סביר” בנוכחות הזולת בהחלט נחשבת לבלתי חוקית, אותו דבר לגבי גרימת זיהום ביודעין (אדם שצריך לדווח על מחלתו, למשל). לגבי הטיעון לפיו בלאו-הכי נקבל את הסרטן מגורם אחר, עם טיעון כזה עוד אפשר להפליג למסקנה שמסעדות רשאיות להדביר תוך כדי בישול… [אם יש עוד דברים שמסכנים אותנו, צריך להניח (גם) את מידת הסכנה שהם מציבים אל מול מידת החיוניות הציבורית שלהם ולנסות להגיע להחלטות נכונות (גם) לגביהם].

    בקיצור – בטח הבנת שלדעתי החוק הזה מתבקש. יחד עם זה אני חייבת לציין שיש משהו בנסיבות שלו שבהחלט יכול לעצבן, אבל בעיניי זה לא החוק עצמו, אלא הלכי הרוח, החוקים הסמוכים והחוקים שאינם, נורמת אכיפת החוק בארץ ובעיקר הנימה של השיח והנחישות הלא-אופיינית של אנשים שהתנפלו על הזדמנות נוחה לעשיית צדק, עלאק. קשה להסביר את זה, אבל אני בכל זאת אנסה, ואומר שזה בעיניי חלק מאופנות ‘מחאה ומעורבות’ (מדומות) שהופכות להיות מאוד מקובלות לאחרונה ולמשל ניתן היה לזהותן בהתגייסות הנלהבת לטובת מלצרי קופי טו גו, שכנראה צדקו, אבל בכל זאת, ובהתחשב בנסיבות, ערב שירה לכבודם נראה כמו פארודיה על הכנת צדק. מהבחינה הזאת גם הנסיבות שבהן מתנהל הדיון הציבורי סביב העישון מריחות מציניות ובעיקר מחוסר מודעות עצמית של התמיכה הנלהבת, שהפציעה לה זחוחה וקתרטית כאילו אתמול זוהו הצרות שלנו יחד עם ההזדמנות לעשות להן פו. אז כל זה אולי נכון, אבל זה לא משנה את העובדה שכאשר מסלקים מהעניין את כל העשן הזה, קשה להתכחש לכך שכשלעצמו זהו חוק הגיוני מאוד.

  • ימימה   ביום 10 בנובמבר 2007 בשעה 23:56

    לחוק הסמים, למה לא בעצם?

    אתה יודע מה, לא. אבל שכל אחד יוכל לעשן בבית שלו בלבד.

    נו, אני יודעת שאני מגזימה וזה קצת קיצוני וזה לא יקרה, אבל אם זה היה קורה לא הייתי מתאבלת.

    מה קרה בסך הכל? הכפילו את הקנס? אפשר לחשוב שככה מישהו אוכף את החוק הזה. אז את כפל הקנס אתה מגנה?

    ההשוואה לנפיחות, ריח זיעה, כביסה שלא נתלתה ועוד דוגמאות שהבאת להלן אינה במקום, שכן אלה אינם נדבקים ואינם משאירים אותך מסריח לאחר המפגש איתם, ואילו העישון כן.

    שלא לדבר על כך שאלה אינם פוגעים בבריאותך, ואילו העישון הפאסיבי בהחלט עושה את זה.

  • איריס   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 0:13

    למי שמתרעם על ההשוואה. כבר עשר שנים הולך ומתפשט איסור במקומות עבודה בארצות הברית לשים בושם כלשהו, או אפטרשייב. במקום העבודה שלי האחרון היה איסור כזה, והוא נאכף במלוא החומרה וזהו ארגון ארצי ענק וכך גם מקומות עבודה גדולים אחרים.
    ההסבר שלי הוא פשוט. אחרי שאסרו על עישון, התחילו האנינים להבין שיש עוד ריחות לא בריאים, אלרגנטיים ומציקים. זה לא בדיחה, נא לפתוח גוגל ולקרוא
    לעומת זה, מותר לזהם את הים, האדמה, ולהפיק פצצות אטום כי הציבור עסוק בהרחה הדדית זה את זה ודיווח לממונים.

  • איילת   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 12:34

    ומוסיפה – הרבה נאמר על איכות הפאבים ללא העישון במדינות אחרות. מנסיוני כבוסטונית מעשנת, שמעולם לא עישנה בפאב ובמשך 4 חודשים בשנה קפאה כמו כלבה במינוס 10 מעלות בשלג ועם סוודר וסיגריה (ובלי כפפות כי זה לא נוח), לא הפריע לי לא לעשן בפאב. מה שמפריע כאןזו הירידה לחיי האנשים. כל תיאוריה הולכת פה לאקסטרים מטורף ובמקום לדבר על סבלנות, סובלנות והתחשבות אנחנו “מכניסים להם” ו”מחנכים אותם” ו”מראים להם מה זה” והכל בשם שמירה על בריאות המעשנים.
    מה שכיף בהרבה מדינות אחרות (לא בכולן, אבל בהרבה) ולא קיים בארץ הוא החופש לחיות מבלי שיציקו לך על כל בחירה.

השאר תגובה