התקיפה באיראן: טירוף או ישראבלוף?

כמה דברים לא מתיישבים בסיפור האיום האיראני וברעיון של פעולה צבאית ישראלית נגדו. עד כדי כך לא מסתדרים שאפשר להשתכנע שמדובר בבלוף גדול. “אומרים ככה, ועושים ככה” כמו במערכון הקלאסי של הגשש החיוור. תקראו ותחליטו לבד.

1
בואו נתחיל מזה: זה לא נורמלי מה שקורה פה. ישראלים רבים מתלבטים בימים האלה ממי עליהם לחשוש יותר – מהטירוף האיראני או הישראלי. בשני הצדדים, הם אומרים, ישנם משיחיסטים מטורפים שאי אפשר לדעת אילו שטויות יעשו.

אישית, אני כלל לא משוכנע שזה המצב. לדעתי הצנועה הרבה יותר סביר שבשני הצדדים ישנם בעיקר פטפטנים שסיבכו את עצמם בהצהרות חסרות כיסוי. כי בינינו – מי שמסוכן באמת בדרך-כלל לא טורח להזהיר. חורשי מזימות אמיתיים לא חושפים את המזימות שלהם אלא נעזרים בגורם ההפתעה. מי שמזהיר הוא לרוב מי שרוצה להרתיע, כדי להימנע מעימות, ואולי זה נכון גם במקרה של האיראנים וגם במקרה של ישראל.

בכל אופן, כפי שאמר לי חבר נבון, לפעמים מלחמות מתרחשות בטעות. הוא נזכר בדוגמא שגם אני חשבתי עליה: 1967. נאצר היה זה שאיים ובסופו של דבר אנחנו היינו הצד שתקף. בדיעבד, ההיסטוריונים תמימי דעים שאיומיו של נאצר היו ריקים, והוא נגרר למלחמה שלא באמת רצה בה. מה יקרה, שאל החבר, אם הפעם האיראנים יבהלו וינחיתו מכה מקדימה? קצת מלחיץ, אם כי נראה שזה לא בדיוק המצב.

2
יש כמה בעיות היתכנות קשות ברעיון של תקיפה ישראלית באיראן. ראשית: איך מגיעים לשם? (ללא הנתיב הבטוח מעל טורקיה. אולי עדיף היה לא להושיב את השגריר הטורקי על כסא גן?). שנית: האם נתניהו, שאינו ידוע כאדם נועז במיוחד, באמת רוצה ומסוגל לפעול בניגוד לדעה המקצועית של צמרת מערכת הביטחון, שלא על דעתה של ארה”ב וללא תמיכה מוצקה בציבור הישראלי?

ספציפית במה שקשור לאמריקנים – כדאי לספר, למי שלא יודע, שהם כבר טירפדו בעבר (על-פי פרסומים זרים וכו’) כמה הרפתקות צבאיות שישראל רצתה לצאת אליהן. הדוגמא הקלאסית היא, כמובן, מלחמת המפרץ. בניגוד למה שנכתב אז בעיתונות, ישראל לא “הבליגה” אלא ארה”ב הצליחה למנוע ממנה לתקוף בעיראק, בתחבולות שונות.

תיאוריה מקובלת אומרת שנתניהו בעצם מנסה לדחוף את האמריקנים להיכנס למלחמה עם איראן, בין אם באמצעות תקיפה ישראלית שתיצור עימות ותחייב אותם להתערב (פחות סביר) או פשוט באמצעות יצירת פאניקה באזורנו, באירופה ובארה”ב. זה יכול להסביר את הפטפטנות, וזה גם יכול לשפוך אור על כנות ההצהרות בנוסח “אנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו”.

3
האמת המרה היא שפרס ופאנטה צודקים: בעימות עם איראן אנחנו לא יכולים לסמוך רק על עצמנו.

ארה"ב לא תאפשר

ארה"ב לא תאפשר לזה לקרות.

הרמטכ”ל לשעבר רא”ל (במיל) אמנון ליפקין-שחק אמר מוקדם יותר השבוע ש”לדעתו לא נכון למהר” והמליץ לנתניהו “לסמוך על האמריקנים שהם יודעים מה שהם עושים”.

הוא גם המליץ לסמוך על צה”ל ומערכת הביטחון, אבל האמת ידועה לכולם – לארה”ב יש את המודיעין, את היכולת הצבאית ואת הכוח הכלכלי שלישראל ולאיראן לעולם לא יהיו. ישראל יכולה לפתוח בעימות, אבל רק האמריקנים יכולים להגיע להכרעה.

