כמו שכבר אמרתי בפוסט הקודם, גם אני לא אוהב את טרמינולוגיית “הכיבוש”. למרות זאת, די הופתעתי מעוצמת הרגשות שהמילה הזו עדיין מעוררת באנשים שאומרים על עצמם שהם שמאלנים.
לא רק חד”ש ומרצ, אלא גם התנועה הירוקה-מימד, מפלגת העבודה ואפילו קדימה, כללו במצעים שלהן בבחירות 2009 (לפחות) התייחסות לפתרון של “שתי מדינות לשני עמים”. לא כולן השתמשו במילים המדוייקות האלה, אבל כולן אמרו “מדינה פלסטינית”. ומצד שני, “כיבוש” היא עדיין מילה שאנשים תופסים כמעליבה, למרות שאפילו אריק שרון (!)השתמש בה.
אני אומר, אדרבא: מי שמזדהה עם הרעיון אבל לא עם הצורה בה מביעים אותו, צריך לצאת לרחוב ולהגיד את הדברים בדרך שלו. אם הצ’ילבות מרצ וחד”ש מסוגלות לצעוד יחד (ואפילו ממפלגת העבודה יהיו שם), אז מותר גם לכל השמאלנים האחרים. במיוחד כשיש כזו כרזה יפה:
תגובות
איפה בדיוק יש בפינת ח”ן ופרישמן מקום להפגנה? על הגג של חנות הפרחים הנטושה? הפינה הזו יכולה לאכלס 30 איש בצפיפות
אלא אם מדובר על החלק הדרומי של כיכר מלכי ישראל, תוך פגיעה באוטונומיה של היונים
אולי המיקום נבחר לאור המלצתו של “תהליך אוסלו” בפוסט הקודם להתכנס בתא טלפון.