אז מה הלאה?

יש אנשים שטועים לחשוב שאני חכם מהם, או סתם מקושר טוב יותר לכוחות המורדים של המהפיכה, ומחפשים בפי בשורה. אני מזהה אותם לפי השאלה שבכותרת.

אז חכם יותר אני לא, אבל בתוך עמי אני חי. מסביב אני שומע הרבה אנשים שרוצים שינוי אבל מעט שמרגישים שהם מסוגלים לעשות אותו. הרבה אנשים יצאו מהבית בקיץ הזה במה שהרגיש ככוחותיהם האחרונים. חלקם התייאשו, אחרים פשוט מותשים אחרי שהקדישו לעניין כל-כך הרבה זמן ואנרגיות.

מי ששואל “מה הלאה” הם לפעמים אנשים שנורא מתחשק להם להמשיך לעשות, אבל לא יודעים מה, איפה ומתי. זה משום שאמצעי התקשורת הפנימית של תנועות המחאה – בתוכן ובינן לבין עצמן – לא התפתחו מספיק. לא מספיק כדי לפצות על שינוי המגמה בתקשורת, שמתעלמת מרוב היוזמות ופעילויות המחאה, ומחייבת התארגנות מחדש. תהליך שמתקיים עכשיו גם בברצלונה, אגב.

בכל העולם, לא רק אצלנו, המחאה מגיעה בגלים. תסתכלו על יוון ואיטליה, ועל אירועי Occupy בארה”ב. תחשבו שגם שם ובמקומות אחרים, התקשורת מגוייסת בדרך-כלל לטובת ההון והשלטון. מבחינות רבות, מה שיעשו אזרחי המדינות הללו (וגם, נניח, אזרחי מצרים, ירדן ואיראן) עשוי להשפיע על החיים שלנו לא מעט.

***

במקרים אחרים, אנשים שואלים “מה הלאה” בתקווה לשמוע שאנשים אחרים הולכים לעשות דברים כדי לשנות את המציאות. מקווים שלשינוי בפוליטיקה, מייחלים שאנשים צעירים ונמרצים מהם או מבוגרים וחכמים מהם יקחו את המושכות. אני אומר להם שימצאו להם תפקיד, אפילו קטן – כי כל אחד יכול לעשות משהו. אם לא ברחוב אז בטלפון או באינטרנט, במכולת השכונתית או ליד שולחן ארוחת השבת המשפחתית. יהודים עסוקים לאורך כל ההיסטוריה, הסתפקו בקריאה חטופה של משפט או שניים מפרקי אבות. על מה אתם חושבים שהם קראו שם אם לא על צדק חברתי?

ולא לשכוח: אנחנו הכוח הכלכלי הכי גדול. אנחנו “הצריכה הפרטית”. לכן, לא לקנות קוטג’ וכן להתמקח על תנאי השכירות שלכם, או להציק לסלקום עד שיחזירו את הכסף וכדומה, הן פעולות שגם משפיעות על המציאות ועל הכיס וגם אפשר לספר עליהן באינטרנט (שלא לדבר על להקליט, לצלם וכו’), כדי שכולם ייהנו ויעשו כמותכם. ככה עושים מחאה במאה ה-21.

לא צריך לזלזל בהפגנות ומצעדים, מאותה הסיבה – להבדיל – ש”את המלחמה מנצחים על הקרקע”. בכל אופן, וכפי שלימד אותנו מאיר דגן לאחרונה “שדה הקרב האלקטרוני” כבר לא בהכרח פחות אפקטיבי בימינו – ובו כולם יכולים להשתתף. כל מי שמוריד סדרות בביטורנט, בכל אופן. אתם לא צריכים להפוך להאקרים או לעבור על החוק, בשביל להפוך את הרשת לכלי אפקטיבי מאד ובטוח מאד, לשינוי המציאות.

***

מלבד הצבעה בבחירות, התפקדות, השתתפות בפריימריז וכדומה, ישנה בישראל פעילות חוץ-פרלמנטרית ענפה, שתמיד זקוקה לעוד ידיים ועוד ראשים. מי שאין לו הרבה זמן לאקטיביזם אבל רוצה לתרום את שתי האגורות שלו ולעזור קצת להפעיל לחץ על חברי-כנסת, יכול לנסות להתחבר לפעילי המשמר החברתי או להשתתף בקמפיין מכתבים דרך האתר עבודה שחורה, למשל.

מלבד זאת, כדאי לבקר בכל אחד מהאתרים אליהם מפנה הפורטל הישראלי לצדק חברתי, ובאופן ספציפי ב-J14. האחרון, למרות מחלות הילדות הרבות שעברו וכנראה עוד יעברו עליו, הוא המועמד הטבעי לעמוד במרכז חבילת ערוצי התקשורת האלטרנטיבית של “דור המהפיכה” בישראל. “העיתון השני” 2.0 לצד הארץ, ynet, וואלה או Mako.

פייבוריט נוסף, מרתק כשלעצמו הוא “עיתון העיתונאים“, יוזמת הקואופרטיב העיתונאי של טובי פולק. נשמע כמו מדע בדיוני, אבל בסינגפור ובדרום-קוריאה יש יוזמות כאלו שהצליחו בענק – חוצמזה, שמי יודע בכלל לאיזה עולם אנחנו הולכים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

השאר תגובה