רובם עם מחלות מדבקות

עזבו את הצביעות. עזבו את הגזענות, המוסר הכפול, הזיכרון ההיסטורי הפגום, הרשעות והאופורטוניזם. עזבו, לרגע, את המצוקה האמיתית שלפעמים יוצאת על האנשים הלא נכונים. תחשבו על ילד שהגיע לגיל שבו הוא מסוגל להבין למה הכוונה כשחבר הכנסת אריה ביבי מהמפד”ל אומר “רובם עם מחלות מדבקות”.

בפורים האחרון השתתפתי בעדלאידע השלישית של ביאליק רוגוזין. למי שלא מכיר, אספר בקצרה שמדובר במוסד חינוכי (כיום הוא כולל גן חובה, בית-ספר יסודי ותיכון) שלומדים בו יחד ילדים ובני נוער משכונות דרום תל-אביב, חלקם ילידי הארץ ואחרים בנים של עובדים זרים ומהגרי עבודה, פליטים, סייענים ועולים חדשים ממדינות שונות (אם אתם רוצים לדעת יותר יש ערך בויקיפדיה).

מלכת אסתר. העדלאידע של ביאליק רוגוזין

מלכת אסתר. העדלאידע של ביאליק רוגוזין.

העדלאידע הייתה הצלחה גדולה – אירוע גדול וכייפי. כזה שלא מאפשר לך להיות ציני, בעיקר אחרי שראית את ילדי הגן של ביאליק רוגוזין.

לרגע (מביך) התנגן באוזניי “אצלנו בחצר” (של נעמי שמר, הימנית). על ההורים המלווים עוד אפשר היה לנחש מי הגיע מאיפה, אבל הילדים היו פשוט ילדים – מחופשים לאסתר המלכה וספיידרמן, לבאטמן ולפיראט.

חזרתי הביתה עם חיוך אבל גם עם צביטה בלב. כי בכל זאת, לא כל יום פורים. מחוץ לבועת האופטימיות שיצרו עבורם, ישנה מציאות בה שליש מהילדים הללו מיועדים לגירוש – וזה לא שלאחרים הולך להיות קל.

נדמה לי שזה קשור לא רק לצבע העור או למעמד החוקי, אלא כנראה באופן כללי לזה שאנחנו מארחים מחורבנים. הרי גם את העולים החדשים, בשר מבשרנו, הפלו ומפלים ומרמים ומבזים כאן – בין אם הם שחורי עור מאתיופיה או כחולי עיניים ממדינות חבר העמים, או בכל גוון (כמעט) שבאמצע.

הרי גם על האתיופים אמרו שהם מביאים מחלות (ע”ע פרשת מנות הדם האתיופיות) ועל הרוסים שהם שיכורים וזונות. מה שמראה כמה התקדמנו משנות הקמת המדינה, כשצפון אפריקאים היו “מרוקו סכין” וניצולי שואה “סבונים” וכו’.

בניגוד למה שאפשר לחשוב, משרד הפנים של עידן אלי ישי עושה את המוות לא רק לאנשים שמגיעים מאפריקה ואסיה, אלא גם למעט האירופאים שרוצים משום מה לקשור את גורלם בגורלנו.

אנשים חולים.

אנשים חולים.

למשל, לא-יהודים שנישאים לישראליים ומתקשים לקבל אישורי עבודה. או ישראלופילים שרוצים ללמוד כאן ומסורבים, אולי מחשש שיקלקלו את אופיה היהודי של מדינת ישראל. שלא לדבר על כאלה שגם רוצים משום מה להתגייר – בהם הכי מתעללים.

זה מעורר תהיות אל מול הלהיטות להביא לכאן עוד ועוד צעירים שטופי הורמונים במסגרת “פרויקט תגלית”, כולל מסתננים נוצרים מאמריקה ששוטפים את רחובות תל-אביב בקיץ כדי לדרוש את ה-birth right שלהם. תיכוניסטים, אתם יודעים, זה לא תמיד הדבר הכי אסתטי או שקט – ורק אלוהים יודע אילו מחלות הם עלולים להעביר.

מפתה לשאול האם זה קשור לעובדה שביבי נתניהו הוא ראש-הממשלה הישראלי הראשון שגדל וחונך בארה”ב, ושאיפת חייו היא לכונן כאן משטר נשיאותי ושיטה כלכלית שהמציא יהודי אמריקני בשנות השבעים.

מצד שני, גם את מלביני ההון, האוליגרכים והספקולנטים למיניהם קיבלו כאן בסבר פנים יפות בשני העשורים האחרונים. בישראל יודעים לאהוב את הגר, לפחות לזמן מה, כשהוא מביא איתו מספיק כסף.

אבל עזבו את כל זה. תחשבו על אנשים שמגדלים כאן ילדים. זה מאתגר מספיק לגדל בישראל ילד כשאתה ישראלי. תחשבו מה זה לגדל פה ילד כשאתה לא מפה, לא שייך, וטורחים להזכיר לך את זה. כשאתה רואה כל יום איך אנשים מביטים בך בשנאה או בסלידה או בפחד או סתם במבט מתנשא או מאיים.

תחשבו על ילד שהגיע לגיל שבו הוא מסוגל להבין, כשחבר הכנסת אריה ביבי מהמפד”ל אומר “רובם עם מחלות מדבקות. רובם”.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

השאר תגובה