לא החרדים, גימלאי צה”ל

הנדל”ניסטים החדשים הם לא החרדים אלא גימלאי צה”ל, הגרעין האלקטורלי של הנדל”ניסט אהוד ברק. הנה לכם שוויון בנטל.

נתחיל בזה: אין לי שום דבר נגד משרתי קבע או נגד צה”ל. יש לי חברים ובני משפחה ששרתו או משרתים בקבע, וברור לי שכל מקרה לגופו, עומד בפני עצמו ולא דומה לרעהו. פתחתי בהערה הזו כדי לחסוך זמן ועצבים לאלו מכם שמתכננים לתקוף אותי בתגובות עוד לפני שקראו מה שיש לי לומר כאן (כמו בפעם הקודמת שנגעתי בנושא). אני ממילא לא מתכוון להעלות את התגובות שלהם, כך שמיותר לכתוב אותן.

***

הצגת הציבור החרדי כנצלני ופרזיטי היא הבון-טון של פוליטיקאים מושחתים ואופורטוניסטיים כבר לא מעט שנים, אבל היא הגיעה לשיאה בבחירות של 1999 אותן ניצח אהוד ברק בעיקר בזכות שנאת החרדים.

בניגוד למה שמקובל לחשוב, זה לא היה ניצחון של השמאל על הימין אלא של המקופחים החילוניים על המקופחים הימניים. נשק יום הדין של הבחירות ההן, שהסיט את קולות המגזר הרוסי מנתניהו לברק, היה המרמור הגדול (והמוצדק במידה רבה) של המגזר הזה כלפי ש”ס. יחד עם ההבטחה של ברק לגייס את החרדים, שמשכה אליו את המרכז החילוני, התקבלה המסה האלקטורלית שנדרשה כדי להביס את נתניהו.

מובן שלברק לא היו מעולם הרצון או היכולת לגייס את החרדים, והוא שילם על כך (ועל שאר כשלונותיו) שנתיים מאוחר יותר בהפסד מביש לשרון. אבל שנאת החרדים נותרה כוח אלקטורלי חשוב עד היום, כי יש בישראל ציבור לא קטן שנשבה אחרי התעמולה המטופשת לפיה החרדים הם מקור כל הצרות.

זה לא שאין בעיות עם הציבור החרדי ובחלקן אפשר אפילו להאשים אותו, אבל בשורה התחתונה וחרף כל ההישגים הפוליטיים וההטבות שהשיג לעצמו, אין באמת מה להתקנא בו – עדיין מדובר באחת הקבוצות העניות, הדחויות והמושמצות בישראל. החרדים אמנם נהנים מתקציבים “מיוחדים” אבל יש מידה של צדק בטענה שהם לא נהנים מהרבה תקציבים רגילים.

הדגמה מאלפת של הבעיה אפשר למצוא ברטוריקת ה”שוויון בנטל”, שתמציתה אם תרצו: אל תתנו לנו, קחו מהם. כך גם בנושא ההטבות לחרדים ברכישת דירות – הרי הבעיה היא לא שחרדים יכולים לקנות (מעשית, רובם לא יכולים) אלא שרוב החילונים אינם יכולים לקנות דירה או לשלם את דמי השכירות המתנפחים והולכים.

מי כן יכול לקנות דירה, ואפילו דירה שנייה? ובכן, מסתבר שחצי מהדירות שנרכשות דרך מועדון משרתי הקבע והגימלאים “חבר” נקנות להשקעה. רק למקרה שדרושה לנו תזכורת לאן הולך תקציב הביטחון – חלק לא קטן ממנו הולך כדי להפוך את חבריו של אהוד ברק לנדל”ניסטים החדשים.

במדורי הנדל”ן בעיתונות מסבירים שללא דירות שנקנות להשקעה לא יהיו דירות להשכרה, אבל כולנו יודעים את האמת: יש קשר הדוק בין היכולת של אחדים לקנות דירה שנייה ושלישית לחוסר היכולת של אחרים לקנות את הדירה הראשונה שלהם.

ברור שכמו בחברת החשמל, ברשויות המקומיות, במערכת הבריאות ובבנקים, גם בין משרתי הקבע וגימלאי צה”ל ישנה שכבה דקה (למרות שיותר מ-1%) שנהנית מעיקר ההטבות. מועדוני צרכנים כמו “חבר” שמשיגים תנאים מועדפים לחבריהם הם בסך-הכל דבר חיובי, והרבה משרתי קבע מרוויחים כל-כך מעט שלא היו מסוגלים לקנות דירה בשום דרך אחרת.

בכל אופן, השכר, ההטבות והפנסיה של עובדי מערכת הביטחון עולים לנו עשרות מיליארדים בשנה, במידה רבה הודות לאהוד ברק שבמשך עשרים השנים האחרונות שמר על תקציב הביטחון וטיפח אותו, כרמטכ”ל, שר ביטחון וראש ממשלה.

כמו בכירי מערכת הבריאות, שכביכול נלחמים בשביל יותר מיטות במחלקות אבל בעצם דואגים לעצמם, גם בכירי מערכת הביטחון מצליחים בכל פעם לשכנע את הציבור שהמיליארדים הנוספים משמשים למטרות מצילות חיים. וכמובן, אף פוליטיקאי לא יעיז לצאת נגדם כי חס וחלילה הוא עלול להצטייר כמי שיוצא נגד צה”ל.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

השאר תגובה