שייח ג’ראח: הפגנה חשובה במוצ”ש הקרוב (6 למרץ)

מי שמכיר אותי, יודע שאני יוצא לתל-אביב בדרך-כלל לאחת משתי מטרות: כדי לאכול חומוס או בדרך לנתב”ג. אבל במוצ”ש אני הולך לנסוע לירושלים, עם עוד הרבה אנשים, בשעה שבה כל החומוסיות הטובות בעיר כבר סגורות – כדי להפגין בשייח ג’ראח. אני מקווה שאשכנע גם אתכם לבוא.

*** הקליקו כאן למידע על ההפגנה ועל ההסעות המאורגנות.

הסיפור על קצה המזלג: ערבים מפונים מבתיהם אחרי שבית-המשפט קבע שהשטח היה בבעלות יהודית לפני 1948. כשר? אולי. אבל ללא ספק מסריח. בשורה התחתונה, כמו שכתב אריה ארנון (הלינק בהמשך): זה לא צודק ולא חכם.

כשמפנים אנשים מהבית שלהם וזורקים אותם לרחוב זו טרגדיה, תמיד – ולא משנה אם הם ערבים או יהודים ואם מי שמפנה אותם הוא הבנק או המדינה (במקרה של גוש קטיף לפחות פיצו את המפונים, מה שלמיטב ידיעתי לא קורה במקרה הזה. אגב, מה שנעשה עם מפוני גוש קטיף מאז הפינוי היא חרפה בפני עצמה, אבל זה נושא לפוסט אחר).

מעבר לזה – אם יהודים חוזרים לשטח שהיה בבעלות יהודית לפני 1948, זה אומר אחד משניים: או שבסופו של דבר גם ערבים יחזרו לשטחים שהיו בבעלות ערבית לפני 1948, או שיהיה כאן חוק שונה ליהודים ולערבים.

מכיוון שבאזורים נרחבים מאד במדינת ישראל גרו ערבים לפני 1948 וגרים יהודים היום, אני חושב שהאפשרות הראשונה אמורה להדאיג רבים מאתנו. האפשרות השנייה – ולא תפסתם אותי משתמש במילה הזו עד היום – אומרת אפרטהייד.

בשבועות האחרונים התקיימו הפגנות בשייח ג’ראח בכל יום שישי. משטרת ישראל, הידועה באדיבותה ועדינותה, טיפלה בהן כפי שמטפלים בהפגנות שהשלטון אינו מעוניין שיתקיימו – באלימות ובמעצרים מיותרים. בין המוכים והעיצורים היו אנשים שאני מכיר היטב ויכול להעיד שהסיכוי שסיכנו מישהו או פגעו במשהו הוא בערך כמו הסיכוי שאביגדור ליברמן יתאסלם.

במילים אחרות: גם בזכות הבסיסית להפגין מנסים לפגוע. חברי דרור פויר כתב על כך יפה בטור שלו בגלובס.

עוד קריאה מומלצת:
בשיא הקור, פונתה משפחת אל-גאווי מהאוהל בו גרה, NRG
שייח ג’ראח: בלי צדק ובלי חוכמה, אריה ארנון ynet.
שייח ג’ראח: מודל משפטי לטיהור אתני, עידן לנדו
אברום בורג: זו התעללות בפליטים, רונן מדזיני ynet.
דוד גרוסמן: המתנחלים מתעללים בפלסטינים, ניר חסון הארץ.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.