בראיון עם יונית לוי ששודר הערב בחדשות ערוץ 2, טען כתב CBS המוערך דיוויד מרטין שלישראל יש את כל הסיבות לסמוך על שיקוליו ונחישותו של הממשל האמריקני בנושא האיראני, ולא לזלזל בהצהרותיו (המעטות והמדודות, בניגוד ל”מקבלי החלטות” בישראל).

הוא גם העיר, באלגנטיות אופיינית, שלפי הממשל ובניגוד לדיווחים בארץ, “אין שום חדש בגרעין האיראני” – מה ששוב מחזק את הסברה שהדיווחים על “מודיעין חדש” והחמרת האיום כביכול הם תוצאה של ספין.

מלבד זאת, על “מרחב החסינות” שייסגר בסוף אוקטובר אהוד ברק מדבר כבר הרבה זמן. האם זה רק מקרה שהתזמון היחיד לפעולה צבאית נגד איראן שתוביל אולי למלחמה אזורית, הוא בחלון זמן שמסתיים שבוע לפני הבחירות בארה”ב? ואם אנחנו באמת סומכים רק על עצמנו, למה חשוב כל-כך להתערב בפוליטיקה האמריקנית?

4
רוני דניאל טען אתמול בערוץ 2 שמוכנות העורף למלחמה היא “בסך הכל בסדר”. תמוה קצת בהתחשב במה שפורסם בנושא זה בעיתונות בחודשים האחרונים – לשליש מהישראלים אין מקלט ולא ממ”ד ובזמן מלחמה לא ברור מה יעלה בגורלם; ל-40 אחוזים לערך יש מקלטים, שחלקם הגדול כנראה לא תקינים, תקניים, בטוחים לשימוש ומצוידים כראוי; רק לשליש בערך (אגב, המספר הזה גם כן חשוד) יש מרחב מוגן דירתי (ממ”ד) או אחר. ל-40 אחוז אין ערכות אב”כ.

אם איתרע מזלכם ואתם מהפחות מוגנים כביכול, אל תקנאו בבעלי הממ”דים. לפחות בחלק מאזורי הארץ מסתמן שאמינות הממ”דים כלל לא ברורה. אתם יודעים איך זה בישראל – חוסכים פה, מקצצים שם, ועושים קצת בכאילו. “ישראבלוף”. מקרה דרמטי אחד, שרלוונטי בעיקר לתושבי דרום הארץ, הגיע לתקשורת על רקע חשדות לשוחד תמורת אישור ממ”דים לא תקינים לכאורה. כלל לא בטוח שזה המקרה היחיד.

בקיצור: לא, לא נראה שהכל בסדר. נראה שהיערכות העורף למערכה הבאה לא הושלמה. ולמעשה, ראוי לתמוה כיצד ראש ממשלה שמשוכנע שעימות עם איראן הוא קרוב ובלתי נמנע, ושגם היה “הראשון לזהות”, לא טרח להשקיע יותר בנושא הזה ועוד שולח את השר הממונה על הגנת העורף לצד השני של העולם, רגע לפני שמגיעים ל”ביזנס”. מה קרה, לא יכלו לחכות לוילנאי בסין עוד כמה שבועות?

5
אפשרות אחת היא שלא תהיה תקיפה ישראלית באיראן, כי נתניהו לא מתכוון ומעולם לא התכוון לתקוף. זה בסך-הכל הגיוני לא פחות מתוכנית ההתנתקות של שרון – אפשר להרוג כל-כך הרבה ציפורים במכה אחת, כולל אולי להציל אותו פוליטית. כבר שנים שליברמן אומר שרק מדיניות “תחזיקו אותנו” תעבוד, ואם בסוף האמריקנים יעשו בשבילנו את העבודה אפשר לעשות על זה אחלה ספינים עם אפס הרוגים, וכולם יריעו לו.

אפשרות אחרת היא שנתניהו חושב ברצינות לתקוף באיראן, ושהוא משוכנע בצדקתו למרות שכולם (חוץ מאהוד ברק) אומרים לו שהוא לא נורמלי, למרות שאין לו אור ירוק מהאמריקנים ושמוכנות העורף כנראה לא “בסך-הכל בסדר”.

תחליטו אתם מה יותר הגיוני.

נ.ב.
אם לשליש מהישראלים אין מיגון וצפויים כ-300 הרוגים במלחמה, האם זה אומר שבלי מיגון בכלל היו צפויים לכל היותר 1000 הרוגים?
האם החישוב שחשף וילנאי, של הרוג אחד לכל X טילים, באמת תקף כשיורים טילים אחרים על מקומות אחרים מבעבר?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

השאר תגובה