לא צריך להיות אלים כדי להכאיב

עוד כחצי שעה אצא להפגנה בפינת רוטשילד ושד”ל, במסגרת יום הפעולה הבינלאומי נגד הבנקים ואירועי Occupy Wallstreet.

לכאורה, עוד הפגנה – וגם שום דבר שצפוי להזכיר את צעדת המיליון. אבל מדובר כבר באירוע שהוא חלק מ”הדור הבא”, מהשלב החדש של המאבק החברתי. כאן הדגש כבר לא על מספרים אלא על מידת היצירתיות והקרצייתיות.

רק כדי להכניס את הדברים לקונטקסט – יום הפעולה נגד הבנקים לא יוצא נגד עצם הרעיון של קיום בנק, אלא נגד מציאות שבה מערכות בנקאיות פועלות באופן מופקר ועברייני, ללא פיקוח וריסון, גובות עמלות יתר, מקיימות קרטלים ומהמרות על כספי הציבור בהרפתקאות פיננסיות. הביקורת היא לא רק או בעיקר כנגד בעלי השליטה או המנהלים, אלא גם כנגד המדינה שלעיתים קרובות מסייעת במעשה או במחדל לבנק לממן את הטייקון ולעשוק את האזרח הקטן.

הפגנה מול בנק, היא רק דרך אחת למחות. זהו סוג חשוב של פעולה, שגם אם נדמה שהוא לא משפיע ברור שיש לו השפעה. אבל הפגנות (ויש הרבה סוגי הפגנות) הן רק קבוצה אחת של שיטות למחאה לא אלימה (כאן למשל, תמצאו רשימה של 198 שיטות למחאה לא אלימה, וזה עוד מלפני שהמציאו את האינטרנט!).

שיטות מחאה ומאבק ספציפיות שמכוונות כנגד בנקים, יכולות להיות מרשימות ורחבות היקף או צנועות יותר. מה שבטוח – לא צריך מיליון אנשים כדי לשבש פעולה של סניף בנק, או אפילו של כל סניפי הבנקים בישראל בו-זמנית. כאמור: באופן חוקי, לא אלים וכזה שקשה עד בלתי אפשרי לעצור אותו. קחו כדוגמא, פעולת מחאה חביבה שנערכה בחודש שעבר בתל-אביב (ואחרי שתצפו, אל תשכחו לזרוק עליכם משהו ולהגיע):

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

השאר תגובה